ניתוח


ניתוח: חיתוך איברי הבהמה כדי להעלותה אל אש המערכה.

נאמר בתורה: "והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה... וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר על העצים אשר על האש אשר על המזבח"[1]. הפסוק בא ללמד, שקרבן עולה, העולה כולו על המזבח – עולה כשהוא מנותח לאיברים ולא שלם. נמצא, שחלק ממצות הקרבת העולה הוא ניתוח הבהמה לאיבריה, לשם הקטרתם על המזבח[2]. ניתוח כזה נעשה גם בחטאות הנשרפות, אלא שאיבריהן נשרפים מחוץ לירושלים[3].

החייבים בניתוח איברי הבהמה: בדברי חז"ל מבואר, שמצוות ניתוח איברי הבהמה אינה מוגדרת כ'עבודה' מארבע עבודות הקרבן, ועל כן היא כשרה בזר[4]. יתרה מזו, יש מן הראשונים הכותב, שלא רק שלבעל הקרבן, שהינו זר, מותר לנתח את איברי בהמתו, אלא, שמצווה זו מוטלת לכתחילה דווקא עליו, הן ניתוח הבהמה והן רחיצת קרביה. לאחר מכן בא חלקו של הכהן המקטיר את איברי הבהמה על אש המזבח[5].

סדר ניתוח האיברים: להלן פירוט סדר ניתוח איברי הבהמה כפי שהוא מופיע בדברי חז"ל וברמב"ם: המנתח מתחיל עם רגל הבהמה, אינו שובר את הרגל אלא נוקב אותה, תולה את הבהמה ומבצע בה הפשט עד שמגיע לחזה. הגיע לחזה - חותך את הראש ונותנו לכהן. לאחר מכן חותך את הכרעיים ומשלים את ההפשט. בשלב זה מנתח את הלב ואת הידיים ונותן אותם לכהן אחר. לאחר מכן עולה לרגל ימנית וחותכה עם שתי הביצים. השלב הבא – המנתח קורע את הבהמה עד שיגלו המעיים, נוטל את הפדר ונותנו על ראש הבהמה מלמעלה, ונוטל את הקרביים ונותנם לכהן אחר ומבצע בהם הדחה. באמצעות סכין מפרישים את הריאה ואת יותרת הכבד מן הכבד, ונוקב את החזה ונותנו לכהן אחר. לאחר מכן, עולה לדופן הימנית ונותן את שתי הצלעות למי שזכה בהחזקת הכבד. הולך לגרה ונותנה עם שתי צלעותיה לאחר, ואת הקנה, הלב, והריאה - משאיר תלויים בצלעות. הולך לדופן השמאלית ונוטל את הצלעות היתרות יחד עם הטחול. הולך לעוקץ ונותנו לכהן אחר יחד עם האליה ויותרת הכבד ושתי הכליות. נוטל את הרגל השמאלית ונותנה לאחר[6].

הולכת האיברים לכבש המזבח: לאחר ניתוח איברי הבהמה מוליכים את האיברים אל כבש המזבח לשם מליחתם. מספר הכהנים המוליך את איברי העולה אל כבש המזבח תלוי, ומשתנה לפי גודל הבהמה: ששה כהנים מוליכים את איברי הכבש, שמונה כהנים מוליכים את איברי העז, אחד עשר כהנים את איברי האיל, ואילו את איברי הפר מוליכים עשרים וארבעה כהנים[7].

ניתוח בהמה על ראש המזבח: בדרך כלל, הפשטת העולה וניתוחה נעשים בבית המטבחיים שמצפון למזבח. אולם, במציאות בה שחטו בהמה על ראש המזבח – היכן יפשיטו וינתחו את איבריה? במשנה נאמר: "עולה שעלתה חיה לראש המזבח – תרד. שחטה בראש המזבח – יפשיט וינתח במקומה". להלכה פסקו ראשונים ואחרונים כפשט המשנה, כלומר, שיש להפשיט ולנתח את איברי הבהמה על ראש המזבח. הרמב"ם מוסיף שלאחר מכן יש להוריד את האיברים למטה לשם רחיצתם[8].


סדר ניתוח הבהמה לנתחיה

א. רגל שמאל. ב. חזה. ג. ראש. ד. כרעיים. ה. שתי הידים. ו. רגל ימין. ז. קרביים. ח. דופן ימין. ט. ריאה וכבד.

[1] ויקרא א, ו - ח.

[2] יומא כה, א, רמב"ם מעה"ק ו, א, יומא סז, א.

[3] רמב"ם שם ז,ב.

[4] יומא כו, ב; רמב"ם ביאת מקדש ט, ו.

[5] רמב"ן עה"ת ויקרא א, ו.

[6] יומא כה, א; תמיד לא, א; רמב"ם מעה"ק ו, ה - י.

[7] יומא שם; רמב"ם שם י- יח.

[8] זבחים פה, א; רמב"ם פסולי המוקדשין ג, ב - ג; ראב"ד בפירוש הספרא ויקרא נדבה ה, ז; ליקוטי הלכות, ועוד.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש