שמן המשחה


שמן המשחה: שמן הקודש בו נמשח מלך וכהן גדול, וכן כלי המשכן.

מצוה מן התורה להכין שמן מיוחד מכמה סממנים, ככתוב: "ואתה קח לך בשמים ראש – מר דרור חמש מאות, וקינמן בשם מחציתו חמישים ומאתיים, וקנה בושם חמישים ומאתיים. וקידה חמש מאות בשקל הקודש, ושמן זית הין. ועשית אותו שמן משחת קודש – רוקח מרקחת מעשה רוקח – שמן משחת קודש יהיה"[1]. בשמן זה נמשח אהרן הכהן, כמו כן, נמשחו בשמן זה המשכן וכליו. כך גם 'כהן משוח מלחמה'*, כגון פינחס בן אלעזר, נמשח בשמן זה[2]. בשמן המשחה נמשחו מלכים ממלכי בית דוד, וכן כהנים גדולים במהלך הדורות - עד גניזת השמן בשלהי ימי הבית הראשון.

מצות הכנת השמן: כתבו מוני המצוות: "ציונו, שיהיה לנו שמן עשוי על המתכונת המיוחדת, מוכן למשוח בו כל כהן גדול שיתמנה, כמו שאמר: 'והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה'. וכן ימשחו בו קצת [מן] המלכים, כמו שהתבאר בדין מצוה זו. וכבר נמשח בו המשכן וכל כליו"[3]. מצות הכנת שמן המשחה נתקיימה על ידי משה רבינו במדבר[4]. שמן המשחה שעשה משה רבינו קיים גם לדורות, ומעולם לא נעשה שמן אחר פרט לשמן שעשה משה[5]. בימי בית שני שלא היה שמן המשחה, שכן, נגנז בימי יאשיה, נעשה חינוך הכהנים הגדולים בכך, שלבשו את שמונה בגדי הכהן הגדול – בגדי הזהב – זאת, בלא להמשח בשמן המשחה[6].

אופן הכנת השמן: ארבעה סממנים נזכרו כאן – מור* דרור, קנמן* בשם, קנה בושם וקידה*. לוקחים מן המור והקינמון והקידה במשקל חמש מאות שקלים, ומקנה הבושם במשקל מאתיים וחמישים שקלים. שוחקים את כולם בנפרד ולבסוף מערבבים ושורים במים, ונותנים על המים שמן זית בשיעור הין*. את התערובת נותנים על האש לבישול עד שכל המים מתאדים ונשאר השמן הריחני בלבד[7]. מצינו בדברי חז"ל, שאחד הדברים שנתקשה בהם משה רבינו היה מעשה שמן המשחה, עד שהראה לו הקב"ה כיצד יש לעשותו[8].


שמן המשחה בקדש הקדשים

בציור נראה כד שמן המשחה שהכין משה רבנו, כשהוא שמור בקדש הקדשים בסמוך לארון הברית. משמן זה נמשחו כהנים גדולים ומלכים בימי בית ראשון. בימי יאשיהו המלך כשנגנז ארון הברית נגנז עמו שמן המשחה.

השימוש בשמן: כאמור, המשכן וכליו נמשחו בשמן המשחה[9]. באשר למשיחת כלי השרת במקדש לדורות, הלכה היא, שאין חובה למשוח אותם בשמן דווקא, שכן עבודתם מחנכתם[10]. כמו כן, נמשחו בשמן זה אהרן הכהן וכל הכהנים הגדולים עד לגניזת השמן בימי יאשיהו*, שהלכה היא, שכהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה. מלכי בית דוד דינם להמשח בשמן המשחה. באשר למלך בן מלך ממלכי בית דוד, זה אינו טעון משיחה – אלא אם כן יש מחלוקת בנוגע למשיחתו, כמו שאירע בעת שנתמנה שלמה המלך, ונחלק עליו אדוניהו שביקש את המלוכה, לפיכך נמשח שלמה בשמן המשחה. כך גם באשר למלך יואש, שעתליה התנגדה למשיחתו, אף הוא נמשח על ידי יהוידע הכהן בשמן המשחה[11]. יש מן הראשונים שכתב, שגם קודם למלכות בית דוד היתה חובה למשוח את המלך בשמן המשחה, ועל כן שאול המלך נמשח בשמן זה[12]. מובא בדברי חז"ל, שפעמים שהיה צריך למנות מלך לתפקידו, כגון את מלכי ישראל, במקרים אלו השתמשו בשמן אפרסמון ולא בשמן המשחה. כך גם מלכי בית דוד שנתמנו לאחר שנגנז שמן המשחה, אלו נמשחו בשמן אפרסמון[13].

חיובי כרת בשמן המשחה: העושה שמן המשחה כמעשהו וכמשקלו במזיד, חייב כרת*, ובשוגג מביא חטאת קבועה. זאת, כשעשה את השמן במטרה למשוח בו אנשים. לא כן אם עשאו בשביל להתלמד כיצד לעשות שמן המשחה כמצות התורה, או שעשאו בשביל לתת אותו לאחרים - פטור[14]. הסך שמן המשחה בשיעור כזית משמן שעשה משה, במזיד חייב כרת, בשוגג חייב חטאת קבועה[15], שנאמר: "ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו"[16].

אופן המשיחה: באשר למשיחת המלך מושחים אותו על הראש כמין נזר – כלומר נותנים שמן על המצח ועל השיער. עוד אמרו חז"ל בעניין משיחת כהן גדול, שמושחים אותו תחילה על הראש ולאחר מכן מושחים "כמין כ"י יוונית"[17] וכתבו ראשונים ואחרונים[18], שהכוונה היא לצורת - x כלומר, נותנים את השמן תחילה על הראש ואחר כך בין העיניים[19]. לאור האמור, שיש איסור על אדם למשוח משמן המשחה, יש להקפיד שלא לתת כמות גדולה של שמן המשחה מעבר לצורך ההכרחי, כמו כן לא לתת את השמן במקומות אחרים[20]. כהן גדול שנטל שמן מראשו וסך במעיו חייב כרת[21] - והיינו דווקא אם סך בשיעור כזית[22]; ויש אומרים, כי חיוב כרת בכזית הוא בנתינה, אבל בסיכה השיעור הוא בכל שהוא[23].

מעולם המחשבה

טעם מצות עשיית שמן המשחה לכהנים ומלכים ואיסור השימוש בו

בעניין הכנת שמן המשחה ומשיחת כהנים ומלכים, כתב בעל ספר החינוך (מצוה קז): "רצה האל ברוך הוא שנעשה פעולה בנפשותינו ביום שנעלה [כהן גדול] להתחנך בכבוד עבודתו הקדושה... [נוסיף בו] גדולה ושבח, וזהו משיחת השמן. לפי שענין המשיחה בשמן הטוב לא יעשוה רק המלכים והשרים הגדולים. וגם מיסוד המצוה, להיותו מוכן בבית [המקדש] לעת הצורך למעלת המקום. כי ידוע על דרך משל כי ממעלת בעל הבית הנכבד להיות מוכן [בביתו כל הצריך לבית ולדרים בו] ולא תתעכב שום מלאכה [לעת שיצטרכו] אליה".

באשר לאיסור המשיחה לזרים, כתב (מצוה קח): "משרשי מצוה זו, גם כן להגדלת הבית וכל אשר בו. ולכן אין ראוי להדיוטות להשתמש באותו השמן הנכבד שבבית ה', רק הנבחרים בעם לבד שהם כהנים ומלכים. ובכן בהמנע ההמון ממנו ייקר בעיניהם עד מאד ויתאוו אליו. כי גודל ערך הדברים בלב רוב בני אדם לפי מיעוט המצאם אצלם".


שמואל הנביא מושח את דוד למלך בשמן המשחה

בציור נראה שמואל הנביא, כשהוא מושח את דוד למלך, מתוך קרן השמן שהביא עמו. ברקע נראית משפחת ישי הנוכחים במעמד. כן נראה המזבח בו עמד שמואל להקריב עגלת בקר. בעניין זה אמרו חז"ל (מגילה יד, א): "דוד ושלמה שנמשחו בקרן - נמשכה מלכותן, שאול ויהוא שנמשחו בפך - לא נמשכה מלכותן".

[1] שמות ל, כג - כה.

[2] הוריות יב, ב; רמב"ם כלי המקדש א, ז.

[3] ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה לה. וכן ספר החינוך קז קח. וכן הסמ"ג קסו. ומה שלא מנה הרמב"ם את מצות עשיית הסממנים והשמן, אלא את משיחת הכהן הגדול, זאת, על פי שיטתו בשורש עשירי בספר המצוות, שאין מונים בתרי"ג המצוות את ה'אמצעי' למצוה, אלא רק את ה'תכלית', שהיא המשיחה עצמה, עיי"ש.

[4] רמב"ם שם א, א - ב.

[5] כריתות ה, ב; רמב"ם שם א, ה; חינוך מצוות קז - קט.

[6] וראה ערך 'מרובה בגדים'.

[7] כריתות ה, א; רמב"ם שם א, ב. אמנם, לפי הירושלמי סוטה פ"ח ה"ג קנמן הבשם הוא חמשים ומאתיים בלבד, והיינו מחציתו של החמש מאות - ואילו בבבלי וברמב"ם הכוונה היא שיש לשוקלו בשני חצאים.

[8] שמות רבה פרשה טו סימן כח.

[9] ויקרא ח, י - יא.

[10] יומא יב, ב; רמב"ם שם א, יב.

[11] כריתות שם; רמב"ם שם א, ז וא, יא, ובהלכות מלכים א, ז; וא, יב.

[12] תוספות כריתות שם ד"ה מלכי.

[13] כריתות שם ורמב"ם שם.

[14] כריתות ה, ב; רמב"ם כלי המקדש א, ד; חינוך מצוה קט.

[15] כריתות שם; רמב"ם כלי המקדש א, ה.

[16] שמות ל, לא.

[17] כריתות שם; רמב"ם כלי המקדש א, ט. וראה רש"י שמות כט, ב. אמנם, ברש"י על כריתות שם מופיע X וכן הוא בהרבה מדפוסי הרמב"ם (וכן כותב הרש"ר הירש בשמות שם פסוק ז). ברע"ב מנחות ו, ג כתב שהיא כט' שלנו, ובכלים כ, ז כתב, שהיא ככ' הפוכה שלנו (ובתוספות יו"ט עליו כתב שצ"ל כפופה ובניגוד לפשוטה) – וכך מופיע ברמב"ם מהדורת פרנקל. וראה אפשרויות נוספות בתוספות מנחות עה, א ד"ה כמין.

[18] עיין ערך 'משיחה בשמן המשחה'.

[19] דעה אחת בכריתות שם וכן פוסק הרמב"ם שם – ויש בגמרא דעה הנוקטת להיפך.

[20] רמב"ם שם.

[21] כריתות ז, א.

[22] רמב"ם שם א, י.

[23] השגת הראב"ד שם.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il