ערכין


ערכין: נדר להקדש, שהאדם הנודר להביאו משתמש בלשון 'ערך'.

נאמר בתורה: "איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה'. והיה ערכך הזכר..."[1]. כלומר, אדם הנודר לתת את ערכם של נפשות מסוימות, צריך לתת לגזבר המקדש את הסכום – ה'ערך' - האמור בתורה לגבי נפשות אלו, וכגון, עשרים כסף עבור אדם בן עשרים, וכמפורט בפסוקים שם. כמו כן נאמרו בתורה שינויים בסכומים אלו בהתאם לגילאים השונים[2]. המקיים דיני ערכין - מקיים מצות עשה מן התורה[3].

סכומי הערכים: ערכו של אדם מתחיל מבן חודש ומעלה - מיום הלידה[4]; ופחות מגיל זה לא נקבע לו ערך. אדם מבן חודש ועד גיל חמש שנים, ערך הזכר הוא חמשה שקלים, ואילו ערך הנקבה שלושה שקלים. מבן חמש ועד בן עשרים, ערך הזכר הוא עשרים שקלים, ואילו ערך הנקבה עשרה שקלים. מבן עשרים ועד בן ששים, ערך הזכר חמישים שקלים וערך הנקבה שלושים שקלים. מבן ששים שנה ומעלה - ערך הזכר חמישה עשר שקלים וערך הנקבה עשרה שקלים[5].


אופן ההערכה: אדם רשאי להעריך את עצמו, ולומר: 'ערכי עלי', או להעריך את חברו ולומר: 'ערך פלוני עלי', ולתת את דמי הערך של האדם הנידר[6]. ערך זה אינו תלוי בשוויו הכספי של האדם או ביופיו, אלא בסכום הקצוב בתורה בלבד. מאידך גיסא, אדם האומר: 'דמי עלי', או 'דמי פלוני עלי', אזי עליו לתת את שווי האדם, כאילו נמכר לעבד בשוק[7].


הנודר ואומר: 'ערכו עלי' – כיצד?

בציור נראה אדם שנדר נדר, ומצביע על אדם זקן, ואומר: 'ערכו עלי!' הלכה היא, שמאחר שמדובר באדם למעלה מגיל ששים - מתחייב הנודר לשלם חמישה עשר שקלים לגזבר המקדש.

המעריכים: כל אדם מישראל יכול לנדור נדר ולהעריך – כאמור לעיל, ובכלל זה כהנים ולויים, וכן אשה, טומטום*, אנדרוגינוס*, וכך גם עבד. לעומת זאת חרש שוטה וקטן - שלא הגיע לעונת נדרים, אינם יכולים לנדור ולהעריך, מפני שאין בהם דעת[8]. יש אומרים שגם גוי יכול להעריך ולהביא את נדרו למקדש, מאידך אין אפשרות להעריך אותו[9]; ויש אומרים להיפך, שגוי אינו יכול להעריך, אבל לו עצמו יש ערך, וערך זה נתרם למקדש[10].

מן המדרש

המעריך ונודר נפש למקדש – כאילו הקריב את נפשו לפני ה'

"'איש כי יפליא נדר'... אמר הקב"ה: לבני נתתי פרשת ערכין, ופרשת קרבנות, שקרבנותיהם חביבין לפני. תדע לך, שתחילתו של ספר [ויקרא]: 'אדם כי יקריב מכם קרבן'... וסופו של ספר: 'איש כי יפליא נדר'... אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אם אתם מביאים לפני ערכים שלכם, אני מעלה עליכם כאילו הקרבתם נפשותיכם לפני". תנחומא בחוקותי ח.

[1] ויקרא כז, ב - ג.

[2] שם פסוקים ג - ז.

[3] רמב"ם ערכים וחרמים א, ב.

[4] ערכין יח, ב; רמב"ם שם א, ד.

[5] ויקרא שם; רמב"ם שם א, ג.

[6] רמב"ם שם א, ב.

[7] משנה בערכין דף יג, ב; רמב"ם שם א, ח - ט.

[8] משנה בתחילת ערכין; רמב"ם שם פרק א סעיפים: ז, טו.

[9] דעת רבי יהודה במשנה שם דף ה, ב, וכן נראה שהיא מסקנת התוספות שם ד"ה אלא מעתה, שרבא חזר בו בסוף; ראב"ד בהשגה ערכין וחרמין א, ו. וע"ע 'גוי במקדש'.

[10] דעת רבי מאיר במשנה שם, וכפי שנראה מהכרעת רבא בגמרא; רמב"ם שם.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש