קרשים


קרשים: כתלי המשכן נעשו מארבעים ושמונה קרשים - עצי שיטים - מצופים זהב.

המשכן במדבר נעשה קרשים מלמטה ויריעות מלמעלה. הקרשים מהם נבנו כותלי המשכן היו עשויים עצי שיטים מצופים זהב, ככתוב: "ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים... ואת הקרשים תצפה זהב"[1]. עשרים קרשים לצד דרום, עשרים לצפון ושמונה קרשים במערב, וביחד ארבעים ושמונה קרשים. כל קרש מקרשים אלה ניצב על שני אדני כסף.

תיאור הקרשים: הקרשים נחלקו לשלושה חלקים עיקריים:

א. הקרש עצמו היה מצופה זהב ובו היו שלושה בריחים: תחתון, עליון ותיכון.

ב. בתחתית הקרש נעשו שתי ידות אשר שולבו באדני המשכן העשויים הכסף[2].

ג. בראש הקרש נעשו חריצים בהם קבעו טבעות כדי לחבר כל שני קרשים להצמידם יחד.

מידות הקרשים: מידות גובה הקרש ורוחבו נתפרשו בתורה: עשר אמות גובה ברוחב אמה וחצי[3]. אולם עובי הקרשים, כלומר, עובי הכותל, אינו מפורש בתורה, ונחלקו התנאים במידת עוביו: יש אומרים שעובי הקרש לכל גובהו היה בעובי אמה אחת[4], ויש אומרים שאכן עוביו למטה אמה אחת אולם הקרש הולך וצר עד שבראשו עוביו כעובי אצבע[5]. יש מן הראשונים שפירשו, שלדעה זו השיפוע אינו מתחיל מתחתית הקרש אלא מחציו ולמעלה[6]. עוד פירשו חכמים את האמור בתורה: "עצי שטים עומדים", היינו: 'שעומדים דרך גדילתם'[7], כלומר, העמידו את הקרש כשם שגדל העץ משרשו, החלק התחתון של הגזע למטה וחלקו העליון של הגזע כלפי מעלה.

מספר הקרשים מפורש בתורה: עשרים קרשים לצד דרום, עשרים לצד צפון, ובצד מערב ששה קרשים. בנוסף לכך נקבעו שני קרשים בזויות המשכן[8], וביחד ארבעים ושמונה קרשים. לאור האמור, אורך המשכן היה שלושים אמה ורחבו שתים עשרה אמות מבחוץ. בהתאם לכך, חללו של המשכן היה עשר אמות. וכתבו הראשונים בהסבר הפסוק "'ושני קרשים תעשה למקצועות' - אחד למקצוע צפונית מערבית, ואחד למערבית דרומית. כל שמונה קרשים [שבמערב] בסדר אחד הן [ותופסים תשע אמות במערב]. אלא שאלו השנים אינן בחלל המשכן [כלפי פנים] אלא חצי אמה מזו [מקרש זה] וחצי אמה מזו נראות בחלל [לעומד מבפנים] להשלים רוחבו לעשר. והאמה מזה והאמה מזה [שכן רוחב הקרש אמה וחצי] באות כנגד אמת עובי קרשי המשכן, הצפון והדרום, כדי שיהא המקצוע מבחוץ שווה"[9].

זאת, מפני שאין רוחבם של שני הקרשים שבזויות המשכן ממלא את כל חלל המשכן אלא רק חצי אמה לכל אחד מהם, והאמה הנותרת באה כנגד האמה של עובי קרשי דופן המשכן הצפוני והדרומי[10]. לעומת דעה זו יש מן הראשונים שכתב, שרוחב המשכן מבחוץ היה עשר אמות. בהתאם לכך, רוחב שני הקרשים שבזויות לא היה אמה וחצי כשאר הקרשים, אלא כל אחד מהם היה אמה אחת בלבד[11].

ציפוי הקרשים בזהב: הקרשים היו מצופים מכל צד בזהב. אמרו חכמים: "מקום עוביין של קרשים מצופה זהב"[12], כלומר, אף מקום עוביין בין קרש לקרש - ואינו נראה לחוץ - היה מצופה זהב[13]. מלאכת הציפוי נעשתה על ידי רידוד לוחות דקים מזהב, כמידת הקרשים, וחיבור הלוחות על ידי מסמרות זהב אל הקרש[14]. את טסי הזהב לקרשים היו מרדדים אומנים והיו עושים אותם דקים מאוד[15].


הקרש ובו - טבעות בריחים ואדנים

בציור נראה קרש המשכן כשהוא מצופה לוחות זהב. בראש הקרש נקבעה טבעת המחברת אותו אל הקרש מימין, וכך גם טבעת המחברת אותו לקרש משמאל. על דופן הקרש נראות טבעות הקבועות בצידו, ובהן גליל זהב. אלו נועדו לבריחים החוגרים את הכותל מבחוץ, ומהדקים את הקרשים לכותל אחד. בתחתית הקרש נראה אחד האדנים, המונח כיסוד לקרש. האדנים מכסף שקלו משקל רב ובכך עמד המשכן ללא נוע. מצידי הקרש נראים נקבים; האמצעי נועד לבריח התיכון המחבר את הקרשים בעובי הכותל. כן נראים נקבים נוספים, אלו נועדו ל'סינין' – כמין שיניים של עץ שהידקו את הקרשים זה לזה.

הבריחים: הבריחים[16] הם מוטות ארוכים, שהוצמדו בטבעות לצד הקרשים כדי לייצבם ולחברם זה לזה. בכל דופן היו שלושה בריחים: עליון, תחתון ותיכון. הבריח העליון והתחתון היו זהים, וזו צורתם: בכל קרש קבעו שתי טבעות מזהב[17], אחת למעלה ואחת למטה[18]. הטבעות היו מכוונות זו כנגד זו, התחתונה בגובה שתי אמות ומחצה והעליונה בגובה שבע אמות ומחצה[19]. בצד המערבי היו שני בריחים עליונים ושני תחתונים וכל אחד מהם אורכו שש אמות[20]. נמצא, שבכל צד היו ארבעה בריחים ויחד עם הבריח התיכון היו חמשה כלשון הכתוב: "ועשית בריחים עצי שטים חמשה לקרשי צלע המשכן האחד. וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן השנית וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן לירכתים ימה"[21]. יש מפרשים, על פי פשוטו של מקרא, שהיו בכל קרש של המשכן חמש טבעות, בהתאם לכך הוברחו בכל דופן חמשה בריחים לכל אורך הדופן, וזאת מלבד הבריח התיכון[22]. בנוסף לבריחים הנזכרים היה בריח נוסף כפי המתואר בתורה: "והבריח התיכן בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה"[23].

ידות הקרש: בתחתית כל קרש נעשו שתי ידות, אשר בעת שהעמידו את הקרשים היו הידות משתלבות בחלל האדנים. כיצד נעשו הידות? בתחתית הקרש חרצו את הקרש בגובה אמה מכל צד: בצדדיו החיצוניים חרצו כרבע אמה ובאמצע הקרש חרצו כחצי אמה, וכך נוצרו שתי 'ידות' באמצע הקרש. כך כתבו הפרשנים: "היה חורץ את הקרש מלמטה, באמצעו בגובה אמה, מניח רביע רחבו מכאן ורביע רחבו מכאן, והן הן ה'ידות', והחריץ חצי רוחב הקרש באמצע, ואותן הידות מכניס באדנים שהיו חלולים, והאדנים גובהם אמה ויושבים רצופים [ברציפות] ארבעים זה אצל זה"[24]. עובי האדנים והחלל שבהם היה תואם לידות שבקרש, באופן זה האדנים לא בלטו מעבר לשפת הקרש[25].


ידות הקרש

בציור נראות ידות הקרש. אלו השתלבו בתוך האדנים העשויים כסף. משקל האדנים היה רב ובכך היו הקרשים עומדים איתן על הקרקע.

סינין: יש שכתבו על פי הפסוק: "משולבות אשה אל אחותה"[26] שאין הכוונה לידות האדנים למטה, אלא לפרט נוסף בקרשים, היינו, שהיו בכל קרש שתי בליטות קטנות, כעין שיניים[27], וכנגדן בקרש הצמוד היו שני שקעים, וכך בכל הקרשים. וכאשר הצמידו את הקרשים זה לזה נכנסו הבליטות בשקעים דבר שסייע לחוזקו של הכותל ויציבותו[28]. יש מפרשים שבכל צד של הקרש היו שני סינין ושני נקבים מתואמים זה מול זה[29].

טבעות עליונות: כל קרש וקרש היה חרוץ למעלה ברוחבו בשני צדיו, במרחק של אצבע אחת מקצהו, וכך כל שני קרשים חוברו יחד בטבעת מזהב מרובעת המצמידה את הקרשים זה לזה, זאת על פי הכתוב: "והיו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו תמים על ראשו אל הטבעת האחת"[30]. יש מפרשים שכוונת הפסוק לעשות טבעות בזויות הקרשים בזויות המשכן בקצה, בין הדופן הצפונית למערבית, וכן בין הדופן הדרומית למערבית, בגובה טבעות הבריחים, "ובזה היה מתחבר הכותל המערבי עם הצפוני והדרומי"[31].

מן המדרש

הקדוש ברוך הוא מצמצם שכינתו בין הקרשים – כדי להשכין שכינתו בישראל


"שלשה דברים שמע משה מפי הגבורה ונבהל ונרתע לאחוריו: בשעה שאמר לו [הקב"ה]: 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', אמר: רבונו של עולם! – 'הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך!' אמר לו: משה! לא כשם שאתה סבור, אלא עשרים קרש בצפון, ועשרים בדרום, ושמונה במערב... ואצמצם שכינה שלי, ואשכון ביניהם. וכתיב 'ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות". (תנחומא כי תשא י).

צורת הקרש – שתי שיטות

בציור נראים קרשים לפי השיטות השונות. לדעה אחת היה הקרש מרובע לכל אורכו. לדעה אחרת היה הקרש משופע כלפי ראש הקרש.

[1] שמות כו, טו; כו, כט.

[2] ע"ע אדנים.

[3] שמות כו, טז.

[4] דעת ר' נחמיה שבת צח, ב.

[5] דעת ר' יהודה שם. ובברייתא דמלאכת המשכן בפרק א הדעות הפוכות.

[6] ר"י, מובא בתוספות שבת צח, א ד"ה הניחא.

[7] יומא עב, א; סוכה מה, ב.

[8] שמות כו, יח - כג.

[9] רש"י שמות כו, כג.

[10] רש"י שמות כו, כג. ראה גם פירושו לפסוק ה.

[11] ראב"ע (הארוך) שמות כו, יח. וראה גם פירושו לפסוק ט.

[12] ברייתא דמלאכת המשכן פרק א.

[13] מלבי"ם שמות כו, כט. ראה שו"ת תשב"ץ ג, ע.

[14] רש"י יומא עב, א;וסוכה מה, ב.

[15] שבת קג, ב; וברש"י; וראה שו"ת התשב"ץ שם שכתב: "הצפוי של קרשים אף על פי שהיה דבר שיש בו ממש אבל היה בתכלית הדקות, שלא היה יכול לעמוד בעצמו אלא על ידי קביעותו בקרשים".

[16] עיין ערך בריח.

[17] שמות כו, כט.

[18] ברייתא דמלאכת המשכן פרק א.

[19] רש"י שמות כו, כו. ראה ספר מעשה חושב פרק ב.

[20] רש"י שם כו, כו.

[21] שמות כו, כו - כז.

[22] רשב"ם שמות כו, כו.

[23] שמות כו, כח. עיין ערך בריח.

[24] רש"י שמות כו, יז; על פי דברי חז"ל בברייתא של מלאכת המשכן.

[25] רש"י שם.

[26] שמות כו, יז.

[27] ראה בערוך ערך סן.

[28] רמב"ן שמות כו, יז על פי ברייתא דמלאכת המשכן; הערוך ערך 'סן'; ספר מעשה חושב פרק ב. אך רש"י לא הזכיר את ה'סינים'.

[29] מלבי"ם שמות כו, יז.

[30] שמות כו, כד; רש"י שם; ברייתא דמלאכת המשכן פרק א; ספר מעשה חושב פרק ב.

[31] ספורנו שם. כו, כד.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il