ערב פסח


ערב פסח: ארבעה עשר בניסן, יום הקרבת הפסח במקדש.

מצות התורה בארבעה עשר בניסן, היא, להקריב את הפסח במקדש. כן מקריבים באותו יום קרבן 'חגיגת ארבעה עשר'*, כשהבאת קרבן זה תלויה בתנאים משתנים. לדיני קרבנות אלה עיין בערכים: 'קרבן פסח', ו'חגיגת ארבעה עשר'. בערך שלפנינו נדון בהלכות המיוחדות הנוהגות בערב פסח בירושלים ובמקדש.

ערב פסח – המושג: המושג 'ערב פסח' צמיחתו מאוחרת, והתפתח לאחר החורבן, כשקרבן פסח בטל. בתקופת הגלות עוסקים הכל בהכנת ליל הסדר, וכך הלך וצמח הביטוי 'ערב פסח' בשפת הדיבור. לא כן בתורה, שם נקרא ארבעה עשר בניסן בשם - 'פסח', ואילו שבעת הימים שלאחריו נקראים - 'חג המצות', ככתוב ויקרא כג, ה): "בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערבים 'פסח' לה'. ובחמשה עשר יום לחדש הזה – 'חג המצות' לה', שבעת ימים מצות תאכלו".

סימנים לביעור חמץ: בבית המקדש הנהיגו סימנים לעם, כדי שידעו את הזמנים המיוחדים ביום זה מבחינת איסור חמץ; מתי מגיע זמן איסור אכילת חמץ, ומתי מגיע זמן ביעור חמץ. המנהג היה להניח שתי חלות חמץ של קרבן תודה* על גב האיצטבא* שהיתה במקדש. חלות אלו נפסלו לאכילה, והכהנים הניחו אותן שם בבוקרו של ערב פסח, ומשהגיעה שעה חמישית - נטלו אחת מן השתיים לעין כל. כך ידעו העם, שמעתה חל איסור חמץ, והפסיקו הכל לאכול חמץ. משהגיעה שעה שישית נטלו הכהנים את החלה השנייה, כך ידעו יושבי ירושלים וכן עולי הרגל הרבים שהגיע זמן ביעור חמץ, ויצאו כולם לשרוף את החמץ[1]. מצינו דעה בתלמוד אודות מנהג שהנהיגו חכמים, שהיו שתי פרות חורשות בהר המשחה, כלומר בהר הזיתים בערב פסח. משהגיעה השעה חמישית נטלו פרה אחת מהן ונשארה האחרת חורשת, כך ידעו העם שהגיע זמן איסור אכילת חמץ. משהגיעה תחילת שעה שישית - נטלו את הפרה השנייה, וכך ידעו העם שהגיע זמן ביעור חמץ[2].


אכילת חמץ בירושלים – כל עוד שתי פרות חורשות בהר המשחה

לדעה אחת בגמרא זמן אכילת חמץ בירושלים נקבע לפי הפרות החורשות בהר הזיתים. ניטלה פרה אחת - נכנס איסור אכילה, ניטלה פרה שניה - נכנסה מצות ביעור חמץ.

איסור הקרבת תודה: כשם שאין מקריבים קרבן תודה בימי חג הפסח, מפני שהקרבן כולל חלות חמץ הקרבות עמו, כך אין מקריבים קרבן תודה גם לא בערב הפסח, זאת, מפני ההלכה, ש"אין מביאים קדשים לבית הפסול*". פירוש: אין להקריב קרבן, כשידוע בבירור שאכילתו תהיה חלקית, כלומר, בעל הקרבן יהיה מנוע בחלק מן הזמן לקיים את מצות אכילתו. מעתה, אם יביא אדם קרבן תודה בערב פסח, ברור, שיגיע זמן איסור אכילת חמץ בשעות הבוקר, ובכך ייפסלו חלות החמץ באכילה. נמצא שאדם זה בהחלטתו להביא קרבן היום הביא את הקרבן לידי פסול[3]. מכאן ההלכה שאין מביאים קרבן תודה בערב פסח.


הקדמת הקרבת תמיד של בין הערביים: הלכה היא, שקרבן "תמיד נשחט [בשעה] שמונה ומחצה... ובערבי פסחים נשחט [מוקדם בשעה] בשבע ומחצה"[4]. למרות ההלכה הקובעת שהקרבן האחרון שמקריבים בכל יום על המזבח הוא תמיד של בין הערביים, בערב פסח יש דין מיוחד, שמקריבים את קרבן הפסח לאחר קרבן התמיד. לפיכך, היו מקדימים בערב הפסח את הקרבת התמיד, כדי שיהיה זמן מספיק להקרבת הפסחים עד כניסת יום טוב. ובערב פסח שחל בערב שבת, היו צריכים להזדרז יותר, שכן, היו צריכים עולי הרגל להספיק להוליך את הפסחים מן המקדש לבתיהם, להכניסם לתנורי הפסחים ולהשלים את צליית הקרבן בשלימותו בטרם תיכנס השבת. לפיכך בערב שבת היו מקדימים יותר, ושוחטים את תמיד של בין הערביים בסמוך לחצות היום, היינו בשש שעות ומחצה ומסיימים את ההקרבה בשבע שעות ומחצה[5].

איסור מלאכה: הלכה היא, שאסור לעשות מלאכה בערב הפסח לאחר חצות היום, מאידך, לפני חצות – הדבר תלוי במנהג: במקום שנהגו לעשות מלאכה – עושים, ובמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה – אין עושים[6], ואילו בירושלים המנהג הוא, שלא לעשות מלאכה בערב פסח גם לא לפני חצות[7]. לאור האמור שאלו בתלמוד הירושלמי, הכיצד הנהיגו בירושלים להעמיד פרות חורשות בהר המשחה לציון זמן ביעור חמץ ושריפת חמץ, הרי יש איסור מלאכה בירושלים גם לפני חצות? ותירצו שלא היו הפרות חורשות ממש אלא מהלכות הלוך ושוב על ההר, ו"נראות כחורשות"[8].

סוף זמן אכילת חמץ במקדש

בציור נראה כהן בראש מקום גבוה במקדש. הכהן נוטל לחם אחד מלחמי התודה שהונחו על גג ה'איצטבא', וכך ידעו הכל שהגיע סוף זמן אכילת חמץ.

[1] משנה בפסחים יא, ב, וכדעת רבי יהודה שם.

[2] פסחים יד, א.

[3] פסחים יג, ב. רמב"ם חגיגה ב, יג.

[4] פסחים נח, א.

[5] משנה בפסחים נח, א. רמב"ם תמידין ומוספין א, ג; א, ה.

[6] משנה בפסחים נ, א.

[7] ירושלמי פסחים א, ה, מובא בתוס' פסחים יד, א ד"ה שתי.

[8] ירושלמי פסחים א, ד.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש