עזרת כהנים


עזרת כהנים: חלק מיוחד בחצר העזרה* המיועד לכניסת הכהנים בלבד.

בחצרות המקדש נקבעו דרגות קדושה שונות. תכנית בית המקדש כוללת חלקים שונים במקדש לשמש כ'עזרות', ואחת מהן היא עזרת הכהנים. עזרה זו נמצאת במרכז העזרה המקודשת, בין עזרת ישראל ובין המזבח[1].

מידותיה: עזרת כהנים ארכה מאה ושלושים וחמש אמה – לרוחב כל העזרה, ורוחבה אחת עשרה אמה. עזרת הכהנים נמצאת בין עזרת ישראל לבין המזבח[2].

כניסת ישראלים: במשנה נאמר: "עזרת הכהנים מקודשת... שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם לסמיכה לשחיטה לתנופה"[3]. עם זאת כתבו ראשונים ואחרונים, שעזרת כהנים מיועדת לכניסת ישראל גם לכפרה[4], וכתבו: "אין ישראל נכנסין לשם אלא בשעת צרכיהם לסמיכה ולכפרה ולשחיטה ולתנופה"[5]. כלומר, ישראל נכנסים לשם למעמדים מיוחדים הקשורים לכפרה, כגון, כפרה ביום הכיפורים, כשהכהן הגדול מתוודה וכולם משתחוים ומתוודים, הרי זה גדר 'כפרה', שכן הכהן הגדול אומר: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם", זאת בתנאי, ש"לפני ה' תטהרו", כלומר: עשו תשובה לפני ה' במקדש. וכתבו הראשונים, שהבאים לעזרה ביום הכיפורים - "מי שהיה ליבו נוקפו היה מתוודה" בעת ההשתחוייה בעזרה[6].

כניסת ישראל ברגלים לעזרת כהנים: כתבו הראשונים בעניין כניסת ישראל לעזרת כהנים בעת הרגל, שהדבר עולה מדברי המשנה: "'לא היתה קריאת הגבר מגעת' – ברגלים – 'עד שהיתה העזרה מלאה מישראל' - המביאין קרבנותיהן, להיות מזומנים להקריבן אחר התמיד מיד"[7], הווה אומר, העזרה כולה התמלאה מישראל ובכלל זה עזרת כהנים. עוד פירשו את האמור בגמרא, שהיו ישראל "נמשכין אחת עשרה אמה אחורי בית הכפורת", כלומר, ברגלים היו ישראל "נמשכין מתוך דוחקן, ומתפזרין על מקום... דריסת רגלי ישראל לצפון ולדרום... ונכנסין דרך בית החליפות בין צידי ההיכל לכותלי העזרה לצפון ולדרום, ומשם נכנסין למערב באחת עשרה אמה [של]... אחורי בית הכפורת, עד כותל מערבי של עזרה... אפילו הכי, כשהיו כולם משתחוים, באים למזרח המזבח [בתחום עזרת כהנים שם היו]... משתחוים לפני ההיכל ובריוח"[8]. יש שפירשו שמדובר על השתחויית ישראל ביום הכפורים – "כשהיה כהן גדול מזכיר את השם... והיו הכהנים והעם נופלים על פניהם ומשתחוים"[9]. עוד יש מי שכתב, שכל שעה שנכנסים ישראל לעזרה צריכים להשתחוות, שכן, נאמר בעניין הבאת ביכורים "והשתחוית", ומצוה זו לא נאמרה רק למביא הביכורים, אלא - "כל היוצא מבית המקדש צריך השתחואה"[10].

כניסה לעזרת כהנים בעת הבאת ביכורים: כתבו הפרשנים בעניין הבאת הביכורים, שם התקיימה המצוה של הנחת הביכורים בצד המזבח סמוך להיכל, לשם כך עבר מביא הביכורים את 'עזרת כהנים' במזרח, כדי להגיע לקרן המזבח במערב. ואמרו חכמים: "מניחו בצד המזבח ומשתחווה ויוצא... [ככתוב]... 'והנחתו לפני ה'', שהוא במערב, שההיכל וקדש הקדשים [הנקראים 'לפני ה''] – במערב. לפיכך מניחו בקרן מערבית דרומית של המזבח". ולפי זה היה מקום המביא [הביכורים] סמוך לקרן דרומית מערבית של המזבח. וכשהיה משתחוה ופניו כלפי ההיכל בפישוט ידים ורגלים, היה [משתחוה ארצה] 'בין האולם ולמזבח'. ודבר חידוש הוא שישראל יוכל להתקרב כל כך אל ההיכל אפילו לצורך תנופה והשתחוויה"[11].


עזרת כהנים לעבודה – אך גם לקיום מצוות המיוחדות לישראל

בציור נראה תחום 'עזרת כהנים' המתחיל ממקום דוכן הלויים (בציור מימין) ומסתיים בקיר המזבח (משמאל). תחום זה מיועד לעבודת הכהנים בלבד, וכן לישראל המקריבים קרבן ונכנסים לסמיכה, לשחיטה ולתנופה בכל העזרה. כן כתבו ראשונים ואחרונים שישראל נכנסים לשם לקיום מצוות שונות המתקיימות במקדש, ברגלים וביום הכיפורים, וכן להשתחוייה.

כניסת ישראל לעזרת כהנים בעת נטילת לולב: חכמינו ז"ל דרשו, את האמור בתהילים: "ארחץ בניקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'": "בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת. וכיצד הוא סדר ההקפה? - כל ישראל גדולים וקטנים נוטלים את לולביהם בידיהם הימנית, ואתרוגיהם בידיהם השמאלית, ומקיפין אחת, ואותו היום [יום הושענא] היו מקיפין שבע פעמים... זכר ליריחו... בזמן שיש מזבח. בזמן הזה - חזן הכנסת עומד כמלאך האלהים וספר תורה בזרועו, והעם מקיפין אותו דוגמת מזבח"[12]. הדברים אמורים אף באשר לנטילת ערבה במקדש. וכתבו הראשונים: "אמר גאון, כי אין לישראל ליכנס בין האולם ולמזבח. ודאי אין להם להכנס לעבודה, ושלא בשעת מצוה, אבל בעונת מצוה - הותרו להכנס ונכנסין... ומשתחוין... הותרו להקיף נמי 'בין האולם ולמזבח' בעונת מצוה"[13]. וכן כתבו הראשונים להלכה: "בכל יום ויום היו מקיפין את המזבח בלולבין בידיהן... וכבר נהגו ישראל בכל המקומות להניח תיבה באמצע בית הכנסת, ומקיפין אותה בכל יום כדרך שהיו מקיפין את המזבח - זכר למקדש"[14].

סימון קצה עזרת הכהנים: יש אומרים, כי בין עזרת ישראל לעזרת הכהנים היו ראשי פספסין* המבדילים ומסמנים את הגבול ביניהם[15]. ויש אומרים, כי היתה מדרגה בגובה אמה מעזרת ישראל לדוכן, ובדוכן עוד שלוש מעלות עד עזרת הכהנים[16].

[1] ראה ערך 'הכל בכתב', 'מגילת בית המקדש' ועוד.

[2] מידות ב, ו; רמב"ם בית הבחירה ה, יב.

[3] מסכת כלים א, ח.

[4] ויתכן שהיתה לפניהם גירסא אחרת במשנה.

[5] רמב"ם בית הבחירה ז, יט; שו"ת הרדב"ז ללשונות הרמב"ם, תפילה ונשיאת כפים הלכה יד.

[6] מאירי 'חיבור התשובה' עמ' 546 והלאה. ועיין ערך - וידוי כהן גדול.

[7] רש"י יומא כ, א; וכן המאירי שם.

[8] רש"י יומא כא, א; וכן כתב המאירי.

[9] מגן אבות לרשב"ץ אבות פרק ה.

[10] חידושי הגרי"ז יומא כא, א: "דבר זה מבואר מדברי הגר"א, באדרת אליהו פרשת כי תבוא".

[11] מלבי"ם דברים כו.

[12] ילקוט שמעוני תהלים רמז תשג.

[13] הלכות רי"ץ גיאת הלכות לולב עמוד קנה, עיין שם בשיטות השונות בענין זה.

[14] רמב"ם הלכות סוכה ולולב פרק ז, כג.

[15] דעת תנא קמא במשנה מידות שם.

[16] דעת ראב"י שם, וכן הוא ברמב"ם שם ו, ג. ומדברי רש"י ביומא טז, א ד"ה ר"א, משמע שגובה המעלה היה אמה, וזהו הפרש הגובה בין עזרת ישראל לעזרת הכהנים, וסוף הדוכן לא היה במפלס קרקע עזרת הכהנים (וראה תוספות ישנים שם ד"ה אי).


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il