קערות


קערות: תבניות המשמשות לאפיית לחם הפנים ולהנחתו על שלחן הזהב.

נאמר בתורה בעניין שלחן לחם הפנים: "ועשית קערותיו וכפותיו... אשר יוסך בהם - זהב טהור"[1]. הקערות הנזכרות בשלחן הן תבניות – 'דפוסין' בלשון חז"ל - בהן נילוש לחם הפנים, ובהן נאפה בתנור ונערך על השלחן. קערות אלו, נעשו בצורה מיוחדת בהתאם לצורת הלחם, וכדברי חז"ל: "כמין תיבה פרוצה"[2].

סוגי הקערות וצורתן: נאמר בגמרא: "תנו רבנן: 'ושמת אותם' - בדפוס. שלשה דפוסין הם: נותנה לדפוס ועדיין היא בצק, וכמין דפוס היה לה בתנור, וכשהוא רודה נותנה בדפוס כדי שלא תתקלקל"[3]. נמצא, שהיו שלושה סוגי קערות: תבנית אחת - בה לשו ויצרו את צורת לחם הפנים מבצק. תבנית שניה – בה שמו את הלחם בתנור ושם נאפה בה. תבנית שלישית - בה נתנו את לחם הפנים לאחר רדייתו, כלומר לאחר הוצאתו מהתנור, לשמור על צורתו עד הנחתו על שלחן לחם הפנים שבהיכל[4], שכן, כשעמד בהיכל היה מונח על ה'קנים של זהב' באויר השלחן[5]. צורת שלשת סוגי הקערות ללישה, לאפייה ולאחר הרדייה, היו מותאמות לצורת הלחם - כתיבה פרוצה[6].


תבניות הזהב - בעת הנחת הלחם על שולחן לחם הפנים

בציור נראה שלחן לחם הפנים המצופה זהב, בעת שהביאו אליו הכהנים את לחם הפנים בשבת בתבניות של זהב, וכן את בזיכי הלבונה. משהונח הלחם על גבי ה'קנים של זהב' נשלפה קערת הזהב, והלחם נשאר באויר השלחן עד לשבת הבאה.


קערת לחם הפנים

עשויה מכסף, מצופה זהב (בתערוכת מכון המקדש).

המתכת ממנה עשויות הקערות: כתבו הראשונים, ששתיים מן הקערות – אלו שלשו בהן את הלחם ואפו אותו בהן - היו עשויות מברזל. לעומת זאת, הקערות בהן שמו את הלחם לאחר אפייתו, ועד להנחתו על שלחן לחם הפנים היו עשויות מזהב טהור[7], ופירשו: "'קערותיו' - זה הדפוס שהיה עשוי כדפוס הלחם, והלחם היה עשוי כמין תיבה פרוצה משתי רוחותיה... והיה עשוי לו דפוס זהב ודפוס ברזל; בשל ברזל הוא נאפה, וכשמוציאו מן התנור נותנו בשל זהב עד למחר בשבת שמסדרו על השלחן, ואותו הדפוס קרוי 'קערה'"[8]. יש מן הראשונים שכתבו, ששלשת הקערות היו עשויות זהב[9], והעירו האחרונים שלא נתברר מקור דבריהם[10], מה עוד שהזהב מתקלקל בחום הגדול של האפייה[11].

מעולם ההלכה

האם קערות השלחן - עשויות מברזל דווקא?

שאלה: בימינו, עם התפתחות הטכנולוגיה, וקיומן של מתכות חדשות לרוב, דבר שלא היה בעבר; האם ניתן להשתמש בשלב אפיית הלחם בקערות העשויות מחומרים אחרים?

תשובה: כיום מכינים תבניות אפייה, ממתכות וחומרי ציפוי שונים, כגון אמייל, טפלון וכדומה. גם התנורים עשויים להפיק חום גבוה מבעבר, חום שיש בו להשפיע על התבניות ועל צורת הלחם. לאור האמור, הסברא נותנת, שאין חובה לעשות תבניות מברזל דווקא - כמובא בדברי הפרשנים, אלא כל חומר המסייע לאפייה נכונה של הלחם ושמירת צורתו כלחם הפנים - ראוי לשלב קערה מחומר זה לאפייה. מאידך, באשר לקערה בה מניחים את הלחם לאחר רדייתו מן התנור, קערה זו נעשית מזהב דווקא, משום כבוד המצוה. לפיכך ראוי שתהא הקערה עשויה זהב דווקא, מאחר שבקערה זו מגישים הכהנים את לחם הפנים בשבת אל שלחן הזהב שבהיכל.

[1] שמות כה, כט.

[2] מנחות צז, א; רמב"ם בית הבחירה ג, יד; רש"י מנחות צז, א ד"ה דפוסין.

[3] מנחות צד, א; רמב"ם תמידין ומוספין ה, ח.

[4] ברייתא מנחות צד, א. רמב"ם תמידין ומוספין ה, ח.

[5] תוספתא מנחות יא, ז.

[6] גמרא שם; ועיין מה שכתב הרמב"ן לשמות כה, כט.

[7] רש"י שמות כה, כט; ר' בחיי שם.

[8] רש"י שמות כה, כט; סמ"ג קסג.

[9] רמב"ם תמידין ומוספין ה, ח.

[10] מעשה רוקח שם.

[11] עיין ערך 'התורה חסה על ממונם של ישראל.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש