עשין


עשין: מצוות עשה המתקיימות במקדש.

מצוות רבות בתורה קשורות למקדש, ואינן מתקיימות אלא בתחומי הר הבית. הבא למנות את המצוות שבמקדש ימצא, שמתוך מאתים ארבעים ושמונה מצות עשה שבתורה - שמונים ושבע מצוות מהן מתקיימות במקדש, הווה אומר, כשליש מכלל מצוות עשה שבתורה. הדבר מעיד על מעמדו של המקדש שהוא לב המצוות שבתורה. זו למעשה הגדרת הרמב"ם, המגדיר את המקדש כ"תכלית התורה!" ומטרת המצוות כולן[1]. זה גם עניינו של מאמר חכמינו ז"ל: "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה"[2], כלומר, עבודת הקרבנות היא מעמודי התווך של העולם כולו.

בניין המקדש: המצוה שהיא יסוד לשאר המצוות שבמקדש, זו המצוה - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", כי רק בבניין הבית ניתן לקיים את המצוות המתקיימות על גבי המזבח בעזרה. כך גם באשר למצוות שבהיכל ובקודש הקדשים[3]. מצות בניין המקדש כוללת לא רק את בניית ההיכל והעזרות, אלא גם את כלי המקדש, וכפי שכתבו הראשונים: "ציוונו לבנות בית עבודה, בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד... וזה הכלל הוא כולל חלקים [רבים] ושהמנורה, והשלחן, והמזבח וזולתם - כולם הם מחלקי המקדש"[4]. יש מן הראשונים הסוברים, שכלי השרת במקדש, כגון, מנורה שולחן ומזבח זהב, אינם חלק ממצות עשה של בניין הבית, אלא 'הכשר מצווה', וכגון, עשיית המנורה היא 'הכשר מצוה' למצות ההדלקה, עם זאת, הכל מודים שבהעדר בית וכלים – העבודה בטלה, נמצא שעשיית כל אלה היא הכנה הכרחית לקרבנות. כך גם המצוה "לשכנו תדרשו ובאת שמה"[5], שעניינה - כיבוש הר המוריה מיד עמי כנען, היא מצוה הכרחית לבניין הבית ולעבודה. מצוה זו נזכרת בראשונים[6], למרות שאינה נמנית ברמ"ח מצוות עשה, כי אם טרם נכבש המקום - איך ייבנה המקדש, ואיך יתקיימו המצוות שבמקדש.

המצוות שבמקדש וחלוקתן – בספר המצוות: לאור האמור יובן סדר המצוות כפי שסידר אותן הרמב"ם בספר המצוות. מתברר, שהרמב"ם מנה את המצוות שבמקדש וחילק אותן לקבוצות, שלא לפי סידרן בחמישה חומשי תורה. קבוצה ראשונה: בניין המקדש, יראתו ושמירתו. השניה - הכנות לעבודת הכהנים, ובהמשך - הכנת הכהנים לעבודתם; תמידים ומוספים; קרבנות הרגלים והמועדים; העלייה לרגל ומצוותיה, וכך - עד לסיום מצוות עשה שבמקדש כולן. להלן רשימה של שמונים ושבע מצוות עשה המתקיימות במקדש וקשורות בו - כמניין פ"ז - כפי שנימנו בספר המצוות לרמב"ם, וסימנך: "הנחמדים מזהב ומפז רב" (בספר החינוך נימנו כולן כנ"ל, אך לפי סדר הפרשיות בתורה). למעשה לא נמנו פה כל מצוות העשה שיש להן שייכות למקדש, ראה 'מעולם ההלכה'. כמו כן יש מצוות בתורה הנוגעות לאדם שנטמא בטומאה כל שהיא, האסור בכניסה למקדש, כגון: הנוגע בנבילה[7], הנוגע בשמונה שרצים האמורים בתורה[8], נידה[9], יולדת[10], מצורע[11], טמאי מת[12] ועוד. עיין ערך 'לאוין', שם נמנו פ"ז מצוות שהם איסורי לאו הנוגעים למקדש, וביחד עם איסורי הטומאה למיניהם, מגיעות המצוות הקשורות למקדש למניין של למעלה ממאתיים מצוות המתקיימות בתחומי הר הבית בלבד.

בניין המקדש יראתו ושמירתו

א. בניין בית הבחירה, שנאמר: "ועשו לי מקדש" (שמות כה, ח; רמב"ם עשה כ, חינוך צה).

ב. מורא מקדש - ליראה מן המקדש, שנאמר: "ומקדשי תיראו" (ויקרא יט, ל; רמב"ם עשה כא; חינוך רנד).

ג. שמירת המקדש, שנאמר: "אתה ובניך לפני אהל העדות" (במדבר יח, ב; רמב"ם עשה כב; חינוך שפח).

הכנות לעבודת הכהנים

ד. עבודת הלויים, שנאמר: "ועבד הלוי הוא" (במדבר יח, כג; רמב"ם עשה כג; חינוך שצד).

ה. קידוש ידים ורגלים לפני העבודה במקדש, שנאמר: "ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם" (שמות ל, יט. רמב"ם עשה כד, חינוך קו).


מצוות עשה להביא קרבנות למקדש

מצוות רבות עוסקות בהבאת קרבנות למקדש, והחיוב הוא להביאם דווקא בעזרה ולא מחוץ למקדש, והדבר מוגדר כ'שחוטי חוץ'. כמו כן, אדם שהתחייב להביא קרבן - מצווה להביא אותו בהקדם למקדש.

עבודות שהן רוממות להיכל

ו. להטיב ולהדליק את הנרות במקדש, שנאמר: "באהל מועד מחוץ לפרוכת יערוך אותו אהרן" (שמות כז, כא; רמב"ם עשה כה; חינוך צח).

ז. ברכת כהנים בכל יום, עיקרה במקדש, שנאמר: "כה תברכו את בני ישראל" (במדבר ו, כג; רמב"ם עשה כו; חינוך שעח).

ח. לערוך את לחם הפנים, שנאמר: "ונתנו על השלחן לחם פנים לפני תמיד" (שמות כה, ל; רמב"ם עשה כז; חינוך צו).

ט. הקטרת קטרת בכל יום, שנאמר: "והקטיר עליו קטרת סמים בבקר בבקר" (שמות ל, ז; רמב"ם עשה כח; חינוך קג).

הכנת המזבח לעבודה

י. להבעיר אש על מזבח החיצון, שנאמר: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא ו, ו; רמב"ם עשה כט; חינוך קלג).

יא. תרומת הדשן, שנאמר: "ולבש הכהן מידו בד והרים את הדשן" (ויקרא ו, ג; רמב"ם עשה ל; חינוך קלא).

יב. שילוח טמאים מן המחנה, שנאמר: "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב" (במדבר ה, ב; רמב"ם עשה לא; חינוך שסב).

הכנת הכהנים לעבודתם

יג. לכבד זרע אהרן ולנשאו - עיקרו במקדש, שנאמר: "וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב" (ויקרא כא, ח; רמב"ם עשה לב; חינוך רסט).

יד. לבישת בגדי כהונה, שנאמר: "ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת" (שמות כח, ב; רמב"ם עשה לג; חינוך צט).

טו. נשיאת הארון על כתפי הכהנים, שנאמר: "כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו" (במדבר ז, ט; רמב"ם עשה לד; חינוך שעט).

טז. משיחת כהן גדול בשמן המשחה, שנאמר: "והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו" (ויקרא כא, י; רמב"ם עשה לה; חינוך קז).

יז. להעמיד משמרות כהונה, שנאמר: "כי יבוא הלוי ובא בכל אות נפשו" (דברים יח, ו; רמב"ם עשה לו; חינוך תקט).

יח. שיטמאו הכהנים לקרובים הנזכרים בתורה ועיקר דבריהם במקדש, שנאמר: "לה יטמא" (ויקרא כא, ג; רמב"ם עשה לז; חינוך רסד).

יט. שהכהן הגדול ישא בתולה, שנאמר: "והוא אשה בבתוליה יקח" (ויקרא כא, יג; רמב"ם עשה לח; חינוך רעב).

תמידים ומוספים

כ. מצות הקרבת קרבן התמיד, שנאמר: "שנים ליום עולת תמיד" (במדבר כח, ב; רמב"ם עשה לט; חינוך תא).

כא. הקרבת מנחת חביתין, שנאמר: "זה קרבן אהרן ובניו" (ויקרא ו, יג; רמב"ם עשה יח; חינוך קלו).

כב. הקרבת קרבן מוסף בשבת, שנאמר: "וביום השבת שני כבשים" (במדבר כח,ט; רמב"ם עשה מא; חינוך תב).

כג. הקרבת קרבן מוסף בראש חדש, שנאמר: "ובראשי חדשיכם תקריבו" (במדבר כח, יא; רמב"ם עשה מב; חינוך תג).

קרבנות הרגלים והמועדים

כד. הקרבת קרבן מוסף בפסח, שנאמר: "שבעת ימים תקריבו אשה לה'" (ויקרא כג, לו; רמב"ם עשה מג; חינוך רצט).

כה. הקרבת מנחת העומר, שנאמר: "והבאתם עומר ראשית קצירכם אל הכהן" (ויקרא כג, י; רמב"ם עשה מד; חינוך שב).

כו. הקרבת קרבן מוסף שבועות, שנאמר: "וביום הביכורים בהקרבכם עולה חדשה והקרבתם עולה לריח נחוח" (במדבר כח, כז; רמב"ם עשה מה; חינוך תיד).

כז. להקריב מנחת שתי הלחם, שנאמר: "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה" (ויקרא כג, יז; רמב"ם עשה מו; חינוך שז).

כח. הקרבת מוסף בראש השנה, שנאמר: "בחדש השביעי באחד לחדש ועשיתם עולה ריח נחוח לה'" (במדבר כט, ב; רמב"ם עשה מז; חינוך שיב).

כט. הקרבת מוסף של יום הכפורים, שנאמר: "בעשור לחדש השביעי והקרבתם עולה לה'" (במדבר כט, ח; רמב"ם עשה מח; חינוך שיד).

ל. עבודת יום הכיפורים על הסדר, שנאמר: "בזאת יבוא אהרן אל הקודש" (ויקרא טז, ג; רמב"ם עשה מט; חינוך קפח).

לא. הקרבת קרבן מוסף של סוכות, שנאמר: "והקרבתם עולה אשה ריח נחוח לה'" (במדבר כט, יג; רמב"ם עשה נ; חינוך שכ).

לב. להקריב מוסף של יום שמיני עצרת, שנאמר: "והקרבתם עולה אשה ריח נחוח לה'" (במדבר כט, לו; רמב"ם עשה נא; חינוך שכב).

העליה לרגל ומצוותיה

לג. עליה לרגל בשלושת הרגלים, שנאמר: "שלש רגלים תחוג לי בשנה" (שמות כג, יד; רמב"ם עשה נב; חינוך קפח).

לד. מצות ראייה ברגל, שנאמר: "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך" (שמות לד, כג; רמב"ם עשה נג; חינוך תפט).

לה. מצות שמחה ברגל, שנאמר: "ושמחת בחגך" (דברים טז, יד; רמב"ם עשה נד; חינוך תפח).

הקרבת פסח ראשון ושני

לו. מצות שחיטת קרבן פסח בליל י"ד ניסן, שנאמר: "ושחטו אותו כל עדת בני ישראל בין הערבים" (שמות יב, ו; רמב"ם עשה נה; חינוך ה).

לז. מצות אכילת קרבן פסח, שנאמר: "ואכלו את הבשר בלילה הזה" (שמות יב, ח; רמב"ם עשה נו; חינוך מצוה ו).

לח. שחיטת פסח שני, שנאמר: "בחדש השני בארבעה עשר יום" (במדבר ט, יא; רמב"ם עשה נז; חינוך שפ).

לט. אכילת בשר פסח שני, שנאמר: "על מצות ומרורים יאכלוהו" (במדבר ט, יא; רמב"ם עשה נז; חינוך שפ).

מ. תקיעת חצוצרות שעיקרה במקדש: בהקרבת הקרבנות, במועדים ובעת צרה, שנאמר: "וביום שמחתכם ובמועדכם... ותקעתם בחצוצרות" (במדבר י, י; רמב"ם עשה נט; חינוך שפד).

הקרבנות השונים - והמצוות הנוהגות בהם

מא. הקרבת קרבן מיום השמיני ואילך, שנאמר: "ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה'" (ויקרא כב, כז; רמב"ם עשה ס; חינוך רצג).

מב. מצות הקרבת קרבן תמים, שנאמר: "תמים יהיה לרצון" (ויקרא כב, כא; רמב"ם עשה סא; חינוך רפו).

מג. מצות מליחת הקרבנות, שנאמר: "על כל קרבנך תקריב מלח" (ויקרא ב, יג; רמב"ם עשה סב; חינוך קיט).

מד. עשיית העולה כמשפטה, שנאמר: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'... אם עולה קרבנו" (ויקרא א, ג; רמב"ם עשה סג; חינוך קטו).

מה. עשיית קרבן חטאת כהלכתו, שנאמר: "זאת תורת החטאת" (ויקרא ו, יח; רמב"ם עשה סד; חינוך קלח).

מו. עשיית קרבן אשם כהלכתו, שנאמר: "זאת תורת האשם" (ויקרא ז, א; רמב"ם עשה סה; חינוך קמ).

מז. עשיית קרבן שלמים כהלכתו, שנאמר: "ואם זבח שלמים קרבנו" (ויקרא ג, א; רמב"ם עשה סו; חינוך קמא).

מח. עשיית המנחה כהלכתה, שנאמר: "ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה'" (ויקרא ב, א. רמב"ם עשה סז. חינוך קטז).

קרבנות על חטא

מט. הקרבת קרבן בית דין שטעו, שנאמר: "ואם כל עדת ישראל ישגו" (ויקרא ד, יג. רמב"ם עשה סח. חינוך קכ).

נ. הקרבת קרבן חטאת למי ששגג, שנאמר: "ואם נפש תחטא בשגגה" (ויקרא ד, כז. רמב"ם עשה סט. חינוך קכא).

נא. הקרבת קרבן אשם תלוי אם מסתפק באחד ממעשיו, שנאמר: "ואם נפש תחטא ועשתה מכל מצוות ה'... ולא ידעה ואשם" (ויקרא ה, יז. רמב"ם עשה ע. חינוך קכח).

נב. הקרבת אשם ודאי לחטאים ידועים, שנאמר: "וחטאה בשגגה מקדשי ה' והביא את אשמו" (ויקרא ה, טו. רמב"ם עשה עא. חינוך קכט).

נג. הקרבת קרבן עולה ויורד* לחטאים ולאנשים המיועדים לכך, שנאמר: "ונעלם ממנו... והיה כי אשם ולא תשיג ידו" (ויקרא ה, טו. רמב"ם עשה עב. חינוך קכג).

נד. וידוי על חטאים לפני הקרבת הקרבן, שנאמר: "והתודו את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה, ז. רמב"ם עשה עג. חינוך שסד).

הטמאים וקרבנותיהם

נה. הקרבת קרבן זב, שנאמר: "וכי יטהר הזב... ויקח שני תורים" (ויקרא טו, יג. רמב"ם עשה עד. חינוך קעח).

נו. הקרבת קרבן זבה, שנאמר: "ביום השמיני תקח לה שני תורים" (ויקרא טו, כט. רמב"ם עשה עה. חינוך קפג).

נז. הקרבת קרבן יולדת שנאמר: "ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו" (ויקרא יב, ו. רמב"ם עשה עו. חינוך קסח).

נח. הקרבת קרבן המצורע, שנאמר: "וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים" (ויקרא יד, י. רמב"ם עשה עז. חינוך קעו).

מתנות כהונה במקדש

נט. מצות מעשר בהמה והבאתו למקדש, שנאמר: "כל מעשר בקר וצאן אשר יעבור תחת השבט" (ויקרא כז, לב. רמב"ם עשה עח. חינוך שס).

ס. קידוש בכור בהמה והבאתו למקדש, שנאמר: "קדש לי כל בכור פטר רחם באדם ובבהמה" (שמות יג, ב. רמב"ם עשה עט. חינוך יח).

סא. מצות פדיון הבן ונתינת הדמים לכהן העובד במקדש כמתנות כהונה, שנאמר: "בכור בניך תתן לי"(שמות כב, כח. רמב"ם עשה פ. חינוך שצב).

סב. מצות פדיון פטר חמור, שנאמר: "ופטר חמור תפדה בשה" (שמות לד, כ. רמב"ם עשה פא. חינוך כב).

סג. מצות עריפת פטר חמור, שנאמר: "ואם לא תפדה וערפתו" (שמות לד, כ. רמב"ם עשה פב. חינוך פג).

קרבנות במקדש ולא בחוץ

סד. הבאת כל הקרבנות ברגל הראשון בו נופלת הבאתם, שנאמר: "והבאתם שם עולתיכם וזבחכם" (דברים יב, ו. רמב"ם עשה פג. חינוך תלח).

סה. הקרבת הקרבנות בבית המקדש ולא בחוץ, שנאמר: "ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך" (דברים יב, יד. רמב"ם עשה פד. חינוך תמ).

סו. הבאת הקרבנות מחוץ לארץ, שנאמר: "ובאת אל המקום אשר יבחר ה'" (דברים יב, כו. רמב"ם עשה פה. חינוך תנג).

פדיון קרבנות ותמורתם

סז. מצות פדיון פסולי המוקדשים, שנאמר: "רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר" (דברים יב, טו. רמב"ם עשה פו. חינוך תמט).

סח. שהתמורה קודש כקרבן עצמו, שנאמר: "והיה הוא ותמורתו קודש" (ויקרא כז, י. רמב"ם עשה פז. חינוך שנב).

אכילת קרבנות על ידי הכהנים

סט. מצות אכילת שיירי מנחות ישראל, שנאמר: "והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו" (ויקרא ו, ט. רמב"ם עשה פח. חינוך קלד).

ע. מצות אכילת בשר קדשים על ידי הכהנים, שנאמר: "ואכלו אותם אשר כופר בהם" (שמות כט, לג. רמב"ם עשה פט. חינוך קב).

קרבנות היוצאים לשריפה

עא. שריפת קדשים שנטמאו, שנאמר: "והבשר אשר יגע בכל טמא באש ישרף" (ויקרא ז, יט. רמב"ם עשה צ. חינוך קמו).

עב. שריפת הנותר, שנאמר: "והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף" (ויקרא ז, יז. רמב"ם עשה צא. חינוך קמג).

עג. שריפת פרה אדומה על פרטיה ודיניה, שנאמר: "והיתה לעדת בני ישראל למשמרת" (במדבר יט, ט. רמב"ם עשה קיג. חינוך שצה).

נדרים ערכין והקדשות למקדש

עד. מצות ערכין, שנאמר: "איש כי יפליא נדר ערכך נפשות" (ויקרא כז, ב. רמב"ם עשה קיד. חינוך שנג).

עה. דיני ערך בהמה טהורה, שנאמר: "והעמיד את הבהמה לפני הכהן" (ויקרא כז, יא. רמב"ם עשה קטו. חינוך שנד).

עו. דיני ערכי שדות, שנאמר: "ואם משדה אחוזתו יקדיש" (ויקרא כז, טז. רמב"ם עשה קיז. חינוך שנו).

עז. דיני ערכי בתים, שנאמר: "ואיש כי יקדיש את ביתו קדש לה'" (ויקרא כז, יד. רמב"ם עשה קטז. חינוך שנה).

עח. הנהנה מן ההקדש בשוגג משלם, שנאמר: "ואיש כי יאכל קדש בשגגה" (ויקרא כב, יד. רמב"ם עשה קיח. חינוך קכז).


סמיכה על הקרבן לוידוי על חטא ולהודיה על נס

ככלל, קרבן שאדם מביא למקדש, הרי הוא סומך את ידיו על הקרבן ומתוודה. וכתב הרמב"ם (מעשה הקרבנות ג, טו): "כיצד מתודה? – אומר: חטאתי עויתי פשעתי... היה הקרבן שלמים - סומך בכל מקום שירצה מן העזרה... ויראה לי שאינו מתודה על השלמים, אבל אומר דברי שבח". וכתב רש"י בתהילים ק, א; שמזמור לתודה נתקן - "כדי לאומרו על זבחי תודה".

מתנות כהונה - מן הצומח

עט. העלאת הביכורים למקדש, שנאמר: "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה'" (שמות כג, יט. רמב"ם עשה קכה. חינוך קצא).

פ. הפרשת תרומה גדולה והבאתו לכהן, שנאמר: "ראשית דגנך תתן לו" (דברים יח, ד. רמב"ם עשה קכו. חינוך תקז).

פא. הפרשת תרומת מעשר, שנאמר: "ראשית דגנך תתן לו" (דברים יח, ד. רמב"ם עשה קכו. חינוך תקז).

פב. מצות וידוי מעשר במקדש, שנאמר: "ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקודש מן הבית" (דברים כו, יג. רמב"ם עשה קלא. חינוך תרז).

פג. מצות מקרא ביכורים, שנאמר: "וענית ואמרת לפני ה' אלהיך'' (דברים כו, ה. רמב"ם עשה קלב. חינוך תרו).

מתנות כהונה מבעלי חיים

פד. נתינת הזרוע לחיים והקיבה לכהן, שנאמר: "ונתת לכהן הזרוע לחיים והקיבה" (דברים יח, ג. רמב"ם עשה קמג. חינוך תקו).

פה. נתינת ראשית הגז לכהן, שנאמר: "ראשית גז צאנך תתן לו" (דברים יח, ד. רמב"ם עשה קמד. חינוך תקח).

חרמים ומחצית השקל למקדש

פו. לדון בדיני חרמים, שנאמר: 'אך כל חרם אשר יחרים' (ויקרא כז, כח. רמב"ם עשה קמה. חינוך שנז).

פז. מצוות מחצית השקל, שנאמר: 'ונתנו איש כפר נפשות ערכו' (שמות ל, יב. רמב"ם עשה קעא. חינוך קה).

מעולם המחשבה

המשכן כולו - מצוות עשה

כתבו הראשונים (רבינו בחיי שמות מ, טז) שהמשכן כולו הוא רצף של עשיות: הכלים, העמודים, היריעות וכד', "ומפסוק – 'ועשו לי מקדש' ועד סוף עשיית המשכן תמצא רמ"ח עשיות במלאכת המשכן וכליו - אחת לאחת למצוא חשבון - והם כנגד רמ"ח מצות עשה שבתורה". שכן, חביבה מלאכת המשכן לפני הקב"ה כרמ"ח מצוות עשה של תורה. עוד אמרו חז"ל (ויקרא רבה ויקרא א, ז) על הפסוק – "כאשר ציוה ה' את משה": "משל למלך שציוה את עבדו, ואמר לו: בנה לי פלטין! - על כל דבר ודבר שהיה בונה - היה כותב עליו שמו של מלך. והיה בונה כתלים - וכותב עליהן שמו של מלך, היה מעמיד עמודים - וכותב עליהן שמו של מלך, היה מקרה בקורות - והיה כותב עליהן שמו של מלך. לימים נכנס המלך לתוך פלטין - על כל דבר ודבר שהיה מביט היה מוצא שמו כתוב עליו. אמר: כל הכבוד הזה עשה לי עבדי". הווה אומר המשכן והמקדש עניינם עבודת ה' וקיום מצוותיו.

מעולם ההלכה

עשיית כל כלי במקדש - הרי הוא בגדר מצות עשה

הרמב"ם ב'ספר המצוות' מסביר ב'שרש העשירי', כי יש מצוות עשה בתורה, שאין מונים אותן במניין תרי"ג המצוות, כי אינן אלא 'הקדמה' והכנה למצוה העיקרית שהיא המטרה. כגון הכנת הקטורת לקראת הקטרתה על מזבח הזהב, ההכנה ופיטום הקטורת היא מצוה וכפי שכתב בהלכות כלי המקדש (ב, א): "הקטורת נעשית בכל שנה ושנה ועשייתה מצות עשה", אך באשר למניין, אין מונים אלא את מצות הקטרת הקטורת על גבי המזבח במניין תרי"ג. כך גם אפיית לחם הפנים היא מצוה אך אין מונים אותה, אלא העיקר, שהוא הנחת הלחם על שולחן לחם הפנים. וכך, הכנת שמן זית לנרות המנורה, ועוד. גם עשיית כלי המקדש, כל כלי שנאמר בו "ועשית" הרי זו מצות עשה. וכבר נשאלה שאלה זו לרדב"ז (שו"ת הרדב"ז חלק ה סימן צג - אלף תס"ו): "שאלת ממני על מה שכתב הרמב"ם… 'והבונה אבן פגום במזבח עובר בעשה'. וקשיא לך: אמאי לא מנה אותם הרב בכלל מנין המצות? תשובה: לא מנה הרב ז"ל כל פרטי כלי המקדש כל אחד בפני עצמו, וכלל אותם בכלל מצוה - לבנות בית המקדש... לעשות מזבח, ומנורה, ושלחן, ומזבח הזהב, וכיור, ושאר הכלים - הכל מצוה אחת. ולימדנו ז"ל, שאף על פי שאין למנות הפרטים, מכל מקום, העובר על כל אחד מהם - עובר בעשה... שאם לא עשה את המנורה מקשה אחת - עובר בעשה!… וכן שאר הכלים - אם שינה ממה שאמר הכתוב מפורש - עובר בעשה!"

[1] מורה נבוכים ג, מה.

[2] אבות א, ב.

[3] ראה ערך 'בניין המקדש – מצות עשה'.

[4] רמב"ם ספר המצוות מצווה כ.

[5] עיין ערך.

[6] רמב"ם מלכים א, א.

[7] רמב"ם ספר המצוות עשה צו.

[8] רמב"ם ספר המצוות עשה צז.

[9] שם עשה צט.

[10] שם ק.

[11] שם קא.

[12] שם קז.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il