תפילין


תפילין: מצות התפילין במקדש.

מצות תפילין יש בה ייחוד ה' וקבלת עול מצוותיו, ומעיקר הדין נוהגת בכל אדם כל היום[1]. עם זאת, במקדש לא היו חייבים הכהנים במצוה זו - ככל מי שעוסק במצוה שפטור ממצוה אחרת. זאת ועוד, הלכה היא, שתפילין של יד חוצצת בין בגד הכהונה וידו של הכהן, לפיכך אסור להניחה שם בשעת העבודה. מאידך, תפילין של ראש רשאי הכהן להניחם, וממקורות אחדים נראה שכך נהגו הכהנים בפועל.

הנחת תפילין של יד בשעת העבודה: נאמר בתורה: "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו"[2], ולמדו חכמים מכאן, שבשעת העבודה לא יהיה דבר חוצץ בין הבגד לבין בשרו של הכהן[3]. יש מן האחרונים שכתב, שאף בין עבודה לעבודה הכהן אינו רשאי להניח תפילין של יד, זאת, מפני שבבגדי כהונה יש כלאיים, היינו, צמר ופשתים באבנט, ומה שהותר לו לחגור אבנט זה אף שלא בשעת עבודה, אין זאת, אלא משום שהכהן בהיותו לבוש בבגדיו מתקדש ומוכן לעבודה לעת הצורך. מעתה, אם יניח תפילין של יד, נמצא, שאינו ראוי לעבודה משום חציצה שבזרועו, הווה אומר, שהוא בגדר עובר על איסור כלאיים[4].להלכה נפסק, שאין הכהנים רשאים להניח תפילין של יד בשעת העבודה, ואם הניחו - יש בתפילין אלו חציצה והעבודה פסולה[5].


תפילין בראש כהן גדול

בציור נראה כהן גדול, החובש מצנפת, והציץ מונח על מצח הכהן ומקיף אותה סביב. מעל הציץ נראה שערו של הכהן, ככתוב בגמרא, ועל השיער מונחת תפילה של ראש. התפילה מונחת באופן שאין היא חוצצת בין הציץ למצנפת שמעליה. (על שיטה אחרת בעניין הנחת תפילין של כהן גדול ראה בערך 'ציץ').

הנחת תפילין של ראש בשעת העבודה: באשר להנחת תפילין של ראש, מצינו בדברי חז"ל מקורות סותרים. במקור אחד נאמר: "כהנים בעבודתן, לויים בדוכנן וישראל במעמדן פטורים מן התפילה ומן התפילין", ולמסקנת הסוגיה מדובר לעניין פטור מתפילין של ראש[6] - כדרך שהם פטורים מתפילין של יד כדלעיל. מאידך מצינו מקור האומר: "הכל חייבין בתפילין: כהנים לויים וישראלים...". גם שם מסקנת הסוגיה היא שהחיוב האמור הוא בתפילין של ראש[7]? סתירה זו מבוארת בראשונים ובאחרונים, המסבירים, שהסוגיה הפוטרת מתפילין עניינה כשקשירת התפילין של הכהן מעכבת אותו מלגשת לעבודה, לפיכך הוא פטור מן התפילין. מאידך, הסוגיה האומרת - "הכל חייבין בתפילין", כוונתה לומר, שכאשר יש שהות להניח תפילין קודם העבודה - חובה על הכהן להניח תפילין של ראש ולהשאירן עליו לאחר מכן בשעת העבודה[8]. לכל הדעות כתבו ראשונים על פי דברי חז"ל, שאין בהנחת תפילין של ראש משום ייתור בגדים[9]. באשר למעשה, מדברי פרשנים שונים עולה, שהכהנים מניחים תפילין של ראש בשעת העבודה[10], לדעתם יש להכריע כדברי המקור המחייב כהנים בתפילין של ראש. כן יש לומר לדעתם, שאמנם אין חיוב להניח תפילין של ראש, אך בפועל החמירו הכהנים על עצמם והניחו תפילין[11]. להלכה נפסק ש"אין הכהן יכול לעבוד בתפילין של יד שהרי היא חוצצת, אבל של ראש - אינה חוצצת, ואם רצה להניח [תפילין של ראש] בשעת העבודה מניח"[12].

תפילין של ראש של כהן הגדול: אמרו חז"ל: "שערו [של הכהן הגדול] היה נראה בין ציץ למצנפת, ששם מניח תפילין"[13], כלומר, באשר לכהן גדול, למרות שהיה לו ציץ על מצחו, יכול היה להניח תפילין של ראש. התפילין הונחו בין מקום הציץ לבין המצנפת, באופן, שאין חציצה בין התפילין לבגד הכהונה[14], וכך נפסק להלכה[15].

מדברי חז"ל

מעלת התפילין - שיש בהן אזכרות הרבה

במסכת שבת (יב, א) מובא מאמר חז"ל, האומר, שלתפילין יש מעלה ויתרון על פני הציץ. זה לשון הגמרא שם: "חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ושעה, קל וחומר מציץ: מה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת - אמרה תורה: והיה על מצחו תמיד - שלא יסיח דעתו ממנו, תפילין, שיש בהן אזכרות הרבה - על אחת כמה וכמה!"

[1] ראה רמב"ם הלכות תפילין ד, כה; פרי מגדים אורח חיים סימן לז אשל אברהם סק"ב.

[2] ויקרא ו, ג.

[3] זבחים יט, א.

[4] מקדש דוד סוף סימן לו. וראה רמב"ם הלכות כלי המקדש ח, יב ובהשגת הראב"ד שם.

[5] זבחים שם; ערכין ג, ב; רמב"ם הלכות כלי המקדש י, ו.

[6] זבחים יט, א.

[7] ערכין ג, ב.

[8] שיטה מקובצת ערכין שם אות ו; ראה גם שאגת אריה סימן לז ובית הלוי ח"א סימן ג.

[9] ראה רש"י זבחים יט, בד"ה ששם.

[10] ראה ר' עובדיה מברטנורא זבחים ב, א; יראים מצוה שצט; ראב"ד לתמיד לג, ב;

[11] ראה שערי היכל זבחים מערכה לד.

[12] רמב"ם כלי המקדש י, ו.

[13] זבחים יט, א.

[14] רש"י זבחים יט, ב ד"ה ששם.

[15] רמב"ם כלי המקדש י, ג.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il