משיח ומקדש


משיח ומקדש: האם מצות בניין המקדש תלויה בביאת משיח?

בכתבי ראשונים ואחרונים מצינו שכתבו, שבניין הבית השלישי תלוי בביאת מלך המשיח[1]. משמעות הדבר, שמצות הבאת קרבן התמיד במקדש, וכן הבאת קרבן מוסף בשבתות וחגים, וכך העלייה לרגל ועבודת יום הכיפורים - הכל בטל עד ביאת מלך המשיח, ולא מצינו לכך מקור בתורה. מאידך במקורות חז"ל מצינו שכתבו, שהמצוה מחוייבת לעולם ואין לה הפסק[2], וכגון, מה שאמרו במדרש: "במקדש הוא אומר: 'ועשו לי מקדש'[3], במזבח הוא אומר: 'מזבח אדמה תעשה לי'[4]... בקרבנות הוא אומר: 'תשמרו להקריב לי במועדו'[5]. הא בכל מקום שנאמר 'לי' הרי זה קיים לעולם ולעולמי עולמים"[6]. עוד מצינו במדרש: "בכל מקום שנאמר 'לי' אינו זז לא בעולם הזה ולא בעולם הבא... בירושלים כתיב: 'העיר אשר בחרתי לי'... במקדש – 'ועשו לי מקדש', במזבח – 'מזבח אדמה תעשה לי'. בקרבנות: 'תשמרו להקריב לי במועדו'"[7]. נמצא, שמצות העבודה במקדש אינה בטילה לעולם ומחוייבת גם אם טרם התגלה המשיח.

'ועשו לי מקדש' – מצוה לדורות שאינה קשורה למשיח: מוני המצוות הביאו את המדרש דלעיל להלכה, וכתבו: "כל מקום שנאמר 'לי' קיים לעולם! – לומר, שהוא דבר מתמיד ואינה מצוה לפי שעה, אבל הוא ראוי ומחוייב לדורי דורות"[8]. עוד כתבו במניין המצוות: "ציוונו לבנות בית הבחירה לעבודה, בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד. ואליו תהיה ההליכה והעלייה לרגל והקבוץ בכל שנה, והוא אומרו יתעלה 'ועשו לי מקדש'... הנה התבאר שבנין בית הבחירה מצוה בפני עצמה"[9]. כך גם הובא הדבר להלכה: "מצות עשה לעשות בית לה', מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה, שנאמר: 'ועשו לי מקדש'"[10]. עוד כתבו, שמסכת מדות עניינה - "סיפור מידת המקדש וצורתו והיאך בנינו, והתועלת בכך, שכשיבנה [על ידי ישראל] לשמור בו אותה צורה ואותו היחס"[11]. זו, אפוא, המצוה לדורי דורות, לבנות מקדש כדי להקריב בו קרבן תמיד, ולעלות לרגל בכל שנה, בין אם בא המשיח בין אם לאו. יתירה מזו אמרו חז"ל, שמצות הבאת הקרבנות מחוייבת אפילו כשהבית חרב, ו"מקריבין אף על פי שאין בית"[12], וכך מוסכם על ראשונים[13] ואחרונים[14], כלומר, הקרבת הקרבנות היא מצוה לדורות אפילו על מזבח בלבד, ואין לבטל את מצות הבאת תמידין ומוספין בהמתנה לביאת המשיח.

בניין המקדש: האם דווקא על ידי מלך? שאלה היא, האם בכלל נדרש מלך בישראל לבניין המקדש? כבר כתבו הראשונים בעניין זה, שהחובה לבנות מקדש מוטלת על ישראל בכל דור בין אם יש מלך בישראל ובין אם לאו. ומה שאמרו חז"ל - "שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ[15], להעמיד להם מלך ולבנות את בית הבחירה"[16], הכוונה היא, לכניסתן בזמן יהושע, ובתום 'ירושה וישיבה', אזי בא השלב של בנין המקדש ולעניין זה נדרש מלך[17]. תפקיד המלך הוא, להעביר את הקרבת הקרבנות המתקיימת בזמנו במשכן, ולקבוע אותה במקום הקבע בירושלים, ובכך מסתיים תפקידו, וכפי שאירע בימי דוד, שקבע את מקום המקדש בירושלים, בכך שבנה מזבח בגורן ארוונה[18]. אכן, בימי בית שני כשמקום המקדש כבר נקבע בהר המוריה זה מכבר בימי דוד, הוקם המקדש במקומו על ידי עולי הגולה שהיו מעטים, ומבואר בראשונים, ש"לא היה שם מלך"[19], שכן, חובת בניין המקדש אינה תלויה במלך.


בניין בית שני בלא מלך ובלא משיח

בתמונה נראים עולי הגולה בימי בית שני בעת שבנו מזבח והחלו בהבאת קרבנות. זאת, על פי ההלכה האומרת - "מקריבין אף על פי שאין בית". עולי בבל שמעו את הנבואות על הופעת משיח, ואף על פי כן לא המתינו לבואו. גם לא העמידו עליהם מלך כבימי בית ראשון, אלא נגשו מיד לבניין המזבח בתוך חורבות המקדש, כדי להתחיל מיד בהבאת הקרבות.

מה בין 'מלך' - לבין 'מלך המשיח'? מצות המלכת מלך נזכרת בתורה, ככתוב: "שום תשים עליך מלך"[20], וכפי שהרחיב הרמב"ם בהלכות מלכים, שזו מצוה המוטלת על ישראל בכל דור להעמיד עליהם מלך, והלכה היא, שממנים אותו בסנהדרין, ומושחים אותו בשמן המשחה, והמלך כותב לו ספר תורה, כמו כן מצוה ליראה ממנו ועוד[21]. לעומת זאת, מלך המשיח לא נצטוו ישראל בתורה לקרב את הופעתו, שכן, הופעת משיח אינה תלויה בידי אדם אלא בידי שמים - וכדברי הרמב"ם, שהקב"ה יביא אותו כשיעלה רצון לפניו, ו"מהרה יגלה"[22]. זו לשונו: "ימות המשיח... להאמין שיבוא... 'אם יתמהמה - חכה לו'! ואין לקבוע לו זמן... [אלא] להאמין בו מן הגדולה והאהבה ולהתפלל לבואו... ומי שנסתפק בו... הרי זה מכחיש את התורה שהבטיחה בו בפירוש בפרשת בלעם ואתם נצבים"[23]. עוד כתב: "התורה העידה עליו, שנאמר: 'ושב ה' אלהיך את שבותך [בימות המשיח]'"[24]. עוד כתב: "ועל ידי הנביא הראשון [משה] עליו השלום, הודיענו הקדוש ברוך הוא כדבר הזה, שנאמר... 'ושב ה' אלהיך את שבותך'... ודבר זה... מיסודי אמונת ישראל... כמו שהבטיחנו הקדוש ברוך הוא בתורתו... 'דרך כוכב מיעקב... וקרקר כל בני שת'... ואז יגלהו הקדוש ברוך הוא [את המשיח]... וזוהי האמת שאנו מאמינים בזה הענין"[25]. אמונה זו יסודה בתוכן הפסוקים, שכן, 'מלך המשיח' לא נזכר בתורה כלל, גם לא בפסוקים הללו, והמקורות יסודם בדברי אגדה. באשר לפרשת בלעם, כוונת הרמב"ם למה שנאמר שם בדרך רמז ודרש: "'וקם שבט מישראל' - זה מלך המשיח... 'וקרקר כל בני שת' - זה המלך המשיח!"[26] גם הפסוק "ושב ה' אלהיך את שבותך" שבניצבים, אינו אלא רמז למשיח, ובדברי חז"ל דרשו פסוק זה: "כשעתידין לחזור, כביכול שכינה חוזרת עמהן, שנאמר: 'ושב ה' אלהיך את שבותך"[27], ולא הזכיר המדרש את המשיח. בעניין ימות המשיח מביאים הראשונים את דעת חז"ל, שאמרו: 'אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד"[28]. נמצא, שמצות בניין המקדש היא חובה המוטלת על ישראל בכל דור בטרם בוא המשיח, זאת, כחלק מתרי"ג מצוות. לא כן גילוי המשיח והופעת ימות המשיח, אין זו מצוה על ישראל אלא דבר המסור בידי שמים, וכדברי הרמב"ם, שביאת המשיח היא אחד מעיקרי האמונה - ו"אם יתמהמה – חכה לו"[29]. ברור, אפוא, שאין לתלות את בניין המקדש בביאת המשיח, דבר שאינו מסור בידי אדם, שכן התורה ומצוותיה - "לא בשמים היא". מה עוד, שהלכה היא, שבניין המקדש אינו תלוי במלך, וכבימי בית שני ש"לא היה שם מלך" – כנ"ל. אין צורך לומר, שלא מצינו מצוה בתורה להתמהמה ולבטל את מצות הקרבנות בגלל הבטחה שמימית להביא משיח[30]. לאור האמור, מה שכתב אחד מן האחרונים, שהמקדש ייבנה על ידי משיח[31], והביא ראיה מן הפסוק - "'עד כי יבא שילה', שאז יקויים בנו: 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם'", אין זה אלא דרש שאין לו מקור, לא בדברי חז"ל ולא בדברי הרמב"ם.

הרמב"ם: חובה לבנות מקדש – ואחר כך יתגלה משיח: כאמור לעיל דעת הרמב"ם ברורה בענין זה, שחובה לקיים את כל המצוות לפני ביאת המשיח, וכך גם חובה לבנות מקדש[32]. זו לשונו: "אין זמן [מוגדר] לביאת המשיח עד שתולים בו [האנשים] ואומרים עליו: הוא קרוב או רחוק! וחיוב המצוות אינו תלוי בביאת המשיח! אלא אנחנו מחוייבים להתעסק בתורה ובמצוות, ונשתדל להשלים עשייתן, ואחר שנעשה מה שאנחנו מחוייבים, אם יזכה ה' לנו או לבני בנינו לראות המשיח - הרי זה טוב יותר, ואם לא - לא הפסדנו כלום! אלא הרווחנו בעשייתנו מה שאנחנו מחוייבים [לקיים את כל המצוות]. אבל אם יעמוד אדם... במקומות שיראה כי התורה תפסוק [מלהתקיים]... ויאמר: אשאר אני [במקומי] עד שיבא משיח... אין זה כי אם רוע לב... ובטול הדת והדעת... והשם יודע האמת[33]". הרמב"ם אינו משאיר מקום לספק, שאין שום מצוה בתורה המותנית בביאת המשיח. יתירה מזו! כותב הרמב"ם בעניין ברכת המזון: "ברכה שלישית פותח בה – 'רחם ה' אלהינו... על ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך'... וחותם בה 'בונה ירושלים'. ולפיכך נקראת ברכה זו 'נחמה'. וכל מי שלא אמר 'מלכות בית דוד' בברכה זו לא יצא ידי חובתו... שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד"[34]. לכאורה, היה צריך הרמב"ם לומר, שחובה להזכיר את 'מלכות בית דוד', כי המקדש חייב להבנות על ידי משיח בן דוד דווקא, ולא היא. כי אין צורך ב'מלכות בית דוד' לעניין בניין המקדש, אלא בשביל 'נחמה גמורה', ותו לא.

מקום התגלות המשיח – בבית המקדש: דעת הרמב"ם היא, שהמשיח יתגלה במקדש הבנוי, זו לשונו: "איכות עמידת המשיח ובאיזה מקום ייראה? - בתחילה ייראה בארץ ישראל [במקדש] כי בארץ ישראל תהיה תחילת הראותו, שנאמר: "ופתאום יבוא אל היכלו [הבנוי על ידי ישראל]... ומלאך הברית אשר אתם חפצים [המשיח] - הנה בא! אמר ה' צבאות!'... ואחר שייגלה בארץ הצבי יקבץ כל ישראל לירושלים... אז תמשך האומה ותתפשט מזרח ומערב, עד שיגיעו לכם אל ארץ תימן [וישלח שליחים ויביא אתכם לירושלים ולמקדש] ככתוב: "לכו מלאכים קלים... אל עם נורא [בגלות, ותביאו אותם למקדש] אל מקום שם ה' צבאות הר ציון"[35]. דברי הרמב"ם בדבר התגלות פתאומית של המשיח, כמו כן הופעתו דווקא במקדש, יסודם במדרש חז"ל שאמרו: "בשעה שמלך המשיח נגלה, בא ועומד על הגג של בית המקדש, והוא משמיע להם לישראל ואומר להם: ענוים! הגיע זמן גאולתכם!"[36]. נמצא כאמור, שהמקדש צריך להבנות על ידי ישראל לפני בוא המשיח, אזי יתגלה המשיח, ופתאום יבוא "אל היכלו" - למקדש.

'פרקי משיח' ברמב"ם – אינם הלכה אלא דברי אגדה: דרכו של הרמב"ם לסיים כל ספר מספרי ה'יד החזקה' בדברי מוסר ואגדה, וכגון, מה שכתב בסוף ספר עבודה: "ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה", שם הסביר את תוכן מצות הקרבנות[37]. כך גם בסוף ספר טהרה[38]. כמו כן, פעמים שהרמב"ם מסיים בדברי נחמה[39], וכגון, בסוף ספר אהבה, שם כתב: "כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח... ועתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה"[40]. כך כשהגיע הרמב"ם לחתום את ה'יד החזקה', סיים בדברי נחמה בעניין ביאת המשיח, הנקראים 'פרקי משיח'[41], וכתב שם, שפרקים אלה לא נאמרו להלכה. ובלשונו: "כל אלו הדברים וכיוצא בהן - לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו... ואין סידור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת"[42]. וכן כתבו נושאי כליו שם: "הפרק הזה ושאחריו אמונות טובות בביאת משיחנו ואין לי לפרש בהם דבר!"[43] עוד כתבו: "כיון שאין דברים אלו [של משיח] לענין הלכה, ולא לקיים עיקר מן העיקרים, אין ראוי לדקדק בהם - כאשר האריך רבינו, אלא 'אם יתמהמה - חכה לו כי בוא יבוא לא יאחר' והוא יגלה הדברים הנסתרים"[44].

הרמב"ם: אין לפסוק הלכה בענייני אגדה: עוד כותב הרמב"ם בפרקי משיח: "לעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות... ולא ישימם עיקר, שאין מביאין - לא לידי יראה ולא לידי אהבה"[45]. כך היא שיטתו, שאין לפסוק בענייני אגדה, ובלשונו: "כל מחלוקת שתהיה בין החכמים ואינה תלויה במעשה... אין מקום לפסוק הלכה כאחד מהם". וכגון: "שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא... מרגלים - אין להם חלק לעולם הבא... עדת קורח - אינה עתידה לעלות... עשרת השבטים - אינן עתידין לחזור"[46]. מדובר בעיקרון כללי המקובל בין חכמי התלמוד והראשונים האומרים: "אין למדים מן האגדות"[47], ואין מביאים ראיה מן האגדה[48], ו"אין מקשין באגדה"[49].

'פרקי משיח' – להבחנה בין משיח אמת למשיח שקר: כוונת הרמב"ם ב'פרקי משיח' לתת הבחנה בין משיח אמת למשיח שקר, שכן, בזמנו הופיעו כחמישה משיחי שקר בגלויות ישראל[50], לפיכך האריך הרמב"ם להסביר, שרק מלך המקיים תורה שבכתב ושבעל פה נקרא 'משיח'. מעתה, אם הופיע משיח והמקדש טרם נבנה על ידי ישראל, והמשיח אינו מקיים את המצוה – אינו משיח. זה מה שאירע עם המשיח שהופיע בתימן, שקבע הלכה בניגוד לתורה שבעל פה, ולכן אינו משיח, וכלשון הרמב"ם: "אחת הראיות שהוא [המשיח שהתגלה אינו אלא] עם הארץ - שציוה לפזר אדם כל ממונו... והוא חוטא! שעושה הפך התורה... ואמרו [חכמים]: 'המבזבז אל יבזבז יותר מחומש'![51]" לכן האריך הרמב"ם ב'פרקי משיח' להזהיר ממשיחי שקר, ובלשונו שם: "אף ישוע הנוצרי, שדימה שיהיה משיח ונהרג בבית דין... גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם... כל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו, אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד..." כלומר, עיקר כוונת פרקים אלו להזהיר ממשיח שקר.


מלך המשיח - ובחירת מקום המקדש

בציור נראה דוד והזקנים בעת המגיפה שבאה על ישראל בגלל האיחור בבניין המקדש בירושלים. דוד בנה מזבח בגורן ארוונה במקום שנבחר על ידו ועל ידי שמואל כמקום המזבח. לדעת הרמב"ם והראשונים לשם כך נדרש מלך, כדי לבחור את המקום הקבוע בתום נדודי המשכן בארץ. יש מן האחרונים שרצו לומר שגם בימות המשיח קיימת הלכה זו, וצריך את מלך המשיח לבניין המקדש - כבימי דוד, אך לא נמצא לכך מקור בדברי חז"ל והראשונים.

אם לא יבנו ישראל מקדש – תפקיד המשיח לכוף על ישראל את בניינו: כתב הרמב"ם: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש... מקריבין קרבנות"[52]. יש מן האחרונים שלמדו מכאן, שכוונת הרמב"ם, כביכול, שמאז החורבן מנועים ישראל מלבנות מקדש ומלהקריב קרבנות, וכאילו חוזר 'סדר המצוות' שנאמר בכניסת יהושע ארצה, דהיינו: מלך, עמלק ומקדש, וסדר זה מחייב גם בבית שלישי, ממילא מסור הדבר למשיח בלבד[53]. אולם הדבר עומד בסתירה לדברי הרמב"ם עצמו[54]. גם לא מצינו מקור בתורה האומר שמצות הקרבנות בטילה עם חורבן בית שני. בוודאי לא התכוון הרמב"ם ב'פרקי משיח' לבטל מאות מצוות בתורה מכוח דברי אגדה, במיוחד לאחר שהזהיר שם, ש"לעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות!" כוונת הרמב"ם בפרקי משיח הפוכה; היינו, חובה על ישראל לבנות מקדש בכל דור ודור, עם זאת, אם ישראל לא יבנו מקדש, אזי יעמוד מלך המשיח עם הופעתו, ויחייב את ישראל להקים מקדש, וכדברי הרמב"ם בהמשך: "ויכוף כל ישראל לילך בה [בתורה] ולחזק בידקה"[55]. לשיטת הרמב"ם, זה עניינם של המדרשים האומרים שמשיח יבנה מקדש, וכגון מה שאמרו חז"ל: "לכשיתעורר המלך המשיח שנתון בצפון - יבוא ויבנה את בית המקדש שנתון בדרום"[56], וכן מה שאמרו במדרש: "שלמה בנה בית הראשון, זרובבל בנה בית המקדש שני, ומלך המשיח עתיד לבנות בית המקדש [השלישי]"[57]. במאמרים אלו לא באו חז"ל לבטל, חלילה, מישראל את קיום מצות "ועשו לי מקדש", אלא לומר, שבנין המקדש הוא דבר וודאי, וייבנה או על ידי ישראל, או על ידי משיח שיחייב את ישראל לבנות את הבית, כשלמה וכזרובבל! זה מה שכתב הרמב"ם על בן כוזיבא המלך, ש"אם עשה והצליח... ובנה מקדש במקומו... הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג - בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה"[58], כלומר, תיתכן מציאות שיופיע אדם עם תכונות משיח ויכול להצליח או להכשל, אך באשר לחיוב לבנות מקדש, הרי זו חובה על ישראל לבנותו, בין נתגלה המשיח ובין אם לאו.

המקדש ייבנה בטרם ביאת משיח - כש'עולם כמנהגו נוהג': בכמה מקומות מביא הרמב"ם הלכות שהנהיגו במקדש כנגד המינים והצדוקים, וקובע להלכה שכך ינהגו בעתיד, וכגון: מה שכתב בעניין התפילה במקדש: "כשמגיע שליח צבור [בתענית] לומר: 'מי שענה את אברהם' - אומר: 'ברוך אתה ה' אלהינו אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. ברוך אתה ה' גואל ישראל'"[59]. זאת, על פי הגמרא האומרת: "משקלקלו הצדוקים ואמרו - אין עולם אלא אחד - התקינו [חכמים] שיהו אומרים: 'מן העולם ועד העולם'"[60]. הווה אומר, שגם בעת שיבנו ישראל את המקדש, תתקיים תקנה זו מפני המינים, שכן, טרם בא משיח המחזיר את ישראל לאמונה בטהרתה. הלכה דומה מצינו בעניין ניסוך המים בחג הסוכות, ופסק הרמב"ם הלכה למעשה, בעניין תקנה שנתקנה כנגד הצדוקים, וכתב: "זה שמנסך המים היו אומרין לו: 'הגבה ידך!' שפעם אחת ניסך אחד על רגליו, ורגמוהו כל העם באתרוגיהן, שאמרו: צדוקי הוא, שהן אומרין - אין מנסכין מים"[61]. והרי המשיח ישליט בעם את האמונה בתורה שבכתב ושבעל פה, ולא יהיו בזמנו צדוקים. ובהכרח, שדעת הרמב"ם היא, שמקדש ייבנה בטרם בוא משיח. כעין זה קובע הרמב"ם בעניין הבאת העומר בשבת, דבר שהצדוקים חולקים על חכמי ישראל, וכתב: "עומר זה... הלכה ממשה רבינו... כל העיירות הסמוכות לשם מתכנסות כדי שיהיה נקצר בעסק גדול... כיון שחשכה אומר להם הקוצר: בא השמש? - אומרין לו הין!... מגל זה? - אומרין לו הין!... ואם היה שבת אומר להן: שבת היום? - אומרים לו הין!... וכל כך למה? מפני אלו הטועים [הצדוקים] שיצאו מכלל ישראל בבית שני"[62]. עריכת טקס כעין זה בתקופת המשיח מיותרת, שהרי כולם יאמינו בתורת משה – זו שבכתב וזו שבעל פה, והקצירה בשבת לא תהיה שנויה במחלוקת. אף הלכה זו מלמדת, כי שיטת הרמב"ם היא שהמקדש ייבנה בטרם יבוא משיח. כך גם בעניין הבאת ביכורים, כתב: "בראשונה כל מי שהיה יודע לקרות קורא וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו, נמנעו אלו שאין יודעין לקרות מלהביא, כדי שלא יכלמו, התקינו בית דין, שיהיו מקרין את מי שהוא יודע - כמי שאינו יודע"[63], והרי כתב הרמב"ם, ש"באותו הזמן לא יהיה שם רעב... ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד. ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים... שנאמר: 'כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים'"[64], לא תיתכן, אפוא, מציאות, שבדור דעה כעין זה, מביאי הביכורים לא ידעו לקרוא במקדש פסוקים פשוטים[65].

שיטת הירושלמי: בית המקדש קודם למלכות בית דוד: במשנה נדונה הלכה הקשורה לזמן הבית השלישי, בעניין פירות כרם רבעי להביאם לירושלים לכשיבנה המקדש. שכן, בימי בית שני התקינו חכמים, ש"כרם רבעי עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד... מאילת בדרום... מן הירדן במזרח"[66]. תקנה זו נתקנה כדי "לעטר את שוקי ירושלים בפירות"[67] - "וכך יהיו הפירות מצויים לבני ירושלים ולעולי רגלים"[68], כלומר, לכבד את העיר ולעודד את עולי הרגלים. ומוסיפה המשנה: "ותנאי היה: אימתי שיבנה בית המקדש [השלישי] במהרה בימינו - שיחזור הדבר לכמות שהיה [וימשיכו את התקנה להביא פירות לירושלים]"[69]. אומרת על כך הגמרא בירושלמי: "זאת אומרת, שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד"[70], כלומר, בתקופת משיח מסתבר שלא יצטרכו לתקנה זו, שהרי בודאי יהיה שפע של פירות בירושלים, ותתבטל התקנה. אולם כיון שלדעת הירושלמי הבית ייבנה במהרה לפני בוא המשיח, משום כך תיקנו, שכשייבנה הבית השלישי תחזור התקנה כשהיתה, ויעלו את הפירות כדי לעטר את ירושלים[71]. וכתבו הפרשנים: שהנבואות הטובות מתגשמות בהדרגה - "כך יהיה לעתיד, שמתחילה יבנה בית המקדש - ואחר כך יצמח ויעלה מלכות בית דוד"[72]. כך גם נפסק להלכה, שעם בניין בית שלישי יש להביא פירות לירושלים: "ענבים של כרם רבעי, התקינו בית דין, שיהיו עולין לירושלים מהלך יום לכל צד כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות"[73] ובימות המשיח אם ירצו יבטלו את התקנה[74]. בהמשך לאמור כתבו האחרונים על פי הירושלמי: "בית המקדש עתיד להבנות קודם מלכות בית דוד, ועד מלכות בית דוד יהיה לאויבים קצת ממשלה עלינו, וכמו שהיה בתחלת בית שני[75]. לשיטה זו דברי הירושלמי בעניין החובה לבנות מקדש נאמרו הלכה למעשה, שכן - "מפורש בירושלמי: 'בנין בית המקדש יהיה קודם מלכות בית דוד'", וכך כתבו רבים מן האחרונים[76]. כך היא שיטת הירושלמי במקומות נוספים, וכגון מה שאמרו חכמים: "ניתן לישראל לבנות בית הבחירה - יחיד עושה פסח שני ואין ציבור עושין פסח שני"[77], וכתבו האחרונים, ש"פירושו פשוט, שניתן רשות לישראל [מידי המלכות] שיבנו בית הבחירה, ובנאוהו בין זמן פסח ראשון לשני. ומבואר מזה, דבית המקדש שלעתיד נבנה על ידי ישראל לפני בוא המשיח"[78]. עוד מובא בירושלמי בנוסח תפילת 'הביננו': "וישמחו כל חוסי בך, בבנין עירך, ובחידוש בית מקדשך [ורק אחר כך] - ובצמח דוד עבדך"[79], כלומר, בניין המקדש תחילה ואחר כך ביאת משיח. וכך בתלמוד בבלי: "וישמחו צדיקים בבנין עירך, ובתקון היכלך, ובצמיחת קרן לדוד עבדך"[80].

מקורות במדרש: בניין המקדש – קודם למשיח: להלן דוגמאות מדברי חז"ל בתלמוד ובמדרש, בהם נאמר שמשיח יופיע לאחר בניין הבית, וכגון מה שאמרו חז"ל במדרש, שהקב"ה מצפה ומתפלל, שבניו יבנו את המקדש: "עשה לו הקדוש ברוך הוא סוכה [בירושלים] והיה מתפלל בתוכה... ומה היה אומר? - יהי רצון שאראה בבניין ביתי"[81]. "תפילה" זו עניינה בהכרח, שיתעורר הרצון אצל ישראל לקיים את המצוה, ועם שובם לירושלים לא יתמהמהו, אלא יבנו מקדש, וכך "אראה בבניין ביתי". עוד אמרו חכמים: "בזכות 'להעלות נר תמיד' [במקדש] אתם זוכים להקביל פני נרו של מלך המשיח. שנאמר: 'שם [במקדש] אצמיח קרן לדוד עבדי - ערכתי נר למשיחי'"[82]. כלומר, זכות קיום מצות הדלקת הנרות במנורת המקדש – היא שתקרב את ביאת המשיח!

'יבנה המקדש' בדברי חז"ל – משמעותו בידי ישראל: המושג 'יבנה המקדש' הנזכר בדברי חז"ל עניינו - בניין המקדש השלישי בידי ישראל. כך מובא בגמרא, שרבי יוחנן בן זכאי נשיא הסנהדרין התקין, שיהיה יום הנף כולו אסור, משום ש'מהרה יבנה בית המקדש', וסבר שיבנה המקדש בטרם יבוא משיח[83]. התקנה נתקנה מחשש, שהציבור יטעה בעניין הלכה בעת בניין הבית, ולכן הזדרז רבי יוחנן לתקן תקנות למנוע שיבוש ההלכה לכשיבנה, ומשיח טרם בא. בהתאם לשיטת רבי יוחנן בן זכאי, הצטרף רבי יהושע בן חנניה תלמידו לבוני המקדש באותו דור, כמתואר במדרש, שבימיו ניתן רשיון על ידי אדיריאנוס קיסר לבנות את המקדש, ועולי הגולה נאספו לבנות את הבית[84]. המלכות חזרה בה, וכדי למנוע התפרצות מרד שיביא חורבן נוסף, דיבר רבי יהושע על לב הנקהלים בדברי משל לפזרם. רבי יהושע לא אמר להם: משיח בלבד הוא יבנה מקדש! שכן, חובה על ישראל לבנות מקדש בכל עת כשהדבר מתאפשר – וכפי שנהג הוא עצמו באותה הזדמנות. כאמור, המושג 'יבנה המקדש', וכפי שטבע רבי יוחנן בן זכאי ביטוי זה משמעותו – בניין הבית על ידי ישראל, וכגון מה שאמרו חז"ל: "כשיבנה בית המקדש מהו אומר: 'הנני שב שבות אהלי יעקוב ומשכנותיו ארחם... ונבנתה עיר על תילה וארמון על משפטו ישב'"[85], חכמינו ז"ל מדברים על בניין הבית, ומסתמכים על דברי הנביא המתאר את בניין העיר וה"ארמון", כלומר המקדש, וזאת, בידי ישראל, כי לא הזכיר הנביא משיח[86]. עוד אמרו חז"ל במדרש: "מיום שחרב בית המקדש וחרבה ירושלים - אין שמחה לפני הקדוש ברוך הוא, כביכול, עד שייבנה בית המקדש וירושלים, ויחזרו ישראל בתוכה"[87], מדובר על בניין הבית על ידי ישראל, ולא נאמר - 'עד שיבוא משיח לתוכה'. מדרש נוסף המדבר על בניין בית שלישי אומר: "בשלשה דברים אלו [בחכמה ובתבונה ובדעת] ברא הקדוש ברוך הוא עולמו... בשלשתן עשה בצלאל את המשכן, וכן בית המקדש בשלשתן נבנה... וכן לעתיד ייבנה בית המקדש בשלשתן[88]". אף כאן לא נאמר – 'לעתיד יבנה משיח את המקדש בחכמה', כי ישראל הם הבונים, כבצלאל וכשלמה בוני המשכן והמקדש.


אשתורי הפרחי - ובניין המקדש בטרם בוא המשיח

בציור נראה תל העיר שילה כפי שנראה בימי רבי אישתורי הפרחי. בספרו כפתור ופרח פרק ו; מתאר המחבר את הדיון שהתקיים בירושלים עם מה"ר ברוך ז"ל, "כי אמר אלי בירושלם... שרבינו יחיאל דפריז ז"ל אמר לבוא [מישיבתו בעכו] לירושלם... ושיקריב קרבנות בזמן הזה" ומוסיף ומתאר את פתרון השאלות בדרכו לביתו בעיר בית שאן, וכגון בענין הכהנים המיוחסים, "ומה נעשה מטומאתנו?": "אנכי בדרך לפני שילה שב למקומי, נזכרתי הלכה, שאין לחוש על הטומאה". כשאר בעלי התוספות שעלו ארצה בזמנו שאלת ביאת המשיח, לא נדונה כלל, כי חידוש עבודת הקרבנות אינו תלוי במשיח.

הלכתא למשיחא: הביטוי 'הלכתא למשיחא' מופיע בתלמוד פעמים אחדות, ויש מן המחברים שרצו ללמוד מכאן, שבניין המקדש תלוי במשיח, כלומר, יש להמתין לפתרון השאלות להופעתו של משיח, כי הוא יבנה את הבית והוא יחדש את הקרבנות. אולם המעיין בגמרא, ימצא, שביטוי זה נדיר, ומובא בתלמוד פעמיים בלבד. פעם אחת בעקבות ספק שהתעורר בדיני נפשות, האם לחייב אדם בסקילה, בשריפה או בחנק[89] - דבר הנוגע לסנהדרין שבלשכת הגזית בעתיד[90]. פעם שניה בשאלה מורכבת בעניין מחשבת פיגול. על שני מקרים אלה אומרת הגמרא: "הלכתא למשיחא!"[91] ופירשו הראשונים ביטוי זה: "הרי קבע לנו הלכה הצריכה לנו לימות המשיח כשיבנה בית המקדש, ועכשיו לא הוצרכנו לה![92]" כלומר, כיון שאנו אמוראים בבבל, לא לנו להכריע ולקבוע הלכה בשאלה רחוקה בענייני נפשות, ובעניין מחשבת פיגול. לכשיבנו ישראל מקדש בימות המשיח, אם תתעורר הבעיה - יכריעו הם במחלוקת זו! לשיטה האומרת שמקדש ייבנה על ידי משיח יש לשאול: כיצד ניתן לומר, שמחד גיסא נזהרו חז"ל מלקבוע הלכה בשאלות הנוגעות לעתיד לבוא, באומרם - 'הלכתא למשיחא!' ומאידך גיסא באותו ביטוי עצמו קבעו הלכה חמורה, שמקדש לא ייבנה לעולם ויבטלו הקרבנות ולא יתחדשו אלא על ידי משיח. אם חובה להזהר מפסק הלכה, איך לא נזהרו לפסוק הלכה המבטלת את מצות בניין המקדש ואת הבאת הקרבנות, וזאת מבלי להביא ראיה, ואין זו דרך התלמוד! ואכן כתבו האחרונים, ש"חלילה לנו לעשות עיקר האמונה ההיפוך מן האמור בדברי חז"ל", המדברים במקומות רבים, שאנו צריכים לפעול בדרך הטבע לבניין המקדש, וכגון מה שאמרו, ש"בית המקדש קודם למלכות בית דוד". לפיכך, "אין לנו להזניח מאמרים מפורשים... מפני מאמר שיש לו פירושים שונים"[93]. ואכן, כבר דחו גדולי האחרונים בשתי ידים את הדעה האומרת, שאין לפסוק הלכות בענייני המקדש, והביאו ראיה מדברי הרמב"ם, שפסק הלכות לרוב בפירוש המשנה ובספר ה'יד החזקה' בכל סדר טהרות וקדשים, ולא חשש ל'הלכתא למשיחא'[94]. וכתבו, שהאומר, שיש להמתין בפסקים לאליהו הנביא ולמשיח - הרי זה דבר זר מאד[95]. עוד כתבו, שהרי הלכה היא, ש"מקריבין קרבנות בזמן הזה אפילו שאין בית", ממילא חובה לפסוק בהלכות אלה[96]. ומן האחרונים יש מי שכתב, שבהיותנו בחוץ לארץ למדנו קדשים וטהרות, מטעם 'הלכתא למשיחא', אך בבואנו לארץ ישראל - "עלינו לברר כל ההלכות ולדעת כל פרטי העבודות... לדעת מה יעשה ישראל, ולהורות להם בלי גמגום את הדרך ילכו בה, ואת המעשה אשר יעשון"[97], כלומר, בארץ ישראל חובה לעסוק בהלכות הנוגעות לימות המשיח כי בארץ ישראל הכל נוהג למעשה. זה מה שכתב מרן החפץ חיים פסקי הלכות בהרבה עניייני הלכה הנוגעים לענייני קדשים[98]. עוד כתבו האחרונים, ש"יש חיוב, שיהיו בכל דור ודור הרבה חכמים גדולים, שידעו לקבוע הלכתא בדיני קדשים וטהרות, כי כל האמוראים סוברים שקובעין הלכתא אף למשיחא, וכך סובר הרמב"ם"[99].

ראשונים ואחרונים: מקדש ייבנה לפני בוא המשיח: מצינו ראשונים מבעלי התוספות שעלו ארצה, ודנו בשאלת בניין המקדש בזמנם, ואף פעלו לבניינו. הדיונים ביניהם נסבו אודות שאלות שונות, כגון, יחוסי הכהונה, וכן טהרה מטומאת מת – הלכה למעשה - ואילו שאלת ביאת המשיח לא נדונה, למרות היותם מעטים בארץ - כמתואר בספר כפתור ופרח: "מורנו הרב ברוך ז"ל בירושלם אמר אלי... שרבינו יחיאל דפריש ז"ל, אמר לבוא [מעכו] לירושלם, והוא בשנת שבע עשרה לאלף הששי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה"[100]. רבים מן האחרונים הדנים בנסיון של הראשונים לחדש את העבודה במקדש, הרחיבו את הדיון בעקבות ראשונים אלה, ולא מצאו לנכון לערער ולומר, שבניין המקדש מותנה בביאת המשיח[101]. עוד כתבו הראשונים, שבניין המקדש יהיה ברשות מלכות אדום[102], ו"ראשית הגאולה העתידה תהיה על פי רשיון המלכויות"[103]. עוד כתבו, שהקב"ה יסובב את הגאולה "על ידי בני אדם, כמו שסיבב תשועת גלות בבל על ידי כורש, וכן לעתיד יסבב גאולת ישראל על ידי מלכי הגויים"[104]. וכן: "בית שני בנה זרובבל... ונעשה על ידי כורש... אבל הבית השלישי עתידה אומה זו [אדום] לבנותו... לפי שהוא החריבו"[105]. כך כתבו גם נושאי כליו של הרמב"ם: "שמא בזמן החרבן יותן לנו רשות להקריב"[106]. כן כתבו: "הגאולה תהיה כאשר יעלה ברצון המלכים... כמו שהיה בגלות בבל"[107]. עוד כתבו האחרונים: "אם יתנו המלכיות רשות לבנות בית המקדש - מצוה לבנות"[108]. כן כתבו, בזמן הזה אם יתנו רשות להקריב קרבן פסח, אין לבטל את המצוה אם לא נמצא כהן מיוחס[109]. ולכן תיקנו חז"ל לומר בתפילה – "בנה ביתך כבתחילה" – כלומר בית שלישי ייבנה כמו בית שני כבימי הורדוס ובעזרת המלכות, ואחר כך ייבנה כראוי לו לגדולה ולתפארה[110]. עוד כתבו, שניתן להתגבר על בעיות הלכתיות שונות, כגון שאלת היוחסין ושאלות אחרות – "אם יהי' רצון ה' שנבנה בית המקדש, גם קודם שיבוא משיח ותתגלה הנבואה ויראו הנפלאות"[111]. יש מן האחרונים שכתבו ופעלו רבות בדורות האחרונים לחידוש העבודה, ביניהם הרב צבי הירש קלישר, אשר בירר בספרו 'דרישת ציון' את השאלות הכרוכות בבניין הבית בזמן הזה, ובכלל זה החובה לבנות מקדש לפני ביאת המשיח. כן פעל אצל הברון רוטשילד שיקנה את ירושלים ומקום המקדש מן הסולטן הטורקי, ובכך תתחדש העבודה במקדש. עוד ראוי להעיר, כי יש מן האחרונים שנמנעו מלקבוע מגוריהם בירושלים, לבל יכנסו לחיוב כרת מחמת שלא הקריבו קרבן פסח בזמן הזה[112], שכן החיוב להקריב קרבנות אינו תלוי בביאת המשיח.

[1] שו"ת בנין ציון סימן א, וכן בשאילת דוד, מאמר דרישת ציון וירושלים, ורבים אחרים.

[2] אלא אם כן באו חורבן וגלות, שאין זו אלא הפסקה זמנית, ובגדר 'אונס רחמנא פטריה'.

[3] שמות כה, ח.

[4] שמות כ, כא.

[5] במדבר כח, ב.

[6] ספרי בהעלותך פיסקא צב; וכן בתנחומא תצוה ט.

[7] ילקוט שמעוני תורה יתרו רמז שד.

[8] ספר המצוות לרמב"ם עשה קעו.

[9] ספר המצוות לרמב"ם עשה כ. וכן כתב בספר החינוך מצוה תצא; סמ"ג קסג. רס"ג מצוה נא.

[10] רמב"ם בית הבחירה א, א.

[11] הקדמת הרמב"ם למשנה.

[12] עדויות ח, ו; זבחים קז, ב;

[13] רמב"ם בית ו, טו. וכך ברש"י זבחים סב, א; וכן ברשב"ם בבא בתרא צ, ב; ועוד.

דקדושת הבית קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא.

[14] טורי אבן מגילה י, א; תורת חיים בבא בתרא ג, ב; ורבים אחרים.

מר רבי יהושע שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית אוכלין

[15] 'כניסתן' פירושו - בזמן יהושע בן נון, ולא 'כניסה' במהלך הדורות, ראה קידושין לח, א.

[16] סנהדרין כ, ב.

[17] עיין רש"י סנהדרין כ, ב; שבשלושת המצוות הללו נאמרה 'ירושה וישיבה'. וכך דעת הרמב"ם כמובא במורה נבוכים ג, מה; שנוכחות המלך נדרשת דווקא בעת בחירת המקום הקבוע למקדש, כשהארץ מתחלקת לשבטים, עיין שם.

[18] ראה ערך 'בניין המקדש מצות עשה', וכן ערכים - 'דוד', 'לשכנו תדרשו ובאת שמה' ועוד. וראה רמב"ן במדבר טז, כא; שכתב: "אילו היו ישראל חפצים בדבר [בניין המקדש] ונתעוררו בו מתחילה - היה נעשה בימי אחד מהשופטים". כלומר, אין צורך לבניין המקדש במלך דווקא, גם לא בימי בית ראשון, אלא למצות בניינו די בשופט כגדעון או יפתח.

[19] רמב"ם בית הבחירה ו, יד; סמ"ג קסג; מאירי סנהדרין טז, א; ריטב"א שבועות טז, ב; ועוד.

[20] דברים יז, טו.

[21] ראה הלכות מלכים פרקים א – ד.

[22] רמב"ם פרה אדומה ג,ד.

[23] איגרת תימן.

[24] רמב"ם מלכים יא.

[25] איגרת תימן.

[26] רמב"ם מלכים יא; ויסודו במדרש אגדה בלק כד, יז.

[27] מכילתא דרבי ישמעאל, בא, מסכתא דפסחא פרשה יד. מגילה כט, א, ועוד.

[28] רמב"ם תשובה ט, ב; על פי ברכות לד, ב. רי"ף שבת סה, ב; יד רמה סנהדרין צ, א: "לפי עניות דעתנו נראין דברי שמואל בעינינו דהא תנא דבי אליהו כותיה דייקא".

[29] איגרת תימן.

[30] וראה ערך 'מקדש בידי שמים', הרחבת דברים בעניין זה.

[31] שו"ת יביע אומר חלק ה - יורה דעה סימן כו.

[32] ראה לעיל הערות 8 – 13.

[33] הרמב"ם, באיגרת השמד, שם קרא ליהודים האנוסים בצפון אפריקה לעזוב את מקומם כדי לקיים את המצוות, ולא להשתמש באמתלא של ביאת המשיח.

[34] רמב"ם ברכות ב,ד.

[35] איגרת תימן, על פי ישעיהו יח, ז.

[36] פסיקתא רבתי פיסקא לו - קומי אורי.

[37] סוף הלכות מעילה.

[38] רמב"ם מקוואות יא, יב. שם כתב דברי מחשבה ומוסר: "הטבילה מן הטומאות... הדבר תלוי בכוונת הלב... רמז יש בדבר... כיון שטבל - טהור... כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות".

[39] ראה סוף ספר המדע.

[40] רמב"ם תעניות ה, יט.

[41] כך לפי חלק מכתבי היד.

[42] רמב"ם מלכים יב, ב.

[43] כסף משנה מלכים יא, א.

[44] רדב"ז פרק יב שם.

[45] רמב"ם מלכים יב, ב.

[46] פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין י, ג.

[47] ירושלמי פאה ב, ד.

[48] רס"ג.

[49] פתיחה למורה נבוכים.

[50] ראה סוף איגרת תימן בגירסא השלימה.

[51] איגרת תימן.

[52] הלכות מלכים א, יא.

[53] קונטרס דרישת ציון וירושלים בשו"ת שאילת דוד ח"א עמ' יד; שו"ת משנה הלכות חלק ה סימן שי, ועוד.

[54] ראה לעיל בפתיחה הערות 9, 10; וכן בהערה 14; וכן בהערה 29.

[55] הלכות מלכים יא, ד. וראה ציץ אליעזר חלק יט, כו.

[56] ויקרא רבה ט.

[57] בראשית רבה צז.

[58] רמב"ם מלכים יא, ד.

[59] רמב"ם תעניות ד, טו.

[60] בבלי ברכות נד, א.

[61] תמידין ומוספין י, ח.

[62] רמב"ם תמידין ומוספין ז, יא.

[63] רמב"ם ביכורים ג, יא.

[64] רמב"ם מלכים יב, ה.

[65] כך גם בעניין שריפת פרה אדומה, אומרת המשנה פרה ג, י: "אומר להן [הכרוז]: עץ ארז זה? אזוב זה?... והם אומרים לו: הין והין - שלש פעמים על כל דבר ודבר". ומסביר הרמב"ם פרה אדומה ג: "וכל כך למה? לפי שמיני ארזים שבעה הן, ומיני אזוב ארבעה... ולפיכך מודיע [הכרוז] לכל, ומגלה להן שאלו הן המינים האמורים בתורה". אף כאן בימות המשיח הודעה זו מיותרת, שהרי "מלאה הארץ דעה את ה'".

[66] מעשר שני ה, ב.

[67] מסכת ביצה ה, א.

[68] דרך אמונה מעשר שני ט, ה.

[69] מעשר שני ה, ב.

[70] ירושלמי מעשר שני ה, ב.

[71] עיין שם בגמרא ובמפרשי המשנה.

[72] פני משה מעשר שני ה, ב.

[73] רמב"ם מעשר שני ונטע רבעי ט, ה. בני דוד שם.

[74] בני דוד שם.

[75] תוספות יום טוב מעשר שני ה, ב. וכן כתב הרידב"ז בפירושו שם, ושכך מסבירים תלמידי הגר"א.

[76] משך חכמה שמות יב, א; וכן כתב בספר 'מעשי למלך' הלכות כלי המקדש פרק ז. ובהלכות ביאת מקדש א, כתב, "שבניין המקדש לפני משיח, זה יהיה כשהגאולה תהיה בגדר 'בעיתה'". וראה צרור החיים פרק ח. וכן כתב משנה למלך אחרון פרק ו. וכן כתב בגבורת ארי תענית יז, א; והוסיף: "דברי הירושלמי נאמנים עלינו". וראה של"ה, תולדות אדם, בית דוד, רסו. וכן 'דרך אמונה' מעשר שני פרק ט ס"ק מב. וראה כתר המלך הלכות חמץ ומצה פרק ח, שכתב: "יוכל היות... דגם עתה יהיה כמו בבית שני פקודה ע"י המלוכה ירום הודה לבנות ביהמ"ק... תחילה יבנה המקדש על ידינו ואח"כ יהיה עת הגאולה שלמה שיבוא משיח בן דוד. אזי תחילה יבנה מכסף וזהב ואבנים ועצים כמו בית ראשון ושני". וראה שו"ת הרב"ז ח"א או"ח סימן קיג שכתב: "ביהמ"ק עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד... ואם כן יהיה להם אפר פרה קודם ביאת אליהו ומשיח". שו"ת דברי יציב חו"מ פז: "לעתיד לבא גדול יהיה כבוד הבית השלישי ויסתרו אז בית זה הנבנה מקודם, וכמו בהורדוס בבבא בתרא ד, א... דידוע הירושלמי, שביהמ"ק קודם למלכות בית דוד... בזמן הזה יבנו, ולאחר ביאת המשיח יבנו בית השלישי הכתוב ביחזקאל". עיין גם בספר 'אם הבנים שמחה', שדן במאמר חז"ל זה, והרחיב בהבאת מקורות בדבר החובה לבנות מקדש בטרם ביאת המשיח.

[77] ירושלמי פסחים ט, א. וכן בתוספתא פסחים פרק ח.

[78] ביאור על ספר המצוות לרס"ג הרב פערלא עשין עשה יג. משך חכמה במדבר כח.

[79] ירושלמי ברכות ד, ג.

[80] ברכות כט, א. ג. מאמר דומה, בתענית כז, א; האומר, שבניין ירושלים קודם לביאת המשיח: "כיון שנבנית ירושלים - בא דוד, שנאמר: 'אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם'", ופירש רש"י שם: "אחר ישובו [ישראל] לבית המקדש, ובקשו הקדוש ברוך הוא ואת דוד מלכם!"

[81] בראשית רבה נו.

[82] ויקרא רבה פר' ל"א. תהילים קלב, יז.

[83] ראש השנה ל, א; סוכה מא, א; ביצה ה, ב. ראה ערך 'מהרה יבנה המקדש'.

[84] בראשית רבה סד.

[85] ירמיהו ל, יז.

[86] אבות דרבי נתן – ה.

[87] מדרש זוטא - איכה א.

[88] תנחומא ויקהל ה.

[89] סנהדרין נא, ב.

[90] רמב"ם סנהדרין יד, יא.

[91] זבחים מה, א.

[92] רש"י זבחים שם.

[93] הרב א, י. הכהן קוק; אוצרות הראי"ה ח"ב עמ' 929.

[94] פסקי הלכה ברמב"ם מצויים לרוב בהלכותיו, וכך גם הסמ"ג פסק בענייני המקדש ושאר הראשונים.

[95] שו"ת חוות יאיר קכה. תמצית דברים משו"ת חוות יאיר סימן קכה. וכעין זה כתב בשו"ת בן ימין מב; וכן בשו"ת שיבת ציון צח; וכך בשו"ת מראה יחזקאל קמז. וראה בן איש חי שו"ת תורה לשמה קעו; שו"ת אפרקסתא דעניא חלק ג – יו"ד קפא ועוד.

[96] חידושי הגרי"ז זבחים מד, ב.

[97] שו"ת נשמת חיים טז.

[98] ראה 'ליקוטי הלכות' שלשה חלקים על ענייני קדשים, שם יש בירורי הלכה לרוב; וכן מובאים הרבה פסקים ב'ערוך השולחן העתיד'.

[99] שו"ת אגרות משה יורה דעה ד, לו, והביא ראיה מתוס' זבחים מה, א; ד"ה 'הלכתא'.

[100] כפתור ופרח פרק ו.

[101] ראה שו"ת חתם סופר קובץ תשובות נט; חזון נחום חלק א, צה; שו"ת שאילת יעבץ חלק א, פט; שו"ת משנה הלכות חלק יז, רטו; שו"ת יהודה יעלה חלק א - יורה דעה שפד; שו"ת בית שערים יורה דעה ת; ורבים אחרים, כגון, רבי עקיבא אייגר, רבי אליהו גוטמכר, הרב קאלישר ואחרים, המציינים את הנסיון לבנות מקדש בימי רבי יחיאל מפריז, ואת השאלות ההלכתיות הקשורות לחידוש העבודה, ואילו עניין המשיח לא עלה כלל. וראה כפות תמרים סוכה לד, ב.

[102] רבנו סעדיה גאון אמונות ודעות מאמר ה.

[103] רמב"ן שיר השירים ח, ג.

[104] רד"ק תהלים קמו, ג.

[105] רבינו בחיי ויקרא יא, ד.

[106] כסף משנה בית הבחירה ו, טז:

[107] אברבנאל תהילים קמז, ב. וכן המלבי"ם מיכה ד, ח.

[108] מנחת חינוך מצוה צה. וראה עזרת כהנים בראש חלק ג - 'פינות העזרה'. הרב אלקלעי מנחת יהודה, הוצאת מוסד הרב קוק ח"א עמ' 258 – 263.

[109] חזון איש פריה ורביה סימן ב דף יא.

[110] סידור בית יעקב דף רנו, ב. וראה ערוך לנר, סוכה מא, א; ד"ה אי נמי.

[111] שו"ת משפט כהן (ענייני ארץ ישראל) סימן צד. וראה מה הרב פראנק בקונטרס הר צבי, כן ראה שו"ת מנחת שלמה תנינא (ב - ג) סימן קמ.

[112] ספר 'חשוקי חמד', שעורי הרב אלישיב זצ"ל על פסחים, הקדמה.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il