משורר


משורר: לוי המשורר על הדוכן במקדש.

שבט לוי הובדל משאר שבטי ישראל לעבודה ולשירות במקדש, שנאמר: "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי"[1]. אחד מתפקידי הלויים במקדש הוא שיהיו מהם משוררים אשר ישירו בשעת הקרבת הקרבן בכל יום, שנאמר: "ושרת בשם ה' אלהיו ככל אחיו הלויים העומדים שם לפני ה'"[2], ודרשו חכמים: "איזהו שירות שבשם?[3] - הוי אומר זו שירה!"[4] היו מבני הלוי המשוררים שזכו להשראה ולרוח הקודש, וחלק ממזמורי תהלים חובר על ידם[5].

מהלכות המשורר: אין הלוי מתחיל לשורר במקדש עד שילמד תחילה את עבודתו במשך חמש שנים. חכמים למדו זאת, מן השינוי בפסוקים; שנאמר: "זאת אשר ללויים, מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבוא צבא בעבודת אהל מועד"[6], מאידך נאמר: "מבן שלושים שנה ומעלה"[7], מכאן למדו חכמים, שהלוי צריך ללמוד חמש שנים את עבודתו ואחר כך יעבוד[8]. מה שאמרה תורה שהלוי יתחיל לעבוד מגיל שלושים ויסיים בגיל חמישים, לא נאמר אלא בתקופת הנדודים במדבר, שהיו הלויים נושאים את הארון על הכתף, אבל לדורות – אין לוי נפסל לעבודה משעבר את גיל החמישים[9]. כך גם באשר לשירה אין הלוי נפסל מחמת גיל מבוגר, אלא בקול, שכשיתקלקל קולו מחמת הזקנה – נפסל לשירה במקדש[10]. וכתבו הראשונים, שמשורר שקולו נפסל – מחמת צרידות או מחמת זקנה – אין זה אלא לעניין השירה, אך יכול המשורר להמנות על השוערים[11].


המשוררים על הדוכן בעת הקרבת הקרבן

בציור נראים משוררים על הדוכן (משמאל למנגנים). כן נראים בציור (מימין) נערי הלויים, המשוררים - כשהם עומדים על רצפת העזרה - ומנעימים בקולם את קול שירת המבוגרים.

לוי קטן ושירתו במקדש: באשר לתחילת עבודתו של לוי במקדש במהלך הדורות, הדבר שנוי במחלוקת אחרונים; יש מי שאומר, שהחיוב מתחיל משיגדל ויהיה לאיש, דהיינו בן שלש עשרה שנה[12], אזי ייכנס לעבודה, שנאמר: "איש איש על עבודתו ועל משאו"[13], ויש אומרים שאינו נכנס לשיר אלא כשהוא בן שלושים[14]. לוי קטן יכול לשיר עם הלויים הגדולים, אלא שאינו נמנה במניין שנים עשר הלויים שעל הדוכן, שהלכה היא, שאין פוחתים ממניין זה[15]. באשר לנגינה בכלי, אין לוי קטן רשאי לנגן, אלא שר בפה בלבד, כדי להנעים את קול שירת המבוגרים. כאשר לוי קטן משורר, אינו עומד בין המשוררים הלויים העומדים על הדוכן, אלא על רצפת העזרה[16].

משורר ששינה את עבודתו: דוד ושמואל חילקו את הלויים למשפחות משוררים ומשפחות שוערים[17]. כל לוי חייב לעסוק בעבודה המיוחדת לו בלבד, ואין לו לשנות מעבודתו ולעבור לעבודה אחרת. לפיכך אסור ללוי המשורר על הדוכן להגיף את שערי המקדש, ואם עשה כן – חייב מיתה בידי שמים, שנאמר: "והזר הקרב יומת"[18]. ומבואר בתלמוד בעניין זה: "מעשה ברבי יהושע בן חנניה, שהלך לסייע בהגפת דלתות אצל רבי יוחנן בן גודגדא. אמר לו: בני! חזור לאחריך! שאתה מן המשוררים ולא מן המשוערים"[19].

מן המדרש

שירת ההודיה של הלויים בשדה הקרב בימי יהושפט

"עשר שירות הן... הראשונה שוררו ישראל במצרים בעת אכילת קרבן פסח... התשיעית - שאמר יהושפט [בשדה הקרב בעת שיצאו עמון מואב ואדום להלחם על ירושלים]: 'ויוועץ יהושפט ויעמד משוררים לה', מהללים בהדרת קודש, בצאת [המשוררים והמנגנים] לפני החלוץ. ואומרים: הודו לה' - כי לעולם חסדו'. ומה נשתנית הודיה זו מכל הודיות שבתורה, שבכל הודיות שבתורה נאמר: 'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו', ובזו לא נאמר 'כי טוב'? אלא, כביכול, לא היתה שמחה לפניו במרום על אובדן של רשעים; אם על מיתתן של רשעים לא היתה שמחה לפניו במרום - קל וחומר על הצדיקים, שצדיק אחד שקול ככל העולם כולו, שנאמר: 'וצדיק יסוד עולם'" (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה א).

[1] דברים י, ח. רמב"ם כלי המקדש ג, א.

[2] דברים יח, ז.

[3] ופירש רש"י: "שמזכירין בו שם שמים".

[4] ערכין יא, א, וראה בגמרא שם דרשות נוספות לעניין זה; רמב"ם שם ה"ב. על דיני השירה ע"ע שירת הלויים.

[5] ראה דברי הימים א' טו, יט: "והמשוררים הימן אסף ואיתן", וראה תהלים פח, א; שהמזמור מיוחס להימן האזרחי, וראה ראב"ע שם, ואסף הוא מחבר שנים עשר מזמורים: מזמור נ, ומזמורים עג - פג. ונראה שגם בני קרח, שחיברו מזמורים נוספים בתהלים, היו מן המשוררים.

[6] במדבר ח, כד.

[7] שם ד, ג.

[8] חולין כד, א; רמב"ם שם ה"ז.

[9] גמרא שם; וראה רדב"ז שם.

[10] חולין כד, א; רמב"ם שם ה"ח.

[11] רמב"ם כלי מקדש, ג, ח.

[12] מהר"י קורקוס שם.

[13] במדבר ד, יט. רמב"ם שם.

[14] כס"מ שם.

[15] ע"ע שירת הלויים.

[16] משנה בערכין יג, ב.

[17] ראה דה"י א' ט, כב: "כולם הברורים לשוערים בספים מאתים ושנים עשר המה בחצריהם התיחשם המה יסד דויד ושמואל הרואה באמונתם", ושם לג: "ואלה המשוררים ראשי אבות ללויים", וראה תוס' ערכין יא, ב ד"ה משוער.

[18] במדבר ג, לח. ערכין יא, ב; רמב"ם שם הי"א. ברמב"ם שם משמע, שאף אם רק סייע במלאכת הגפת השערים – חייב מיתה, אבל בגמרא (ערכין יא, ב) משתמע, שאפילו מי שסובר שמשורר ששיער חייב מיתה, משורר שסייע בהגפת שערים אינו עובר אלא על איסור מדברי חכמים, וראה נו"כ הרמב"ם שם שהאריכו בניסיון ליישב את דבריו.

[19] ערכין שם.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש