רובע


רובע: בהמה, כגון שור, שרבע אשה, הרי זה אסור בהקרבה על המזבח.

מבוא: בהמה, כגון, שור, איל או עז, שרבע אשה, נקרא בפי חז"ל 'רובע', ובכך נאסר להקרבה על גבי המזבח. בהמה זו מוגדרת כ'רובעת', במידה שהאשה שנרבעה גדולה מגיל שלש שנים ויום אחד[1].

מקור האיסור: איסור רובע נלמד מן הפסוק: "מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן"[2]. הפסוק נדרש על ידי חז"ל כדלהלן: "'מן הבהמה' - להוציא רובע שפסול"[3]. יש אומרים, שאיסור זה נלמד מן הפסוק: "כי משחתם בהם מום בם"[4], שכן המושג "משחתם" עניינו - ערווה ועבודה זרה. מכאן שדבר ערווה שנעשה בבהמה הרי זה 'מום', ולכן בהמה זו נפסלת מלעלות על גבי המזבח[5].

דין רובע: נאמר בתורה: "ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לריבעה אותה, והרגת את האשה ואת הבהמה, מות יומתו דמיהם בם'[6]. לפיכך, בהמה שרבעה אשה, דין הבהמה הרובעת בסקילה, זאת, בתנאי שיש שני עדים למעשה. עם זאת הלכה היא, שאם יש עד אחד בלבד למעשה, או שבעלי הבהמה הם שמעידים על בהמתם שרבעה אישה, במקרה זה אין חיוב סקילה על הבהמה. מכל מקום נפסלה בהמה זו לקרבן, ואסורה לעלות על גבי המזבח[7].

המקדיש את הרובע: אדם שהקדיש את הרובע לקרבן, הרי הוא כמקדיש בעל מום עובר, ודין הבהמה לרעות עד שתסתאב, ויפלו דמיה לנדבה[8]. מכאן עולה הלכה נוספת, והיא, שבהמה שרבעה, ולאחר מכן נתערבה עם בהמות אחרות שהוקדשו לקרבן – במקרה זה כל הקרבנות נפסלים מלעלות על המזבח, ודינם לרעות עד שיסתאבו, ויפלו דמיהם לנדבה[9].

לקיחת בהמה מגוי: מותר לקנות בהמה מגוי לשם הקרבתה על המזבח, ואין חוששים לרובע[10].

מן המדרש

קרבן גוי פסול - חשוד על השחתה

לעומת ההלכה המקובלת, שהגוי מביא קרבן מן הבהמה ומקריבים אותה לעולה (ראה רמב"ם מעשה הקרבנות ג, ב) מצינו דעה במדרש, שאין לקבל בהמה שמביא הגוי לקרבן, שכן יש בבהמה זו חשש להשחתה. כך מובא בפסיקתא רבתי (הוספה א פיסקא א - שור או כשב): "ילמדנו רבינו: גוי שהביא קרבן מהו לקבל הימנו? - כך שנו רבותינו: נדבות [כסף] מקבלין מן הגוי [ומקריבים עבורו בהמה]. וקרבנות [בהמות ממש] - אין מקבלין מהן. למה? מפני שקרבנותיהם פסולין לפני הקב"ה! כך אמר שלמה: 'זבח רשעים תועבה!' מעשה בגוי אחד ששאל את ר' יוסי בן חלפתא, אמר לו: למה אין מקבלין ממנו קרבנות!... אמר לו ר' יוסי: חייך - כתוב מלא הוא! כך אתה מוצא: בשעה שבא הקב"ה ליתן תורה לישראל ופרשת הקרבנות [ולימד] בן כמה שנים [הקרבן, כגון, 'כבש בן שנתו לעולה'] או בן כמה ימים [בן שמונה ימים] שיהו מקריבים [ישראל] קרבנותיהם, הזהיר הקב"ה שלא יקבלו מכם קרבן. מה כתיב למעלן (ויקרא כב, כה)? 'ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה, כי משחתם בהם' [כי הגוי חשוד על עבודה זרה ועל ערוה]. אבל מישראל - אני מקבל. [מנין?] ממה שקראו בענין (ויקרא כב כז): "שור או כשב או עז כי יוולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן".

[1] נידה מה, א. רמב"ם איסורי מזבח ג, ד.

[2] ויקרא א, ב.

[3] תמורה כח, א.

[4] ויקרא כב, כו.

[5] תמורה כח, ב.

[6] ויקרא כ, טז.

[7] תמורה כח, א. רמב"ם איסורי מזבח ג, י.

[8] תמורה כח, ב. רמב"ם איסורי מזבח ג, י.

[9] תמורה כח, א. רמב"ם פסולי המוקדשים ו, ב.

[10] עבודה זרה כח, ב. רמב"ם איסורי מזבח ג, טו.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il