פסח שני


פסח שני: אדם שלא זכה להקריב קרבן פסח במועדו, קבעה לו התורה 'פסח שני' בארבעה עשר באייר.

נאמר בתורה: "איש איש כי יהיה טמא לנפש, או בדרך רחוקה, לכם או לדורותיכם, ועשה פסח לה'. בחודש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אותו... ככל חוקת הפסח יעשו אותו. והאיש אשר הוא טהור, ובדרך לא היה, וחדל לעשות הפסח – ונכרתה הנפש ההיא מעמיה, כי קרבן ה' לא הקריב במועדו, חטאו יישא האיש ההוא"[1]. מכאן שמי שהיה טמא מת או בדרך רחוקה בארבעה עשר בניסן בזמן הקרבת הפסח, הרי זה מקריב פסח בי"ד באייר בין הערביים[2]. פסח זה נקרא 'פסח שני', כן מצינו שנקרא גם 'פסח קטן'[3].

החייבים בפסח שני: בתורה נאמרו שני מקרים של אנשים העושים 'פסח שני', האחד: טמא מת, ובלשון הפסוק - "טמא לנפש". השני: הנמצא ב"דרך רחוקה" בפסח ראשון, שני אלו חייבים בפסח שני. ברם אמרו חכמים, שגם מי שלא עשה את הפסח מסיבות אחרות, כגון, שהיה טמא בטומאה אחרת המגבילה אותו מלהכנס למקדש, או נאנס באונס אחר שעיכב אותו מלהגיע במועד למקדש. כך גם מי שלא עשה את הפסח בשוגג או במזיד, אף הוא עושה פסח שני[4]. נשים בפסח שני – רשות, ולפיכך אשה שלא הקריבה פסח בזמנו, רשאית להקריב פסח שני, אך היא אינה חייבת לעשות כן[5].

הנמצא 'בדרך רחוקה': אדם הנמצא בדרך רחוקה חייב, כאמור, בפסח שני, ונחלקו בו תנאים: יש אומרים שאין כוונה לדרך רחוקה ממש, אלא כל הנמצא מחוץ לעזרה בשעת ההקרבה, נחשב נמצא בדרך רחוקה[6], ויש אומרים שהנמצא ב'דרך רחוקה' הוא הנמצא ממודיעין ולחוץ, כלומר נמצא במקום הרחוק מירושלים יותר מהעיר מודיעין*, וכשיעור זה, אדם הנמצא רחוק מירושלים[7] מצפון ומדרום וכד', שכן מרחק זה של חמישה עשר מיל מירושלים, שהוא שיעור מהלך אדם בינוני במשך חצי יום[8], וכן הלכה[9].


חסימת הדרך לירושלים במודיעין – וההתלבטות בהלכה באשר לקיום פסח ראשון או שני?

בציור נראית משפחה העושה דרכה לירושלים, ובהגיעה למודיעין בארבעה עשר בניסן עם שחר, מתברר שהדרך הולכת ונחסמת כתוצאה מריבוי עולי הרגל. הבן הנראה בציור מציע לאביו לקחת קרונית רתומה לסוסים (ראה בציור למטה) כדי להגיע בחצות היום לעזרה להקרבת קרבן פסח. האב מתלבט, ומשיב לבנו, שמבחינת ההלכה אין חובה לקחת סוסים, כי החסימה בדרך היא אונס, והדבר פוטר את המשפחה מלקיים את פסח ראשון. עם זאת, כדי לא להתעכב חודש שלם בירושלים כדי לקיים את מצות פסח שני, אכן, העצה במקומה, ולכן תעשה המשפחה ככל יכולתה להגיע בעזרת העגלה לירושלים במועד.

פסח שני ופסח ראשון - ההשוואה ביניהם: נאמר בתורה בעניינו של פסח שני: "ככל חוקת הפסח יעשו אותו"[10], מכאן שדיני פסח שני שווים לדיני פסח ראשון. עם זאת דרשו חכמים, שאין פסח שני שווה לראשון ממש אלא בדברים הנוגעים לקרבן פסח גופו, כגון, סדר עבודותיו בעזרה ואכילתו כשהוא צלוי. כך גם בדברים הנוספים לגופו של קרבן פסח, כגון, אכילתו יחד עם מצה ומרור הבאים עמו. לא כן באשר לדברים שמחוץ לגוף הקרבן ואכילתו, כגון, מצות השבתת חמץ[11]. וכן מצינו עוד כמה פרטים שבהם שונה פסח שני מפסח ראשון, כפי שיבואר להלן.

דיני ההקרבה: פסח שני אינו טעון ביקור* של הבהמה ובדיקתה ממום ארבעה ימים קודם השחיטה בעזרה[12]. באשר לדיני ההקרבה, היינו, השחיטה בעזרה, קבלת הדם, זריקתו והקטרת האמורים – דין פסח שני כדין פסח ראשון[13]. עם זאת, מיוחד פסח שני בהלכותיו, כגון, פסח שני אינו קרב בשלש כיתות[14], שכן, הציבור הנשאר בירושלים לפסח שני - מועט. כמו כן, אין מביאין עמו חגיגת ארבעה עשר*[15]. לגבי הקרבתו בטומאה, כשרוב המקריבים טמאים – נחלקו תנאים. יש אומרים שאינו דוחה את הטומאה, שהרי קרבן פסח שני בא משום שהמקריבים נדחו מפסח ראשון מחמת שהיו טמאים, ואם כן לא שייך לעשותו בטומאה, ויש סוברים שהוא דוחה את הטומאה, משום שאף שלכתחילה התורה מצווה לחזר אחרי הקרבת הפסח בטהרה, ולכן המקריבים נדחו לפסח שני, מכל מקום אם אי אפשר – יעשוהו בטומאה[16]. להלכה נקבע, שפסח שני אינו דוחה את הטומאה[17]. הלכה אחרת קובעת, כי פסח שני דוחה את השבת, כמו פסח ראשון, ויקריבו פסח שני בשבת[18].

שאר דיני פסח שני: פסח שני, כמו פסח ראשון, נאכל צלי, עם מצה ומרור[19], אולם בכמה דינים שונה אכילת פסח שני מאכילת פסח ראשון, שבזמן אכילת פסח שני אין מצוה לומר הלל[20], ואין מצוה לבער את החמץ, ולפיכך אפשר לאכול פסח שני בשעה ש"חמץ ומצה עמו בבית"[21]. נחלקו תנאים בשאלה, אם יש מצות לינה* בפסח שני, היינו, שהמקריב את 'פסח שני' חייב להישאר ללון בירושלים בלילה שלמחרת ההקרבה, או שמא לא[22]. יש מן הראשונים שפסקו שאין מצוות לינה בפסח שני[23], ויש שכתבו שמצות לינה – "ופנית בבקר והלכת לאהליך"[24], נאמרה גם על פסח שני[25].

כרת: מי שלא עשה פסח שני במזיד – חייב כרת, גם אם שגג או נאנס בראשון[26], אולם יש אומרים שאם לא עשה פסח בראשון משום שהיה טמא או בדרך רחוקה, פטור מכרת, גם אם לא עשה את 'פסח שני' במזיד[27].

מן המדרש

מי האנשים שבזכותם נודעה מצות 'פסח שני' בתורה?

מחלוקת היא בין התנאים, מי היו האנשים שבזכותם נאמרה למשה מצות פסח שני, וכן מובא במדרש (ספרי בהעלותך פיסקא סח): "'ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם', מי היו? - נושאי ארונו של יוסף היו - דברי ר' ישמעאל. רבי עקיבא אומר: מישאל ואלצפן היו, שנטמאו לנדב ואביהוא. רבי יצחק אומר: אין צריך; אם נושאי ארונו של יוסף היו - יכולים ליטהר! ואם מישאל ואלצפן היו - יכולים ליטהר! - ומי היו? - למת מצוה נטמאו!" ושאלה היא, מניין זאת לרבי יצחק? ושמא מת אדם אדם באהלו במחנה ישראל – כשאר כל אדם? אלא שהשאלה שהעסיקה את חכמים היא, מדוע נמנעה פרשה זו ממשה, ונתחדשה דווקא על ידי אנשים פשוטים מישראל? ותשובת חכמים שם במדרש: "ראויה היתה פרשת טמאים שתיאמר על ידי משה, אלא שזכו אלו שתיאמר על ידיהם, שמגלגלים זכות על ידי זכאי", כלומר, גדולה היא המצוה להביא מת מצוה לקבורה, ודוחה מצוות אחרות, ואנשים אלו עשו חסד של אמת, וויתרו על קיום מצות קרבן פסח, ובלבד להביא אדם זה לקבורה. מצוה זו עמדה להם, ובזכות שאלתם בפני משה נתפרסמה מצוה זו בתורה לכל ישראל.


'דרך רחוקה' – כמרחק העיר מודיעין מירושלים

בציור נראית מפה עתיקה בה מצויירת ירושלים וסביבותיה, וכן העיר מודיעין במערב. הלכה היא שעולי הרגל הנמצאים מרחק של חמישה עשר מיל מירושלים לכל כוון, כמרחק העיר מודיעין - הרי הם מוגדרים כמי שנמצאים ב'דרך רחוקה' ויעשו את פסח שני.

[1] במדבר ט, י - יג.

[2] משנה בפסחים צב, ב. רמב"ם קרבן פסח ה, א.

[3] ראה משנה חלה ד, יא. ור"ה א, ג.

[4] פסחים צב, ב ושם צג, א. רמב"ם קרבן פסח ה, א - ב.

[5] רמב"ם קרבן פסח ה, ח. כרבי יהודה בפסחים צא, ב, וכמסקנת הגמרא שם. וראה בהרחבה בעניין זה בשערי היכל לפסחים, מערכה קמו.

[6] רבי אליעזר ורבי יוסי במשנה בפסחים צג, ב, ורבי יוסי הגלילי שם צד, ב.

[7] רבי עקיבא במשנה שם.

[8] פסחים צג, ב.

[9] רמב"ם קרבן פסח ה, ח - ט. רמב"ן במדבר ט, י.

[10] במדבר ט, יב.

[11] פסחים צה, א. ורש"י שם.

[12] פסחים צו, א: ההוא הזה למעוטי פסח שני, ועיין רש"י שם ותוס' שם צה, א ד"ה מה. הרמב"ם בהלכות קרבן פסח לא הזכיר כלל דין ביקור בפסח, ונראה שלדעתו גם פסח ראשון אינו טעון ביקור (ראה שערי היכל שם מערכה קס).

[13] רש"י פסחים צה, א ד"ה במצות שבגופו.

[14] תוספתא פסחים ח, ג. הרמב"ם השמיט הלכה זו, וראה שערי היכל שם מערכה קנה אות ד בביאור דעתו.

[15] תוספתא שם. ירושלמי פסחים ט, ג. רמב"ם קרבן פסח י, טו.

[16] פסחים צה, ב.

[17] רמב"ם קרבן פסח י, טו. וראה שערי היכל שם מערכה קנה אות ה.

[18] משנה בפסחים צה, א. רמב"ם שם.

[19] משנה שם. רמב"ם שם.

[20] משנה שם. רמב"ם שם. וראה שערי היכל שם אות א, שכתבו אחרונים שבפסח שני אין גם מצווה לספר ביציאת מצרים ולקרוא את ההגדה.

[21] משנה שם. רמב"ם שם. ועיין שערי היכל שם אות ג, אם מותר לאכול חמץ עם פסח שני.

[22] תרי תנאי אליבא דרבי יהודה בפסחים צה, ב.

[23] מאירי פסחים צה, א; שכן, הרמב"ם השמיט דין לינה בפסח שני.

[24] דברים טז, ז.

[25] יש שכתבו בדעת הרמב"ם, שפסח שני טעון לינה (ליקוטי הלכות, זבח תודה, פסחים צה, א ד"ה ועוד).

[26] רמב"ם קרבן פסח ה, ב. כדעת רבי בפסחים צג, א. ועיין ראב"ד שם שחולק וסובר שאין הלכה כרבי, ועיין שערי היכל שם מערכה קנג.

[27] רמב"ם שם, ובפירוש המשנה לפסחים ט, א, וראה ראב"ד שם שחולק על הרמב"ם גם בעניין זה, ועיין שערי היכל שם מערכה קנא.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש