קידוש ידיים ורגליים


קידוש ידיים ורגליים: מצוה על הכהנים לקדש ידיהם ורגליהם מן הכיור בטרם יעבדו במקדש.

נאמר בתורה: 'ורחצו אהרון ובניו את ידיהם ואת רגליהם. בבואם אל אוהל מועד ירחצו מים ולא ימותו, או בגשתם אל המזבח להקטיר אשה לה'[1]. כלומר, הנכנס להיכל, או הבא לעשות עבודה במקדש מצוה עליו לקדש ידיו ורגליו[2]. וכתבו הראשונים, ש'הרחיצה הזו דרך כבוד של מעלה'[3]. כן כתבו, שהרחיצה היא 'להגדיל כבוד הבית, שאפילו היה הכהן טהור ונקי בתחילת בואו שם צריך לרחוץ'[4]. 'הרחיצה נקראת בלשון התרגומים 'נטילא דכיא', כלומר, נטילה זכה[5]. כן מצינו בדברי חז"ל לשון 'קידוש' ולא לשון 'רחיצה', נראה שבאו ללמד, שרחיצה זו נועדה לזכך ולקדש את הכהן לקראת עבודתו.

צורת הקידוש: הכהן מניח יד ימין על גבי רגל ימין, ויד שמאל על גבי רגל שמאל, ושוחה ומקדש. קידוש הידים נעשה 'עד הפרק', כלומר, עד מיפרק כף היד. קידוש הרגלים נעשה 'עד הסובך', כלומר, כף הרגל עד הקרסול [6]. הסדר האמור נועד הן לרחיצה נכונה של הידים והרגלים, והן כדי למנוע זרימת מים שלא לצורך, שכן המים נתקדשו בכיור. כלומר, הנחת הידים על הרגלים תחילה ענינה לכוין את הרגלים אל המקום הנכון מתחת לברז, ולוודא מה הם המקומות הטעונים ניקיון בידים וברגלים. רק לאחר מכן פותח הכהן את דד הכיור, והמים זורמים אל כפות הרגלים תוך ניצול נכון של המים[7]. מן העובדה, שקידוש הידים עד הפרק נזכר כדבר נפרד מקידוש הרגלים, נראה, כי קידוש הידים נעשה לאחר רחיצת כפות הרגלים, ובכך גם נתקדשו הידים בנקיון. הלכה היא, שיש לקדש ידיו ורגליו בעמידה כשהוא שוחה ומקדש, שכן, קידוש ידים ורגלים עבודה היא, 'ואין עבודה אלא מעומד, שנאמר: לעמוד לשרת'[8].


קידוש ידים ורגלים מן הכיור

בציור נראים הכהנים כשהם מקדשים את ידיהם ואת רגליהם מן הכיור בעזרה. הקידוש נעשה בעמידה כשהכהנים משפשפים את כפות ידיהם ורגליהם להסיר כל לכלוך או חציצה מן הידים או הרגלים.

שפשוף ידיו ורגליו בעת הקידוש: בדברי חז"ל מצינו, שהקידוש, כולל שפשוף הידים והרגלים מכל חציצה: 'כיצד הוא מקדש?... משפשף ומרחיץ, משפשף ומרחיץ'[9]. מדברי הראשונים נראה שהכוונה היא לנקות מכל לכלוך וחציצה, שכתבו: 'כיצד מצות קידוש?... שוחה ומקדש - וכל החוצץ בטבילה חוצץ בקידוש ידים'[10], ומשמעות הדברים, שיש לשפשף ולהסיר כל חציצה. עוד כתבו הראשונים: 'הרחיצה הזו דרך כבוד שלמעלה, כי כל הקרב לשולחן המלכים לשרת, וליגע בפת בג המלך וביין משתיו, רוחץ ידיו - בעבור היות הידים עסקניות. והוסיף כאן [בפסוק] לרחוץ הרגלים - בעבור היות הכהנים משרתים יחפים, ויש בני אדם שיש ברגליהם זוהמא וכיעור'[11]. מכאן הצורך לשפשף היטב מכל לכלוך וזוהמה. כך גם כתבו מפרשי המשנה שרוחץ רגליו וידיו, "ומשפשף רגלו בידו בשעת הרחיצה"[12].

מהלכות הקידוש: כאמור, צריך הכהן לרחוץ היטב את ידיו ורגליו מלכלוך הדבוק לגוף, ולהסיר כל חציצה בטרם יקדש מן הכיור, שכן, כל החוצץ בטבילה* חוצץ בקידוש ידים ורגליים[13]. כהן שעבד מבלי שרחץ ידיו ורגליו עבודתו פסולה[14]. הכהן חייב לקדש פעם ביום בתחילת עבודתו, ואינו צריך לקדשם מחדש בכל עבודה ועבודה. קידוש שנעשה בבוקר מועיל עד סוף עבודת הכהן, זאת, בתנאים אלו: לא יצא מן המקדש, לא הטיל מימיו, לא הסיח דעתו ולא הלך לישון. עשה אחת מארבעת אלו, צריך לחזור ולקדש ידיו ורגליו[15].

עבודה בלא קידוש ידים ורגלים: יצא הכהן מן המקדש, וחזר ועבד בלא שקידש ידיו ורגליו, כל עוד לא הסיח דעתו מן העבודה, עבודתו כשרה[16]. יצא הכהן חוץ לחומת העזרה כדי לשהות בחוץ, משחזר, טעון טבילה וקידוש ידיים ורגלים. לא טבל ולא קידש, כל עוד לא הסיח דעתו, ולא הסך רגליו ולא הטיל את מימיו - עבודתו כשרה[17]. קידש ידיו ורגליו היום, צריך לחזור ולקדש את ידיו ורגליו אף למחרת - אף על פי שלא ישן כל הלילה. אפילו עבד כל הלילה - למחרת יחזור ויקדש, שהידים נפסלות בלינה[18]. קידש ידיו ורגליו לתרומת- הדשן* אף על פי שמקדש קודם הנץ החמה, אינו צריך לחזור ולקדש עם האיר היום, שכן, תרומת הדשן תחילת עבודת- יום* היא[19]. מצוה מן המובחר לקדש ידיו ורגליו ממימי הכיור*, עם זאת, ניתן לקדש באחד מכלי השרת* האחרים המצויים בעזרה, והקידוש כשר[20]. ויש אומרים, שאין הקידוש בכלי שרת מועיל אלא אם כן נשאבו המים ממי הכיור[21]. קידש הכהן בכלי שרת מחוץ לעזרה, או שקידש בכלי חול אפילו בתוך העזרה, ועבד - עבודתו פסולה[22].

מן המדרש

קידוש ידים ורגלים – ומיתתם של בני אהרן

'בשביל ארבעה דברים מתו בני אהרן, ובכולם כתיב מיתה: על שנכנסו שתויי יין... ועל שנכנסו בלא רחיצת ידים ורגלים, ואומר: בבואם אל אוהל מועד ירחצו מים ולא ימותו (שמות ל, כ). ועל שנכנסו מחוסרי בגדים'[23].

[1] שמות ל, יט- כ.

[2] זבחים יט, ב. רמב"ם ביאת מקדש ה, א.

[3] רמב"ן על התורה שמות ל, יט.

[4] ספר החינוך קו.

[5] תרגום אונקלוס ויונתן וירושלמי. יש שהעירו על ביטוי זה בתרגומים שענינו, שיש ליטול 'נטלא' ולמלא בה ממי הכיור, ובה רוחצים את הידים והרגלים, זאת לאור המובא בשמות מ, לא: ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו את ידיהם ואת רגליהם', ותרגם יונתן: 'ונסבין משה ואהרן ובנוי מיניה בנטלא'. וכן בבמדבר ה, יז. 'ולקח הכהן מים קדושים מכלי חרש' ומתרגם יונתן: 'ויסב כהנא מיין קדישין מן כיורא בנטלא'. לשיטת תרגום יונתן הרחיצה נעשתה לא באופן ישיר מן הכיור אלא באמצעות כלי. אולם מדברי חז"ל דלעיל, וכן מדברי הרמב"ם האומרים, שמניח שתי ידיו על שתי רגליו ומקדש, ולא כתוב שהדבר נעשה דווקא בכלי, משמע שאין נוטלים בכלי כי אם בדיעבד.

[6] תוספתא ידים ב, א. וכתב הגר"א שם: 'היינו, כמו 'הפרק ביד', והוא פרסת הרגל עד הקרסול, נקרא סובך'. וכן פני משה ירושלמי יבמות יב, א. רמב"ם ביאת מקדש ה, טז.

[7] זה לשון הרמב"ם בפירוש המשנה לזבחים ב, א: 'וסדרו, שיתן ידו הימנית על רגלו הימנית... ופוטר את המים מן הכיור עליהם, ומשפשף רגלו בידו בשעת הרחיצה', נמצא, שהסדר האמור מסדיר את השיטה הנכונה ברחיצה.

[8] זבחים יט, א. רמב"ם ביאת מקדש ה, טז.

[9] תוספתא מנחות א, ז.

[10] רמב"ם ביאת המקדש ה, טז.

[11] רמב"ן שמות ל, יט.

[12] פירוש המשנה לרמב"ם זבחים ב, א; וכן הרע"ב שם.

[13] זבחים יט, ב. רמב"ם ביאת מקדש ה, טז.

[14] זבחים יט, ב. ונלמד מהיקש 'חוקת עולם' 'חוקת עולם' ממחוסר בגדים*, כשם שמחוסר בגדים מחלל את העבודה, כך אינו רחוץ ידיים ורגליים מחלל את העבודה. וכן כתב הרמב"ם הלכות ביאת מקדש ה, ב.

[15] זבחים יט, ב. רמב"ם ביאת מקדש ה, ג.

[16] זבחים כ, ב. רמב"ם ביאת מקדש ה, ד.

[17] זבחים כ, ב. רמב"ם ביאת מקדש ה, ה.

[18] זבחים יט, ב. רמב"ם ביאת מקדש ה, ח.

[19] זבחים כ, א. רמב"ם ביאת מקדש ה, ט.

[20] רמב"ם ביאת מקדש ה, י. כך הבין מהר"י קרקוס שם.

[21] ראב"ד ביאת מקדש ה, יא. ודעת הכסף משנה שכך היא דעת הרמב"ם.

[22] זבחים כא, ב. רמב"ם ביאת מקדש ה, י.

[23] תנחומא אחרי מות ה, יז.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il