פרוכת


פרוכת: מחיצת בד עשויה תכלת וארגמן - המבדילה בין הקדש ובין קדש הקדשים.

נאמר בתורה, בציווי עשיית המשכן: "ועשית פרוכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, מעשה חושב יעשה אותה כרובים... והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש - ההיכל* - ובין קדש הקדשים"[1]. הפרוכת נקראת בתורה גם "פרוכת המסך"[2], משום שהיא סוככת על קדש הקדשים[3], כן נקראת הפרוכת - "פרוכת הקודש"[4]. משנבנה בית המקדש בירושלים נעשתה אף שם פרוכת שהבדילה בין ההיכל ובין קדש הקדשים. כן היו במקדש פרוכות נוספות בשערי העזרה השונים.

עשיית הפרוכת: פרוכת קודש הקדשים נארגה מארבעה מינים: שלושה מיני צמר, והם: תכלת*, ארגמן* ותולעת שני*. כן נארגה מחוט של שש*[5], שהוא פשתן[6]. כל חוט מחוטי הפרוכת היה שזור מעשרים וארבעה חוטים, שישה חוטים מכל מין ומין[7]. על הפרוכת היתה צורת כרובים, 'מעשה חושב'[8]. עובייה של הפרוכת היה טפח, והיא נארגה משבעים ושתים 'נימים', כלומר, חוטים[9].

ההזאה לפני הפרוכת: פרוכת הקודש שימשה כמקום להזאת הדם, שכן, מצוה להזות לפני הפרוכת מדם החטאות הפנימיות: פר כהן משיח[10], פר העלם דבר של ציבור[11], שעירי עבודה זרה[12], ופר ושעיר של יום הכיפורים[13]. ההזאה נעשית כנגד בין הבדים[14], בעת ההזאה מתכוון הכהן שהדם יפול ארצה ולא בפרוכת, אולם אם נגע – נגע[15]. עיין ערכים: הזאות יום הכיפורים, הזאת דם חטאות הפנימיות.


הפרוכת נפרסת ב'חיל' להראות את יופיה לציבור

בציור נראית הפרוכת לאחר טבילתה, ונהגו הכהנים בפרוכת חדשה, לפרוס אותה על קיר ה'חיל' להראות לעם את יופי המלאכה.

הפרוכת במקדש ראשון ושני: כשם שעשו פרוכת במשכן שבמדבר, כך עשו פרוכת במשכן בשילה, בנוב ובגבעון, ולבסוף - בבית המקדש בירושלים[16]. קיים הבדל במידות הפרוכת בין בית המקדש הראשון, לבין בית המקדש השני; בבית המקדש הראשון, נבנה כותל שעוביו אמה, בין ההיכל ובין קודש הקודשים, כותל זה נקרא – 'אמה טרקסין*'. בכותל זה נקבע פתח ובו היתה קבועה פרוכת כבמשכן[17]. בבית המקדש השני, שם היה ההיכל גבוה מאשר ימי בית ראשון, לפיכך לא נבנה שם כותל, אלא נקבעו שם שתי פרוכות שביניהן אמה והן שהבדילו בין ההיכל לקדש הקודשים[18]. אורכן של פרוכות אלה היה ארבעים אמה ורוחבן עשרים אמה[19].

שלש עשרה פרוכות במקדש: חכמינו ז"ל מונים במקדש שלש עשרה פרוכות: שבע פרוכות בשבעה שערי העזרה*, אחת בפתח האולם*, אחת בפתח ההיכל*, שתים בין ההיכל וקדש הקודשים, ושתים כנגדן בעליה*, בין התחום שמעל ההיכל לבין התחום שמעל קודש הקודשים[20]. עוד מובא במשנה שהפקידו במקדש ממונה מיוחד, ושמו אלעזר, שהיה ממונה על עושי הפרוכות[21]. הפרוכות נארגו על ידי נשים[22], בלשכה מיוחדת, הנקראת 'לשכת הפרוכות'*[23]. נשים אלו היו מקבלות את שכרן מתרומת הלשכה* וכן מקודשי בדק הבית[24]. בכל שנה היו עושים שתי פרוכות חדשות[25], והיו שוטחים את הפרוכות החדשות על גג האצטבא שהיתה בהר הבית, כדי שהכל יווכחו בנוי של מלאכת הפרוכת שהיא נאה ביותר[26].

טומאתה וטהרתה: פרוכת שנטמאה באב הטומאה, היו מוציאים אותה מן העזרה, שכן, מפני טומאתה החמורה אסור להשהותה בעזרה, ומטבילים אותה בחוץ. לאחר מכן היו שוטחים אותה בחיל*, עד שיעריב שמשה. פרוכת שנטמאה בוולד הטומאה, היינו, 'ראשון לטומאה', היו מטבילים אותה בעזרה, ומחזירים אותה מיד למקומה, שאינה צריכה הערב שמש[27].

מעולם ההלכה

הפרוכת – אריגתה עוביה וטבילתה

במשנה נאמר שקלים (ח, ד): "פרוכת - עוביה טפח, ועל שבעים ושנים נירים נארגת… ומשמונים ושתי רבוא נעשית, ושתים עושים בשנה, ושלש מאות כהנים מטבילין אותה". פרטים אלה העסיקו את הפרשנים כיצד נארגה הפרוכת הלכה למעשה. וכתב על כך הרמב"ם בפירושו למשנה שם, שנקטו חכמים לשון גוזמא, ובלשונו: "וכל מה שנאמר בפרוכת הזו אינו אלא גוזמא וכך ביאר התלמוד". כוונת הרמב"ם למה שמובא בחולין (צ, ב): "בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הוואי, אלו הן: תפוח, גפן ופרוכת". כעין זה כותב המפרש לתמיד כט, ב: "אין נראה לי לומר שאותן שתי פרוכות היה כל אחד עוביו טפח, לפי שצריך הכהן להלך בין אותן שתי פרוכות, ואם היה עביין טפחיים אם כן לא היה ביניהן אלא שלשה טפחים, וברוחב שלשה טפחים לא היה יכול להלוך". עם זאת כתב המאירי (שקלים ח, ד): "'ומשמונים ושתי רבוא היתה נעשית' – כלומר, שכסף מחירה היה שמנה מאות ועשרים אלף דינר".

מעולם המחשבה

בשלשה מקומות שרתה שכינה במקדש: על הכרובים על הפרוכת ועל מזבח הזהב

חכמינו ז"ל דורשים במסכת יומא סא, א; את הפסוק המתאר את הכפרה לישראל ביום הכיפורים על ידי הזאת הדם של הכהן הגדול (ויקרא טז, לג): "וכפר את מקדש הקדש, ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר": "'וכפר את מקדש הקודש' - זה לפני ולפנים, 'אהל מועד' - זה היכל, 'מזבח' – כמשמעו" . בכך מציינים חכמים שלשה מקומות בהם שרתה שכינה במקדש: א. בקודש הקדשים, שכן שם קיבל משה את דבר ה' - כדברי חז"ל בספרי נשא: "הקול יורד משמי שמים לבין שני הכרובים". ב. ההיכל – זו הפרוכת, וכדברי בן עזאי בספרי שם, שהקול נשמע למשה "מן הפרוכת". ג. רבי שמעון בן יוחאי אומר בברייתא דמלאכת המשכן (יד) שהקול נשמע ממזבח הזהב, ככתוב: "'אשר אוועד לכם שמה' – מאצל מזבח הקטורת". הארון, הפרוכת ומזבח הזהב – שלשתם מכוונים זה כנגד זה, שם נשמע קול השכינה, ושם עומד הכהן ביום הכיפורים ומזה מן הדם. בכך מרצה הכהן הגדול את פני השכינה לכפר על בני ישראל.


הפרוכת בימי בית ראשון

בתמונה נראית הפרוכת כפי שהיתה נראית בימי בית ראשון. (מתוך תערוכת מכון המקדש)

על הפרוכת מופיע ציור של הכרובים והיא תלויה על פתח בכותל אבנים, שנקרא 'אמה טרקסין'. כן נראות בליטות בפרוכת, שכן בדי הארון היו בולטים החוצה (התמונה לקוחה מתערוכת מכון המקדש בירושלים, שם שוחזרה הפרוכת לפרטיה). באשר לפרוכת בימי בית שני ראה ערך 'הקטרת הקטורת ביום הכיפורים'.

[1] שמות כו, לא - לג.

[2] שמות לה, יב ועוד.

[3] רש"י שם.

[4] ויקרא ד, ו. וראה מה שכתב רש"י שם פסוק יז (על פי זבחים מא, ב) בביאור שם זה.

[5] שמות כו,לא.

[6] תוספתא מנחות ט, ז. יומא עא, ב. רמב"ם כלי המקדש ח, יג.

[7] יומא עא, ב. רמב"ם כלי המקדש ז, טז.

[8] שמות שם. לביאור המושג, ע"ע מעשה חושב.

[9] משנה שקלים ח, ה. רמב"ם כלי המקדש ז, טז.

[10] ויקרא ד, ו. משנה זבחים ה, ב. רמב"ם מעשה הקרבנות ה, יג.

[11] שם פסוק יז. משנה זבחים שם. רמב"ם שם.

[12] משנה זבחים שם. רמב"ם שם. וראה זבחים מא, א ורש"י שם ד"ה סלקא דעתך אמינא, שלמדים הזאות בשעירי עבודת כוכבים מפר העלם דבר של ציבור.

[13] ויקרא טז, טז ורש"י שם. משנה זבחים ה, א. רמב"ם שם.

[14] תורת כהנים פרשתא דחובה, פרשה ג, י. משנה ביומא נג, ב: "והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ". רמב"ם עבודת יום הכיפורים ד, ב. וראה משנה למלך מעשה הקרבנות שם.

[15] יומא נז, א.

[16] תוספתא יומא ב, יא.

[17] יומא נא, ב. שם נד, א: "לעולם במקדש ראשון, ומאי פרוכת, פרוכת דבבי". וראה רמב"ם בית הבחירה ד, ב.

[18] משנה ביומא נא, ב, כחכמים, ושלא כרבי יוסי שם הסובר שלא הייתה אלא פרוכת אחת. ברייתא שם נד, א: "שתים בדביר". רמב"ם שם. בבא בתרא ג, א.

[19] משנה שקלים ח, ה. רמב"ם כלי המקדש ז, טז.

[20] יומא נד, א. רמב"ם כלי המקדש ז, יז.

[21] משנה שקלים ה, א. רמב"ם כלי המקדש ז, טז.

[22] כתובות קו, א.

[23] משנה מידות א, א. ותפארת ישראל שם.

[24] כתובות שם. רמב"ם שקלים ד, ב. ועיין שם, שעל הפרוכות שבין ההיכל לקודש הקודשים קיבלו שכר מקדשי בדק הבית, משום שהן חלק מבניין המקדש, ואילו על שאר הפרוכות, קיבלו שכר מתרומת הלשכה.

[25] משנה שקלים ח, ה. רמב"ם כלי המקדש ז, טז.

[26] משנה שקלים ח, ד. רמב"ם כלי המקדש ז, יח.

[27] משנה שקלים ח, ד. רמב"ם שם.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il