תענית במקדש


תענית במקדש: תענית ותפילה במקדש בעת צרה, וכן תקיעה בחצוצרות הכסף.

כתבו הראשונים: "מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הצבור, שנאמר: 'על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות', כלומר, כל דבר שייצר לכם, כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן - זעקו עליהן והריעו". זעקה זו על הצרה, ותקיעת החצוצרות התקיימה בערי ישראל, שבאה עליהן הצרה, ובלשון חז"ל - 'בגבולין', עם זאת, היתה נערכת תפילה וזעקה במקביל במקדש בירושלים. כך מצינו בתפילת שלמה בעת חנוכת המקדש: "ושמעת אל תחינת עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל המקום הזה, ואתה תשמע אל מקום שבתך אל השמים... ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה"[1]. עוד התפלל: "בהנגף עמך ישראל לפני אויב אשר יחטאו לך, ושבו אליך והודו את שמך והתפללו והתחננו אליך בבית הזה"[2]. מכאן שבעת צרה לישראל יש לעמוד ולהתפלל במקדש לישועתם.

התפילה במקדש בדברי חז"ל: באשר לתפילה במקדש, מצינו בדברי חז"ל שהתפילה היא מן היעדים של בניין הבית, ובלשון חז"ל: "אמר הקב"ה: איני בונה בית המקדש אלא שיתפללו בני לפני בתוכו ואני מתמלא עליהם רחמים"[3]. עוד מובא בגמרא, שהנהיגו חכמים במקדש סדר מיוחד בתפילה ובתקיעת החצוצרות בעת צרה, ואמרו חכמים: "לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח*, ובהר הבית*"[4].

התענית בעת צרה – מדברי נביאים וסופרים: באשר לקיום תענית במקדש ובגבולין בעת צרה, כתבו הראשונים, שהתפילה, הזעקה והתקיעות - אלו מצוה מן התורה, לא כן הצום אינו אלא תקנת חכמים, שכתבו: "מדברי סופרים להתענות על כל צרה שתבוא על הצבור עד שירוחמו מן השמים. ובימי התעניות האלו זועקין בתפילות ומתחננים ומריעין בחצוצרות בלבד [ולא בשופרות]. ואם היו במקדש מריעין בחצוצרות ובשופר - השופר מקצר והחצוצרות מאריכות, שמצות היום בחצוצרות. ואין תוקעין בחצוצרות ושופר כאחד אלא במקדש שנאמר: 'בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה''"[5]. עוד כתבו: "אין התענית מן התורה, שלא נזכר עינוי בכתוב[6]. עם זאת מצינו פסוקים בנביאים בדבר קיום יום תענית בעת צרה, כגון בימי יהושפט מלך יהודה, שנאמר בו: "ויבאו ויגידו ליהושפט לאמור: בא עליך המון רב מעבר לים מארם... ויקרא צום על כל יהודה. ויקבצו יהודה לבקש מה'. גם מכל ערי יהודה באו לבקש את ה'"[7]. עוד נאמר בו: "ויעמוד יהושפט בקהל יהודה וירושלם בבית ה'... ויאמר: ה' אלהי אבותינו הלא אתה אלהינו הורשת את יושבי הארץ הזאת... וישבו בה [בניך] ויבנו לך בה מקדש לשמך, לאמור: אם תבוא עלינו רעה: חרב, שפוט ודבר ורעב - נעמדה לפני הבית הזה ולפניך... ונזעק אליך מצרתנו ותשמע ותושיע"[8]. כך גם ירמיהו וברוך בן נריה קוראים צום מפני צרת החורבן המתקרבת, ככתוב: "ויהי בשנה החמישית ליהויקים... קראו צום לפני ה' כל העם בירושלם וכל העם הבאים מערי יהודה בירושלם"[9]. עוד מצינו בדברי יואל, קריאה לכהנים להכריז על צום וזעקה, וכינוס ישראל במקדש לתפילה, עקב הופעת הארבה האוכל את כל הצומח, והרעב שבא על הארץ: "חיגרו וסיפדו הכהנים, הילילו משרתי מזבח!... קדשו צום קראו עצרה! איספו זקנים כל יושבי הארץ - בית ה' אלוהיכם וזעקו אל ה'"[10].

בעת עצירת גשמים: בעת עצירת גשמים, בית דין גוזרים על הציבור שלוש סדרות של תעניות: תחילה שלוש תעניות קלות, אחר כך שלוש תעניות חמורות יותר, ולבסוף עוד שבע תעניות חמורות. בתעניות אלה יש הבדל בין סדר התפילה והתקיעות במקדש, לסדר התפילה והתקיעות בשאר ערי הארץ - 'בגבולין'. כמו כן, באשר לכהנים עובדי המקדש הקלו עליהם את הצום לבל תיפגע העבודה במקדש.


תקיעת חצוצרות ושופרות בעת תענית במקדש

הלכה היא, בעת תעניות שגוזרים חכמים על הציבור, שישראל נאספים במקדש - לצום, תפילה וזעקה. בתענית כעין זו מתכנס הציבור להר הבית, מול שער המזרח של עזרת נשים. במעמד תפילה זה נאמרות ברכות מיוחדות, וכן תוקעים שם הכהנים בעת התפילה. בציור נראים ארבעה כהנים: שני כהנים באמצע תוקעים בחצוצרות כסף, ומצידיהם נראים שני כהנים התוקעים בשופרות מצופים כסף.

חיוב תענית לכהנים העובדים במקדש: בשלוש התעניות הראשונות הכהנים העובדים במקדש, אינם מתענים כלל. גם אנשי משמר*, שאינם עובדים באותו יום אלא בשאר ימות השבוע פטורים מלהתענות. לעומת זאת, בשלוש התעניות השניות, כהני המשמר מתענים, אך אינם משלימים את תעניתם, שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב*, ויזדקקו לעזרת אנשי המשמר, ואם יתענו - לא יהיה להם כוח לעבוד. לעומת זאת, כהני בית אב העובדים במקדש באותו יום – אינם מתענים כלל. באשר לשלשת התעניות האחרונות החמירו חכמים וקבעו, שכהני המשמר מתענים ומשלימים את תעניתם, ואילו כהני בית האב – מתענים ואינם משלימים את תעניתם[11].

שינויים בסדר התפילה במקדש: חכמים תיקנו שבימי שבע התעניות האחרונות שגוזרים על עצירת גשמים, מוסיפים שש ברכות לתפילת העמידה, בין ברכת 'גואל ישראל' לבין ברכת 'רפאנו', וחותמים את שש הברכות הללו בחתימה מיוחדת[12]. כמו כן, בסיום כל אחת מן הברכות הללו – תוקעים הכהנים בחצוצרות[13]. בירושלים היו מתפללים תפילות אלה בהר הבית, כנגד שער המזרח*[14], זאת, כדי לאפשר לציבור הרחב להשתתף בתפילה, ובכלל זה טמאי מת וטבולי יום המותרים בכניסה להר הבית. עם זאת, היו שם כמה שינויים בסדר חתימת הברכות והתקיעות: האחד: בסיום הברכה לא היו חותמים חתימה רגילה, אלא חתימה ארוכה, כגון בברכת 'גאל ישראל', לא היו חותמים 'ברוך אתה ה' גואל ישראל' כבכל יום, אלא "ברוך אתה ה'[15] אלהינו אלוהי ישראל מן העולם ועד העולם, ברוך אתה ה' גואל ישראל"[16]. השני: הציבור לא היו עונים 'אמן' אלא – 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'[17], משום שאין עונים אמן במקדש[18]. השלישי: לאחר חתימת הברכה קורא 'חזן* הכנסת'[19] לכהנים: "תקעו בני אהרן תקעו!" כמו כן: "הריעו בני אהרן הריעו!"[20] לאחר מכן אומר שליח ציבור - 'מי שענה...' כלומר, בכל ברכה נוסח אחר, וכגון, לאחר ברכת גואל ישראל: 'מי שענה את אברהם בהר המוריה - הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה'[21]. הכהנים תוקעים ומריעים: בברכה הראשונה - תוקעים ומריעים ותוקעים, ובשנייה - מריעים ותוקעים ומריעים, וחוזר חלילה[22].

תקיעה בחצוצרות בתעניות במקדש: כאמור, מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה הבאה על הציבור[23], לפיכך בכל תענית שקובעים על צרה, הן בתענית על עצירת גשמים, והן בתענית על צרות אחרות – תוקעים בחצוצרות[24]. ובמקדש תוקעים בתעניות בחצוצרות ובשופר ביחד כנ"ל[25], ולמדו חכמים מפסוק זה, שדווקא 'לפני המלך ה'' – היינו במקדש – תוקעים בחצוצרות ובשופר יחד, לא כן בגבולין[26]. שני כהנים התוקעים בחצוצרות עומדים באמצע, ושני כהנים התוקעים בשופר עומדים מן הצדדים[27]. התוקעים בשופר מקצרים, והתוקעים בחצוצרות מאריכים, משום שעיקר מצות היום – בחצוצרות[28].

תפילה על הגשמים מפי נקדימון בן גוריון וחוני המעגל

תפילה לירידת גשמים שהתקיימה במקדש מובאת במסכת תענית (כ, א). שם מתואר כיצד סיפק נקדימון בן גוריון מים לישראל בשנות בצורת מתוך בורות מים שקיבל מנכרי, על תנאי שיחזירם מלאים מים כפי שקיבל - ובמועד. בבוא המועד האחרון להחזיר את הבורות מלאים, לא ירדו גשמים. "נכנס נקדימון לבית המקדש כשהוא עצוב. נתעטף ועמד בתפלה, אמר לפניו: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך עשיתי, שיהו מים מצויין לעולי רגלים" - ומיד נענה. כן מובא מעשה בתלמוד (תענית יט, א) המתאר את חוני המעגל, שהתפלל על הגשמים לאחר שעבר החורף בבצורת. חג הפסח התקרב והיה חשש שבהעדר מזון ומים בירושלים העליה לרגל תשתבש: "אמרו לו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים! אמר להם: צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימוקו. התפלל ולא ירדו גשמים. מה עשה? עג עוגה ועמד בתוכה, ואמר לפניו: רבונו של עולם! בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפין... וירדו גשמי רצון ברכה ונדבה... עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים".


חוני המעגל נושא תפילה על ירידת הגשמים

בציור נראה חוני המעגל כשהוא מתפלל מול פני המקדש על ירידת גשמים. הבצורת נמשכה במשך ימי החורף, ובזכות תפילתו נענו ישראל סמוך לחג הפסח.

[1] מלכים א' ח, ל.

[2] מלכים א' ח, לג.

[3] מדרש תנאים לדברים פרק לג.

[4] תלמוד בבלי תענית טז, ב.

[5] רמב"ם תעניות א, ד.

[6] מגיד משנה שם.

[7] דברי הימים ב' כ, ב.

[8] דברי הימים ב' כ, ה.

[9] ירמיהו לו, ט. ומכן הסימוכין לרמב"ם שתקנת הצום נתקנה בתקופת הנביאים בימי בית ראשון.

[10] יואל א, יג.

[11] משנה תענית טו, ב וכחכמים, ורש"י שם ד"ה ולא משלימין. רמב"ם תעניות ג, ב - ג, ושם הלכה ו.

[12] וחתימה זו חותמים גם את ברכת 'גואל ישראל'.

[13] משנה בתענית טו, א - ב, וראה גמ' שם טו, ב, שסדר זה אינו נוהג אלא בשבע תעניות אחרונות. רמב"ם תעניות ד, א; ושם הלכות ה - יד.

[14] רמב"ם שם טו, ע"פ משנה בתענית טו, ב.

[15] לפי גירסאות שונות בגמרא, היו אומרים: 'ברוך ה' [אלהים] אלהי ישראל'. הגר"א מוחק מילה זו, וכן היא חסרה בהמשך הגמרא שם בנוסח הברכה השנייה. לעומת זאת הרמב"ם שם גורס 'אלהים אלהינו אלהי ישראל' בברכה השנייה (תעניות ד, טו טז), ובנוסח שונה במקצת - בברכה הראשונה (שם הלכה טו) ראה רמב"ם הוצאת אור וישועה.

[16] תענית טז, ב. על פי הרמב"ם שם: "ברוך אתה ה' גואל ישראל". ועיין רש"י ברכות נד, ד"ה ויברכו, וכן תענית טז, א; ד"ה אבל במקדש.

[17] תענית שם. רמב"ם שם.

[18] תענית שם.

[19] שמש בית הכנסת שבהר הבית.

[20] לאחר הברכה הראשונה – 'תקעו', ולאחר השנייה – 'הריעו', וחוזר חלילה.

[21] נוסח זה כלול גם בתפילת תענית מחוץ למקדש, אלא ששם הוא נאמר כחלק מהברכה עצמה, לפני החתימה, ואילו במקדש הוא נאמר לאחר הברכה.

[22] תענית שם. רמב"ם שם טו - יז. מחוץ למקדש גם היו תוקעים בחצוצרות, אולם לא על סדר הברכות, אלא לאחר סיום התפילה (ראה רמב"ם שם ד, יד: "וגומר התפילה על הסדר ותוקעין בחצוצרות").

[23] רמב"ם תעניות א, א.

[24] רמב"ם שם הלכה ד.

[25] תהלים צח, ו.

[26] ר"ה כז, א. רמב"ם שם.

[27] משנה בר"ה כו, ב, והרמב"ם השמיט דין זה, ותמה על זה ב"ליקוטי הלכות" ר"ה שם, עין משפט אות י.

[28] משנה בר"ה שם. רמב"ם שם. וע"ע חצוצרות וערך שופר.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש