מרדכי ואסתר


מרדכי ואסתר: מרדכי ואסתר הנזכרים במגילת אסתר ופעולתם בשושן לבניין בית שני.

מרדכי ואסתר גלו מארץ ישראל לבבל בגלות יכניה סמוך לחורבן בית ראשון, ככתוב: "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר... אשר הגלה מירושלים... אשר הגלה נבוכדנאצר מלך בבל. ויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו כי אין לה אב ואם"[1]. למרות מצבם כגולים ונרדפים, פעלו מרדכי ואסתר במסירות נפש למען עמם ומולדתם, זאת, בשעת גזירת המן, שהוציא צו - "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן"[2]. סופם שביטלו את הגזירה, ישראל נושעו מצרתם ונקמו מאויביהם, ומרדכי ואסתר זכו לגדולה במלכות אחשורוש. כן זכו מרדכי ואסתר לחדש את מלאכת בניין המקדש בירושלים, אשר הושלם ונחנך לאחר עשרים ושתים שנה בשלישי באדר בתמיכת מלכי פרס ומדי[3]. כך גם מעשיהם זכו להכנס ל'כתובים' כספר אחרון בתנ"ך, ואמרו חכמים: "אסתר ברוח הקודש נאמרה"[4].

מרדכי ואסתר פועלים בשושן לבניין בית שני: מדברי חז"ל אודות מגילת אסתר עולה, שבמגילה מתוארת פעולתם של מרדכי ואסתר לבנין המקדש השני בירושלים. מרדכי ואסתר פועלים לבניין הבית מחורבנו מחד, והמן מפעיל את השפעתו בבית אחשורוש לעצור את הבנייה מאידך. כבר בימי כורש התברר, שאמנם הכריז המלך על הקמת מקדש בירושלים - אך בפועל מנע את העליה לירושלים ועצר את הבניין. אלו דברי חז"ל: "יצא כורש לטייל במדינה, וראה את המדינה שוממת, אמר... היכן הם הזהבים [צורפי הזהב היהודים] היכן הם הכספים"? אמרו לו: והלא אתה גזרת, שהיהודים יעלו ויבנו את המקדש! באותה שעה גזר ואמר: מי שכבר עבר את נהר פרת - עבר, ומי שטרם עבר - לא יעבור![5] נמצא, שתחילה אמנם הצהיר בפומבי על עליה לארץ ובניין הבית, אך בפועל הפסיק את העליה והבניין, לכן הפסיקו ישראל למנות שנים לפי שנות מלכותו[6].

עיכוב בניין הבית מטעם המלך אחשורוש: בעקבות עיכוב הבניין מצד כורש, המשיך אחשורוש ומנע אף הוא את המשך הבנייה, כמובא בתרגום בתחילת מגילת אסתר, על הפסוק - "ויהי בימי אחשוורוש"[7], המתרגם: בימיו של אחשורוש בטלה מלאכת בנין בית האלהים הגדול, ופסקה עד שנת שתיים למלכות דריוש. זאת, בגלל עצתה של ושתי המרשעת, ומפני שלא נתנה לאחשורוש לבנות את המקדש. בדומה לכך נאמר במדרש: "למה עלתה לושתי כך [שנהרגה]? לפי שלא היתה מנחת לאחשוורוש ליתן רשות לבנות את בית המקדש, ואומרת לו: מה שהחריבו אבותי אתה מבקש לבנות?!"[8] מתברר, כי היו לעיכוב סיבות נוספות, שכן, נשלח כתב שיטנה מארץ ישראל, על ידי יושבי הארץ הנוכרים, ככתוב: "ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה"[9], ודרשו חז"ל, שבעקבות כתב זה - "עלה [אחשורוש] וביטל מלאכת בית המקדש".


תשובת ישראל - בתענית ולימוד הלכות המקדש

בציור נראים יהודי שושן כשהם בבית המדרש בעת התענית שנקבעה לביטול גזירת המן. מרדכי עומד ומלמד את הלכות הבאת העומר בירושלים, מצוה המתקיימת על ידי הכהנים במקדש באותו תאריך. כן לימד את הציבור הלכות קמיצה. בשער בית המדרש נראה המן והסוס, דבר המלמד, שהתשובה התקבלה לפני ה' וגזירת המן עומדת להתבטל.

ישראל וחטאם – מן הגורמים לעיכוב הבניין: חז"ל תולים את עיכוב בניין הבית לא רק באחשוורוש, אלא גם בישראל, ומסבירים את הביטוי - "בימים ההם... עשה משתה לכל שריו ועבדיו"[10], לדעת חז"ל, ביטוי זה מכוון לאמור בנחמיה, ש"בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גיתות בשבת"[11], הווה אומר, מאחר שבאותם ימים לא נשמרה השבת כהלכה ביהודה, וקיום המצוות התרופף, לפיכך גברה ידו של אחשוורוש, ועצר את בניין הבית.

משתה אחשוורוש – לציון הפסקת בניין המקדש: חז"ל דנים בתאריך המשתה שעשה אחשורוש. סעודה זו נקבעה, לאחר שהגיע למסקנה, שהמקדש לא יבנה יותר, לפיכך ראה לנכון לציין עובדה זו ברוב עם. אלו דברי הגמרא: "בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו עשה משתה", ומבואר בגמרא, שכיון שראה אחשורוש שמלאו שבעים שנה ולא נגאלו ישראל, אמר: עתה, בודאי כבר לא יגאלו. עמד והוציא את כלי המקדש בפני כל הקרואים במשתה, להוכיח לכל שמקדש לא יבנה עוד[12]. במדרש מוסיפים חז"ל, שהסעודה בבית אחשורוש נועדה לא רק לציון העובדה שהגלות נמשכת, אלא גם לציון הפסקת מלאכת הבניין שהחלו בה ישראל לפי הוראת כורש, וזה שלוש שנים שהעבודה בטלה ואין לה סיכוי שתתחדש. אלו דברי המדרש: "'בשנת שלש למלכו עשה משתה' - רבי נחמיה אמר: בשנת שלש לביטול מלאכת בית המקדש... 'עשה משתה'"[13]. כביטוי לביטול מלאכת המקדש, הוציא אחשורוש מגנזיו את בגדי הכהן הגדול וכלים אחרים מכלי המקדש, והציג אותם לראווה בפני הבאים למשתה, ככתוב: "בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו", ומבואר בדברי חז"ל, שהראה להם בגדי כהונה גדולה[14]. הצגת כלי המקדש בפני באי המשתה נרמזת במגילה במילים: "והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים"[15]. בכך הבינו הכל את מגמת המלך, שמקדש בירושלים לא יקום.

מאבק בין מרדכי והמן על המשך בניין ירושלים: במדרשי חז"ל מצינו, שהמן היה היועץ העיקרי אשר תבע מן המלך אחשורוש להפסיק את בניין הבית. לפי המתואר במדרש, התחיל המן את מאבקו להפסקת בנין המקדש עוד בארץ ישראל, והיה מיוזמי כתיבת אגרות השיטנה למלכי פרס. ומבואר שם: "כשהיו ישראל בונים חומת ירושלים בימי עזרא, באו השונאים ומנעו אותם מלבנות, ואמרו להם: שלא ברשות המלך אתם בונים! והם אומרים: ברשותו!" ומבואר במדרש "כיון ששלח [המן] את איגרת השיטנה [שמע המלך] לדבריו וביטל מלאכת בית המקדש"[16], משום כך יצא מרדכי מירושלים לשושן כדי לפעול לחידוש הבניין[17]. בעניין זה מובא בדברי חז"ל, שכאשר השתדל מרדכי בבית המלכות לאשר את בניין הבית, אמר אחשוורוש: "מרדכי מבקש לבנות בית המקדש: לבנות - אי אפשר!... אלא, הריני מגרה בו את המן, ויהא זה - בונה, וזה - סותר"[18]. עוד אומר המדרש, שהיה ראוי להפרע מהמן מיד - "ולמה גידלו הקב"ה? אמר... אילו נהרג המן כשיעץ לאחשוורוש לבטל את בנין בית המקדש, לא היה מי יודעו. אלא יתגדל, ואחר כך ייתלה... הרי אויבי הקב"ה - למפלתן הן מתגדלין"[19]. סיבה אחרת מנו חכמים, כדי ש"יבוא המן ויכנוס [אוצרות כסף וזהב]... ואחר כך יבוא מרדכי ויטול ממנו, ויבנה בו את בית המקדש"[20].

אסתר ובניין הבית: אף אסתר המלכה פועלת בשליחות מרדכי להשיג החלטה על בניין הבית. ומבואר במדרש בהסבר דברי אחשורוש לאסתר: "מה לך אסתר המלכה, ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש?" שכוונת השאלה היא - "חצי המלכות" - "ולא דבר שחוצץ למלכות!" שכן, חשש המלך, שמשעה שישראל יבנו מקדש, עלולים הם למרוד במלכות, ובכך תחצה מלכות אחשורוש לשתיים[21], לפיכך אמר לאסתר, כי לא יוכל למלא את בקשתה להקים מקדש, אם יש לחשוש שהדבר יגרום לחצות את מלכותו.

ישראל במשתה אחשורוש: המשתה מתואר בדברי חז"ל, שבכל יום היה אחשוורוש מוציא כלי מקדש אחרים – "וכשהיו ישראל רואים כלי המקדש לא היו רוצים להסב לפניו... ועשו להם [משרתי המלך] מסיבה לעצמם"[22]. אמנם התרחקו היהודים מרחק עין מן הכלים, אך על עצם המסיבה המלכותית לא ויתרו, משום 'שלום מלכות'. חלק מישראל אף בכו במהלך הסעודה, וכדברי המדרש: "ובשביל שראו בגדי בית המקדש היו בוכים ומספידים שם"[23], אך המשיכו ליהנות מסעודת המלך[24], כשהם מקוים שבדרך זו יוכיחו נאמנות לאחשורוש. מול כל אלה, מנסה מרדכי להניא את העם מללכת למשתה: "עמד והכריז עליהם, ואמר להם: לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשוורוש! שלא הזמין אתכם - כי אם ללמד עליכם קטגוריא [שהנה מקדש ה' בחורבנו וישראל שותפים לשמחה]. ולא שמעו לדברי מרדכי, והלכו כולם לבית המשתה. אמר ר' ישמעאל: שמונה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה ואכלו, ושתו, ונשתכרו ונתקלקלו... מיד אמר הקב"ה לשטן: הבא לי מגילה ואכתוב עליהם כלייה"[25].

גזירת הכלייה על ישראל - על שמאסו בבנין המקדש: חכמי התלמוד עוסקים בשאלה: "מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כלייה"? אחת התשובות שניתנו לכך בגמרא היא: "מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע!"[26] מן האמור בדברי חז"ל עולה, שיצא חרון אף על ישראל, על שהחניפו לאחשורוש, והשלימו עם העובדה שמקדש בירושלים לא ייבנה. המשתתפים במשתה בשושן ייצגו בכך דעת רבים מישראל, שנוח היה להם להשתקע בגולה. נמצא, ששמחתו של אחשוורוש על ביטול עבודת בית המקדש היה לה על מה שתסתמך. זו, אפוא, התשובה לשאלה, מדוע נגזרה כלייה על הדור, שכן, הסכימו בלבם, שהמקדש ישאר בחורבנו, ומאסו מרצונם בעבודת המקדש. אך הקב"ה - "סביביו נשערה מאד", ומדת הדין תובעת את שלה, וכך יצא הקצף ונגזרה הגזירה על ישראל.

תשובת ישראל לבניין המקדש - הביאה לביטול הגזירה: מתברר מדברי חז"ל, כי בעקבות התענית שקיבלו ישראל על עצמם לביטול הגזירה, חל שינוי בעם, וישראל התעוררו לתשובה. לפי המבואר בתרגום, בחרו ישראל בעת הצום שנים עשר אלף כהנים אשר תקעו בשופרות לזעוק אל ה'[27]. בכך רצו לבטא את חידוש מעמד הכהנים כעובדי ה' במקדש, שהם הנושאים תפילה לפני ה'. כך גם כאשר יצא מרדכי - "מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור"[28], להודיע לבני עמו, שישראל רשאים להקהל ולעמוד על נפשם ולהנקם מאויביהם - יצא "בעטרה שירושלים מצוירת עליה, וכהנים וחצוצרות בידיהם קוראים לחלוק לו כבוד"[29]. בכך הכריזו, למעשה, כי היעד העיקרי של התשובה הוא - בניין ירושלים וחידוש העבודה במקדש.


אחשורוש - וכלי המקדש

בציור נראה אחשורוש יושב בבית מלכותו בעת המשתה אשר עשה בשנת שלוש למולכו, כמו כן לציון העובדה שמקדש בירושלים לא ייבנה יותר. המלך הוציא את כלי המקדש, ככתוב: 'וכלים מכלים שונים'. ישראל השתתפו בסעודה למרות שבאה לציין את הנצחת החורבן, ועל כך נגזרה גזירה על העם.

לימוד הלכות המקדש מביא לבניין הבית: לפי המתואר במגילה, שלשת ימי הצום התקיימו בחג הפסח: ערב פסח, יום טוב ראשון של פסח, ויום ראשון של חול המועד[30]. ימים אלה לא היו ימי תענית בלבד, אלא ימי לימוד - כמובא בגמרא, שההלכות שנלמדו על ידי אנשי שושן בימי הצום, היו הלכות מעשיות הנוגעות למקדש ולירושלים בימי הפסח. מרדכי הראה לתלמידיו את מעשה קמיצת העומר במקדש. לפי המתואר בדברי חז"ל, תוך כדי כך הגיע המן עם הסוס להרכיב את מרדכי ברחוב העיר, ומצא, שהיו "עוסקין בהלכות מצות העומר, שהרי אותו יום ששה עשר בניסן היה, ובאותו יום היו מקריבין עומר בזמן שבית המקדש היה קיים. בא המן אצלם ושאל: במה אתם עוסקים? אמרו לו: במצות העומר, ככתוב: 'ואם תקריב מנחת בכורים לה''. אמר להם [המן]: קומו! שניצחו עשר מעות שלכם, שאתם קונים בהם חיטים לעומר, את עשרת אלפים ככר כסף שלי![31]" בכך, זכו ישראל לקיים תשובה כהלכתה על חטא מאסם במקדש, שכן, קמו גדולים וקטנים ועסקו יחדיו בהלכות המקדש, ובמצוה הנוהגת בירושלים בעצם הצום. כן למדו באופן מעשי את הלכות הקמיצה של העומר, ובאה התעוררות לשוב לארצם ותשוקה לחזור לעבודת בית המקדש, ולחדש שם את העבודה לפרטיה ולדקדוקיה.

מרדכי ואסתר מייעדים את אוצרות המן למקדש: משבאה הישועה, הפנו מרדכי ואסתר את מאמציהם לחידוש עבודת המקדש. המלך אחשורוש העמיד לרשות אסתר את בית המן צורר היהודים. אסתר המלכה העבירה את הנכסים שקיבלה מהמלך לידי מרדכי, וזה הקדיש מיד חלק נכבד של הסכום לבנין בית המקדש, וכדברי חז"ל: "לשלשה חלקים נחלק ממונו של המן: שליש למרדכי ואסתר, שליש לעמלי תורה, ושליש לבנין בית המקדש".

דריוש בן אסתר המלכה משלים את בניין הבית: מפסוקי ספר עזרא עולה, כי אכן, זכתה אסתר, ובנה דריוש הוא אשר השלים את בנין הבית[32]. וכתבו הראשונים: "אז היתה בטלה מלאכת בנין אלהים אשר בירושלים - עד שנת שתיים לדריוש מלך פרס. שאחר [שמלכו].... כורש ואחשוורוש - מלך דריוש בנו של אחשוורוש, שהוא בן אסתר... התחילו לבנות הבית עד שגמרוהו"[33]. ומקור הדברים במדרש: "אמר ר' יודן ברבי סימון: דריוש האחרון בנה של אסתר היה, טהור מאמו וטמא מאביו"[34].

מרדכי ראה בצרתה של ירושלים - וזכה לראות בשמחתה: זכה מרדכי ועלה לירושלים, והסתופף בחצרות הקודש של הבית השני אשר הושלם בימיו. כן זכה להמנות על חברי הסנהדרין, כמובא בגמרא: "מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה והיה יודע בשבעים לשון"[35]. בנוסף להיותו חבר הסנהדרין, נמנה בין הגזברים הממונים במקדש על הלשכות השונות, כמובא בתלמוד "פתחיה על הקינין" - זה מרדכי, שפותח בדברים ודורשן"[36].

[1] אסתר ב, ה.

[2] אסתר ג, יג.

[3] עזרא ו, טו; ראה ערך 'חנוכת בית שני'.

[4] מגילה ז, א.

[5] שיר השירים רבה פרשה ה.

[6] ראש השנה ג, ב.

[7] אסתר א, א.

[8] 'אסתר רבה' פרשה ה, ב.

[9] עזרא ד, ו.

[10] אסתר א, ג.

[11] נחמיה יג, טו

[12] מגילה יא, ב.

[13] אסתר רבה א, טו.

[14] אסתר רבה ב, א.

[15] אסתר א, ז.

[16] פתיחתא - ח אסתר רבה.

[17] דברי 'אגדת אסתר' ה, ט.

[18] ראה ילקוט שמעוני אסתר ג, א.

[19] אסתר רבה ז, ב.

[20] ילקוט שמעוני אסתר תתרנג.

[21] מגילה טו, ב. המקדש בירושלים שכן במרכז מלכות אחשורוש, אשר השתרעה מהודו במזרח עד כוש באפריקה במערב.

[22] ילקוט שמעוני תתרמ"ז.

[23] ילקוט שם.

[24] מגילה יב, א.

[25] ילקוט שמעוני אסתר תתרנז.

[26] מגילה יב, א.

[27] 'תרגום שני' אסתר ד, יז.

[28] אסתר ח, טו; ראה תרגום אסתר שם.

[29] תרגום שם.

[30] מגילה טז, א; וכן במדרש אסתר רבה פרשה י, ב.

[31] ויקרא רבה פרשה כח, ו.

[32] כמובא בעזרא ד, כד.

[33] רש"י שם.

[34] אסתר רבה פרשה ח, ג.

[35] מגילה יג, ב.

[36] מנחות סה, א.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש