צרי


צרי: שמן אפרסמון – סממן אחד מתוך אחד עשר סממני הקטורת.

נאמר בתורה בעניין סממני הקטורת: "קח לך סמים נטף, ושחלת וחלבנה, סמים ולבונה"[1]. "נטף" האמור בתורה, נקרא בדברי חז"ל בשם - 'צרי'[2]. במדרש נקרא סממן זה בשם: "בלסם קטף"[3]. בהתאם לאמור נקבע על ידי חכמים, שכמות הצרי שיש להכין לפיטום הקטורת הרי זה שבעים מנה. באשר למשמעות המעשית של המושג 'צרי', מקובל לזהותו עם עץ האפרסמון[4].

זיהוי הצרי עם האפרסמון: זיהוי הצרי יש לו יסודות קדומים. כך מצינו בתרגומים הארמיים על התורה, המתרגמים את ה'נטף' כסוג של בושם המופק מעץ הנקרא 'קטף': אונקלוס תרגם 'בוסמין', ותרגום יונתן תרגם: 'בוסמי קטף'. לשון זו מובאת גם בדברי הראשונים[5], המביאים את השמות הנ"ל בשפה הערבית: "נטף – 'עוד בלאסן' כבמדרש דלעיל, ובתרגום מילולי: עץ ה'צרי'[6]. יש מן הראשונים שכתב: "פירוש ['צרי'] בלעז – 'בלסמו', והוא תרגום [ופירוש] 'צרי הוא האפרסמון"[7]. כך כתבו למעשה רוב החוקרים: הצורי הוא עץ האפרסמון[8], וזו הדעה המקובלת במחקר התורני[9]. יש אמנם, המזהים את ה'צרי' עם עצים אחרים, כגון, 'ליקוידאמבר מזרחי' או 'אלת המסטיק'[10], אך דעות אלו הם השערת יחיד, ואינן עולות בקנה אחד עם דעת רוב הפרשנים והחוקרים, המזהים את הצרי עם עץ האפרסמון, כאמור לעיל.


ה'צרי' – המזוהה עם האפרסמון

צמח האפרסמון לחלקיו – ציור פרטי הגזע והעלים

(ראה 'ספר הקטורת' מאת ד"ר זהר עמר עמ' 58).

מקום גידול האפרסמון: עץ האפרסמון זקוק למזג אויר טרופי, ומקום גידולו כיום ובעבר היה בעיקר בבקעת הירדן ובעבר הירדן המזרחי. סימוכין לכך ניתן למצוא בפסוקי התנ"ך המתארים את קיומו של ה'צרי' הגדל באזור הגלעד[11]. כך גם הנביא יחזקאל מתאר את יצוא הצרי כמוצר מיוחד הגדל בארץ, ונשלח לרחבי העולם העתיק באמצעות צי האוניות של העיר צור: "ארץ ישראל המה רוכליך... ודבש ושמן וצורי נתנו מערבך"[12]. קיימות גם עדויות של היסטוריונים מתקופת הקדם, כגון פיליניוס הזקן והירונימוס, המתארים את אזור הגידול בבקעת הירדן ובעין גדי, שם היו מטעים של עץ זה בימי בית שני. יתכן שלמטעים אלו מתכוון שלמה המלך בביטוי 'ערוגות הבושם' המופיע ב'שיר השירים'[13].

בושם האפרסמון ויוקרתו: מדברי חז"ל עולה, שלבושם האפרסמון היה ריח נעים במיוחד. עם זאת היה הבושם נדיר, ולפיכך גם היה יקר. העובדה שבושם זה גדל בעיקר בארץ ישראל הביאה למסקנה של כמה מן האמוראים, שמסיבה זו יש לייחד לבושם זה ברכה מיוחדת, והיא - "בורא שמן ארצנו"[14]. עוד אמרו חכמים: "אין מברכים בורא עצי בשמים אלא על אפרסמון של בית רבי ועל אפרסמון של בית קיסר", שכן לנשיא – בית רבי, ולקיסר, היו מטעים משובחים של עץ זה. עם זאת, כשעמדו חכמים על תכונתו של שמן האפרסמון שהוא חומר דליק, הזהירו חז"ל בעניין זה, ואסרו להשתמש בו להדלקת נרות שבת – "מפני שהוא עף"[15].

סממן הצרי נעשה מענפי העץ - או משמנו? נאמר בגמרא: "פיטום הקטרת, הצרי והציפורן והחלבנה והלבונה... רבן שמעון בן גמליאל אומר: הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף"[16]. יש שפירשו ברייתא זו באופן, שרבן שמעון בן גמליאל אינו חולק על חכמים אלא בא לפרש דבריהם, וללמד, שהצורי הוא השרף שיוצא מעץ הקטף. כעין זה מצינו בחלבנה ולבונה, שאף בשמים אלה מערבבים את שרף העץ בתערובת הסממנים[17]. אולם יש מהראשונים שסוברים, שדעת רבן שמעון בן גמליאל לחלוק על חכמים, האומרים, שמשתמשים בענפים עצמם לכתוש אותם לפיטום הקטורת, ואילו רשב"ג חולק, וסובר, שמקטירים את השרף, כלומר, את השמן היוצא מענפיו. יש מן הראשונים שכתב: "הצרי הוא השרף כעין שמן הנוטף מעץ הבלסמון הנקרא בלשון חכמים 'קטף'... ושמא יקראוהו 'קטף' בעבור ששוברים ענפיו בימי החום, והצרי זב מהקטיפה ההיא. ואמרו בגמרא... שהצרי הוא אחד מן השמנים שהיה ראוי להדליק בהם נרות שבת, עם זאת גזרו שלא להשתמש בו, "מפני שריחו נודף, גזירה שמא יסתפק ממנו. והנה הוא השמן הטוב החשוב הנזכר"[18].


חידוש גידול האפרסמון באיזור יריחו

בתמונה נראה חקלאי בישוב ארגמן, בחוות גידולי הבושם שפיתח בבקעת הירדן. מר גיא ארליך, מנהל החווה, הצליח לגדל זנים שונים של האפרסמון הקדום, אשר שימש להקטרת הקטורת במקדש. כן עוסק בפיתוח שיטות הפקה שונות, ובכך להחזיר לארץ ישראל את אחד הגידולים הריחניים אשר פרסמו את שמה בעולם.

המאבק על שמירת סוד האפרסמון

בכתבי ההיסטוריון פיליניוס הזקן מוצאים תיאור מפורט אודות האפרסמון. לדבריו גדל בושם זה בארץ ישראל בלבד, והיהודים הם שידעו את סוד גידולו. בושם זה נמכר בעולם ושקלו במחירו משקל של זהב בתמורה למשקל הבושם. במהלך מרד היהודים ברומאים ניסו היהודים להשמיד את המטעים לבל יפלו בידי האויב, ומלחמה ניטשה על כל שיח ושיח. כשהביאו הרומאים את השבויים היהודים לרומא, הביאו עמם גם את שיחי האפרסמון ונשאו אותם בתהלוכת הנצחון. הרומים גידלו את העץ באחוזותיהם וכך הכניסו כסף רב לאוצר הממלכה. פיליניוס מתאר את שיטת ההפקה של השרף, היו חורצים בקליפת העץ סדק צר בסכין, והשרף נטף לכלי מיוחד, וכך נאספו כמויות למכירה בשווקי העולם. תיאור דומה מוצאים בכתבי יוסף בן מתיתיהו. בחפירות שנערכו לאחרונה בעין גדי, נמצאה כתובת ברצפת בית הכנסת האוסרת בקללה למסור את סוד הקהילה לזרים. החוקרים משערים שהכוונה לסוד גידול האפרסמון והפקתו.

[1] שמות ל, לד.

[2] כריתות ו, א. רמב"ם כלי מקדש ב, ד. רש"י על התורה שמות ל, לד.

[3] בראשית רבה פרשתא צא, יא.

[4] ערוך ערך קטף. וראיה בסוגיה שבת כו, א.

[5] רמב"ם כלי מקדש ב, ד.

[6] ויש שכתבו 'בשאם', מילה מקבילה ל'בלסאן' וגם היא מכוונת לצורי (ספר הקטורת לפרופ' זהר עמר עמ' 59).

[7] כך מבואר ב'ערוך'.

[8] דיון נרחב וזיהוי של הצורי עם האפרסמון ראה בספר שלטי גיבורים לר' אברהם פורטליאונה פרק עח.

[9] והכינוי בלועזית COMMIPHORA GILEADENSIS .

[10] כפתור ופרח עמ' תרסב.

[11] בראשית לז, כה.

[12] יחזקאל כז, יז.

[13] שיר השירים ו, ב.

[14] ברכות מג,א.

[15] שבת כו,א.

[16] כריתות ו,א.

[17] רש"י ואונקלוס על התורה; כסף משנה כלי מקדש ב,ד.

[18] רמב"ן שמות ל, לד.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש