קרבנות נזיר טמא


קרבנות נזיר טמא: קרבנות נזיר* שנטמא למת, ומביא אותם ביום השמיני לטהרתו.

הנזיר שנטמא למת, צריך להיטהר מטומאה זו, ולחזור למנות את ימי נזירותו מחדש. לאחר שבעת ימי הטהרה מטומאת מת[1], מביא הנזיר שלשה קרבנות לבית המקדש - ככתוב בתורה: "וביום השמיני יביא שתי תורים, או שני בני יונה, אל הכהן אל פתח אהל מועד. ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה... והביא כבש בן שנתו לאשם"[2].

סוגי הקרבנות: כאמור, הקרבנות אותם חייב הנזיר להביא עם טהרתו מטומאת מת, הם שלשה: א. חטאת העוף*. ב. עולת העוף*. ג. איל לאשם, הנקרא 'אשם נזיר'*.

סדר ההקרבה: תחילה מביא הנזיר חטאת העוף. לאחר מכן מביא הנזיר עולת העוף[3], ולבסוף מביא - 'אשם נזיר'[4].


התחלת הנזירות מחדש: בתורה מתואר סדר הדברים של טומאת הנזיר וטהרתו: "לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם, כי נזר אלהיו על ראשו... וכי ימות מת עליו בפתע פתאם וטמא ראש נזרו, וגלח ראשו ביום טהרתו - ביום השביעי יגלחנו. וביום השמיני יביא שתי תורים"[5]. נמצא, שתחילה על הנזיר להטהר ולהתגלח ביום השביעי, ומשהביא את קרבן החטאת ביום השמיני, מתחיל הנזיר לספור את ימי הנזירות. באשר לעולה ולאשם - אלו אינם מעכבים מלהתחיל את ספירת ימי הנזירות מחדש[6].

נזיר שנטמא, מתגלח ומביא קרבן

בציור נראה נזיר שנטמא למת. הלכה היא, שיתגלח ביום השביעי לטהרתו מטומאת מת, וביום השמיני מביא את קרבנותיו למקדש ומתחיל את מניין ימי נזירותו מחדש.

[1] ראה בערך 'טמא מת'.

[2] במדבר ו, י-יב.

[3] משנה בזבחים פט, א; רמב"ם תמידין ומוספין ט, ו.

[4] לפי סדר הפסוקים בבמדבר שם וברמב"ם נזירות ו, יא.

[5] במדבר פרק ו, ז.

[6] רמב"ם שם ו, יב וכדעת חכמים בנזיר יח, ב; ולא כרבי ישמעאל בן ברוקה, הסובר שאף האשם מעכב.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש