קידוש בכלי שרת


קידוש בכלי שרת: קדושת הגוף החלה על קדשים בנתינתם לתוך כלי שרת.

נאמר בתורה בעניין כלי המשכן: "וקידשת אותם, והיו קודש קדשים, כל הנוגע בהם יקדש"[1], מכאן למדו חכמים, שכלי שרת מקדשים מאכל ומשקה הנוגעים בהם[2]. עם זאת אמרו חכמים, שלא כל נגיעה מקדשת, אלא כלי שרת מקדשים רק מאכל ומשקה הנכנסים לתוכם, היינו, מה שנכנס לכלי הקיבול פנימה, אך לא דבר הנוגע בדופן הכלי מבחוץ[3].

הקידוש – לעניין הקרבה ולעניין פסול: כאמור, כלי שרת מקדשים את מה שבתוכם, וקדושה זו היא קדושת הגוף*. קדושה זו אמורה לשני עניינים: האחד – לעניין הקרבה, שכן, משנכנס בשר הקרבן או סולת המנחה וכד', לכלי - ראוי הדבר להקרבה. השני – לעניין פסול, כלומר, שההקדשה בכלי עושה את בשר הקרבן שנכנס לכלי ראוי להיפסל. הדברים אמורים באוכל ובמשקה שנתקדשו בקדושת הגוף, ומעתה עלולים הם להפסל, כגון, על ידי מגע של טבול יום, או במגע של מחוסר כיפורים. כן ראויים הם להפסל בלינה בכלי השרת, או בהוצאת הכלי מן העזרה. במקרים אלה לא ניתן לפדות את הקדשים, כדי שייצאו לחולין[4].

מהלכות הקידוש: אין כלי שרת מקדשים אלא דבר הראוי להם, כלומר, דברים הראויים להימצא בתוכם במהלך העבודה במקדש, כגון, כלי שנותנים הכהנים בתוכו בשר, שמן* וסולת*, כלי זה מקדש אף דברים אחרים המובאים למזבח[5]. מאידך, כלי מדידה שנועדו לצורך מדידה בלבד, אינם מקדשים אלא דברים שניתנו בהם לצורך מדידת הכמות או המשקל: מכאן, שכלים המיועדים למדידת דברים לחים - אינם מקדשים אלא דברים לחים, וכלים המיועדים למדידת דברים יבשים - אינם מקדשים אלא דברים יבשים. עם זאת הלכה היא, שיש כלים המקדשים גם דברים שאינם מיועדים להם, וכגון מזרק, שאף על פי שהוא מיועד לדם, עם זאת יקדש גם דבר יבש[6].


המזרק מקדש את הלח ואת היבש

בתמונה נראה מזרק, שהוא כלי שרת, המיועד בעיקרו לקבלת הדם ולזריקתו על המזבח. עם זאת אם יצקו לתוך מזרק זה יין לניסוך היין, התקדש היין למצוותו, כך גם אם נתנו לתוכו בשר קרבן - המזרק מקדשו, שכן, הלכה היא, שהמזרק מקדש את הלח ואת היבש.

תנאים מחייבים לקידוש: כלי שרת אין מקדשים אלא כשהם בעזרה[7], ואינם מקדשים אלא אם נתן את הדבר המתקדש בכלי על מנת שיתקדש בכלי[8], ואינם מקדשים אלא כשהכלי שלם[9]. כמו כן אין הכלי מקדש אלא כשניתן השיעור הצריך להנתן בו, וכגון, אם שמו מנחה בכלי שרת – אין הכלי מקדש את המנחה אלא אם כן שמו בכלי את כל השיעור הדרוש, שהוא עשירית האיפה[10]. כלי שרת אין מקדשים את הניתן בהם אלא שניתנו בזמן הראוי להקרבתו, וכגון מנחה שהקרבתה ביום – אינה מתקדשת אלא ביום, אבל אם ניתנה בכלי שרת בלילה – אינה מתקדשת להיות ראויה להקרבה, אבל היא מתקדשת להיות ראויה להיפסל[11].

[1] שמות ל, כט.

[2] זבחים פו, א ושם פז, א. רמב"ם פסולי המוקדשין ג, יח.

[3] זבחים פח, א. רמב"ם שם ה"כ.

[4] ראה ערך קדושת הגוף.

[5] משנה בזבחים פו, א: "כשם שהמזבח והכבש מקדשים את הראוי להם, כך הכלים מקדשין". רמב"ם פסולי המוקדשין ג, יח.

[6] זבחים פח, א. רמב"ם שם ג, יט.

[7] זבחים שם וברש"י. רמב"ם שם ה"כ.

[8] מנחות ז, א. רמב"ם שם.

[9] שמואל בזבחים שם. רמב"ם שם. וראה משנה בזבחים שם וברמב"ם שם, שגם כלי שרת נקובים מקדשים מה שבתוכם, אם הם עדיין ראויים לשימוש שהיו משתמשים בהם כשהיו שלמים.

[10] זבחים שם. רמב"ם שם. ועיין שם ושם שמכל מקום אם התחיל למלא את הכלי ובדעתו למלא בו את כל השיעור הדרוש, כל מה שבכלי מתקדש.

[11] מנחות ק, א. רמב"ם שם הכ"א.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il