שיירי הדם


שיירי הדם: הדם הנשאר במזרק או על האצבע לאחר מתנות הדם.

נאמר בתורה בפרשת החטאת, שמצות החטאת היא, לתת מדמה על קרנות המזבח. ואילו את החלק העיקרי של הדם – 'שיירי הדם' – שופך הכהן אל יסוד המזבח, ככתוב: "ולקח הכהן מדמה באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה, ואת כל דמה ישפוך אל יסוד המזבח"[1]. מכאן למדו חכמים, שאת שיירי דם החטאת, הנותרים לאחר מתנות הדם בקרנות המזבח, יש לשפוך אל יסוד המזבח. להלן יידונו שיירי הדם בקרבנות השונים, ובגדר ההלכתי של נתינת שיירי הדם.

שיירי דם חטאת: באשר לדם החטאות הפנימיות, כגון, דם פר ושעיר המובא ביום הכיפורים, וניתן לפני הכפורת בקדש הקדשים, וכן על המזבח בהיכל, דין הוא, שלאחר מכן שופך הכהן את שיירי הדם בקרן דרומית מערבית של מזבח החיצון על היסוד המערבי[2]. כך גם דם החטאות החיצונות המוקרבות על גבי המזבח החיצון, זה ניתן על ארבע קרנות מזבח החיצון, ולאחר מכן שופך הכהן את שיירי הדם בקרן דרומית מערבית של מזבח החיצון, על היסוד הדרומי[3].

שיירי דם של שאר הקרבנות: שיירי דם עולת התמיד ניתנים אף הם בקרן דרומית מערבית של המזבח החיצון, על היסוד הדרומי[4]. כך גם דם אשמות, עולות ושלמים[5], וכן שאר הקרבנות שדמם ניתן על המזבח החיצון[6]. יש מן הראשונים, החולק ואומר, שבשאר קרבנות חוץ מחטאת, שדמם ניתן על המזבח בזריקה מכלי, אין הכרח שיהיו שיריים, אלא יכול לשפוך הכל על קרנות המזבח[7].


שיירי הדם בעבודת יום הכיפורים

בציור נראה כהן גדול ביום הכיפורים, לאחר שיצא מקדש הקדשים ומן ההיכל. שם היזה מדם הפר והשעיר כנגד הכפורת בקדש הקדשים. כן היזה מן הדם על הפרוכת, ולבסוף היזה על מזבח הזהב. על כך נאמר בתורה, שאת שיירי הדם ישפוך הכהן אל יסוד המזבח, ואמרו חכמים שיעשה זאת, על יסוד דרומי מערבי.

מתן שיירי הדם – האם מעכב: נתינת שיירי הדם, ואפילו שיירי דם חטאות הפנימיות, אינה מעכבת את כפרת הקרבן[8], ולפיכך אם נשפכו שיירי הדם על רצפת העזרה בטרם שפך אותם ליסוד – אין צריך להביא דם אחר ליסוד.[9] לאור האמור, הזורק שיירי הדם בחוץ – פטור[10]. כמו כן, אם ניתז משיירי דם החטאת* על הבגד – אין הבגד טעון כיבוס[11].

שיירי הדם שבאצבע: במתנות הניתנות באצבע, שיירי הדם הנותרים באצבע לאחר נתינת מתנה אחת – פסולים למתנה אחרת. לפיכך, הנותן ארבע מתנות דם החטאת על קרנות המזבח, או המזה שבע הזאות מדם פרה אדומה לכיוון ההיכל – צריך לאחר כל מתנה והזאה לקנח את אצבעו בשפת המזרק, ולטבול את אצבעו בדם פעם אחרת[12].

[1] ויקרא ד, ל ; שם לד. וראה גם בחטאות הפנימיות שם בפסוקים ז, יח, כה.

[2] משנה זבחים ה, א - ב (בגמרא זבחים מז, א - ב), ושלא כרשב"י (בגמרא נג, א) שגם שיירי דם חטאת פנימית ניתנים על יסוד דרומי. רמב"ם מעשה הקרבנות ה, יא.

[3] משנה זבחים ה, ג (בגמרא זבחים נג, א), ושלא כרבי ישמעאל (בגמרא שם), שגם שיירי דם חטאת חיצונית ניתנים על יסוד מערבי. רמב"ם מעשה הקרבנות ה, י.

[4] תמיד ד, א.

[5] רמב"ם מעשה הקרבנות ז, י, ושם ה, ו.

[6] המפרש לתמיד ל, ב ד"ה שיירי הדם.

[7] רבי משה מפונטיזא בתוס' זבחים נג, ב ד"ה העולה, ועיין תוס' שם שחולק עליו, ומביא את דעת רבי יעקב מאורליינש המבאר בדרך אחרת את אי הזכרת שיירי הדם בשאר זבחים; רבנו אפרים, מובא בראב"ד לתמיד ל, א. על פי זה הם מבארים מדוע המשנה בזבחים פרק חמישי אינה מזכירה שיירי הדם אלא בחטאת פנימית וחיצונית, ולא בשאר הזבחים. וראה ראב"ד שם שהקשה על רבנו אפרים מהמשנה בתמיד שם, שמזכירה את שפיכת שיירי דם החטאת, וכתב שאולי לדעתו יש לחלק בין תמיד לשאר קרבנות, שכיון שתמיד הוקש לחטאת (ראה במדבר כח, טו: "ושעיר עזים אחד לחטאת לה', על עולת התמיד") – דינו כדין חטאת. וראה שערי היכל לזבחים מערכה צב, הערה 8, שלולי דברי הראב"ד היה אפשר לתרץ שבתמיד אין חובה להשאיר שיירי דם, אלא שאם נשארו יש לשופכם ליסוד, ורק בחטאת יש חובה להשאיר שיירי דם.

[8] זבחים קיא, א, וכרבי עקיבא, אבל רבי נחמיה שם סובר שנתינת שיירי דם חטאות הפנימיות מעכבת. רמב"ם מעשה הקרבנות יט, ד, ועבודת יום הכיפורים ה, ח.

[9] יומא ס, ב. רמב"ם עבודת יום הכיפורים שם.

[10] זבחים שם. רמב"ם מעשה הקרבנות שם.

[11] ראה זבחים לח, ב, שמן הראוי ליסוד אינו טעון כיבוס אלא לרבי נחמיה, שנתינת שיירי הדם מעכבת. רמב"ם מעשה הקרבנות ח, ז.

[12] זבחים צג, ב ומנחות ז, ב. רמב"ם מעשה הקרבנות ה, ח, ושם ח, ח, ופרה אדומה ג, ב. וראה ביאור הלכה זו בהרחבה בשערי היכל לזבחים מערכה רמב.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש