נר מערבי


נר מערבי: הנר הפונה לפרוכת קודש הקדשים במערב וממנו מדליקים את שאר נרות המנורה.

בפרטי מצוות הטבת המנורה והדלקתה נאמרו פסוקים אחדים בתורה, וביניהם: "ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך... להעלות נר תמיד... יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בוקר לפני ה'"[1]; וכן "צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך להעלות נר תמיד"[2]. מן המושג 'נר תמיד' למדו חכמים, שיהא נר מערבי דולק תמיד, בוקר וערב, ושממנו ידליקו את שאר הנרות[3], ודעות שונות מצינו בדברי חז"ל והראשונים בעניין הנר המערבי, מקומו במנורה ותפקידו.

נר מערבי במנורה – היכן? זהותו של הנר המערבי תלויה במחלוקת תנאים. הדבר תלוי בשאלה; האם המנורה עומדת ליד כותל הדרום בכיוון מזרח מערב, ובמקביל לכותל ההיכל, ולכך מתאים יותר השם 'נר מערבי', שהרי הוא במערב הנרות[4], או שמא עומדת המנורה במערב, בכיוון צפון דרום ובמקביל לפרוכת[5]. לשיטה הראשונה הנר המערבי הוא המערבי ביותר, שכן הנר סמוך לפרוכת קדש הקדשים במערב, ועליו נאמרו הלכות ההדלקה המיוחדות לו, וכדברי המשנה: "מצא שני נרות מערביים דולקים"[6]. לעומת דעה זו, מצינו פירוש, שהנר המערבי במנורה זו, הוא הנר השני ממזרח. כך ניתן להבין מגירסה אחרת במשנה בתמיד, שם נאמר: "נכנס [הכהן] ומצא שתי נרות מזרחיים דולקין - מדשן את המזרחי ומניח את המערבי [שבשניהם] דולק, שממנו היה מדליק את המנורה בין הערביים"[7]. כאמור לעיל, מצינו דעה, שהמנורה עומדת במערב במקביל לפרוכת, והנר המערבי לדעה זו הוא הנר האמצעי. ייחודו של נר זה משאר הנרות, שהוא מופנה מערבה כלפי הפרוכת, ואילו שאר הנרות מופנים כלפיו למרכז[8].

הנר המערבי להלכותיו: בכמה מקומות בדברי חז"ל נאמר, שהנר המערבי דולק גם ביום. בספרי נאמר: "'יאירו שבעת הנרות', שומע אני שיהו דולקים לעולם? תלמוד לומר: 'מערב עד בוקר... לפני ה' תמיד' - שיהיה נר מערבי תדיר, שממנו מדליק את המנורה בין הערביים"[9]. וכן בתורת כהנים: "'להעלות נר תמיד' - שתהא נר המערבי תדיר, שממנו יהיה מתחיל ובו יהיה מסיים"[10]. משמעות הדברים, שששה נרות מתוך השבעה די אם ידלקו - "מערב עד בוקר" בלבד, ואילו נר אחד במנורה, כלומר, הנר המערבי, צריך לוודא שהנר דולק כל היום. וארבע הלכות נאמרו בו: האחת: יש לוודא שניתן שמן ופתילה בנר, באופן שהנר ידלק בלילה וביום עד שעת הטבת הנרות של בין הערביים, זאת תוך כדי תיקון כל נר מדי בוקר[11]. השניה: "בו היה מתחיל" כלומר, כשבאים להדליק את ששת הנרות האחרים, נוטלים את הפתילה של הנר המערבי, מושכים אותה אל הנר הסמוך ובה מדליקים אותו, וכך נמשכת ההדלקה מנר לנר עד הדלקת הנר השביעי. "ובו היה מסיים", כלומר, משנגמרה הדלקת הנרות של בין הערביים מיטיב הכהן את הנר המערבי בשמן ופתילה ומדליק, ובכך מסתיימת מצות ההטבה וההדלקה של אותו יום[12]. השלישית: אם כבה הנר המערבי במשך הלילה או היום, מדליק את הנר מאש המזבח[13], ויש אומרים שהיה מביא גחלים מן המזבח ומדליק בהם את הנר[14]. הרביעית: יש אומרים שהטבת נר המערבי נעשתה בדרך זו: "אוחז [הנר] הישנה בידו, או מניחה בכלי, עד שנותן שמן ופתילה [חדשים במנורה] ומדליקה - ומדליק ממנה [מנר המערבי] את השאר"[15].

לימוד הטבת הנרות והדלקתם במנורה - והטבת הנר המערבי
בציור נראה כהן המלמד פרחי כהונה במקדש כיצד מיטיבים את הנרות במנורה. כן היה מלמד כיצד מיטיבים את הנר המערבי, זאת, כדי לקיים - "ממנו היה מתחיל ובו היה מסיים". בציור נראה הנר המערבי על פי השיטה האומרת, שנר זה היה בקצה המנורה סמוך לפרוכת קדש הקדשים במערב. וראה לעיל את השיטות האחרות: א. הנר היה שני ממזרח. ב. הנר היה הנר האמצעי במנורה.
נר המערבי הדולק כל היום – שלש דעות: דעות שונות נאמרו בהסברת מאמר חז"ל: "שיהיה נר מערבי תדיר, שממנו מדליק את המנורה בין הערביים"; האחת: לדעה אחת, נראה שאין חובה כלל להדליק את הנר המערבי ביום, אלא שבזמן שהיו ישראל ראויים לכך - נעשה להם נס שהנר דלק. הדין המיוחד בנר המערבי לדעה זו, הוא לקובעו כנר מסוים להתחיל בו תמיד את הדלקת הנרות בערב, ותו לא. לדעה זו נעשה בו נס, ולא כבה, לפיכך לא הטיבו אותו כלל בבוקר, כי המצווה להיטיב נאמרה רק על נרות שכבו. במקרה שגם נר מערבי כבה - הטיבו גם אותו[16]. לשיטה זו יש לשאול: א. כלל הוא בהלכה ש'אין סומכין על הנס' אפילו במקדש[17]. ב. מאחר שמתואר בגמרא, שבימי שמעון הצדיק הנר דלק ארבעים שנה, נמצא שלא כיבו אותו כל אותן שנים גם בין הערביים. הדבר נוגד את ההלכה, שכן יש מצוה להיטיב את כל הנרות מדי יום ביומו, וזו מצות עשה מן התורה, וכדברי הראשונים: "מצוה להיטיב נרות תמיד לפני ה', שנאמר: 'יערוך אותו אהרון ובניו מערב עד בקר'... וכהן העובר עליה ולא ערך הנרות כמצוה - ביטל מצות עשה"[18]. השניה: לעומת דעה זו יש מי שכתב, שמצות עשה מן התורה להדליק את הנר המערבי בין הערביים, וגם בבוקר אם כבה, לקיים "לפני ה' תמיד"[19]. השלישית: מצינו דעת רבים מן הראשונים, האומרים, שיש להדליק את הנר המערבי גם ביום, אלא שלדעתם אין זו מצווה מן התורה, אלא זוהי תקנת חכמים, כדי שידליקו בעזרתו את המנורה בערב. או שעשו כך רק כדי שיהיה דומה לזמן הנס, שהנר דלק כל היום[20]. האמור לעיל הוא כשיטת הפרשנים, האומרים, שיש במנורה שתי מצוות: א. הדלקת הנרות בערב. ב. הטבתם בבוקר. ההטבה היא ניקוי הנר מהשמן והפתילה[21], כמו כן נתינת שמן ופתילה חדשים[22], אך במשך היום ששת נרות כבויים ואילו הנר המערבי דולק.
הנר המערבי בהלכה: לעניין הלכה כתבו הראשונים, שעיקר הטבת הנרות היא בין הערביים, אזי מחליפים מחדש את השמן והפתילות של כל שבעת הנרות[23]. מסיבה זו - "אין מחנכין את המנורה אלא בהדלקת שבעה נרותיה בין הערביים"[24]. לעומת זאת ההטבה בבוקר אינה אלא תיקון ושיפור של האש והפתילות, שימשיכו לדלוק במשך היום - "ומדליק נר שכבה", ודי בכך, שכן, "הדלקת הנרות היא הטבתם", כי גם אם לא החליף את השמן והפתילה, ההדלקה כשלעצמה היא ה'הטבה' האמורה בתורה, היינו, להחזיק את האש עד בין הערביים[25]. לשיטה זו הנר המערבי יש לו שני יתרונות: האחד: "ממנו מדליקין שאר הנרות אם כבו"[26]. השני: "נר מערבי שכבה - אין מדליקין אותו אחר דישונו אלא ממזבח החיצון. אבל שאר הנרות - כל נר שכבה מהן מדליקו מנר חבירו"[27]. כך למדו חכמים: "'אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה', אש תמיד שאמרתי לך [במנורה שנאמר בה להעלות נר תמיד] לא תהא אלא בראשו של מזבח החיצון"[28].

הדלקת נרות המנורה מן הנר המערבי
הדלקת הנרות מן הנר המערבי, נעשתה על ידי משיכת הפתילה מן הנר המערבי אל הנר הסמוך לו, וממנו נמשכה ההדלקה מנר לנר עד השביעי.
מן המדרש
'נר מערבי' הדולק ביום ובלילה - לזכור את עמוד הענן והאש במדבר
בעניין החיוב להדליק את הנר המערבי ביום, אמרו חז"ל: "כשביקש מהן [הקב"ה מישראל] לא ביקש אלא לפי כוחן, ככתוב (שמות כז, כ): 'ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד', כי די לקב"ה במעט שמן בנרות המנורה כדי לקרוא להדלקה זו 'נר תמיד', לזכירת חסדו עם ישראל במדבר. וכשהאיר להם [ה' במדבר, האיר] - לפי כוחו [שנאמר שם יג, כא]: 'וה' הולך לפניהם יומם... לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם'" (במדבר רבה כא, כב; וכן בתנחומא תצוה א): "אמר הקב"ה לישראל: בני! עשו לי כשם שעשיתי לכם! ...'וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן... ולילה בעמוד אש להאיר להם' - וכנגדו: 'להעלות נר תמיד [יומם ולילה]'".
מעולם ההלכה
הנר המערבי מהווה סלע מחלוקת בין הראשונים, שכן נראה מדברי חז"ל, שהנר דלק במעשה ניסים. כך נראה מדברי הגמרא במסכת שבת (כב, ב) האומרת: "'נר מערבי', נותן בה [הכהן] שמן כמידת חברותיה [חצי לוג] וממנה [מן הנר המערבי] היה מדליק ובה היה מסיים". מדברי הגמרא הנ"ל משתמע, שהנר המערבי, ניתן בו שמן מועט למשך לילה, ונעשה בו נס ודלק מערב עד ערב. במיוחד בולט הדבר מדברי הגמרא ביומא לט, א; האומרת: "ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק ... היה נר מערבי דולק, מכאן ואילך - פעמים דולק פעמים כבה". כאמור לעיל הדבר מנוגד להלכה, שכן מצות עשה להיטיב את הנרות כל יום, ולדעת הרמב"ם פעמיים ביום. לאור האמור לדעת הרמב"ם אין מדובר במעשה ניסים, שכן הנרות כולם זכו לטיפול במידת הצורך בשמן ובפתילות פעמיים ביום, הווה אומר הנרות דלקו כמנהגו של עולם. ובאשר לתוכן המשפט 'שממנה היה מדליק ובה היה מסיים', הכוונה היא: מן הנר המערבי היה מדליק - בפתילת נר זה - את ששת הנרות בבוקר, וחוזר אל נר זה ומיטיב גם אותו במידת הצורך. וכך גם בין הערביים: ממנו היה מתחיל את ההדלקה של שאר הנרות, ובו היה מסיים, כלומר, משגמר להחליף את השמן והפתילות של השאר, והדליק אותם מפתילת הנר המערבי, היה חוזר אל נר זה, ומחליף הכל גם בנר זה, ומדליק אותו, אלא שאם מצא אותו כבוי מדליק אותו מאש המזבח. גם לדעת הפרשנים האומרים שנתנו בנרות שמן מערב עד בוקר בלבד, אין מדובר במעשה ניסים, שכן כפי שמוכיח הניסיון, חצי לוג שמן יש בו כדי להדליק פתילה ליומיים - שלשה, והדבר תלוי בעובי הפתילה (ראה ספר 'מנורת זהב טהור' עמ' 215). לאור האמור בכל הנרות שמו פתילה עבה והנרות דלקו מערב עד בוקר, ואילו בנר המערבי שמו פתילה בינונית המחזיקה בדרך הטבע עד בין הערביים. הנס שהתרחש הוא בעובדה שלמרות שדרכם של הנרות שהם דועכים מסיבות שונות, כגון שהשמן לא צלול מספיק או הפתילה מעלה פיח והנר כבה, זה ייחודו של הנר המערבי, שהתמיד באורו ולא כבה כשאר הנרות. עובדה זו, כשהיא מתמשכת ארבעים שנה ברציפות, נקראת בפי חז"ל והרמב"ם - 'נס'. וראה ערך 'ניסים במקדש'.

[1] שמות כז, כ - כא.

[2] ויקרא כד, ב.

[3] תורת כהנים ויקרא כד, ב. שבת כב, ב. וראה ערך הטבת הנרות, וערך הדלקת הנרות.

[4] דעת רבי במנחות שם. וראה השגת הראב"ד על דברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה שם.

[5] דעת רבי אלעזר ברבי שמעון מנחות צח, ב. וכן פסק הרמב"ם בהלכות בית הבחירה ג, יב. ובפרוש המשנה תמיד ג, ט.

[6] כך לפי גירסת הרמב"ם בפירוש המשנה תמיד ו, א; תוס' רי"ד יומא לט, א.

[7] משנה תמיד ו, א; ספרא ויקרא כד, ב; רש"י שבת שם ד"ה ובה היה מסיים; יומא לט, א ד"ה והיה נר המערבי, ועוד הרבה ראשונים.

[8] מגילה כא, ב; רמב"ם הלכות בית הבחירה ג, ח; פירוש המשנה לרמב"ם תמיד ג, ט.

[9] במדבר בהעלותך ח, ב פיסקא נט.

[10] אמור, כד, ב פרשה יג, ז.

[11] רמב"ם תמידין ומוספין ג, יב.

[12] פירוש המשנה לרמב"ם תמיד ו, א.

[13] תמיד ו, א; רמב"ם תמידין ומוספין ג, יג.

[14] רש"י יומא מו, ב.

[15] רש"י מסכת שבת דף כב עמוד ב.

[16] רש"י שבת כב, ב. וראה גם חגיגה כו, ב. כך גם הבין בדעתו המאירי שם. לדעה זו, המשנה בתמיד ו, א. האומרת שאם "מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה" פירושה כנראה שידליקנו בערב.

[17] ראה ערך 'ניסים במקדש'.

[18] 'ספר החינוך' מצוה צה.

[19] רמב"ן שבת שם ובשמות כז, כ; שו"ת הרשב"א שם; תוס' רי"ד יומא לט, א.

[20] תוספות חגיגה כו, ב ד"ה מנורה ושיח יצחק שם. ועיין גם תוס' מנחות פו, ב ד"ה ממנה.

[21] רש"י שמות ל, ח; רש"י יומא יד, א ד"ה ומטיב.

[22] ראב"ד ורע"ב תמיד ג, ט; רמב"ן במלחמות ריש יומא; שו"ת הרשב"א א, שט.

[23] בירור רחב בעניין הנר המערבי ראה בספר 'מנורת זהב טהור' פרקים יא, טו, מג – מו.

[24] רמב"ם תמידין ומוספין ג, יא.

[25] רמב"ם תמידין ומוספין ג, יא.

[26] פירוש המשנה לרמב"ם תמיד ו, א.

[27] רמב"ם תמידין ומוספין ג, יג.

[28] יומא מה, א. וברש"י שם.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש