מצווה הבאה בעבירה


מצווה הבאה בעבירה: מעשה של מצווה המבוסס על עבירה, אינו נחשב למצוה, ואין לעשותו.

נאמר בנביא: "והבאתם גזול, ואת הפסח, ואת החולה, והבאתם את המנחה - הארצה אותה מידכם אמר ה'?!"[1]. עוד נאמר: "כי אני ה' אוהב משפט, שונא גזל בעולה"[2]. מכאן למדו חכמים, שיש הקפדה בתורה, שהקרבת הקרבנות תיעשה באופן שאינו כרוך בעבירה. ומכאן לימוד לכל התורה ושאר המצוות שאין לעשותם בעבירה, והעושה מצווה הבאה בעבירה לא יצא ידי חובתו[3].

באיסור גזל: הגונב או הגוזל בהמה והקריב אותה במקדש - הקרבן פסול ואינו מתקבל והקדוש ברוך הוא שונאו, שנאמר: "אדם כי יקריב מכם"[4] - וזה אינו שלו[5], וכן דרשו חכמים: "אם עולה קרבנו"[6] - ולא הגזול[7]. וכתבו הראשונים: "הגונב או הגוזל והקריב - הקרבן פסול והקב"ה שונאו, שנאמר: 'שונא גזל בעולה', ואין צריך לומר שאינו מתקבל. ואם נתייאשו הבעלים - הקרבן כשר... ומפני תקנת מזבח אמרו, שהחטאת הגזולה, אם נודעה [גזילתה] לרבים - אינה מכפרת... כדי שלא יאמרו: מזבח אוכל גזילות!"[8] אמנם בעניין חטאת הגזולה - שלא נודעה גזילתה לרבים, העיד עליה ר' יוחנן בן גודגדא שהיא מכפרת, מפני תיקון המזבח[9]. ונחלקו חכמים בדבריו: יש מי שאמר, שמן התורה החטאת פסולה בין כשהתייאשו הבעלים ובין אם לאו, ומדברי חכמים הכשירו את החטאת שלא נודע שהיא גזולה - כדי שלא יהיו הכהנים עצבים, שמא הקריבו קרבן פסול, וימנעו בשל כך מן ההקרבה. ויש מי שאמר, שמן התורה - החטאת כשרה בכל מקרה, ומדברי חכמים פסלו את החטאת שנודע שהיא גזולה, כדי שלא יאמרו: מזבח אוכל גזילות[10]. להלכה כתבו הראשונים, שאם נתייאשו הבעלים של הבהמה - הקרבן כשר, אלא אם כן נודע הגזל ברבים, כדי שלא יאמרו: מזבח אוכל גזילות[11].


קרבן אדם הראשון

בציור נראה אדם הראשון כשהוא מקריב את קרבנו בהר המוריה. חכמים למדו מלשון הפסוק, 'אדם כי יקריב מכם', שכשם שקרבן אדם הראשון לא היה בו חשש גזל - כן כל הקרבנות לה' צריכים להיות ללא חשש גזל.

בשאר איסורים: אין מביאים מנחות ונסכים לא מן הטבל ולא מן החדש קודם לעומר, ולא מן המדומע, וכל שכן שאין מביאים מן הערלה או כלאי הכרם, מפני שהיא מצוה הבאה בעבירה שהקדוש ברוך הוא שונאה, ואם הביא - לא התקדשו להיות ראויים לקרבן, אבל התקדשו להיפסל ויהיו כקדשים פסולים[12]. ולמדו כן חכמים מן האמור בספר יחזקאל: "זאת התרומה אשר תרימו... ממשקה ישראל למנחה ולעולה ולשלמים לכפר עליהם"[13] - ממשקה ישראל, דבר המותר באכילה לישראל, ממנו אפשר להביא קרבן ולא מהאסור לאכילה[14].

מן המדרש

קרבנך יהא נקי מגזל – כקרבן אדם הראשון

"אם בקשת להקריב קרבן - לא תגזול לאדם כלום, למה? 'כי אני ה'... שונא גזל בעולה'. ואימתי אתה מעלה עולה ואני מקבלה? - כשתנקה כפיך מן הגזל. אמר דוד: 'מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו? - נקי כפים ובר לבב!' ומתחילת הקרבנות אתה למד [שנאמר]: 'אדם כי יקריב מכם קרבן', למה נאמר 'אדם'? אלא אמר הקדוש ברוך הוא: כשתהא מקריב לפני תהא כאדם הראשון, שלא היה גוזל מאחרים, שהוא היה יחידי בעולם. כך אתה - לא תהא גוזל מן הבריות, למה? – 'כי אני ה'... שונא גזל בעולה'".

[1] מלאכי א, יג.

[2] ישעיה סא, ח.

[3] סוכה ל, א.

[4] ויקרא א, ב.

[5] סוכה שם; רמב"ם הלכות איסורי מזבח ה, ז.

[6] ויקרא א, ג.

[7] בבא קמא סו, ב.

[8] רמב"ם איסורי מזבח ה, ז.

[9] גיטין נה, א.

[10] שם.

[11] רמב"ם שם.

[12] תוספתא מנחות ח, ל; תוספתא מעילה א, כז; פסחים מח, א; רמב"ם שם ה, ט.

[13] יחזקאל מה, טו.

[14] פסחים שם.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il