שם המפורש


שם המפורש: שמו המפורש של הקדוש ברוך הוא, שהיה נאמר במקדש בברכת כהנים ובעבודת יום הכיפורים.

מבוא: השם המפורש הוא שמו המיוחד של הקדוש ברוך הוא, ומפאת קדושתו המיוחדת אין מזכירים אותו אלא הכהנים בעבודתם בבית המקדש. וכתבו הראשונים: "'בכל המקום אשר אזכיר את שמי' - אשר אתן לך רשות להזכיר שם המפורש שלי, שם... אשרה שכינתי עליך... שלא ניתן רשות להזכיר שם המפורש אלא במקום שהשכינה באה שם, וזהו בית הבחירה. ושם נתן רשות לכהנים להזכיר שם המפורש בנשיאת כפים"[1].

הגדרתו: השם המפורש נהגה בפיו של הכהן במקדש, כפי שהוא נכתב, זאת, באותיות יו"ד ה"א וא"ו ה"א[2]. בדברי הגאונים מצינו, שהשם המפורש הוא שם מיוחד, ובו מ"ב אותיות[3]. עוד מצינו דעה בראשונים, האומרת, שהוא שם מיוחד אחר, ובו י"ב אותיות[4].


הזכרת שם המפורש בוידוי יום הכיפורים במקדש

בציור נראה כהן גדול בעבודת יום הכיפורים. הכהן סומך את ידיו על ראש הפר, ומתוודה על עוונותיו ועוונות אחיו הכהנים. בעת שהכהן מזכיר את השם המפורש היו הכהנים והעם כורעים ומשתחווים, ואומרים 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'.

בברכת כהנים: יש הבדל בין אמירת ברכת כהנים במקדש לאמירתה בכל מקום אחר; במקדש הכהנים מברכים את ישראל בשם המפורש, לעומת זאת בכל מקום – בכינוי[5]. משמת שמעון הצדיק, נמנעו הכהנים מלברך בשם המפורש[6], משום שלא היו ראויים לכך[7]. יש מן הראשונים שכתב, שכיון שלא זכו ישראל לגילוי שכינה – כבימי שמעון הצדיק, לפיכך אין מברכים ברכת כהנים בשם המפורש, אלא במקום שיש בו גילוי שכינה[8]. עוד כתבו הראשונים, שחדלו הכהנים לברך בשם המפורש, כדי שלא ילמד אותו אדם שאינו חשוב ואינו הגון[9]. מכל מקום, עדיין היו כהנים מיוחדים - "הצנועים שבכהונה" - אומרים את השם המפורש בקול נמוך, ו"מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכוהנים", כדי שלא יישמע למי שאינו ראוי[10].

בעבודת יום הכיפורים: בעבודת יום הכיפורים, מזכיר הכהן הגדול את השם עשר פעמים; תשע פעמים בשלושה וידויים, כלומר, שלוש פעמים בכל וידוי, ופעם אחת – בהגרלת השעירים[11]. בעשרת הפעמים הללו, אומר הכהן הגדול את השם המפורש ככתבו[12]. בראשונה היה הכהן הגדול אומר את השם המפורש בקול רם, ומשרבו הפרוצים, המשתמשים בשם ה' שלא כהלכה, החל לומר אותו בקול נמוך[13], כדי שאפילו חבריו הכהנים לא ישמעו את השם[14].

מענה השומעים: השומעים את הכהן הגדול אומר את השם המפורש במקדש - עונים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"[15]. בירושלמי אמרו, שהקרובים לכהן הגדול היו נופלים על פניהם, ואילו הרחוקים היו אומרים - "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"[16]. ופירשו הראשונים, שהקרובים שהשתחוו ושמעו את הכהן הגדול – בוודאי היו אומרים 'ברוך שם', ואילו הרחוקים שלא שמעו את הכהן הגדול, ולא הספיקו להשתחוות, עם זאת היו אומרים 'ברוך שם' בעקבות הראשונים[17]. הלכה זו נוהגת בכל מקום שמזכירים את השם ככתבו בבית המקדש, ויש לענות על הזכרת השם המפורש - "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"[18].


השם המפורש בברכת כהנים במקדש

בציור נראים הכהנים בעת שהיו נושאים את כפיהם כשהם עומדים על מעלות ההיכל בעת ברכת כהנים. במהלך הברכה היו מזכירים את השם המפורש. תחילה נאמר השם בקול רם, אולם במהלך ימי בית שני פסקו מלומר את השם המפורש מפני אנשים שאינם מהוגנים. רק הצנועים שבכהונה המשיכו לומר את השם המפורש בלחש.

מסירת שם המפורש לתלמידים: מובא בתלמוד בעניין מסירת שם המפורש לידיעת הציבור: "שם בן ארבע אותיות, חכמים מוסרין אותו לתלמידיהן פעם אחת בשבוע [בשבע שנים]. ויש אומרים: פעמיים בשבוע". ומוסיפה הגמרא, שמסתבר כמי שאומר, שיש ללמד את השם פעם אחת בשבוע, שנאמר: "זה שמי לעולם", 'לעלם' כתוב - חסר 'ו'; ללמדך שיש להעלים את השם מן הציבור ככל האפשר[19]. להלכה כתבו הראשונים, שיש ללמד את השם לתלמידים, תוך זהירות ושמירה על כבוד השם המפורש - ו"לא היו חכמים הראשונים מלמדין שם זה [את הניקוד וההגייה של שם זה] לתלמידיהם ובניהם ההגונים, אלא פעם אחת לשבע שנים. כל זה גדולה לשמו הנכבד והנורא"[20].

מדברי חז"ל

שם המפורש – והזהירות בשמירתו לדורות

"בראשונה שם בן שתים עשרה אותיות היו מוסרין אותו לכל אדם. משרבו הפריצים היו מוסרים אותו לצנועים שבכהונה, והצנועים שבכהונה מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים... אמר רבי טרפון: פעם אחת עליתי אחר אחי אמי לדוכן, והטיתי אזני אצל כהן גדול, ושמעתי שהבליע שם בנעימת אחיו הכהנים... שם בן ארבעים ושתים אותיות, אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו, ועומד בחצי ימיו, ואינו כועס, ואינו משתכר, ואינו מעמיד על מדותיו; וכל היודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה, אהוב למעלה ונחמד למטה, ואימתו מוטלת על הבריות, ונוחל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא" (קידושין עא, א). ובפסיקתא זוטרתא שמות ג, טו; נאמר: "שם בן מ"ב אותיות, והוא השם - אב"ג ית"צ קר"ע שט"ן... קדוש ומקודש". שם זה נשמר בפיוט 'אנא בכח', בראשי התיבות של ארבעים ושתים המילים שבפיוט - אב"ג ית"צ. הפייטן ראה לנכון לשמר את שם מ"ב בפיוט זה, שהוא תחינה בזכות עצמה, ובכך נשמר השם לדורות. מסיבה זו מסתיים הפיוט ב'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', לציין, שכך ענה קהל השומעים על הזכרת שם השם המפורש במקדש (וראה שו"ת רדב"ז חלק ב תת"י).

[1] רש"י שמות כ, כ. ומקור דבריו בסוטה לח, א.

[2] רמב"ם תפילה וברכת כוהנים יד, י. וראה רמב"ם יסודי התורה ו, א, ומורה נבוכים א, סא. רש"י סוטה לח, א. ד"ה ככתבו, ועיין להלן הערה 3.

[3] רב האי גאון, מובא בטור אורח חיים סי' תרכא. רבנו בחיי ויקרא טז, ל בשם הרשב"א. שם זה מוזכר בגמרא קידושין עא, א. וכתב רש"י שם: "'שם' - בן שתים עשרה [אותיות] ובן ארבעים ושתים - לא פירשו לנו".

[4] רש"י קידושין עא, א ד"ה מבליעים אותו. אבל צ"ע מרש"י בקידושין (לעיל הערה 1), שמשמע שהשם המפורש הוא שם בן י"ב אותיות.

[5] משנה סוטה ז, ו ובגמרא שם לח, א; משנה תמיד ז, ב. רמב"ם תפילה וברכת כוהנים יד, י.

[6] יומא לט, ב; רמב"ם תפילה וברכת כוהנים יד, י.

[7] רש"י יומא שם ד"ה מלברך בשם: "שלא היו כדאי".

[8] תוס' סוטה לח, א ד"ה הרי הוא אומר.

[9] רמב"ם שם.

[10] קידושין עא, א. וראה שם מעשה ברבי טרפון ששמע את הכהן הגדול מבליע את השם המפורש בנעימת אחיו הכוהנים; אבל מהירושלמי יומא ג, ז, המביא גם כן מעשה זה, ומהרמב"ם הל' עבודת יום הכיפורים ב, ו, נראה שמעשה זה אינו מדבר בברכת כוהנים, אלא בכהן גדול בעבודת יום הכיפורים.

[11] יומא לט, ב. ירושלמי יומא ג, ז.

[12] רמב"ם עבודת יום הכיפורים ב, ו.

[13] ירושלמי יומא ג, ז. רמב"ם שם.

[14] רמב"ם שם.

[15] משנה יומא לה ,ב. משנה שם לט, א, ורש"י שם ד"ה והן עונין אחריו. רמב"ם שם ה"ז.

[16] ירושלמי יומא ג, ז.

[17] תוספות סוטה מ, ב ד"ה וכל. הרידב"ז בשם המרדכי בירושלמי יומא ג, ז.

[18] ריטב"א יומא לט, א. וראה שיטות נוספות בעניין בשערי היכל ליומא מערכה עא.

[19] קידושין עא, א.

[20] רמב"ם תפילה ונשיאת כפים יד, י.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il