תרומת הלשכה


תרומת הלשכה: הרמת סכום כסף לקניית קרבנות ציבור, מתוך כספי לשכה המיוחדת לכך במקדש.

כספי מחצית השקל המובאים למקדש, ומיועדים להקרבת קרבנות התמיד, הונחו בלשכה מיוחדת הנמצאת בעזרה[1], ונקראת - 'לשכת הקרבן'[2]. שלוש פעמים בשנה היו גזברי המקדש ממלאים מכסף זה שלוש קופות קטנות, והכסף נמסר לגזבר המקדש לקניית קרבנות ציבור, וכן לשאר צורכי המקדש השונים. פעולת הרמת הכסף והפרשתו מכלל כספי הלשכה נקראת בלשון חכמים 'תרומת הלשכה'[3].

זמן 'תרומת הלשכה': הלכה היא, שבאחד בניסן מביאים קרבנות צבור מהתרומה החדשה, ככתוב: "זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה"[4], ודרשו חכמים: "אמרה תורה: חדש והבא קרבן מתרומה חדשה [בתחילת השנה המתחילה בניסן]"[5]. תאריך זה נבחר, שכן, משה רבנו הביא את הקרבנות הראשונים במשכן בראש חודש ניסן, ואמרו חכמים: "תרומת הלשכה – כתחילתה [כבימי משה]"[6]. מסיבה זו הכריזו בתחילת חודש אדר על חובת כל אדם לתרום תרומת מחצית השקל, ולאחר שנאסף הסכום הראשון עד ראש חודש ניסן, אזי 'תרמו' את הלשכה, ולקחו ממנה את הסכום הראוי לקרבנות ציבור[7]. תרומה זו מן הלשכה נערכה שלוש פעמים בשנה, וזאת בהמתנה לכספי מחצית השקל שהובאו למקדש מן הגלויות השונות. בכך נמצא, שכל ישראל יש להם חלק בהקרבת התמידים, שכן נקנו הקרבנות בכספי יושבי ארץ ישראל ובכספי היושבים בחוץ לארץ[8]. 'תרומת הלשכה' נערכה בשלשה תאריכים בשנה, וכלשון המשנה: "בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה: בפרוס הפסח, בפרוס העצרת [חג השבועות] בפרוס החג [סוכות]"[9]. להלכה נאמרו תאריכים יותר מדויקים: "בראש חדש ניסן, ובראש חדש תשרי - קודם יום טוב או אחריו, וקודם עצרת בחמשה עשר יום"[10]. במידה שהתברר, שהכסף המיועד לקרבנות בלשכת הקרבן אזל, כגון בחנוכה, ונדרש סכום נוסף לקרבנות השנה עד ניסן - היו משלימים את החסר מכסף 'שיירי הלשכה' הנמצא ב'לשכת השקלים'[11].

הלשכות בהן חולקה תרומת מחצית השקל – לשכת השקלים ולשכת הקרבן: להלן תיאור של סדר 'תרומת הלשכה' וחלוקתה ללשכות השונות: הכהן התורם את הלשכה נכנס בראש חודש ניסן ל'לשכת השקלים', המקום בו נמצאים כספי מחצית השקל שנאספו מכל ישראל, כדי להוציא משם סכום כסף עבור קניית קרבנות התמיד, וכסף זה מועבר ל'לשכת הקרבן' ושם יישמר במהלך השנה. הכהן נכנס לבדו ללשכה זו תוך נקיטת אמצעי זהירות, לבל יחשד בלקיחת כסף לעצמו. וכתבו הראשונים[12]: "הכל מתקבץ למקדש, ומניחין אותן [את מחציות השקלים] בלשכה אחת מן הלשכות במקדש [היא 'לשכת השקלים'] וסוגרין כל דלתותיה במפתחות וחותמין עליה חותמות. וממלאין מכל השקלים שיתקבצו שם שלש קופות גדולות, שיעור כל קופה כדי שתכיל תשע סאין [ומעבירים את שלשת הקופות הללו ל'לשכת הקרבן'] והשאר מניחין אותו בלשכה [כי בלשכת השקלים צברו את כלל מחציות השקל]. וזה שבתוך [שלש] הקופות הוא הנקרא 'תרומת הלשכה', וזה שישאר שם [בלשכת השקלים] יתר על מה שיש בקופות הוא הנקרא 'שיירי הלשכה'".

תרומת הלשכה ב'לשכת הקרבן': באשר לתרומת מחציות השקל במהלך השנה כתבו הראשונים: "בשלשה פרקים בשנה 'תורמין' [הכהנים] את הלשכה [לשכת הקרבן] בראש חדש ניסן... וכיצד 'תורמין' אותה? - אחד נכנס לפנים מן הלשכה [לשכת הקרבן] והשומרין עומדים בחוץ. והוא אומר להם: אתרום? והן אומרים לו: תרום! תרום! תרום! - שלש פעמים. ואחר כך ממלא שלש קופות קטנות - כל קופה מהן מכילה שלש סאין [מתוך תשע] מאותן שלש קופות הגדולות. ומוציאן לחוץ [ומוסרן לגזבר] כדי להסתפק מהן עד שיכלו. וחוזר וממלא אותן השלש קופות הקטנות מן שלש הגדולות פעם שנייה קודם עצרת, ומסתפקין מהן [גזברי המקדש] עד שיכלו. וחוזר וממלא אותן פעם שלישית מן השלש קופות הגדולות בתשרי, ומסתפקין מהן עד שיכלו עד ראש חדש ניסן. ובראש חדש ניסן 'תורמין' [בלשכת הקרבן] מתרומה חדשה. לא הספיקו להן השקלים שבשלש קופות הגדולות, וכלו עד שלא הגיע ניסן, חוזרין ותורמין מ'שיירי הלשכה' [מן השיירים שנותרו ב'לשכת השקלים']"[13]. הווה אומר, כך היה הנוהג במקדש למנוע חשד[14] שהכהן נכנס לפנים והשומרים מבחוץ, והדבר נעשה הן ב'לשכת השקלים', והן ב'לשכת הקרבן'.


תרומת הלשכה והלשכות – 'לשכת השקלים' ו'לשכת הקרבן'

במרכז הציור נראה 'שער הקרבן' בכניסה לעזרה מצפון. מימינו נראה פתח 'לשכת הקרבן' ומשמאלו פתח 'לשכת השקלים'. מדי שנה בראש חודש ניסן החלו להביא קרבנות ממחצית השקל, שתרמו ישראל לשנה זו עבור קרבנות התמיד והמוסף, והדבר נעשה בפומבי ובמעמד מיוחד. בעת הבאת מחציות השקל למקדש נאספו אנשים מהארץ ומחוץ לארץ, ובציור נראים גזברי המקדש, כשהם מביאים באותו מעמד את צרורות הכסף שנאסף אל 'לשכת השקלים' הנראית משמאל. מלשכה זו הוציאו את הסכום המתבקש לקניית הקרבנות, כלומר, עשרים ושבע סאים של מחציות השקל. אלו הועברו ל'לשכת הקרבן' כדי לשומרם לצורך התמיד ושאר הצרכים השוטפים במקדש. בציור מימין נראים גזברי המקדש המביאים את מחציות השקל עבור הקרבנות לשמור אותם ב'לשכת הקרבן', שם הונחו בשלש קופות גדולות. דלתות הלשכות נחתמו בחותמות, והוצבו שומרים על הלשכות, הנראים בראש חומת העזרה. בו ביום – בראש חודש ניסן – שהוא זמן 'פרוס הפסח' נכנס כהן ל'לשכת הקרבן' – מימין - לקיום מצות 'תרומת הלשכה', זאת במעמד אנשי ירושלים והעולים לרגל, להודיעם, כי קרבנות התמיד הובאו מכוח תרומתם. בעת כניסתו שאל הכהן: 'אתרום'? והגזברים אמרו לו: 'תרום תרום תרום!' אזי הוציא להם הכהן החוצה שלש קופות לצורך הקרבנות כנדרש לתקופה הקרובה עד עצרת.

תרומת הלשכה בפרסום: המשנה בשקלים אומרת, שנערך ליד הלשכה טכס מיוחד שלש פעמים בשנה, וכלשון המשנה: "בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה: בפרוס הפסח, בפרוס עצרת, בפרוס החג"[15]. ומבואר בגמרא ובמפרשים, שחכמים התקינו, להפריש את השקלים לקרבן שלש פעמים בשנה - "כדי לעשות פומבי [פרסום] לדבר"[16], כלומר, כדי שיתפרסם הדבר בארץ ישראל ובתפוצות, שבפרוס הפסח מביאים למקדש את שקלי התרומות מן המקומות הקרובים בארץ ישראל, ואילו בעצרת – בשבועות – מביאים למקדש את השקלים שהובאו ממקומות סמוכים לארץ ישראל, ובאשר ליושבי ארצות רחוקות, כגון, פרס ומדי ויון, אלו נקראים להביא את השקלים לא יאוחר מחג הסוכות. בטכס פומבי זה השתתפו נציגים של קהילות בחוץ לארץ שעלו לרגל, והביאו עמם את תרומת 'מחצית השקל' שנאספה בקהילות ישראל. ומצינו תיאור מתקופת בית שני, שהקהילות בבבל ריכזו את מחצית השקל בשתי ערי מבצר – נהרדעא ונציבין – להבטיח מפני שודדים את הכסף הרב שנאסף. בבוא הרגל היו עולים רבבות מבבל לארץ ישראל, ובכך איבטחו את הכסף מפני שוד בדרכים כדי להביאו בשלימותו למקדש[17]. מדובר, אפוא, בטכס חשוב בעיני עולי הרגל מהארץ ומחוץ לארץ. במהלכו נכנס הכהן ללשכה, כשבגדו חפות, והיה הכהן שואל מבפנים: 'אתרום'? והיו אומרים לו הכהנים מבחוץ: תרום! תרום! תרום! - הכל בפומבי, כדי לפרסם את השותפות של כל קהילות ישראל בתרומתן למקדש ולקרבנות.


עשיית פרוכות המקדש מ'תרומת הלשכה'

בציור נראית 'לשכת הפרוכות' ובה נשים האורגות את פרוכות המקדש. פרוכות אלו נעשו עבור שלשה עשר שערי העזרה, וכן להחלפת הפרוכות המבדילות בין ההיכל לקדש הקדשים. החלפה זו נעשתה פעמיים בשנה. התשלום עבור החומרים, הצביעה והאריגה בא מכספי 'תרומת הלשכה'.

תקנות חכמים למניעת לזות שפתיים: נאמר בתורה: "והייתם נקיים מה' ומישראל"[18], וכן אומר שלמה המלך "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם"[19], לפיכך העוסק בצורכי ציבור - צריך לעשות מעשיו בידיים נקיות כדי שלא יחשדהו בדבר. לאור האמור, תיקנו חכמים שהכהן שנכנס לתרום את הלשכה לא יכנס בבגד שניתן לטמון בו כסף, כגון, בגד שיש בו כיס או קפלים, וכן לא יכנס כשתפילין בראשו או קמיע, שמא יתיר את קשרן ויסתיר בהם כסף. עוד תקנו חכמים, שהשומרים הנמצאים מחוץ ללשכה ישמרו על קשר בשיחתם עם הכהן שנכנס לתרום עד שיצא, כדי שלא יכניס מעות בפיו. אמצעי זהירות קפדניים אלו נועדו למנוע לזות שפתיים מהציבור הרחב. עוד קבעו חכמים, שהעניים והעשירים - פסולים מלתרום. העני - שמא יעשיר, ואז יחשדהו שהעשיר מכספי מחצית השקל, והעשיר - שמא יעני, ויחשדוהו שהעני בעוון גזילת כספי מחצית השקל[20].

יעוד כספי 'תרומת הלשכה': כאמור לעיל, כספי 'תרומת הלשכה' שמשו לצורך רכישת הקרבנות ושאר הדברים הנדרשים לעבודות הציבור במקדש, כגון: כבשי התמיד הקרבים בכל יום, וכן המוספים לשבתות וחגים, וכך גם לנסכים, וכן עבור המלח למליחת הקרבנות. כסף זה נועד גם עבור עצים למערכה, לסממני הקטורת, ללחם הפנים ולשתי הלחם, וכך גם לצורך פרה אדומה, שעיר המשתלח, לשון של זהורית ועוד. כמו כן נעשה שימוש בכסף זה לצורך האריגים הנדרשים להכנת הפרוכות התלויות בשערי העזרה[21] ולבגדי הכהונה. עוד נעשה שימוש בכסף לנסכי קרבנות גוי, לנסכי קרבנות גר שמת, וכן לחביתין של כהן גדול שמת וטרם נתמנה אחר תחתיו. באשר ליצירת המנורה וכליה, אלה באים לכתחילה מ'מותר נסכים', אך אם לא נשאר 'מותר נסכים' נעשה שימוש בכספי 'תרומת הלשכה' לעשיית המנורה וכליה. מתרומת הלשכה שילמו את שכרם של: עושי הקטורת, עושי לחם הפנים, מגיהי ספרים בירושלים, וכן עבור הדיינים בירושלים, ועבור מבקרי המומים, וכך גם עבור תלמידי החכמים המלמדים את הכהנים שחיטה וקמיצה. מכסף זה שילמו גם את שכרן של הנשים המגדלות בניהן לפרה אדומה, וכן שאר ההוצאות הכרוכות בכך[22]. בשנת שמיטה שילמו מתרומת הלשכה את שכרם של שומרי הספיחין השומרים על תבואת הארץ המיועדת להבאת העומר ושתי הלחם[23] ועוד.

מעולם המחשבה

דייני גזלות בירושלים מקבלים שכרם מ'תרומת הלשכה' – על שום מה?

כתב הרמב"ם (שקלים ד, ז): "דיינין שדנין את הגזלנין בירושלם נוטלין שכרן מתרומת הלשכה", ומקור דבריו במסכת כתובות (קה, א). שאלה היא, מה הקשר בין דייני גזילות לבין מחצית השקל של הקרבנות? וכתבו האחרונים, שדיינים אלה נדרשים במיוחד ברגלים, כשהמוני בית ישראל מגיעים לירושלים. שכן, יש המנצלים את ההתכנסות ההמונית, לגניבת כספם של עולי הרגל המביאים איתם מזומנים, ואם לא יועמדו הגזלנים מיד למשפט, יימנעו אנשים מלעלות לרגל מפני הגנבים. כמו כן, יש הבאים לירושלים ברגל כדי להשפט בפני דיינים והסנהדראות שבירושלים, ככתוב (דברים יז, ח): "כי יפלא ממך דבר למשפט... בין דין לדין... דברי ריבות בשעריך, וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה'..." נמצא, שהדיינים בירושלים אף הם חלק מצורכי המקדש והעליה לרגל, ומשום כך שולם השכר מ'תרומת הלשכה'.


דיינים ומגיהי ספרים המקבלים שכרם מ'תרומת הלשכה'

בציור נראים דיינים בסנהדראות שהיו בירושלים. דיינים אלו קיבלו את שכרם מ'תרומת הלשכה' כן נראים בציור סופרי הדיינים. סופרים אלו עסקו גם בהגהת ספרי התורה שבירושלים ותיקונם. אף הם קיבלו את שכרם מ'תרומת הלשכה'.

[1] אמנם, יש מהאחרונים (שלטי גיבורים) שכתב, שלשכה זו היתה בהר הבית, אך בגמרא יבמות נאמר: 'אין התורם [את תרומת הלשכה] נכנס לא בפרגוד חפות ולא באנפיליא, ואין צריך לומר במנעל וסנדל, לפי שאין נכנסין במנעל וסנדל לעזרה', ומפורש אם כן שמקומה של לשכה זו בעזרה, וכן כתב התפארת ישראל בפירושו לשקלים ג, א.

[2] 'לשכת הקרבן' נזכרת בדברי חז"ל, באשר לתפקידה ומקומה התחבטו הפרשנים ראה ערך 'לשכת הקרבן'.

[3] כגון במשנה שקלים ג, ב.

[4] במדבר כח, יד.

[5] ראש השנה ז, א.

[6] שקלים א, א.

[7] ירושלמי שקלים ב, א.

[8] מפרשים על המשנה בשקלים ג, א.

[9] ירושלמי שקלים ג, א.

[10] רמב"ם שקלים ב, ה.

[11] משנה שקלים ג, ג. רמב"ם שקלים ב, ד- ה; ועיין ערך.

[12] ההסבר להלן הובא לפי שיטת הרמב"ם בפירוש המשנה ובהלכותיו. מצינו עם זאת פירושים אחרים למשניות אלו, עיין בפירוש הרע"ב, ובתוספות יום טוב, וכן בתפארת ישראל.

[13] רמב"ם שקלים ב, ד – ט.

[14] ראה להלן.

[15] משנה שקלים ג, א.

[16] ירושלמי שקלים א, א.

[17] יוסף בן מתיתיהו קדמוניות, ספר שמונה עשר סעיף 312.

[18] במדבר לב, כב.

[19] משלי ג, ד.

[20] משנה שקלים ג, ב. רמב"ם שקלים ב, י.

[21] בגמרא כתובות קו, א מבואר, שהפרוכות התלויות בהיכל נעשות באמצעות כספים הבאים מקדשי בדק הבית ולא מתרומת הלשכה, וזאת כי הם שייכות לבניין ההיכל עצמו, לאחר שמתפקידם להוות כמחיצות המפרידות בין חלק אחד בהיכל למשנהו.

[22] משנה שקלים ב, א- ב. רמב"ם שקלים ד, א- ז.

[23] משנה שקלים פרק ד; רמב"ם שקלים פרק ד.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il