עולת דל


עולת דל: עולת עוף שמביא אדם עני שאין ביכולתו להביא קרבן מן הבהמה.

נאמר בתורה לגבי ששה מן הקרבנות, כי במקרה שאין יד האדם משגת להביא את קרבנו מן הבהמה - כמתחייב לכל אדם מישראל, יביא במקומו קרבן מן העוף לעולה. קרבן זה נקרא 'קרבן עולה ויורד'. וכתבו הראשונים: "כבר ידעת, שענין 'קרבן עולה ויורד' - שעולה [בערכו] עם העשיר ויורד [בערכו] עם העני"[1].

מביאי עולת הדל:

א. אשה יולדת* צריכה להביא כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת, אולם אם אין ידה משגת, ואין בעלה יכול להביא את הכבש לעולה, תביא שני תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה. כלומר, במקום כבש לעולה - תביא תור או בן יונה שמחירו מועט[2]. דין זה נאמר גם במקרה שהיולדת יכולה להביא את הכבש, אלא שאינה יכולה להביא עמו את נסכיו[3].

ב. המצורע צריך להביא שלוש בהמות לטהרתו[4]. אם אינו יכול להביא את קרבן העולה והחטאת מן הבהמה, מביא במקומם שני תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה[5].

ג. הנשבע 'שבועת העדות' לשקר, כלומר, נשבע שאינו יודע עדות לבעלי הדין, ולמעשה ידע את העדות, חייב להביא 'קרבן עולה ויורד'*. היינו, אם אין ידו משגת להביא את קרבן החטאת מן הבהמה, יביא במקומה שני תורים או שני בני יונה, ואז אחד יוקרב לחטאת, והשני לעולה[6].


'קרבן עולה ויורד' – לעשיר, לדל, ולדלי דלות

בציור נראות האפשרויות שניתנו לדל להביא את קרבנותיו. משמאל נראה אדם עשיר, המביא כבשה לקרבן חטאת. כמו כן יכול העשיר להביא שעירה לחטאת (במרכז הציור). לעומתו נראה העני מימין, שלא השיגה ידו להביא בהמה לקרבן, משום כך מביא בידיו שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת. אפשרות נוספת ניתנה לו, שאם אין ידו משגת לקנות בני יונה - יביא מנחת סולת (במרכז הציור).

ד. כמו כן, אם נשבע אדם 'שבועת ביטוי', כגון, שנשבע על העתיד, ואמר: 'אוכל דבר מסויים', או 'לא אוכל', והתכוון לקיים את דבריו, ולבסוף שגג ולא קיים. אף כאן, במקום להביא בהמה אחת לחטאת, יביא במקומה שני תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת, והשני לעולה[7].

ה. כך הוא גם הדין בטמא שאכל קודש בשגגה, ואין ידו משגת להביא בהמה אחת לחטאת, יביא במקומה שני תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת.

ו. אדם שנכנס למקדש בשגגה, אף הוא מביא בהמה לחטאת – כשבה או שעירה – ואם אין ידו משגת יביא שני תורים או שני בני יונה כנ"ל[8].

מן המדרש

קרבן הדל דוגמה כללית לעבודת ה': 'חביבה מצוה בשעתה'

מצינו בקרבן הדל, כגון, הנשבע 'שבועת ביטוי', שהתורה מתחשבת בו, שכן היתה כוונתו בשבועתו לטובה. התורה מאפשרת לו להביא את קרבנו בשלש דרכים, האחת: יביא כבשה לחטאת. השניה: אם לא מצאה ידו לקנות כבשה יביא שני תורים או שני בני יונה. השלישית: יביא מנחה - עשירית האיפה – דהיינו, קרבן בדלי דלות. לכאורה היה אפשר לקבוע זמן למקריב, שישיג את הכסף ויביא קרבן ככל העשירים. על כך אומרים חז"ל בספרא ויקרא (פרק יט): "'אם לא תשיג ידו לשתי תורים או לשני בני יונה והקריב את קרבנו אשר חטא - עשירית האיפה': רבי יהודה אומר: חביבה מצוה בשעתה! שמיד הוא מביא עשירית האיפה, ואין ממתינין לו עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה". מפרש החזקוני (ויקרא ה, יא): "אף על פי שהיא בדלי דלות - דיו בכך, הואיל ויש ממנה הקומץ אכילה למזבח, והנותר אכילה לכהן. חביבה מצוה זו בשעתה", ללמדנו כלל בעבודת ה', כי לא העשירות והכמות קובעת, אלא הזריזות בקיום המצוה.

[1] פירוש המשנה לרמב"ם שבועות ב, א.

[2] ויקרא יב, ו - ח.

[3] תורת כהנים תזריע פרשה א ד, א; רמב"ם שגגות י, ב.

[4] ראה בערכים אשם מצורע, חטאת מצורע, עולת מצורע.

[5] ויקרא יד, כא - כב; רמב"ם שם י, ג.

[6] ויקרא ה, ז; רמב"ם שם י, ד.

[7] ויקרא ה, ז; רמב"ם שם י, ד.

[8] שם.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il