שיירי מנחת ישראל


שיירי מנחת ישראל: הנותר מן המנחה של ישראל לאחר קמיצתה, דינו שנאכל לכהנים.

נאמר בתורה בעניין המנחות המובאות על ידי ישראל: "והנותרת ממנה [מן המנחה] יאכלו אהרן ובניו"[1]. מפסוק זה למדו חז"ל, שכל המנחות הקרבות על גבי המזבח בין בחובה ובין בנדבה, נקמצות, והקומץ כולו קרב על גבי המזבח. לעומת זאת, המנחה הנשארת לאחר הקמיצה נקראת 'שיירי מנחות ישראל', והיא נאכלת לכהנים בעזרה, כדין קדשי קדשים[2].

שיירי מנחת כהנים: מנחת כהנים שונה ממנחת ישראל, ושייריה אינם נאכלים, אלא כולה מוקטרת על גבי המזבח[3], ככתוב: "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל"[4]. כך גם שיירי מנחת אשת כהן, שיירים אלה אינם נאכלים ואינם מוקטרים על המזבח כמנחת כהן, אלא הקומץ קרב על המזבח, ואילו השיריים מתפזרים על פני בית הדשן[5].

שיירי מנחות ישראל – מתנות כהונה: שיירי מנחת ישראל הם אחת מעשרים וארבע מתנות כהונה, הניתנות על ידי ישראלים ולויים לכהנים. מתנה זו ניתנת לאחד הכהנים מכהני בית אב המשרת באותו יום במקדש, ביום בו הביאו את המנחה להקרבה על גבי המזבח[6].


קמיצת המנחה – והשיריים

בציור נראה הכהן כשהוא קומץ מן המנחה לצורך הקטרת הקומץ על אש המזבח. בכלי נראים שיירי המנחה, שהם נאכלים על ידי הכהן בעזרה. הלכה היא, ששיירי המנחה נאכלים 'בכל מאכל', כלומר: בבישול, בטיגון, באפייה, בתבלינים וכד', זאת, בקדושה ובטהרה.

אכילת שיירי מנחות ישראל: דין שיירי המנחות כדין קדשי קדשים, ועל כן הם נאכלים רק לזכרי כהונה טהורים, ואפילו אם הכהנים בעלי מומים[7]. האכילה מתקיימת בעזרה המקודשת, וזמן אכילת המנחה באותו יום ובלילה שלאחריו בלבד[8]. כהן האוכל שיירי מנחה מחוץ לעזרה לוקה[9].

הקטרת 'שיירי מנחות ישראל' מחוץ למקדש: המעלה על המזבח בחוץ שיירי מנחות ישראל - פטור, שהרי דינם של הללו להיאכל ולא לעלות על המזבח[10].

מעולם המחשבה

"כהנים אוכלים - ובעלים מתכפרין"

כתב בכלי יקר (ויקרא ו, ט) להסביר את הכלל שאמרו חז"ל (פסחים נט, ב): "כהנים אוכלים - ובעלים מתכפרין", שאכילת הכהנים את שיירי הקרבן והמנחה בקדושת העזרה עניינה - "שהכהן האוכל אותה צריך שידע, שאכילתו משולחן גבוה היא. ומן הדין שתהיה [כל] המנחה - כליל לגבוה, אלא שהקדוש ברוך הוא נתן לו חלקו מאישיו [ומאש המזבח הפריש את החלק העיקרי לכהן כמתנת כהונה]. ואם כן צריך הכהן לאכול חלקו [סמוך למזבח] במקום שנאכל חלק גבוה, דהיינו, 'בחצר אוהל מועד', כי שם מקום המזבח... [והכהן באכילתו מקדש את המנחה כמזבח עצמו]... להורות, שכמו שאכילת המזבח מכפר - כך באכילת הכהנים - הבעלים מתכפרין בהם", ובכך מתעלה הכהן במדרגת הכהונה ומתעלה קרבנו של המקריב.

[1] ויקרא ו, ט.

[2] מנחות עב, ב; רמב"ם מעשה קרבנות יב, ט; ספר המצות עשה פח.

[3] מנחות עב, ב; רמב"ם מעשה קרבנות יב, ט.

[4] ויקרא ו, טז.

[5] סוטה כג, א; רמב"ם מעשה קרבנות יב, ב.

[6] חולין קלג, ב.

[7] זבחים נב, ב; רמב"ם מעשה קרבנות י, ג; י, יד.

[8] זבחים נב, ב; רמב"ם מעשה קרבנות י, ז.

[9] מכות יז, א; רמב"ם מעשה קרבנות יא, ה.

[10] זבחים קי, א; רמב"ם מעשה קרבנות יט, ד.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש