שמיר


שמיר: חומר קשה, אשר שימש לחריטת אבני החושן במשכן ולחציבת אבני ההיכל בבית ראשון.

נאמר במשנה: "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ ופי הבאר... והמטה והשמיר... ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה"[1]. לפי המתואר בתלמוד שימש השמיר, שהוא חומר קשה מאד, לצורך חריטת שמות השבטים על אבני החושן ואבני האפוד במשכן, וכן בימי בית ראשון לחציבה וליטוש אבני ההיכל[2]. ואמרו חז"ל "משחרב בית המקדש - בטל השמיר"[3].

ירושלמי: השמיר ברזל קשה: מדברי הירושלמי עולה, שהשמיר הוא ברזל. הירושלמי עוסק בעניינו של הנזיר, שנאסר עליו לגלח את שערו בתער העשוי מברזל. ומסבירה הגמרא את הפסוק האמור בשמואל, אודות נדרה של חנה, האומרת: "ומורה לא יעלה על ראשו"[4], והשאלה למה התכוונה חנה? התשובה היא, שמצינו ביטוי זהה אצל שמשון: "כי הנך הרה ויולדת בן ומורה לא יעלה על ראשו"[5]. הווה אומר, 'מורה' עניינו יראה ופחד, משום כך נקרא תער של ברזל 'מורה', שכן, אדם שמעבירים תער על ראשו נכנס לפחד, שמא ייפצע במהלך הגילוח. על כך מביאה הגמרא את דברי הנביא, שלעתיד לבוא, לא יחששו הצמחים מפני אנשים שיניפו עליהם שמיר של ברזל לכרות אותם, ככתוב: "וכל ההרים אשר במעדר יעדרון - לא תבוא שמה יראת שמיר ושית [שמא יכרות אותם אדם]"[6]. פחד זה של הצומח מפני הברזל, קיים גם אצל האדם, הירא אף הוא מגילוח בתער העשוי ברזל. העולה מן האמור, שה'שמיר', לדעת הירושלמי הוא ברזל חיתוך נוקשה[7]. כעין זה מצינו במדרש להסברת הפסוק: "לא תבוא שמה יראת שמיר ושית": 'מה הקוץ הזה אינו ירא אלא מן הברזל שיקצוץ אותו, אף שערו של אדם אינו ירא אלא מן הברזל'[8]. עוד מצינו במדרש: בענין האותיות שנברא בהן העולם: 'אמר רבי עקיבא… נכנסה [אות] חי"ת לפני הקב"ה ואמרה: רבונו של עולם! רצונך שתברא בי את עולמך?... השיב הקב"ה ואמר לה: לאו!... מפני שבך אני עתיד לכתוב בעט של ברזל [את הנבואה]: "חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפורן שמיר"[9]. נמצא, שהן לדעת חכמינו ז"ל בירושלמי והן במדרש השמיר הוא ברזל חד וחזק.

מקורות בדברי חז"ל - השמיר עצם קשה: מצינו מקורות נוספים בדברי חז"ל כדעת הירושלמי: "מה טיבו של שמיר הזה? - ביריה היא מששת ימי בראשית, וכיון שהיו מראין אותו לאבנים - היו מתפתחות לפניו כלווחין של פינקס"[10]. סגנון אחר: "שמיר זה ברייתו כשעורה, ומשבעת ימי בראשית נברא, ואין כל דבר קשה יכול לעמוד לפניו"[11]. ומדרש אחר: "השמיר שהוא כמין שעורה, והיה נתון בכלי מלא מוכין של עופרת, ואם היה נותנו אפילו על ההר, או על הצורים, היה יורד ובוקע עד למטה"[12]. המשותף למקורות אלה בדברי חז"ל, שמשתמע שמדובר בעצם או בחומר קשה ולא ב'תולעת'.


דעה בגמרא: אבני השוהם נחקקו באמצעות שמיר

בתמונה נראית אחת מאבני השוהם שהיו על האפוד בכתף הכהן הגדול. על אבן זו נחקקו שמות ששה שבטים. לדעת רבי נחמיה בגמרא, נחקקה האבן באמצעות שמיר, וכן דעת כמה מן המפרשים.

התרגומים והפרשנים: השמיר – חומר קשה יותר מברזל: מעיון בפסוקי הנביאים עולה, שפשט הפסוקים הוא, שהשמיר הוא חומר קשה מברזל. ככתוב: "חטאת יהודה כתובה בעט ברזל [וחקוקה] בצפורן שמיר"[13]. הנביא בא לומר, שחטאם של ישראל לא ניתן להמחות, לפיכך הדגיש, שהחטא לא רק שהוא כתוב אלא אף חקוק לעומק.

כך הם למעשה דברי התרגום על הפסוק ביחזקאל: "כְּשָׁמִיר חָזָק מִצֹּר נָתַתִּי מִצְחֶךָ לֹא תִירָא אוֹתָם". ומתרגם יונתן: כמו שהשמיר חזק מאבן צור, כך תהיה אתה חזק מכולם[14]. כך גם עולה מן ההשוואה לדברי איוב, האומר, שדבריו ייכתבו לעד על צור סלע, וזאת ב"עט ברזל"[15]. בהכרח, אפוא, שאם ירמיהו לא הסתפק בביטוי "עט ברזל", והוסיף - "בצפורן שמיר", בא לומר בכך, שמדובר בחריטה עמוקה בעזרת צפורן שמיר, הקשה יותר מברזל וחקיקתה אינה נמחית לעולם, וכתיאור פרשן מן האחרונים: "'בעט ברזל' - שכותבת על הגליון למעלה, וגם [החטאת כתובה] 'בצפורן שמיר' שהוא מעמיק [באבן] לחרות בפנים"[16]. לדעת הכל, צפורן שמיר חזקה מעט ברזל.

פרשנות מסופקת בדברי הפרשנים: רש"י נותן לשמיר שלשה מובנים אפשריים: א. תולעת. ב. אבן קשה. ג. ברזל חזק (ברזל מחושל, דהיינו, פלדה). זו לשונו: "כשמיר - מין תולעת הוא, שמראין אותו על האבן והיא נבקעת כנגדו… לשון אחר: שמיר – לשון סלע חזק, ובתרגום ירושלמי הוא תרגום של 'צור', וכן תרגום [הפסוק] 'מצור החלמיש' - שמיר טינרא". עוד כתב: 'ויש משמע שמיר: הברזל החזק, כי כמו שנקרא הצור החזק – 'שמיר', כמו כן נקרא הברזל – שמיר, בשביל חזקו'. ראה גם בפירושו של רבי דוד קמחי, שכן, בניגוד למה שכתב לעיל שהשמיר הוא 'תולע', בפירושיו האחרים לתנ"ך כתב שהשמיר הוא חומר נוקשה: אבן קשה או ברזל קשה, וכפי שכתב: "ו'שמיר' - פירושו הברזל החזק, כמו שקרא האבן החזק – שמיר, באמרו: כשמיר חזק מצור נתתי מצחך"[17]. הווה אומר, הפרשנים שהזכירו את המושג 'תולעת' לא הביאו מקור בדברי חז"ל או מסורת בעניין, להיפך, התלבטו בשאלה מהו אותו שמיר, ומכלל ספק לא יצאנו.

'שמיר' - האם עניינו 'תולעת'? לאור המקורות בדברי חז"ל שהשמיר הוא מתכת חזקה מאבן צור, כלומר סוג של ברזל, מהו המקור לדעת אותם ראשונים, האומרים, שה'שמיר' הרי הוא תולעת או בעל חיים? נראה שלמדו כן ממקור אחד בדברי חז"ל, האומר: "שמיר זה, ברייתו כשעורה, ומששת ימי בראשית נברא, ואין כל דבר קשה יכול לעמוד בפניו"[18]. וכן אמרו: "שידה ושידתין למאי איבעי ליה? [למה היה צריך שלמה המלך לשלוט בשדים ובשידות?‏] שנאמר: 'והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה'. אמר שלמה לחכמים - איך אעשה? אמרו לו: יש בעולם שמיר שהביא משה לחיתוך אבני האפוד[19]. מקור נוסף בדברי חז"ל מתאר, שהשמיר הגיע לשלמה באמצעות ציפור הדוכיפת: "'דוכיפת'... זה [העוף] שהביא שמיר לבית המקדש"[20]. המושג 'ביריה', נזכר פעם אחת בלבד בגמרא ללא פירוש מהי אותה ביריה. המושג משתמע כבעל חי, כיון שמדובר בגודל שעורה, לפיכך יש מי שפירש, שמדובר בתולעת. כך פירש הרמב"ם, שמדובר, בבעל חיים שהוא כמין מסור, וכלשונו שם: "ו'שמיר' - הוא בעל חיים קטן, ינסר האבנים הגדולות בעוברו עליהן, ובו בנה שלמה המקדש"[21]. לעומת זאת רש"י מפרש שמדובר בתולעת[22]. למעשה, המושג 'ביריה' עניינו 'יצירה' ודבר נברא, בידי אדם או בידי שמים[23], וכגון "צבת בצבת עשויה". כך היא לשון המדרש: "זה אחד מן הדברים שנבראו בין השמשות בערב שבת, ואלו הן: קשת ומן ובאר… אף האיל והשמיר... רבי יהודה אומר: אף הצבת. הוא היה אומר: 'הצבת – בצבת נעשית, הצבת הראשונה מי עשאה? האם לא 'ביריה' שנבראה בידי שמים?!'[24] הווה אומר, המושג 'ביריה' שבדברי חז"ל, הינו – 'בריאה', כדוגמת, המן הבאר וכד', וכך גם, ה"שמיר - ביריה הוא מששת ימי בראשית". אין עניינו, אפוא, בעל חיים דווקא, אף לא תולעת, אלא עניינו: נברא שמימי, יציר כפיו של הקב"ה, וכל אחד מן הנבראים, בין אם הוא מן החי, מן הצומח, או הדומם – כולם 'בריות' הם.


סיתות אבני היכל

אבני ההיכל שעברו סיתות בשמיר לאחר שנכנסו לעזרה. זאת, לפי הדעה בתלמוד, האומרת שהשמיר נדרש לשלמה המלך לחיתוך ולהשלמת סיתות אבני ההיכל.

לאיזו מטרה נדרש השמיר במקדש? בדברי חז"ל מצינו שהשמיר נדרש לצורך בניין הבית, ובלשון התלמוד הבבלי, "'שמיר' - שבו בנה שלמה את בית המקדש"[25]. כך גם עולה מדברי התלמוד הירושלמי: "מה טיבו של שמיר הזה?… בו בנה שלמה בית העולמים"[26]. יש דעה בתלמוד שהשמיר נדרש לעניין החריטה על אבני החושן, אולם נדחו דבריו בסוגיא, ואינם אלא דעת יחיד[27]. כן יש מן הראשונים שכתב כדעה זו, אולם לא נראה כן משאר דברי הראשונים[28].

האם ה'שמיר' נדרש לבניין הבית השלישי: להלכה כתבו הראשונים, שאין מניעה הלכתית לחצוב אבני בנין בכלי ברזל, וכך גם באשר לחריטת אבני החושן. וכך מובא להלכה, שלכתחילה אין לסתת אבנים בהר הבית, כדי שלא יישמע קול כלי ברזל בהר. "כשבונין ההיכל והעזרה, בונין באבנים גדולות… ואין מפצלין [מסתתים] את אבני הבנין בהר הבית, אלא מפצלין אותן ומסתתין אותן מבחוץ, ואחר כך מכניסין אותן לבנין, שנאמר:… 'אבני גזית… ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו'"[29]. כך גם כתבו האחרונים, שהשימוש בשמיר אינו הלכה מחייבת וניתן לחצוב אבני מקדש ולחרוט על אבני חושן בלא שמיר[30]. ואכן, הרמב"ם לא הזכיר בהלכותיו את הצורך בשמיר לא לבניית ההיכל, גם לא להכנת אבני החושן, זו לשונו: "כיצד מעשה החושן?... קובע בו ארבעה טורים של אבן... ומפתח על האבנים שמות השבטים כתולדותם. ונמצא כותב - על האודם – ראובן, ועל ישפה – בנימין"[31]. מן הלשון 'מפתח', וכן 'כותב', משתמע, שאין הפיתוח נעשה על ידי שמיר, שאינו נזכר כלל בדבריו.


יהלום גולמי

תמונה נראה יהלום גולמי בטרם לוטש בידי אומן. בעבר הקדום הביאו את היהלומים מארץ הודו, ולכך נקראו אבנים אלו, בשם 'שמיר' המביע חוזק. מאידך לא נמצאה דרך ללטש את היהלום לצורך תכשיט. עם זאת בגלל היותו עצם קשה מאד, השתמשו בו לחיתוך עצמים אחרים 'רכים' ממנו, וכגון לחיתוך זכוכית.


יהלום לאחר ליטוש

[1] משנה אבות ה, ו.

[2] גיטין סח, א.

[3] משנה סוטה ט, ה.

[4] שמואל א' א, יא.

[5] שופטים יג ה.

[6] ישעיהו ז, כה.

[7] ירושלמי נזיר ט, ו; עיין שם.

[8] מדרש שמואל ב, ח: "'לא תבא שמה יראת שמיר ושית' - מה הדין סירא [קוץ] לא מידחל אלא מן פרזלא, אף הדין שערא - לא מידחל אלא מן פרזלא".

[9] 'אוצר המדרשים' עמוד תז; על פי ירמיה יז.

[10] תוספתא בירושלמי סוטה ט, יג.

[11] ילקוט שמעוני תצוה רמז שעט.

[12] מדרש תהלים עח, יא.

[13] ירמיהו יז, א.

[14] תרגום ליחזקאל ג, ט; "כמא דשמירא תקיף מטינרא".

[15] איוב יט, כג.

[16] מלבי"ם ירמיהו יז א.

[17] ראה רד"ק לירמיהו יז, א: כך גם פירש רד"ק ביחזקאל ג, ט: וכן פירש רד"ק לזכריה ז, יב.

[18] סוטה מח, ב.

[19] גיטין סח, א.

[20] חולין סג, א.

[21] פירוש המשנה לרמב"ם אבות ה, ו.

[22] רש"י פסחים נד, א; ד"ה 'שמיר'; "כמין תולעת היה, ואין כל דבר קשה עומד בפניו שלא יתפרק, ובו בנה שלמה את הבית, במסכת גיטין סח, א". המעיין במסכת גיטין שם, לא ימצא את הביטוי 'ביריה' וגם לא את המושג 'כמין תולעת'. ראה גם מחזור ויטרי סימן תכח; רד"ק מלכים א, ו- ט, ועוד, ונראה שהלכו בעקבות רש"י.

[23] עיין פסחים נד, א; שם אומרת הגמרא שהצבת אף היא נקראת 'ביריה'.

[24] עיין מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי טז, לב: "צבתא - בצבתא מתעבדא, צבתא קדמיתא מה הוות? - הא לאו ביריה הוות?!"

[25] סוטה מח, ב. כן ראה גיטין סח, א, ב.

[26] ירושלמי סוטה ט, יג. וראה תוספתא סוטה טו, א.

[27] דעת רבי נחמיה בסוטה מח, ב.

[28] רמב"ן שמות כ, כב.

[29] רמב"ם בית הבחירה א, ח.

[30] ערוך השולחן ל, יז; מרכבת המשנה ח"ג, חסדי דוד מנחות פ"ו ד"ה רקיקי, ועוד. לדעה זו, לא נפסקה הלכה כרבי נחמיה המצריך שמיר לביקוע אבני החושן, ראה שם.

[31] כלי המקדש ט, ו; ועיין משנה למלך שם, שתמיה מדוע אינו מזכיר את השמיר. כן ראה רמב"ן לשמות כה, ז.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש