שמיני עצרת


שמיני עצרת: היום השמיני של חג הסוכות, הנחשב לכמה עניינים "רגל בפני עצמו".

יום שמיני עצרת בסיום חג הסוכות נקרא 'עצרת', משום שיש בו איסור מלאכה, וצריכים להיות "עצורים בעשיית מלאכה"[1]. או משום ש"עצרו הכתוב מלצאת [באמצע החג מירושלים]", ששמיני עצרת טעון לינה* בירושלים[2].

הקרבנות ב'עצרת': המוספים המובאים ביום זה הם: פר, איל ושבעה כבשים בני שנה לעולה. כמו כן, מביאים שעיר עזים אחד לחטאת[3]. אדם שלא הקריב את קרבנות הרגל של חג הסוכות במהלך שבעת הימים, כגון, עולת ראיה* ושלמי חגיגה*, יכול להביאם בשמיני עצרת בתור תשלומים[4]. בשמיני עצרת, נוהגת גם מצוות 'שמחה', היינו אכילת בשר שלמי שמחה*, הנוהגת בו כבשאר ימות החג[5].

שמיני עצרת – 'רגל בפני עצמו': אמרו חכמים שבשישה דברים שמיני עצרת נחשב רגל בפני עצמו, היינו, שאינו נחשב חלק מחג הסוכות, ונתנו בהם סימן: 'פז"ר קש"ב', כלומר: פייס, זמן, רגל, קרבן, שיר, ברכה[6]. להלן ביאור המושגים[7]:


קרבנות המוסף של שמיני עצרת

בציור נראות בהמות המובאות למקדש להקרבתן כקרבן מוסף של שמיני עצרת, והן: פר, איל ושבעה כבשים בני שנה לעולה, ושעיר עזים אחד לחטאת.

א. פייס בפני עצמו: בשמיני עצרת עושים פייס* בין משמרות הכהונה[8], כדי לקבוע מי יקריב את קרבנות היום. לא כן בימי חג הסוכות, שבהם המשמרות היו זוכות בהקרבת הקרבנות לפי סדר קבוע, וללא פייס[9].

ב. זמן בפני עצמו: בשמיני עצרת מברכים ברכת הזמן – 'שהחיינו', שכן יום זה הוא רגל בפני עצמו[10].

ג. רגל בפני עצמו: בעניין בזה נאמרו כמה פירושים: א. יש לו שם רגל בפני עצמו, שאין שם חג הסוכות עליו[11]. כלומר, בתפילה ובברכת המזון מזכירים 'שמיני עצרת' ולא 'חג הסוכות'[12]. ב. 'עצרת' אינה חלק מחג הסוכות, ולכן אין יושבים בו בסוכה[13]. ג. יש ביום זה מצות לינה בפני עצמו, שעולי הרגל בירושלים חייבים ללון בירושלים בליל מוצאי יום טוב של שמיני עצרת[14]. ד. 'עצרת' נחשבת כחג בפני עצמו לעניין אבלות, ויום זה נחשב כשבעה ימים משלושים ימי האבלות[15].

ד. קרבן בפני עצמו: קרבנות שמיני עצרת שונים מקרבנות חג הסוכות. שכן, בחג הסוכות מקריבים הכהנים בכל יום כקרבן מוסף מספר רב של פרים - שלושה עשר פרים ביום הראשון, ופוחתים והולכים, פר אחד פחות בכל יום, עד שביום האחרון מקריבים שבעה פרים בלבד. כן מקריבים במוסף בכל יום מימי חג הסוכות - שני אילים וארבעה עשר כבשים. לעומת זאת, בשמיני עצרת מקריבים פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים[16].

ה. שיר בפני עצמו: שיר של יום* של שמיני עצרת אינו שווה לשיר של יום של ימי חג הסוכות, שכן, בכל יום מימי חג הסוכות, שיר של יום מדבר על עניין גזל מתנות עניים[17], שבזמן האסיף – "עכשיו זמן מתנות עניים... זמן לקט שכחה ופאה, ומעשר עני. וכשמגיעין ימים האחרונים [של חג] שהן קרובים לפרוש ולשוב לבתיהם [מירושלים] קורין לפניהן, להוכיחם שיעשרו כראוי". לעומת זאת, בשמיני עצרת שיר של יום מדבר בעניין אחר[18], והוא 'למנצח על השמינית'[19]. ויש מפרשים שבשמיני עצרת היו הלויים אומרים מזמור שלם, ואילו בימי חג הסוכות היו אומרים בכל יום רק חצי מזמור[20].

ו. ברכה בפני עצמו – יש מפרשים שעולי הרגלים מברכים את המלך לפני שהם הולכים לבתיהם, שנאמר: "ביום השמיני שילח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם"[21]. ויש מפרשים ש'ברכת המלך' היא שהמלך הוא שמברך את העם שעלה לרגל, "ששלמה המלך ברך את ישראל בשמיני של חג, שנאמר: 'ויברך את כל קהל ישראל'"[22]. עוד יש מי שפירש, שהכוונה היא, שמזכירים את שמיני עצרת בתפילה ובברכת המזון, באמירת 'יעלה ויבוא'[23].

מדברי חז"ל

פר יחידי בשמיני עצרת למה?

אמר רבי אלעזר: שבעים פרים - כנגד מי? - כנגד שבעים אומות! פר יחידי למה? - כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה. ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך. אמר רבי יוחנן: אוי להם לגויים, שאיבדו ואין יודעין מה שאיבדו; בזמן שבית המקדש קיים - מזבח מכפר עליהן, ועכשיו – מי מכפר עליהן!"[24]


עשן המערכה במוצאי שמיני עצרת

בציור נראה עשן המערכה העולה מן המזבח. בעוד שבכל השנה היה העשן מיתמר ישר, במוצאי שמיני עצרת היה נוטה לאחת מרוחות העולם, והיה זה סימן לגשמים ולפירות בשנה הבאה. בציור נראה עשן המערכה כשהוא פונה צפונה, והיה זה לציבור סימן ברכה לריבוי גשמי השנה ולברכת הפירות, מאידך ריבוי הגשמים גורם לפירות להירקב. מסיבה זו נראים (בציור משמאל) אנשים עשירים המשוחחים ביניהם בדאגה. לעומת זאת בציור מימין נראים עניים הנראים שמחים על הפירות שיהיו להם בשפע ובזול.

[1] רש"י במדבר כט, לה.

[2] ספרי פרשת פנחס פסקה קנא. רש"י שם.

[3] במדבר כט, לה - לח. רמב"ם תמידין ומוספין י, ו.

[4] משנה בחגיגה ט, א, וגמרא שם יז, א. רמב"ם חגיגה א, ז (וראה שם הלכה ד שיש דין תשלומין גם בעולת ראיה).

[5] משנה סוכה מב, ב: "ההלל והשמחה – שמונה", וראה רש"י ותוס' שם שהכוונה לאכילת שלמי שמחה. וראה שם מח, א; במשנה ובגמרא וברש"י.

[6] יומא ג, א. סוכה מז, ב - מח, א. ר"ה ד, ב. חגיגה יז, א.

[7] וראה עוד בספר "המועדים בהלכה" לרש"י זוין, שמיני עצרת, שהאריך בביאור הדינים שבסימן זה והשיטות השונות בביאורם.

[8] ע"ע משמרות כהונה.

[9] רש"י יומא ג, א, על פי משנה סוכה נה, ב: בשמיני חזרו לפייס כברגלים. רמב"ם תמידין ומוספין י, יג. וראה סוכה שם בגמרא שנחלקו רבי וחכמים אם עושים פיס בין כל המשמרות, או רק בין שתי המשמרות שהקריבו בחג הסוכות שני פרים בלבד (בניגוד לשאר המשמרות, שהקריבו שלושה פרים). הרמב"ם (תמידין ומוספין שם) פוסק כרבי, שעושים פייס בין כל המשמרות: "ובשמיני חוזרין לפייס כולם כאחד".

[10] רש"י יומא שם. וראה סוכה מז, א. רמב"ם שבת כט, כג.

[11] רש"י יומא שם ור"ה ד, ב.

[12] תוס' ר"ה שם ד"ה פז"ר קש"ב.

[13] רש"י סוכה מח, א. תוס' יומא שם בשמו (אבל ברש"י ליומא לפנינו אינו).

[14] ר"ת בתוס' יומא שם ד"ה פז"ר קש"ב ובתוס' סוכה מח, א ד"ה רגל. וע"ע לינה באדם.

[15] ר"ח סוכה מח, א, ע"פ מו"ק כד, ב: "יום אחד לפני החג, וחג, ושמיני שלו - הרי כאן עשרים ואחד יום".

[16] רש"י יומא שם ור"ה שם. מניין הקרבנות בחג הסוכות ובשמיני עצרת מפורש בבמדבר כט, יב - לט.

[17] ראה סוכה נה, א ורש"י שם, ד"ה מי יקום לי.

[18] רש"י יומא שם.

[19] תהילים פרק יב; רש"י ר"ה ד, ב; ותוס' שם ד"ה פז"ר קש"ב וביומא שם ד"ה שיר ובסוכה מז, א; ד"ה שיר, ע"פ מסכת סופרים יח, יא, ששם נאמר שמזמור זה נאמר בשמיני עצרת בבית הכנסת, ואפשר שהוא נאמר גם בבית המקדש.

[20] ר"ת בתוס' ר"ה שם ובתוס' סוכה מח, א. ד"ה רגל.

[21] מלכים א' ח, סו; רש"י סוכה מח, א. ור"ה שם ויומא שם, ע"פ תוספתא סוכה ד, י.

[22] מלכים א' ח, יד; אבודרהם - יום שמיני ושמחת תורה. ועיין מחזור המקדש לסוכות פרק יד, עמ' 111.

[23] ר"ת בתוס' יומא שם וסוכה שם. אבל ראה לעיל שיש מפרשים שזו כוונת "רגל בפני עצמו".

[24] סוכה נה, ב.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש