שופרות


שופרות: תיבות בצורת שופר המשמשות כקופות לתרומות כסף לצורכי המקדש השונים.

בתחומי הר הבית נקבעה לשכה מיוחדת ובה מוצבים שלשה עשר 'שופרות'[1], כלומר, תיבות בצורת שופר, רחבות מלמטה וצרות כלפי מעלה. לתוך שופרות אלה נתנו באי המקדש את תרומותיהם למימון צרכי המקדש השונים[2]. שבעה 'שופרות' נועדו לנדרים ונדבות, וששה - לחובה[3]. כן העמידו גזברי המקדש בחמישה עשר באדר שופרות בכל ישוב בארץ – כדי שהעם יתן לתוכם את כספי מחצית השקל של אותה שנה. לשם כך העמידו שני שופרות בצד השולחני; האחד – לתרומת שקלי השנה הנוכחית, והשני – לתשלום חוב מחצית השקל משנים עברו.

צורת הקופות: כאמור לעיל, התיבה שהוצבה במקדש לאיסוף כסף נקראת 'שופר', זאת, על שם צורתה המיוחדת, כצורת שופר, כשהבסיס רחב והולך וצר כלפי מעלה[4]. התיבות נוצרו באופן זה כדי למנוע גנבה אפשרית מן הקופה[5].

שמות השופרות ויעודם: כאמור לעיל, ניצבו במקדש שלוש עשרה שופרות לצורך איסוף כסף לצורכי המקדש השונים. על כל שופר היה כתוב ייעודו של השופר, כלומר מטרת הכספים הניתנים בו. להלן רשימת שמות השופרות[6] ותפקידם:

שבעה שופרות לכספי חובה ונדר:

א. שופר 'תקלין חדתין': תרגום המושג עניינו - 'שקלים חדשים'. בקופה זו נתנו את כספי מחצית השקל של אותה שנה, וכגון, שאדם טרם תרם את מחצית השקל באדר כפי שנקבע בהלכה, לכך היה 'שופר' מיוחד בלשכה זו, שנקרא 'תקלין חדתין', ולתוכו תרמו המאחרים לתרום את מחצית השקל לשנה זו. בהגיע זמן 'תרומת הלשכה' שלוש פעמים בשנה, כגון, בפרוס חג השבועות, לוקח הגזבר את הקופה של 'תקלין חדתין' מלשכת שלשה עשר השופרות, ומצרף את מחציות השקלים שבקופה זו לשלשת הקופות שב'לשכת הקרבן'*, כדי שישתמשו אף בתרומות מאוחרות אלו לקניית קרבנות תמיד ומוסף בשנה זו לצורך הקרבנות המובאים עד חג הסוכות[7]. נמצא, שכספי מחצית השקל שמובאים ללשכה זו של שלשה עשר השופרות, במהלך החודשים אייר וסיון ניתנים תחילה בקופת 'תקלין חדתין' שבלשכה, ולקראת חג השבועות מעבירים אותם ללשכת הקרבן לצרכי התמידים והמוספים, לקראת היום בו תתקיים 'תרומת הלשכה' על ידי גזברי המקדש[8].

ב. שופר 'תקלין עתיקין': פירוש המושג - 'שקלים ישנים', כלומר: אדם שלא תרם מחצית השקל בשנה שעברה או בשנים עברו, משלם את חובו בקופה זו. חכמים ייחדו לשקלים שהם חוב ישן קופה מיוחדת, שקראו לה 'תקלין עתיקין', כדי לחייב את האדם להשלים את חובו, ואת חיובו במצוה זו בכל שנה ושנה. כספי מחצית השקל שניתנו בקופת 'תקלין חדתין' נוספו ל'שיירי הלשכה' ב'לשכת השקלים'*[9], ושימשו לצורך תיקון חומות העיר ירושלים, מגדליה, ושאר צורכי העיר[10].


לשכת שלשה עשר השופרות

בציור נראית לשכת שלשה עשר השופרות. 'שופרות' אלו נקראו בשם זה בגלל הבסיס הרחב של הקופה על פני הקרקע, כשהקופה הולכת וצרה כלפי מעלה כשופר. השופרות הוצבו סביב כותלי הלשכה, והתורמים הביאו את תרומותיהם לקופות השונות - כל תורם ותרומתו המיוחדת.

ג. שופר 'קינין': נחלקו תנאים לאיזו מטרה שימשה קופה זו: רבי יהודה סובר, שלתוך קופה זו ניתן הכסף שנתרם בנדבה למקדש לצורך קניית תורים בלבד. חכמים חולקים וסוברים, שלקופה זו נתנו את הכסף שניתן כחובה למקדש, זאת, לצורך קניית 'קינים', כלומר גם תורים וגם בני יונה הנדרשים להקרבת קרבנות מן העוף חטאת ועולה.

ד. שופר 'גוזלי עולה': כהמשך למחלוקת התנאים ביחס ל'קינים', גם בעניין זה נחלקו אותם תנאים: לדעת רבי יהודה, בקופה זו נתרם הכסף שניתן בנדבה למקדש לצורך קניית בני יונה קטנים. חכמים חולקים וסוברים, שלקופה זו ניתנו הכספים שנתרמו למקדש לצורך קניית תורים ובני יונה. לשיטה זו, לא היו שופרות נפרדים לשני הסוגים - תורים ובני יונה, אלא שופרות נפרדים לקרבנות השונים מבחינת ההלכה, היינו, שופר נפרד לקרבנות עוף הבאים בנדבה, ושופר נפרד עבור קרבנות העוף הבאים כחובה[11]?

ה. שופר 'עצים': 'שופר' זה עניינו, קופה, בה תרמו כסף לצורך קניית עצים לאש המערכה. במשנה מבואר, שהאומר 'הרי עלי עצים', הרי זה נדר, וכיוון שאמר 'עצים' בלשון רבים, הרי שצריך להביא דמי שני גזירי עצים לפחות[12]. אחרים פירשו, שהסיבה שלא ניתן להביא פחות משני גזירי עצים, הרי זה מפני שזה השיעור המקובל בקרבן עצים[13]. מאידך, אדם שהתנדב להביא עצים למקדש ולא עשה זאת בלשון נדר, ולא פירש כמה עצים יביא, יכול להניח בשופר אפילו דמים מועטים[14].

ו. שופר 'לבונה': קופה זו, מיועדת לתרומות עבור קניית לבונה לקטורת ולקרבנות שבמקדש. האומר 'הרי עלי לבונה' – לא יפחות מדמי שיעור לבונה, כלומר, קומץ לבונה, שהיא כמות הלבונה הבאה עם המנחה. אולם אם התנדב לבונה ולא אמר 'הרי עלי' – ייתן כמה שירצה[15].

ז. שופר 'זהב לכפורת': 'שופר' זה נועד לעשיית כלי שרת, אלא שניתן לו שם 'זהב לכפורת' להחשיב את הקופה הזאת, שכן הכפורת מקודשת מכל הכלים שבמקדש. ופירשו הראשונים את המשנה העוסקת בתרומות ל'שופר' זה: "היה שם 'שופר', שאדם נותן בו כל מה שיוכל, ואפילו נותן ב'שופר של זהב' [רק] משקל שעורה אחת זהב... כל זאת, כשלא פירש [בפיו] הדבר עצמו. אבל אם אמר – 'הרי עלי זהב', כלומר: מטבע [של זהב] שנעשה מפורש... [אזי] לא יפחות מדינר זהב"[16]. באשר לגזברים הממונים על הקופה אמרו חכמים: "האומר: 'הרי עלי זהב' - מביא דמי דינר זהב ונותן לשופר [היינו עשרים וחמשה דינרי כסף]. כהנים מקלחין אותן [אוספים את כספים שהצטברו] ולוקחין בהן זהב, ועושין אותן רקועי זהב לבית קדש הקדשים"[17]. מבואר בראשונים, שהתקנה להעמיד 'שופר זהב לכפורת', נועדה דווקא למתכת הזהב, שממנו עושים כלי שרת. לעומת זאת הרוצה לתרום מתכות אחרות למקדש – תורם אותם לבדק הבית[18].

שישה שופרות לנדבה:

ח. שופר 'מותר חטאת': אדם שהפריש מעות לקרבן חטאת, וקנה בהמה, ונותר בידו עודף מן הכסף – יתרה זו נקראת 'מותר חטאת', ויתן את הכסף העודף לקופה זו. בכסף זה קונים הגזברים בהמות לעולה: הבשר - לה', והעורות - לכהנים.

ט. שופר 'מותר אשם': אדם שהפריש מעות לאשם וקנה בהמה, ונותר בידו עודף מן הכסף – יתרה זו נקראת - 'מותר אשם' ויתן את הכסף הנותר בקופה זו. הגזברים קונים בכסף שהצטבר בהמות לעולה; הבשר לה', והעורות לכהנים. במשנה מבואר שדין זה נלמד בדרשת הפסוקים על ידי יהוידע הכהן הגדול: מחד גיסא נאמר: "אשם הוא - אשם אשם לה'!"[19] כלומר, קרבן אשם הוא לה' בלבד. ומאידך גיסא נאמר, שהאשם מיועד לכהן, ככתוב: "כחטאת כאשם - תורה אחת להם: הכהן אשר יכפר בו – לו יהיה!" ותירץ יהוידע הכהן הגדול, שפסוקים אלו מתקיימים שניהם במותר חטאת ואשם כנ"ל, ככתוב: "כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית ה' [לבדק הבית אלא] לכהנים יהיו", כלומר, הבשר - לה', והעור – לכהן. בכך נתקן ה'שופר' במקדש לקנות בנותר הכסף שהצטבר עולות, ולחלקם בהתאם לאמור.

י. שופר 'מותר קיני זבים זבות ויולדות': ממותר דמיהם קונים עולת בהמה, כאמור לעיל.

יא. שופר 'מותר קרבנות נזיר': מותר דמיהם משמש לקניית עולת בהמה.

יב. שופר 'מותר אשם מצורע': מותר דמיהם משמש לקניית עולת בהמה.

יג. שופר 'עולת בהמה': שופר זה נועד לאדם שנדב למזבח באופן מפורש מעות לצורך עולת בהמה.

המקומות בהם מציבים שופרות: בנוסף על השופרות שעמדו בלשכה מיוחדת כל השנה כאמור לעיל, היו גזברי המקדש שולחים שולחנים בחמישה עשר באדר לכל יישוב בארץ ישראל, כדי לגבות מן העם את כספי מחצית השקל למקדש. השולחנים היו מציבים ליד שולחנם שני שופרות: 'תקלין חדתין' ו'תקלין עתיקין' לקיום מצות תרומת מחצית השקל. בעשרים וחמישה באדר ישבו השולחנים בהר הבית ולצידם השופרות, ומכאן והלאה הביאו התורמים בירושלים את תרומת מחצית השקל לשולחנות ולשופרות שבהר[20]. החל מראש חודש ניסן, אדם שאיחר לתרום את מחצית השקל מסיבה כל שהיא, הביא את תרומתו לשופרות מחצית השקל שבלשכת שלשה עשר השופרות, ובכך קיים את המצוה.


השולחנים השולחנות והשופרות

בציור נראה שולחני היושב בחודש אדר ברחוב העיר כשליח גזברי המקדש לגבות מחצית השקל. השולחני פורט לתורם שקל אחד לשתי מחציות, שכן, בכוונתו לתרום לשני ה'שופרות' שבצד השולחני. מחצית שקל אחת בכוונתו לתרום לשופר שכתוב עליו 'תקלין חדתין' - כתרומת מחצית השקל לשנה הנוכחית. מחצית שקל שניה בכוונתו לתרום לשופר שכתוב עליו 'תקלין עתיקין', זאת, כחוב למחצית השקל שלא תרם בשנה שעברה.

[1] עיין ערך 'לשכות שאין מקומן ידוע'.

[2] משנה שקלים ו, א. ו, ה. ופירוש המשנה לרמב"ם שם, רמב"ם שקלים ב, ב.

[3] ירושלמי שקלים ד, ג. רמב"ם שקלים ג, ג.

[4] והרמב"ם פירש במשנה שם שהיו "עגולים וכפופים כשופר".

[5] תקלין חדתין לשקלים ה,א.

[6] על פי משנה שקלים ו , ה. תוספתא שקלים ג, י. רמב"ם שקלים ב, ב.

[7] רא"ש; תקלין חדתין; קרבן העדה.

[8] רמב"ם שקלים ב, א - ב; מאירי יומא נה, ב. רש"י לתמורה כג, ב ד"ה תקלין חדתין; תוספות קידושין נד, א ד"ה מועלין החדתין.

[9] הפירוש דלעיל נאמר לשיטת הרמב"ם, כפי שנתפרשה בערכים: 'מחצית השקל', 'לשכת השקלים', ו'לשכת הקרבן'. לשיטת שאר הפרשנים לא היה שם מיוחד ללשכה בה הניחו את מחצית השקל, והגזברים במקדש חילקו לשכה אחת מלשכות המקדש לשניים, בצידה האחד היו שלש קופות המיוחדות לקרבנות התמיד, ולשם הביאו את התרומות שב'תקלין חדתין'. לעומת זאת, בצידה השני נאסף כסף 'שיירי הלשכה', ולשם הביאו את כספי 'תקלין עתיקין'.

[10] רמב"ם שקלים ד, ח.

[11] עיין בתוס' ישנים ותוס' רא"ש ליומא נה, ב; וכן במאירי שם שעסקו בשאלה, כיון שהכל נתרם לקופה אחת, איך ידעו הגזברים להפריד בין כסף שנתרם לצורך תורים, לבין כסף הנתרם עבור בני יונה, עיין שם מה שתירצו.

[12] רע"ב למנחות יג, ג; חזון איש מנחות כג, ו.

[13] פירוש המשנה לרמב"ם שם; ראב"ד בפירושו לתורת כוהנים ויקרא נדבה ח, ז.

[14] מאירי שם; אחרונים.

[15] שם; גרי"ז מנחות קו, ב.

[16] פירוש המשנה לרמב"ם שקלים ו, ו.

[17] תוספתא שקלים ג, ו.

[18] תלמיד הרשב"ש.

[19] ויקרא ה, יט.

[20] משנה שקלים ב, א. רמב"ם שקלים ב, א.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש