קרן וחומש


קרן וחומש: חיוב מן התורה כשפודים דברים שבקדושה, לשלם קרן ולהוסיף חומש – כעין קנס.

בחמישה מקרים חייב אדם לשלם את הקרן על מה שאכל, נהנה או גזל, או על מה שהוא פודה, ולהוסיף חומש:

א. זר שאכל תרומה.

ב. הפודה מעשר שני - לאכול את דמי הפדיון בירושלים.

ג. הפודה הקדש שלו, כגון שהקדיש בית או שדה.

ד. אדם שנהנה מן ההקדש.

ה. אדם שגזל את חברו ונשבע שלא גזל - ולבסוף הודה[1].

הגדרת החומש: חומש זה נחלקו בו תנאים בתלמוד: רבי יונתן סובר: 'חומש מלגו', כלומר, מבפנים, היינו, יש לחשב את החומש בתור חמישית מסכום הקרן. וכגון, אם נתחייב עשרים זוז לפדיון מעשר שני, החומש מן הקרן הוא ארבעה זוזים, ואת אלו מוסיף על הקרן, וביחד - עשרים וארבעה זוזים. רבי יאשיה סובר: 'חומש מלבר' - מבחוץ[2], היינו, מחשבים את החומש בתור רביעית מן הקרן, שלאחר שמוסיפים את החומש על הקרן - רק אז נחשב כחמישית מן הסכום הכללי. כגון, שנתחייב עשרים זוז – מוסיף עליהם חמישה זוזים, וביחד - עשרים וחמישה זוז. להלכה נפסק בגמרא ובראשונים כרבי יאשיה, שמשלמים חומש מלבר, כלומר, רבע מן הקרן, שהוא חמישית מן הסכום הכולל[3].

פדיון הקדש: הפודה חפץ שהוקדש למקדש, כגון בהמה או בית שהוקדשו - מוסיף חומש[4]. אחד הפודה פסולי המוקדשין*, כגון, המקדיש בהמה לקרבן ונפל בה מום ובא לפדותה[5], שנאמר: "ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה'... ואם גאול יגאלנה - ויסף חמישיתו על ערכך"[6]. ופירשו חכמים, שבבהמה שנפל בה מום הכתוב מדבר[7]. כך גם המקדיש את ביתו ובא לפדותו[8], שנאמר: "ואם המקדיש יגאל את ביתו - ויסף חמישית כסף ערכך עליו"[9]. חיוב הקרן נאמר גם באשר לאדם המקדיש את שדה אחוזתו ובא לפדותו[10], שנאמר: "ואם משדה אחוזתו יקדיש איש לה'... ואם גאול יגאל את השדה - המקדיש אותו - ויסף חמישית כסף ערכך עליו"[11]. כאמור, הדברים אמורים אף באשר למקדיש בהמה טמאה או שאר מטלטלים ובא לפדותם[12], שנאמר: "ואם בבהמה הטמאה - ופדה בערכך ויסף חמישיתו עליו"[13], ומדובר כאן במקדיש בהמה טמאה, שההקדש הולך לבדק הבית[14], אבל המקדיש 'שדה מקנה' – שנקנתה לאכילת פירותיה בלבד לשנים אחדות משנות היובל - אינו מוסיף חומש[15].


המקדיש שדה, בהמה טהורה או טמאה וחזר בו - משלם קרן וחומש

בציור נראה אדם המלמד את בנו איך מקדישים שדה להקדש. כמו כן כיצד ניתן להקדיש בהמה טהורה, כגון עז, או בהמה טמאה, כגון גמל (הנראה במרחק). כן מלמד האב את בנו, שאם המקדיש חוזר בו באחד מכל אלה, חייב לשלם לא רק את הקרן אלא גם להוסיף חומש.

הנהנה מן ההקדש: הנהנה מן ההקדש בשוגג – הרי זה בגדר 'מעילה'* ומביא אשם מעילות*. בנוסף לכך משלם להקדש את הקרן בשווי מה שנהנה, ומוסיף חומש[16], שנאמר: "נפש כי תמעול מעל, וחטאה בשגגה מקודשי ה', והביא את אשמו לה'... ואת אשר חטא מן הקודש ישלם, ואת חמישיתו יוסף עליו"[17]. באשר לשיעור התשלום, אינו חייב לשלם חומש עד שייהנה מן ההקדש בשווה פרוטה[18].

תשלומי תרומה: זר שאכל תרומה בשוגג – משלם קרן וחומש[19], שנאמר: "ואיש כי יאכל קודש בשגגה, ויסף חמישיתו עליו"[20]. ה'קודש' האמור בפסוק עניינו - אכילת תרומה[21]. אפילו אם ידע האדם, שהפירות שאוכל הם תרומה, ושתרומה אסורה לזרים, אבל לא ידע שזר האוכל תרומה חייב עליה מיתה – הרי הוא בגדר 'שוגג', ומשלם קרן וחומש[22]. כך גם זר, האוכל תרומת מעשר, או חלה, או ביכורים – משלם קרן וחומש, שכולם נקראו 'תרומה'[23]. אחד האוכל פרי של תרומה ואחד השותה ממשקה של תרומה, ואחד הסך את בשרו - בין תרומה טהורה ובין תרומה טמאה – משלם קרן וחומש[24]. באשר לשיעור, אין האוכל חייב חומש עד שיאכל כזית[25]. בעניין סדר התשלום, משלמים את הקרן לכהן שהוא הבעלים של התרומה, שנאמר: "ונתן לכהן את הקודש"[26], ובאשר לחומש – משלם לכל כהן שירצה[27].

פדיון מעשר שני: הפודה מעשר שני מן הפירות שבשדותיו – מוסיף חומש[28], שנאמר: "ואם גאול יגאל איש ממעשרו, חמישיתו יוסף עליו"[29]. כך גם אם ניתנו לו פירות מעשר שני במתנה, ובא לפדותם - מוסיף חומש[30]. הדברים אמורים גם באשר לפודה נטע רבעי שלו – אף פדיון זה מתחייב בחומש[31].

הגוזל את חברו ונשבע: אדם שהתחייב ממון לחברו וכפר בו ונשבע לו לשקר – מביא אשם גזלות*. משהודה האיש שחייב לו ממון, משיב לזה שגזל ממנו את שווי הממון שגזל, ומוסיף חומש[32], שנאמר: "נפש כי תחטא ומעלה מעל בה', וכיחש בעמיתו בפיקדון... והיה. כי יחטא ואשם - והשיב את הגזלה אשר גזל... ושילם אותו בראשו, וחמישיתיו יוסף עליו... ואת אשמו יביא לה'"[33]. הלכה היא, שאינו חייב, אלא אם כן הודה מעצמו שנשבע לשקר[34], שנאמר: "והתוודו את חטאתם אשר עשו"[35]. אדם שגזל ממון מן הגר, ומת הגר ואין לו יורשים – משלם את הקרן והחומש לכהנים[36], שנאמר: "ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו - האשם המושב לה' לכהן"[37]. אמרו חכמים בעניין זה, שמשלם לכהני המשמר המשרת במקדש בשעה שמביא את התשלום[38], ומתנה זו לכהנים היא אחת מעשרים וארבע מתנות כהונה*, והיא מעשר המתנות שבגבולים[39].

טעם המצוה

תוספת חומש על פדיון 'הקדש' – על שום מה?

בטעמו של דבר כתב החזקוני (ויקרא כז, יא) שלא רק במקרה שאדם הקדיש בהמה טמאה יוסיף חומש בעת הפדיון, אלא גם - "בבית ובשדה אחוזה, ובמעשר שני. והטעם, כשבעל [הרכוש] הקדיש - מורה היתר לעצמו, ומזלזל העניין, ואומר: הרי הכל משלי! די אם אתן כך [פדיון למקדש באומדן נמוך]. לפיכך אמרה תורה, שיוסיף חומש על האומד". והאחרונים כתבו על פי דברי בעל ספר החינוך (תלח) על הפסוק: "מוצא שפתיך תשמור ועשית": "לפי שאין ראוי לו לאדם שיתעצל במה שנדר לעשות מצוה. כידוע בין בני אדם שזהירים הרבה במה שיש להם לעשות במצות מלכי ארץ, כל שכן מצות מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא". מעתה, שנדבה רוחו של אדם להקדיש בית או שדה לבית המקדש, היה ראוי, שהבית והשדה יהיו קודש מוחלט למקדש, ואין חזרה מן ההקדש. לפיכך אמרה תורה, שכאשר אדם חוזר בו - יוסיף חומש, ובכך יבין, שמילה היוצאת מפיו לפני הקב"ה - קודש היא, והבית שהקדיש התקדש, והרי חומש זה כמין קנס על חזרתו.

[1] משנה ב"מ נה, ב. וראה מקורות נוספים להלן לגבי התשלומים השונים.

[2] ב"מ נג, ב - נד, א ורש"י שם.

[3] מסקנת הגמרא בב"מ שם. רמב"ם ערכין ד, ה ושם ח, ה; תרומות י, כו; מע"ש ה, א; מעילה א, ה; גזילה ז, ז.

[4] ב"מ נה, ב. במשנה. רמב"ם ערכין וחרמין ז, ב.

[5] רמב"ם שם ז, ד.

[6] ויקרא כז, יא - יג.

[7] בכורות לז, ב. רש"י ויקרא שם.

[8] רמב"ם שם ה, ג.

[9] ויקרא שם טו.

[10] משנה ערכין יד, א. רמב"ם שם ד, ה.

[11] ויקרא שם טז - יט.

[12] רמב"ם שם ה, ג.

[13] ויקרא כז, כז.

[14] תמורה לב, ב.

[15] משנה ערכין יד, א. רמב"ם שם ה, כו.

[16] ב"מ נה, ב. במשנה. רמב"ם מעילה ז, ח.

[17] ויקרא ה, טו - טז.

[18] משנה ב"מ שם. רמב"ם שם ז, א.

[19] משנה תרומות ו, א. רמב"ם תרומות י, א.

[20] ויקרא כב, יד.

[21] רש"י שם.

[22] כרבא בשבת סט, ב, ושלא כאביי שם. רמב"ם תרומות שם.

[23] ב"מ נה, ב. במשנה; ורש"י שם. רמב"ם תרומות י, ד.

[24] משנה תרומות שם. רמב"ם שם י, ב.

[25] פסחים לב, ב, כחכמים ושלא כאבא שאול שם. רמב"ם שם.

[26] ויקרא כב, יד.

[27] משנה תרומות ו, ב. רמב"ם שם י, טז.

[28] משנה מעשר שני ד, ג. רמב"ם מעשר שני ה, א.

[29] ויקרא כז, לא.

[30] משנה מעשר שני שם. רמב"ם שם.

[31] כבית הלל במשנה מעשר שני ה, ג, ושלא כבית שמאי שם; רמב"ם מעשר שני ט, ב.

[32] משנה ב"מ שם. רמב"ם גזלה ז, א.

[33] ויקרא ה, כא - כה.

[34] משנה ב"ק קח, ב. רמב"ם שם ז, ח.

[35] במדבר ה, ז.

[36] משנה ב"ק קי, א. רמב"ם שם ח, ה - ו.

[37] במדבר ה, ח.

[38] ב"ק קט, ב. רמב"ם שם ח, ה.

[39] ב"ק קי, ב. רמב"ם ביכורים א, טו. להרחבה בעניין זה, ע"ע גזל הגר.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il