תנוך אוזן


תנוך אוזן: החלק האמצעי שבאוזן.

חכמינו ז"ל, דורשים את המלה 'תנוך' - האמורה בתורה לעניין מצורע - שהיא נחלקת לשניים: 'תוך' ו'נוך'. ודרשו חכמים במדרש: "'תנוך': יכול על גובה של אוזן? - תלמוד לומר: תוך נוך! הא כיצד? זה גדר האמצעי"[1]. כוונתם לומר, שיש לאפרכסת האוזן שלשה חלקים לשמירת כלי השמיעה: הכפל העליון, הכפל האמצעי, והכפל השלישי, הבולט מן הלחי ומכסה את תוך האוזן. ומסקנת הדרשה היא, שהכפל האמצעי מתוך השלושה הוא ה'תנוך' שאמרה תורה[2].

תנוך אוזן – הגדרתו: בהמשך לאמור, כתבו הראשונים: "'תנוך אוזן', הוא כפי שנבאר לך עתה, והוא: יש גוף סחוסי מעוגל בולט על פני האוזן מצד הפנים [הלחי] אם נוגע בו האדם ימצאנו קשה כעין עצם. ומחוצה לו - בשר רך כפוף מקיף את כל האוזן, ומבפנים לו - תוך האוזן. אותו הגוף הסחוסי - והוא המבדיל בין הבשר הכפוף שמבחוץ, שהוא קצה האוזן, ובין תוך האוזן, שיש בו השקע, אותו המבדיל - הוא 'תנוך אוזן'. אשר על איזה חלק ממנו שיהיה, או על כולו, נותן השמן והדם. והוא אמרם [במדרש] "'תנוך אוזן' - זה גדר האמצעי"[3]. כלומר, בליטת האוזן האמצעית, העשויה סחוס קשה ביחס לשאר אפרכסת האוזן, היא המקום שעליו נותן הכהן את הדם והשמן.

תנוך האוזן - בחינוך הכהנים ובמצורע: בשני עניינים נזכר בתורה תנוך האוזן הימני – א. בהקרבת איל המילואים*, בעת חנוכת המשכן וחינוך הכהנים לעבודתם על גבי המזבח, שם נתן משה מדם האיל על תנוך אזנם הימנית של אהרן ושל בניו[4]. ב. בטהרת המצורע נותן הכהן תחילה[5] מדם האשם על תנוך אוזנו הימנית של המיטהר[6]; לאחר מכן נותן מן השמן על אותו מקום[7].

מעולם המחשבה

מתן שמן על תנוך האוזן – טעם המצוה

כתב רבי יעקב ב"ר אבא מרי אנטולי מחכמי פרובנס, בספרו 'מלמד התלמידים' (תזריע) בטעם המצוה (הנוסח בכמה שינויים): "צריך כל אדם למרק את נפשו ולטהרה, וילך ויגדיל טהרתו ככל שתגדל מעלתו וחכמתו. וצריך שירפא נפשו מכל נגע קל שדבק בו. וזה אפשר לו אם ישמע וישים אוזנו כאפרכסת לשמוע לקול מוריו, ויעשה מעשיו כפי מוסרם וילך בדרך בינונית, שהיא הנקראת 'דרך ה''. ועל עניין זה נמצאה הערה בתורה בטהרת מצורע [שבגאוותו דיבר לשון הרע והוציא שם רע] דווקא באוזן... שהיה הכהן נותן מדם הקרבן ומן השמן 'על תנוך אוזן המיטהר הימנית'... כי צריך למשוך את הנפש אל כוחות הימין, כמו שאמר החכם: 'לב חכם לימינו'. והשמן הניתן על תנוך האוזן מחליק ומרכך, ובנתינתו יש הערה לאדם לרכך את לבבו כשמן, ולשמור על מידת הענוה, שהיא מן המידות הגדולות של האדם. ועל כך אמר החכם מכל אדם: 'ושמן על ראשך אל יחסר'. הוא שאמרה תורה: 'והנותר בשמן אשר על כף הכהן [ממה שנתן על האוזן] יתן על ראש המיטהר – ובכך יטהר ויקדש את מחשבתו, ויתקיים בו הפסוק: 'וכפר עליו הכהן לפני ה''".


תנוך האוזן – הגדרתו

'תנוך האוזן' שבתורה, אינו לפי המושג המקובל בלשון המאוחרת, אלא כפי שתיאר הרמב"ם את חלקי האוזן, כמובא בציור בציון אותיות: א. 'תוך האוזן' הוא כלי השמיעה הפנימי, המתחיל בחלק המשוקע של האוזן, ומוליך אל ה'שקע', כלומר, אל החלל של מערכת השמיעה הפנימית מתחת לעצם הלחי. ב. גוף סחוסי מחודד, המגין על 'תוך האוזן' מצד הלחי, והוא 'קשה כעין עצם'. ג. 'קצה האוזן', ההיקף החיצוני, שהוא 'בשר רך כפוף מקיף את כל האוזן', הכולל את הבדל הרך התחתון של האוזן. ד. 'תנוך האוזן', שהוא 'גוף סחוסי', הבולט בין 'קצה האוזן' לבין ה'שקע', ומבדיל ביניהם. כל אלה משמשים כמין 'גדרות' וכהגנה סביב כלי השמיעה, ו'תנוך האוזן' נקרא בדברי חז"ל - "הגדר האמצעי" מבין ה"גדרות" השונים.

[1] תורת כהנים צו מכילתא דמילואים א, א; ובמצורע ג, ג.

[2] כעין זה שם במדרש "'ויתן על תנוך אוזן אהרן הימנית' - זה גדר האמצעי; 'ועל בוהן ידו הימנית' - זו פרק האמצעי".

[3] פירוש המשנה לרמב"ם נגעים יד, ט; וראה רמב"ם מחוסרי כפרה ה, א.

[4] שמות כט, כ; ויקרא ח, כג - כד.

[5] בעניין סדר נתינת הדם באיל המילואים, ראה בערך 'מילואים'; ואשר לסדר נתינת הדם והשמן בטהרת המצורע, ראה בערכים 'אשם - מצורע' ו'טהרת - המצורע'.

[6] ויקרא יד, יד וכה.

[7] שם פסוקים יז, כח.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש