עקידה


עקידה: קשירת ידיו ורגליו של הקרבן או אחיזתם - כהכנה לשחיטה ולהקרבה.

נאמר במשנה לגבי קרבן התמיד: "לא היו כופתין את הטלה, אלא מעקדין אותו"[1], ופירשו הראשונים, שלא היו כופתים את ארבע רגליו של קרבן התמיד ביחד ובקשר אחד[2], אלא כורכים אותם באופן שונה. זה פירוש המושג 'עקידה', ובעניין זה מצינו דעות שונות. ענין ה'עקידה' נוגע לא רק לקרבן התמיד אלא אף לשאר הקרבנות[3].

'עקידה' ו'כפיתה' וההבדל ביניהן: המושג 'עקידה' בא במשנה בניגוד למושג 'כפיתה', והדבר נדון בדברי הראשונים. ה'כפיתה' עניינה קשירה בחבל, ומצינו כעין זה לעניין פרה אדומה: "כפתוה בחבל של מגג ונתנוה על גב המערכה"[4]. לאור האמור יש מי שפירש, שכאשר עקד אברהם את יצחק, לא כפת את כל גופו בחבלים, אלא רק את "ידיו ורגליו מאחוריו [וקשירת ארבע] הידים והרגלים ביחד היא ה'עקידה'[5] הראויה. לעומת דעה זו מצינו דעה האומרת, שמה שנאמר בגמרא: "יד ורגל [בקרבן] כעקידת יצחק בן אברהם", הכוונה היא, שה'עקידה' באה למנוע חיבור של ארבעתם יחד, וגם לא "יד ורגל בלבד [כשהיד והרגל האחרים משוחררים]... אלא ממש כעקידת יצחק בן אברהם, שכפף שתי ידיו ושתי רגליו לאחוריו, וקשר יד [ימין] ורגל ימין יחד, ויד [שמאל] ורגל שמאל יחד"[6]. לעומת האמור, יש מי שנראה מדבריו, שהמושג 'עקידה' עניינו, דווקא קשירה של יד אחת לרגל אחת ודי בכך כדי שתקרא 'עקידה'[7], והיד והרגל האחרים משוחררים. באחרונים מצינו מי שפירש, ש'כפיתה' עניינה - "שתי ידיו לעצמן, או שתי רגליו לעצמן". ואילו 'עקידה' עניינה – "היד עם הרגל כעקידת יצחק"[8].


עקידת יצחק – עקידת ידיים ורגליים

בציור נראים אברהם ויצחק בעת העקידה. אברהם נושא את יצחק אל המזבח כשהוא עקוד בחבלים אל המזבח, ככתוב (בראשית כב, ט): "ויעקוד את יצחק בנו, וישם אתו על המזבח ממעל לעצים". רש"י מפרש, שה'עקידה' עניינה: "ידיו ורגליו מאחוריו [כלומר] הידיים והרגליים ביחד היא עקידה" (בציור נראה החבל בו מהדקים ומקרבים את הידים והרגלים מאחור בעת העקידה).

'כפיתה' בחבל; 'עקידה' - באחיזת ידיים: לעומת פירושים אלו מצינו דעת ראשונים האומרת, ש'עקידה' אינה בחבלים כלל אלא בידיים, וכלשון המשנה: "לא היו כופתין את הטלה [בחבלים]... אלא [עוקדים, כלומר] אוחזין ידיו ורגליו בידיהן"[9], כלומר, "אותם [כהנים] שזכו באיברים, אוחזים בו [בידים בשעת שחיטה לא בחבל] וכך היתה 'עקידתו'"[10]. לשיטה זו קבע יוחנן כהן גדול סדר חדש במקדש, לצורך ה'עקידה' של הקרבנות בידיים דווקא, ו"התקין טבעות במקום השחיטה שבעזרה, והיו קבועות בארץ, שבהן לוכדין [בידיים את] רגלי הבהמה וידיה בשעת השחיטה - כיון שאי אפשר לכופתה [בחבלים]"[11].

'מעקידים' – טעם המצוה: טעם הדבר שלא היו כופתים את התמיד, יש אומרים שהוא משום בזיון קדשים*, ויש אומרים שהוא משום חוקות העמים[12], שמנהגם, כשמקריבים זבח לעבודה זרה, כופתים אותו באופן זה, ולכן יש להחזיק את ידי הקרבן ורגליו בידיים[13]. ויש שכתבו טעם אחר, שאין כופתים את הטלה שמא יפרכס כשהוא כפות, עד שיטיל מום באחד מאבריו[14].

מעולם המחשבה

'מעקידין' – על שום מה?

טעם שונה לחובה לעקוד את קרבן התמיד בעת השחיטה, מבואר בביאורי הגר"א, ומטרת העקידה לדעתו היא, להזכיר בעת הקרבן את זכות עקידת יצחק בן אברהם[15]. ולאור דבריו יש לומר, כי כמו לפני שחיטת התמיד של שחר מצינו ביומא ג, א; שהיו מכריזים במקדש: "האיר פני כל המזרח עד שבחברון!" וביארו בירושלמי, שבאים להזכיר בכל בוקר זכות אבות ישיני חברון. מאותה סיבה הנהיגו 'עקידה' של הקרבן דווקא – "כעקידת יצחק בן אברהם", זאת, כדי להזכיר כלפי שמים, זכות עקידת יצחק (שו"ת בית מרדכי א, מה).


'מעקדים את הטלה' – כיצד?

בציור נראה אדם מישראל השוחט כבש בעזרה לקרבן פסח. הכבש נראה כשהוא עקוד לפי השיטה האומרת, שקושרים יד ימין של הטלה לרגל ימין, ויד שמאל לרגל שמאל, וזה עניינה של ה'עקידה'.

[1] משנה תמיד ד, א.

[2] המפרש והראב"ד לתמיד ל, ב.

[3] תפא"י תמיד ד, א יכין אות א.

[4] פרה ג, ט.

[5] רש"י בראשית כב, ט. וכן נראה מדברי הפרשן לתמיד ל, ב.

[6] באר שבע תמיד ל, ב.

[7] רבינו חננאל שבת נד, א.

[8] ר' עובדיה מברטנורא תמיד ד, א.

[9] רמב"ם תמידין ומוספין א, י.

[10] בית הבחירה למאירי תמיד ל, ב.

[11] פירוש המשנה לרמב"ם תמיד ד, ה.

[12] רב הונא ורב חסדא בתמיד שם. הרמב"ם תמידין ומוספין פ"א ה"י הכריע כדעה שהוא משום חוקות הגויים: "שלא יחקו את המינים" (וכן כתב בפירוש המשנה, תמיד שם), משום "שהוא טעם כולל יותר ולחומרא" (כסף משנה שם).

[13] המפרש בתמיד שם.

[14] ראב"ד תמידין ומוספין פ"א ה"י.

[15] עיין בביאור הגר"א למשנה תמיד שם, שהיו עושים כן כדי להזכיר עקידת יצחק בן אברהם.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש