תספורת כהן גדול


תספורת כהן גדול: כהן גדול מסתפר מדי שבוע וצורת תספורתו.

הכהנים הצטוו שלא להיות 'פרועי ראש' בשעת העבודה, ולכן עליהם להסתפר בחודש בו עולה הכהן לעבוד במשמרתו במקדש, שכן, כהן ששערו גדל מעבר לחודש - הרי הוא בגדר 'פרוע ראש'[1]. לעומת זאת כהן גדול בא לעבודה כל ימות השנה בקביעות, לפיכך אסור לו להיות 'פרוע ראש' לעולם[2]. מיוחד הכהן הגדול בתספורתו מכל הכהנים, בכך, שהוא מסתפר מדי יום ששי[3], גם כשאינו עובד[4], וזאת, כדי שיופיע בשבת בפני המשמרת החדשה כשהוא נאה[5].

תספורת כהן הדיוט: צורת התספורת של הכהנים מתוארת ביחזקאל, ככתוב: "וראשם לא יגלחו, ופרע לא ישלחו, כסום יכסמו את ראשיהם"[6], ופירשו הראשונים: "ישוו את הגלוח: לא יגלחו מכל וכל, ולא ישלחו פרע, אלא בעניין השווה [וממוצע] - אחד לשלשים יום"[7]. עוד פירשו הראשונים, ש"כסום יכסמו" פירושו: "שיהיה הראש מכוסה בשיער כזר - ראש זה השיער נוגע בעיקר השיער שלמעלה הימנו"[8], כלומר, ביום התספורת ראשו של הכהן צריך להיראות בצורה נאה, שיהיה הראש מכוסה בשיער, ולא ייראה הכהן קרח, אלא השיער יקיף את הראש כזר. ומבואר בדברי הראשונים באשר ליום בו יש לסיים את גידול השיער: "כהן הדיוט [מסתפר] אחד לשלשים יום, שנאמר... 'ופרע לא ישלחו' - לא יתנו שילוח לשיער, כלומר: לא יאריכו שיער להיות משלח לפניהם [על המצח] ולאחריהם [על העורף]... אין להם לגדל אלא כשיעור כסוי הראש והוא שלשים יום כנזירות"[9].

תספורת של כהן גדול: לדעת כמה מן הראשונים התספורת של כהן גדול היתה מיוחדת ושונה מתספורת שאר הכהנים, וכלשון חז"ל: "ראשו של זה בצד עיקרו של זה"[10]: בפירוש מימרא זו נחלקו הראשונים, יש אומרים, שהשערות נקצצו קרוב לשורשן, באופן שכל שערה התמשכה לצידה של השערה שלידה ולמולה[11]. ויש שפירש, ששורת השערות הסמוכה למצח נקצצה באופן שהמצח ישאר מגולה[12], ומסתבר שהדבר נעשה לצורך הנחת הציץ על מצח הכהן הגדול. כאמור, הגמרא לומדת על תספורת זו מהפסוק ביחזקאל: "כסום יכסמו את ראשיהם"[13], ופירשו הראשונים "כצמח הכוסמת", שראש כל גרגיר בצד קצה הגרגיר שלידו[14], או שדרך הכוסמת לצמוח בצורה אחידה, ובתספורת זו השיער כולו נראה אחיד[15]. מדברי הגמרא עולה שתספורת זו מתמשכת זמן רב[16]. מול פרשנויות אלו, שחלקן סתומות, וספק אם הספר מסוגל לעמוד בדרישות מחמירות כגון אלו, מצינו בדברי חז"ל דברים מפורשים, ש"שערו [של הכהן הגדול] היה נראה בין ציץ למצנפת, ששם מניח תפילין"[17], כלומר, למרות שהיה מסתפר מדי ערב שבת, שערו הסמוך למצח היה מבצבץ במירווח שבין הציץ למצנפת, ונראה לעין כל בחוץ. הווה אומר, כשיטת הראשונים האומרים, שהשיער היה מכסה את הראש כזר, וזה הנוי לכהן, ולא היה מגולח מאד כפי שמשתמע מדברי כמה מן הראשונים. להלכה פסקו הראשונים, ש"אינו מספר בתער [וייראה מגולח] אלא בזוג - ראש שערה זו בעיקר זו, עד שיראה כאילו הוא צמח כאחת"[18], ודברי ראשונים אלו מתיישבים עם השיטה המתארת את התספורת כזר המכסה את הראש. באשר לכבוד הכהן הגדול בעת התספורת, הלכה היא, שבדומה למלך, אין הכהן הגדול מסתפר לעיני אחרים משום כבודו[19].


תספורת לכהנים במקדש

בציור נראה מקום התספורת לכהנים במקדש. כהני המשמרת שהגיעו לעבודתם בתספורת מעבר לשלושים יום, היו מסתפרים תספורת קצרה, שכן, 'פרוע ראש' אינו רשאי לגשת לעבודה. תספורת זו הותירה שיער המכסה את הראש, שכך הוא הנוי לכהן להופיע לעבודתו באופן מכובד. תפקיד מיוחד נועד לספר במקדש, לספר את הכהן הגדול מדי ערב שבת, ולכתחילה ראוי שיספר את שערותיו - "ראשו של זה בצד עיקרו של זה".

'ראשו של זה בצד עיקרו של זה' – האם הדבר מעכב? כהן גדול שלא הסתפר על פי התיאור בגמרא, יש מן הראשונים שנראה מדבריו שהוא מוגדר כ'פרוע ראש' מן התורה[20]. להלכה כתבו הראשונים, שאינו בגדר 'פרוע ראש'[21], שכן, שיערו של אדם, שגדל עד שלושים יום אינו בגדר 'פרע'[22]. עם זאת מפני כבודו של כהן גדול, ראוי לכתחילה שיסתפר בדרך זו, וזאת, מדרבנן[23]. יש מן האחרונים שכתב שבזמננו הדין עשוי להשתנות, שכן, כיום שיער קצוץ מדי נחשב דבר שאינו מכובד[24].

תספורת בן אלעשה: מסופר על בן אלעשה, חתנו של רבי יהודה הנשיא, אשר חי כמה דורות לאחר החורבן, שהוציא ממון רב כדי להראות לציבור כיצד על הכהן הגדול להסתפר[25]. יש מפרשים שהוא עצמו הסתפר כך בממון רב[26], ויש מפרשים שעשה זאת כדי להראות לכל את הצורך ללמוד בכל דור, את הצדדים המעשיים המתחייבים בכהונה, ובא ללמד כיצד ראוי לספר כהן גדול[27].

[1] על מקור האיסור וחומרתו עיין ערך 'פרועי ראש'. כן ראה 'שערי היכל' על זבחים, מערכה כד הערה 28. לשאלה האם מותר לכהנים לגדל זקן ופיאות ראה שם הערה 5.

[2] רמב"ם ביאת המקדש א, י.

[3] ברייתא סנהדרין כב, ב.

[4] מאירי סנהדרין שם.

[5] רבי יוחנן, סנהדרין שם.

[6] ביחזקאל מד, כ.

[7] רד"ק שם; והביא את תרגום יונתן, המתרגם כפשוטו: 'ספרא יספרון ית שער רישיהון'.

[8] רבינו חננאל שבת ט, ב.

[9] רבינו חננאל תענית יז, ב.

[10] בגמרא לא מפורש שזהו ייחודה של תספורת הכהן הגדול, אלא שזהו פירוש "כסום יכסמו", כדלקמן, ולאחר מכן מובא: "שאלו את רבי: איזהו תספורת של כהן גדול?" וכו', ומשמע שיש ייחוד בתספורתו. אך עיין בחידושי הר"ן שם בשם רש"י, שגם כהנים הדיוטים מצווים להסתפר כך, וכך נוטים דברי תוספות הרא"ש שם.

[11] רש"י שבת ט, ב ד"ה בן אלעשה; רמב"ם, כלי המקדש ה, ו; ר"ן נדרים נא, א; ד"ה בצד עקרו של זה: "שלא יעלה אחד מן השערות על חברו".

[12] ראב"ד כלי המקדש שם. הר"י קורקוס והערוך השולחן העתיד סי' כד, יא; סוברים שהרמב"ם מודה בפרט זה.

[13] יחזקאל מד, כ. לכאורה הפסוק עוסק בכל הכהנים, אך יש אומרים שהפסוק עוסק דווקא בכהן גדול (ר"י קורקוס, כלי המקדש שם), או על כל פנים מילים אלו בפסוק (רא"ש בנדרים נא, א; רבנו תם בספר הישר, חידושים, סי' צד), ויש אומרים שלעתיד לבוא ינהגו כל הכהנים ככהן גדול בעניין זה (יד רמה, סנהדרין שם).

[14] רש"י ביחזקאל שם בשם רבי מנחם; תוספות, סנהדרין שם.

[15] ר"י קורקוס כלי המקדש שם.

[16] שבת ט, ב.

[17] זבחים יט, א.

[18] רמב"ם כלי המקדש ה, ו.

[19] תוספתא סנהדרין ד, א; רמב"ם כלי המקדש ה, ג.

[20] רבנו תם ספר הישר, חידושים סי' צד.

[21] מסקנת הר"י קורקוס, כלי המקדש שם, על פי הרמב"ם, ביאת המקדש א, י-יא.

[22] רמב"ם ביאת מקדש א, י – יא.

[23] יראים סי' רצא. וראו גם שו"ת שואל ומשיב, רביעאה, סי' קסב, שמכיוון שהוא משום כבודו מותר לו לקבל על עצמו נזירות ל' יום.

[24] ראו שו"ת מענה אליהו סי' סא.

[25] נדרים נא, א.

[26] יד רמה, סנהדרין שם.

[27] רש"י סנהדרין שם. ב'משיבת נפש' (בראשית יז ושמות לה ודברים כא) משמע שבן אלעשה נתן לשם כך את כל רכושו, ולמד מכך שחובה גם כיום ללמוד את המקצועות הדרושים לבניין בית המקדש.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il