קרבן הגר


קרבן הגר: קרבן שמביא הגר כדי להשלים את תהליך הגיור ולהתירו באכילת קדשים.

מובא בדברי חז"ל, שבשלשה דברים נכנסו ישראל לברית בעת מעמד הר סיני: במילה, בטבילה, ובקרבן[1]. מכאן למדו חכמים לעניין הגר, שאף לדורות, כשירצה הגוי להיכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה, יקבל עליו על תורה, ימול ויטבול, ובנוסף יביא קרבן כישראל בשעתם.

הקרבן: קרבן הגר אינו מפורש בתורה, אך חז"ל למדו את החיוב ממעמד הברית בסיני, ומן הפסוקים. בתורה נאמר: "וכי יגור אתכם גר... ועשה אשה ריח ניחוח לה', כאשר תעשו - כן יעשה"[2], פסוק זה נדרש בגמרא: "מה אתם בזמן שנכנסתם לברית בסיני הבאתן עולה ושלמים, שהרי בסיני נאמר: 'ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים'[3], אף הגר צריך להביא עולה ושלמים"[4]. נמצא, שאף לדורות, כשירצה הגוי להיכנס לברית, ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה - צריך להוסיף על המילה והטבילה גם הרצאת קרבן[5]. פשט הפסוק אמנם משתמע, שעניינו - חיוב הגר בנסכים כישראל, מכל מקום דרשו אותו חכמים לעניין חיוב הגר להביא קרבן מיוחד כחלק מתהליך הגיור, מפני שנאמר בפסוק זה לשון 'ועשה אשה', ומשמעו – חובה, כמו - 'ועשה פסח'[6]. עוד למדו מן הפסוקים להקל על הגר ולהביא קרבן אף מן העוף, וכך לשון הדרשה: "'אשה ריח ניחוח לה'' - איזה דבר שכולו לה', זה עולת העוף"[7], אלא שאינו רשאי להביא עוף אחד, מפני שלא מצינו עוף יחיד קרב בכל התורה[8], ולכן מביא שני עופות ושניהם לעולה. מיוחד הוא קרבן זה, כי זה המקרה היחיד במקדש, שמביאים זוג עופות שכולו לעולה[9]. הגר אינו רשאי להביא קרבן מנחה כשאין ידו משגת, מפני שצריך דווקא קרבן שיש בו הזאת דם על המזבח, וכן אמרו: "מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם - אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים"[10].


הגר מתגייר בדם הקרבן – כישראל לרגלי הר סיני

בציור נראים הכהנים לרגלי הר סיני עומדים ליד האגנות, ובהן דם העולות והזבחים. לפי המתואר בשמות כד, ח; היה זה מעמד של ברית בין ישראל לקב"ה, שם אמרו ישראל - "נעשה ונשמע", וקיבלו עליהם לקיים תרי"ג מצוות. באותו מעמד נאמר: "ויקח משה את הדם ויזרוק על העם; ויאמר: הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה!" כך נכנסו ישראל לברית בדם הקרבנות. מכאן למדו חכמים את דינו של הגר, שאין גרותו נשלמת - עד שיביא קרבן במקדש.

קרבן הגר - מהו? כתבו הראשונים: "מהו קרבן הגר? - עולת בהמה, או שתי תורים או שני בני יונה ושניהם עולה. ובזמן הזה שאין שם קרבן - צריך מילה וטבילה, וכשיבנה בית המקדש יביא קרבן"[11], ונראה מדבריהם, שהרשות בידו להביא שני בני יונה, אפילו אם ידו משגת להביא עולת בהמה. כן רשאי הגר להביא שתי בהמות לקרבן, אחת לעולה ואחת לשלמים[12], ואף שיוצא בבהמה אחת, מכל מקום רשאי להביא עוד קרבן לשלמים ונקראת 'שלמי הגר', ונקבע קרבנו בכך, וחייב להביא השלמים גם אם אבדו[13]. יש אומרים, שאם אמר, שיביא עולה ושלמים לגיורו - אין תהליך גיורו מסתיים אלא כשיביא את שני הקרבנות[14]. עוד דנו חכמים בשאלה, האם גר בזמן הזה צריך להפריש מעות לקרבנו, כדי שמיד לכשיבנה המקדש יביא קרבנו, יש מן הראשונים שכתבו שצריך להפריש מעות לקרבנו[15], ויש אומרים שבטלה תקנה זו עוד בימי רבי יוחנן בן זכאי, מפני החשש שמא יבוא להשתמש במעות הקדש[16], וכן הלכה[17].

הבאת הקרבן כחלק מתהליך הגיור: נחלקו תנאים מה דין הגר כל עוד לא הביא את קרבנו. לדעת רבי אליעזר בן יעקב הגר הוא בכלל מחוסרי כפרה*, ואסור באכילת קדשים, עד שיזרוק הכהן את דם הקרבן על המזבח[18], ואילו לדעת חכמים אינו נקרא מחוסר כפרה, מפני שכל עוד לא הביא את קרבנו אינו גר גמור לבוא בקהל[19]. וכתבו הראשונים כדעת חכמים: "גר שמל וטבל, ועדיין לא הביא קרבנו, אף על פי שהוא אסור לאכול בקדשים עד שיביא קרבנו - אינו ממחוסרי כפרה, שקרבנו עכבו להיות גר גמור, ולהיות ככל כשרי ישראל [הראויים לאכול קדשים]... וכיון שיביא קרבנו וייעשה ישראל כשר - אוכל בקדשים"[20].

קרבן הגר - לאשה ועבד משוחרר: נחלקו הראשונים אם אשה המתגיירת חייבת גם היא בקרבן: יש שכתבו, שאינה חייבת, מפני שבזמן שישראל נכנסו לברית בסיני היתה הזאת דמים על האנשים בלבד[21], ולפי זה, לדורות, אין הנשים מחויבות בקרבן אלא בטבילה בלבד[22]. להלכה נפסק שחייבת בקרבן כאיש[23], וכן הובא במדרש: "הגר - לרבות נשי הגרים"[24]. באשר לעבד המשתחרר, יש שכתבו שאף הוא מביא קרבן, שהרי עכשיו נשלם תהליך גיורו ונעשה כישראל לכל דבר[25].

מדיני קרבן הגר: גר שהביא פרידה אחת [עוף אחד] שחרית אוכל בקדשים לערב[26], מפני שלחיוב קרבן הגירות די בעוף אחד[27], וצריך להביא פרידה שניה[28]. והטעם שאוכל קדשים בערב הוא רק כשלא ראה שהקריבו את קרבנו ולכן רשאי לאכול רק בערב שעד אז בוודאי קרבנו כבר קרב. אבל אם ראה שהקריבו קודם רשאי לאכול קודם הערב, ואינו צריך הערב שמש ולא טבילה[29]. ויש שכתבו שרק בערב רשאי לאכול מפני שאז אינו יכול להקריב את העוף השני, אבל ביום כיון שיכול להקריב את העוף השני, אינו מותר לאכול בקדשים[30].

[1] כריתות ט, א. רמב"ם איסורי ביאה יג, א.

[2] במדבר טו, יד.

[3] שמות כד, ה.

[4] כריתות ח, ב.

[5] רמב"ם איסורי ביאה יג, ד.

[6] עמק הנצי"ב ספרי שלח פיסקא ב.

[7] ספרי שלח קח; כריתות שם, אבל עולת בהמה העור לכהנים (רש"י ד"ה שכולו).

[8] ספרי שם.

[9] ספרי שם; כריתות שם.

[10] כריתות ט, א.

[11] רמב"ם איסורי ביאה יג, ה; רמב"ם מחוסרי כפרה א, ב; מאירי שקלים ח, ו.

[12] רמב"ם מעשה הקרבנות א, ו.

[13] אבן האזל מעשה הקרבנות שם.

[14] ערוך השולחן רלא, יד. ועיי"ש שכתב שאינו רשאי באכילת קדשים עד שיביא את השלמים. ואין זה דומה לגר שהביא עולת העוף אחת שמותר בקדשים מיד (כפי שיבואר להלן) מפני שקרבנו רק עולות והרי הביא עולה, אבל אם קבע קרבנו בעולה ושלמים חייב להביא את שניהם ורק אז מותר בקדשים. אך אבן האזל חולק בכך וכותב שמותר בקדשים מיד לאחר הקרבת העולה.

[15] כריתות ט, א; רש"י ורבנו גרשום. וראה תוספות שכתב שהטעם הוא שמיד כאשר יבנה המקדש ייאסר הגר בקהל עד שיביא את קרבנו, ולכן צריך להפריש כבר כעת.

[16] כריתות שם לדעת ר' שמעון. וראה ספרי זוטא במדבר טו, טו שנחלקו ר' יהושע ור' אליעזר אם צריך להפריש בזמן הזה או לא.

[17] מאירי שקלים ח, ו; והרמב"ם לא הביא הלכה זו.

[18] כריתות ח, ב במשנה. יש ראשונים שגרסו בגמרא שצריך גם הזאת דמים, כלומר הזאת דם הקרבן על הגר (רש"י ראש השנה לא, ב ד"ה צריך; תוספות יבמות מו, ב ד"ה דאין), אלא שבזמן הזה, כפי שיתבאר להלן, אינו מעכב.

[19] כפי שביארו דעתם בגמרא כריתות שם.

[20] רמב"ם מחוסרי כפרה א, ב.

[21] תוספות יבמות מו, ב ד"ה ורבי יהושע.

[22] קרן אורה שם בדעת תוספות. וראה גם ערוך לנר שם.

[23] רמב"ם איסורי ביאה יג, ד.; סמ"ג לאוין קט.

[24] ספרי זוטא במדבר טו, טו. וראה קרן אורה יבמות מו, ב.

[25] חזון איש אבן העזר שם. אך מכך שהרמב"ם לא הזכיר דין זה כתב בספר מקור ברוך ב, לט שאינו צריך קרבן כשישתחרר.

[26] כריתות ח, ב.

[27] שפת אמת כריתות שם.

[28] רש"י שם; רמב"ם מחוסרי כפרה א, ב.

[29] תוספות חגיגה כא, א ד"ה אונן.

[30] ערוך לנר כריתות ח, ב.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש