ספלים


ספלים: ספלים שנקבעו בראש המזבח ולתוכם ניסכו את היין ואת המים.

שני ספלים היו על גג המזבח בקרן דרומית מערבית, הספל המזרחי שימש לניסוך היין*, והספל המערבי שימש לניסוך המים* שבחג הסוכות*. מספלים אלה היו היין והמים נשפכים אל השיתין שבקרקע העזרה[1].

תפקידם: מקום הספלים היה על גג המזבח סמוך לקרן דרומית מזרחית. לתוך ספל אחד היו יוצקים את היין של קרבן התמיד שמביאים ישראל בכל יום, וספל שני היה מיוחד לקבל את ניסוך המים בחג הסוכות[2]. הלכה היא, שאסור לנסך את היין על גבי האישים אלא לספלים, שכן, כהן היוצק יין על גבי אש המזבח עובר באיסור 'לא יכבה' של אש המערכה[3]. משיצקו את היין או המים לספלים היה המשקה יורד לשיתין*[4], כפי שיתבאר להלן.

השימוש בספלים – אימתי? ניסוך היין בספל התקיים כל יום בכל הקרבנות הטעונים נסכים וכדרשת חז"ל: "'ויין תקריב לנסך'... על גבי ספלים"[5]. בתרגום יונתן על הפסוק "ויין לנסך שלישית ההין תקריב"[6] מתרגם - "וחמר עינבא תלתות הינא תקריב בספלי לניסוכא"[7]. כך גם עולה מדברי ראשונים ואחרונים[8]. יש מי שכתב, שניסוך היין בספל היה רק בחג הסוכות בזמן שניסכו את המים, אזי ניסכו את שניהם בספלים, אבל בשאר הימים ניסכו את היין ישירות על נקבי השיתין שביסוד המזבח[9]. עוד יש מפרשים, שבבית ראשון כאשר השיתין היו מחוץ לשטח המזבח[10], לא היו ספלים ואז היו מנסכים ישירות לשיתין[11], אבל בבית שני כשהיו ספלים היו מנסכים תמיד לספלים[12]. הלכה היא, שאף המתנדב יין בפני עצמו מביאו לעזרה, והכהן מנסך אותו לספלים[13]. בדברי חז"ל מצינו, ש"צריכים הספלים להיות פקוקים בשעת הניסוך"[14], זאת, כדי שייראה היין עליו כגרון מלא ושבע[15].


שני ספלי הכסף – על גבי המזבח

בתמונה נראים שני ספלי הכסף, כשבתחתית הכלי כמין צינור ממנו מקלחים היין והמים אל השיתין שבמזבח.

מיקומם: קרן המזבח היתה אמה על אמה בגובה אמה בקצה המזבח[16], ויש אומרים שהיתה משוכה כשני טפחים משפת המזבח[17]. הספלים עמדו על גג המזבח סמוך לקיר המזבח בדרום וממזרח לקרן דרומית מזרחית של המזבח[18]. הספלים היו מסודרים בין מזרח למערב, יש מי שאומר, המערבי של יין ומזרחי של מים[19]. להלכה נפסק שהספל המזרחי היה משמש לניסוך היין, והספל שבמערב לניסוך המים[20]. אם שינה הכהן ונתן של זה בזה, כשר[21]. יש מי שאומר שהספלים היו על הקרן עצמה[22].

צורת הספלים: הספלים היו עשויים כסף[23], ויש אומרים שהיו עשויים סיד אלא שהיו מושחרים מפני היין שהיה ניתן בהם[24], והלכה כדעה ראשונה[25]. יש מי שאומר, שהספלים לא היו מחוברים למזבח[26], ולדעתו היה לספל כמין בסיס שבו היה הספל מונח[27]. מאידך יש מפרשים, שהספלים היו מחוברים וקבועים בסיד למזבח והיו נחשבים מגופו של המזבח[28].


ספל הכסף והמשפך

בתמונה נראה ספל הכסף ובתחתיתו משפך. המשפך מחובר באמצעות בורג המאפשר לווסת את קילוח היין בהתאם לצורך.


הנקבים בספלים: בעניין הנקב שבספלים מצינו בדברי חז"ל, שהיו "מנוקבים כמין שני חוטמין דקים, אחד מעובה ואחד דק, כדי שיהיו שניהם כלים בבת אחת"[29]. בביאור הדברים נחלקו הראשונים: יש מפרשים שמתחתית הספל בלטה מעין פיה או זרבובית מנוקבת, דרכה היו המים או היין מקלחים על גב המזבח, ומשם זחלו לנקב שהיה בגג המזבח אל השית שבקרקעו[30]. לפירוש זה, החוטמין, כלומר הפיות שבספלים לא היו בעובי דומה, אלא הפיה של היין היתה רחבה, שכן היה היין סמיך ביחס למים. באופן זה בשעה שניסכו בשניהם שלושה לוגין[31], שני הספלים היו מתמלאים ומתרוקנים כאחד[32]. יש מבארים שהספל עצמו היה הולך וצר כלפי מטה בצורת משפך, והחלק התחתון, שבו הפתח מכוון כנגד נקב השית[33]. לפירוש זה ההבדל בין הנקבים היה ברחבם, רוחב נקב היין רחב מזה של המים[34]. פירוש נוסף: הספלים היו מכוונים כנגד השית ובתחתיתם היה מעין צינור קטן שהיה נכנס ישירות לתוך השיתין כדי שלא ישפכו המים לחוץ[35]. מצינו גירסא בגמרא האומרת: "ובמזבח היה נקב שבו המים והיין יורדין לשיתין של מזבח"[36], כלומר, היה במזבח נקב אחד בלבד. מאידך ברוב הנוסחאות נאמר שהיו במזבח שני נקבים לצורך הנסכים השונים[37].

מקום ספלי הכסף בגג המזבח

בציור נראים הספלים על המזבח שניהם ממזרח לקרן מערבית דרומית. בחג הסוכות עולים הכהנים אל המזבח. הכהן מימין יוצק יין אל הספל העומד מזרחית לקרן . לעומתו הכהן משמאל יוצק מים אל הספל השני העומד אף הוא מזרחית, אך סמוך לקרן המזבח.

[1] סוכה מח, א.

[2] שם.

[3] ספרי שלח פיסקא קז.

[4] סוכה מט, א; זבחים סג, א; רמב"ם תמידין ומוספין י, ז.

[5] ספרי שם.

[6] במדבר טו, ז.

[7] ראה גם תוספתא זבחים ט, א ומנחות יב, י.

[8] רש"י עירובין יט, א ד"ה 'מעין'; רש"י במדבר טו, ד; ראב"ד בהשגה על מעשה הקרבנות ב, א; ר"י קורקוס, רדב"ז ולחם משנה בדעת הרמב"ם שם; תפארת ישראל זבחים ו, ב.

[9] כסף משנה בדעת הרמב"ם שם על פי לשון הרמב"ם: "ויוצק על היסוד והוא יורד לשיתין".

[10] ראה מידות ג, א; זבחים סא, ב.

[11] אך ראה בפירוש הר"מ קזיס למידות (פ"ג ד"ה שבו יורדין לשית) שמפרש שגם בבית ראשון היו יוצקים את היין על המזבח ומשם היה שותת לשיתין.

[12] ברכת הזבח זבחים סג, א ד"ה ומלמעלן.

[13] תוספתא מנחות יב, י. אך ראה רמב"ם מעשה הקרבנות טז, יד שלא הזכיר ספלים, וכנ"ל בדעתו. ראה גם זבחים צא, ב בסוגיה זו.

[14] ירושלמי סוכה ד, ו. בבבלי סוכה מט, ב הנוסח הוא: "פוקקין את השיתין".

[15] רש"י סוכה מט, ב.

[16] רש"י סוכה מה, א ד"ה עלה; תוספות שם; רש"י זבחים נד, א ד"ה ומביא; רמב"ם בית הבחירה ב, ז; פירוש המשנה מידות ג, א.

[17] ראב"ד בהשגות על הלכות בית הבחירה שם, וכך צייר בעל התפארת ישראל את צורת המזבח בסוף מסכת מידות ועיי"ש באות ח.

[18] הרע"ב סוכה ד, ט.

[19] גרסת הגמרא המובאת במאירי שם.

[20] שם מח, ב וכך היא הגרסה בירושלמי, בריטב"א, בפסקי הרי"ד, ברש"י וברמב"ם תמידין ומוספין י, ז.

[21] סוכה שם; רמב"ם שם.

[22] שיטה מקובצת בשם רבנו פרץ בזבחים סד, א אות ז.

[23] בדקדוקי סופרים מביא שיש גרסה: "זהב".

[24] סוכה מח, א.

[25] רמב"ם תמידין ומוספין י, ז; המאירי סוכה מח, א.

[26] ריטב"א סוכה מח, א ד"ה 'והא דתנן שהיו' בדעת רש"י.

[27] ביאור הר"מ קזיס למידות פ"ג ד"ה 'שבו יורדין לשית'.

[28] תוספות סוכה מח, א ד"ה 'שני'; ריטב"א והמאירי שם.

[29] משנה סוכה מח, א - ב.

[30] רש"י סוכה מח, ב ד"ה 'כמין שני חוטמין'; רש"י יומא כו, ב ד"ה ולמנסך. כך גם נראה מפירוש המשנה סוכה ד, ח. ראה גם ריטב"א סוכה שם בדעת רש"י.

[31] סוכה מח, ב.

[32] רש"י שם ד"ה 'אחד מעובה ואחד דק'; רמב"ם תמידין ומוספין י, ז; פירוש המשנה שם. אך ראה בירושלמי סוכה ה, ו; דעה הפוכה.

[33] תוספות סוכה מח, ב ד"ה כמין; המאירי שם; ריטב"א בפירוש ראשון.

[34] המאירי שם.

[35] ריטב"א שם בפירוש שני; תוספות הרא"ש שם.

[36] דקדוקי סופרים סוכה מח, ב אות ד, ונוסח זה מובא ברש"י שם ד"ה כמין. כך גם כותב רש"י בדף מט, ב ד"ה פוקקין.

[37] פירוש המשנה מידות ג, ג; זבחים י, ח ועוד; רש"י זבחים סא, ב ד"ה שיתין.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש