'מקדש בידי שמים' – הלכה או אגדה?


'מקדש בידי שמים' – הלכה או אגדה? האפשרות של ירידת מקדש משמים -דעה שהשתרשה בדברי פרשנים בתקופת הגלות.

מיד לאחר חורבן בית שני, זירז רבן יוחנן בן זכאי את ישראל לבנות מקדש, באומרו: 'מהרה יבנה המקדש', שכן, מצוה על כל אדם מישראל לקום ולבנות את המקדש מחורבנו בכל עת שהדבר מתאפשר[1]. במהלך דורות הגלות קיבל מאמר זה מובן חדש על ידי פרשנים אחדים, ובאופן הפוך מן הכוונה לה התכוון רבי יוחנן בן זכאי. לדעת פרשנים אלו כוונת המימרא - 'מהרה יבנה המקדש' - לומר, שייבנה בידי שמים. כך השתרשה דעה זו בציבור לא רק כפרשנות אלא גם כחלק מאמונת ישראל. לאור אמונה זו, מתבקשת מסקנה נוספת, והיא, שישראל מנועים מלבנות מקדש עד שירד מקדש משמים.

הדעה שמקדש ירד משמים - מנוגדת להלכה: כבר נתבאר בערך 'כיתות בבית שני'*, שעוד בהיות הבית על מכונו, היו כיתות בישראל שפרשו מן הציבור, וכן מן המקדש ועבודתו. כיתות אלה יצרו אמונה - העומדת בסתירה לתורת ישראל - שאחד מיסודותיה שמקדש ירד משמים[2]. מכאן זהירות כפולה ומכופלת בהבנה נכונה של דברי חז"ל, לבל יתפרשו שלא כהלכה, שכן, אחד מיסודות האמונה הוא, שאין שינוי במצוות התורה. ממילא, כשנאמר: "ועשו לי מקדש - ושכנתי בתוכם!" משמעות הדברים היא - עשייה בידים - כמצות ציצית שנאמר בה: "ועשו להם ציצית". אחד מכללי המצוות שבתלמוד קובע: "תעשה' - ולא מן העשוי"[3], ובכלל זה מקדש העשוי בידי שמים. הדבר נוגד גם את מטרת המצוה, שכן, אמרו חז"ל, שהקב"ה מתאוה להשרות שכינתו בעולם, בתנאי שיבנו לו ישראל מקדש[4]. מתברר, שהחשש שהטריד את רבן יוחנן בן זכאי, שמא יתחוללו שינויים הלכתיים כתוצאה מן החורבן והגלות, אשר ישבשו את קיום מצות המקדש לכשייבנה, חשש זה התאמת לא רק באשר למנהג מוטעה בענייני העומר, אלא גם באשר לאמונה מוטעית, שמקדש ירד משמים.

המקדש ויסודות האמונה: בטרם נסקור את השתלשלות אמונה זו שהתפתחה בגלות, ראוי להקדים, כי הדיון בעניין זה יש בו כדי לערער את יסודות האמונה. כבר הזהירו חכמים מלעסוק ב'מעשה מרכבה' אף לא ביחיד, ואמרו בעניין זה: "כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם"[5]. מאחר שהספר שלפנינו עוסק במצוות המעשיות שבתורה הנוגעות למקדש, הננו מנועים מלעסוק בנסתרות. בעניין זה כבר כתבו הראשונים: "דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים, אין לה, לא שינוי... הא למדת, שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם... ונאמר: 'לא בשמים היא'"[6]. העיקרון שאין שינוי קל במצוות, הוא מיסודות האמונה[7], בודאי שאין מקום לשינוי כביר ומהותי כדוגמת ירידת מקדש משמים. ברור, אפוא, מדוע הננו מנועים מלדון בשיטה פרשנית הנזקקת לתופעה שמימית. מאז שנכרתה הברית בסיני, שם אמרו ישראל: "נעשה ונשמע", מחוייבים כל ישראל לברית זו, מעתה לא נותרה אלא החובה שהבית ייבנה בידי אדם - כפי שקבעו כל מוני המצוות[8]. בניין המקדש בידי אדם דווקא, נקבע גם בסנהדרין שבכרם ביבנה[9], וכך מובא להלכה ברמב"ם[10].


המעמד בו נקבעה ההלכה: 'לא בשמים היא!'

בציור נראה הויכוח בין חכמי ישראל בביתו של רבי אליעזר (יושב על הכסא) שם יצאה בת קול ואמרה, שהלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: "לא בשמים היא", וכך נפסקה ההלכה בסנהדרין לדורות עולם.

'לא בשמים היא' - מעיקרי האמונה: עיקרון נוסף שקבע הרמב"ם ומקורו בתלמוד[11], שם נחלקו רבי אליעזר וחכמי הסנהדרין במעשה שאירע ב'תנור של עכנאי'. תחילה יצאה בת קול משמים להכריע כרבי אליעזר: "מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: 'לא בשמים היא'!... שכבר ניתנה תורה מהר סיני - אין אנו משגיחין בבת קול!" באותו מעמד נוכחו חכמי הסנהדרין כמו רבי עקיבא ואחרים, וכן רבן גמליאל נשיא הסנהדרין, אשר "עמד על רגליו ואמר: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי... אלא לכבודך, שלא ירבו מחלוקות בישראל". ומסיימת שם הגמרא בדברי אליהו: שהיתה נחת רוח לקדוש ברוך הוא, בעובדה, שחכמים נמנעו מלקבל פסק הלכה של בת קול, ואמר: "נצחוני בני! נצחוני בני!" כלומר, עמדו בניסיון. לאור האמור, שמדובר ביסודות האמונה, כל דיון אודות מצוה היורדת משמים מחייב זהירות, ובודאי כשמדובר במקדש, שנאמר בו: "ועשו לי מקדש"[12]. דעת רש"י בעניין זה כדעת שאר הראשונים, שכתב: "היתר ואיסור [כגון בתבנית המקדש] אין תלוי בו [באליהו הנביא] ד'לא בשמים היא'"[13]. לאור האמור, נעמוד על עיקרי הדברים שראוי להתבונן בהם בטרם מעיינים בדברי אותם פרשנים, הכותבים, שיש אפשרות של ירידת מקדש משמים.

דברי חכמים - משל וחידה: אחת האזהרות של הרמב"ם היא, לנקוט זהירות בהבנת מדרש אגדה כפשוטו, וכפי שכתב: "ראוי לאדם, שאם נזדמן לו דבר מדבריהם שהוא נגד המושכל - שלא ייחס החיסרון לאותם דברים [לחכמים במדרש] אלא ייחס החיסרון לשכלו. וכשיראה משל ממשליהם שפשוטו רחוק מאד מבינתו, ראוי לו להצטער מאד על כך, שלא הבין העניין"[14]. עוד כתב שם, שיש דרשנים "המביאים את דברי חז"ל כפשוטם... ואינם אלא משפילים אותם בתכלית השפלות... חי ה'! כי הכת הזאת מאבדים הדר התורה... ומי יתן ושתקו!"[15]. עוד כתב, שלעומת דרשנים אלה יש חכמים, "שנתברר אצלם שיש בדבריהם [של חכמים] פשט וסוד... ודיברו [חכמים] על דרך החידה והמשל"[16]. המסקנה מדבריו, שיש להזהר גם בדברי רש"י, שמא אינם כפשוטם.

מקדש משמים - ועיקרי האמונה: כתבו ראשונים, שאדם המאמין לתומו באמונה הסותרת את התורה, כגון, שמקדש יורד משמים - מחובתו לעשות תשובה על "חטא עיוני... והשקפה בלתי נכונה"[17], שכן, האמין בדבר הסותר את עיקרי האמונה. עוד אמרו: "משה רבינו… אמר לנו שלא נשארה מצוה בשמים לתת!... עד סוף כל הדורות... וכל נביא שיעמוד… ויאמר, שאחת מכל המצות... בטל חיובה... הכחיש נבואתו של משה רבינו, שהוא אמר: 'לנו ולבנינו עד עולם'!"[18] עוד הזהירו: "כאשר יפקפק אדם ביסוד [אחד] מאלו היסודות - הרי זה יצא מן הכלל, וכפר בעיקר'"[19].


מקדש עתידי לפי כיתות מדבר יהודה

בציור נראית תכנית מקדש עתידי, שהגו אנשי כיתות מדבר יהודה, אשר התרחקו מן המקדש בימי בית שני, והאמינו בהופעת מקדש אחר בידי שמים (ראה ערך 'כיתות'). תיאור הבית נמצא בספר 'מגילת המקדש', שנמצאה ופוענחה על ידי פרופ' יגאל ידין במערות מדבר יהודה, ראה בספר 'מגילת המקדש'.

מקדש ירד משמים – מדרש אגדה: אחד הדברים שגרמו להתפשטות הדעה שמקדש ירד משמים, הוא מדרש אגדה המופיע במקומות רבים. וכגון, על הפסוק: "לבנימין אמר"[20]: "'חופף עליו' [על המקדש] - בעולם הזה. 'כל היום' - לימות המשיח. 'ובין כתפיו שכן' - בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא"[21]. פירוש הדברים בדרך הפשט, שישראל יבנו בעתיד מקדש 'בנוי ומשוכלל', כלומר בית מפואר ובאמצעים חדשניים. אולם מתברר שבדברי כמה מן הראשונים פירשו מאמר זה, שעניינו, שהמקדש ייבנה בידי שמים, זאת, כשהמדרש אינו אלא דבר אגדה, וכלל אמרו בירושלמי: "אין למדים מן ההגדות"[22]. יש מחכמי ישראל השוללים את ההתעסקות בדברי אגדה, שכן, ניתן להסיק ממנה מסקנות מנוגדות להלכה, וכגון מה שמובא במסכת סופרים טז, ב: "אמר ר' יהושע בן לוי: הדא אגדתא: הכותבה - אין לו חלק לעולם הבא! והדורשה – מתחרך [נכווה בגחלתה]. והשומעה - אינו מקבל שכר![23]" עוד מצינו בירושלמי: "רבי זעירא מקנתר לאילין דאגדתא, וצווח להון: סיפרי קיסמי [ספרי קוסמים]![24]" לאור האמור כתבו הגאונים בעניין זה: "אין סומכין על אגדה"[25]. כך גם כותב הרמב"ם: "לעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות... ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה"[26].

שלשה פרשנים: לעומת האמור, יש כמה מן הראשונים שהסתמכו על דברי האגדה במדרש - "לבנימין אמר". נמצא, שמאמרו של רבי יוחנן בן זכאי קיבל בתקופת הגלות משמעות הפוכה ממה שהתכוון כנ"ל[27]. ניתן לציין שלשה פרשנים שהסתמכו על מאמר חז"ל זה. הפרשן הראשון הוא רש"י. פירושו מובא בתלמוד, אגב דיון בשאלה בדבר האפשרות שיבנו ישראל מקדש במהירות סמוך לפסח בלילה. כן יתכן שיבנו את בית המקדש אף ביום טוב עצמו, כשהשאלה בגמרא, לדעתו[28]: האם ניתן לבנות מקדש בלילה וביום טוב[29], זאת, כדי שיוכלו לקיים ביום ראשון של חול המועד את הבאת העומר? ותשובת רש"י, שתיתכן מציאות של בניין המקדש בלילה וביום טוב, ובלשונו: "במה דברים אמורים? - בנין הבנוי בידי אדם, אבל מקדש העתיד שאנו מצפין – 'בנוי ומשוכלל' - הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר: 'מקדש ה' כוננו ידיך'"[30]. למעשה כתבו ראשונים ואחרונים העוסקים בסוגיא זו, שכאשר נאמר בגמרא "דאיבני בליליא" - דברים ככתבם, שניתן לבנות מקדש בלילה, שכן לא מצינו מצות עשה בתורה לבנות מקדש ביום דווקא, וממילא אין איסור לבנותו בלילה. מה שמצינו בדברי חז"ל הוא, שחנוכת המקדש, וההקמה הסופית של המקדש לחלקיו, היא שצריכה להיות ביום, וכלשון חז"ל בתלמוד: "'וביום הקים את המשכן': ביום מקימו, בלילה אין מקימו"[31]. כך גם פסקו הראשונים להלכה: "'וביום הקים את המשכן' - ביום מקימין - לא בלילה"[32]. לאור האמור, הדעה המובאת בדברי רש"י, שאין בונים דבר במקדש בלילה, עומדת בסתירה לדברי חז"ל בגמרא, האומרת כדבר פשוט שבונים מקדש גם בלילה. ממילא גם המסקנה שהסיק רש"י, שירד מקדש משמים בלילה, אין לה הוכחה מדברי חז"ל.

פירוש חריג של רש"י – על פי 'מעשה מרכבה': כאמור, מדובר בסוגיא אחת בתלמוד[33], בה חרג רש"י משיטתו הכללית, האומרת, שהמקדש ייבנה בידי אדם. להבנת דבריו בסוגיא זו, יש לשים לב לסתירה בדבריו: מחד גיסא כתב, שהמקדש ייבנה במלאכת בשר ודם, ובלשונו: "אימתי תגמר המלאכה?[34]" ברור מדבריו אלה, שהמושג 'גמר מלאכה' משמעותו, גמר מלאכת הבניין בידי אדם, וכך כתב בסוגיות רבות בתלמוד, שבניין המקדש יהיה בידי אדם[35]. מאידך כתב בהמשך פירושו בסוגיא זו, שהמקדש "יגלה ויבוא משמים"[36], לכאורה סותר רש"י את דבריו מניה וביה? אכן, יש מן הראשונים שכתב, כי סוגיא זו – "אי אפשר להעמידה! והרי הם דברי יחיד... וגדולי הרבנים [רש"י] פירשוה מתוך כך - שמא ייבנה על ידי נס"[37]. אולם למעשה יש לרדת לכוונת רש"י כפשוטה, שכן, בפירושו מבחין רש"י בין הסוגיא בשבועות[38], האומרת שאין לבנות מקדש בלילה, ואין לבנות מקדש ביום טוב, וכוונת חז"ל לומר, שכך היא המצוה בעת שיבואו להרחיב את העזרה בבית שלישי - "הבנוי בידי אדם" – כלשונו. מאידך כתב: "אבל מקדש העתיד שאנו מצפין, בנוי ומשוכלל [כנזכר באגדה] הוא יגלה ויבוא משמים". הווה אומר, אף לדעת רש"י, מצות בניין המקדש לעולם קיימת - כמובא במסכת שבועות, מקדש זה לדעת רש"י נבנה בידי אדם עם כל ההנחיות ההלכתיות. עם זאת, יש מקדש אחר העתיד להתגלות באחרית הימים, ולדעת רש"י מקדש זה יבוא משמים. נמצא, שאין כאן 'שיטת רש"י' האומרת שמקדש שלישי לא ייבנה בידי אדם – כפי שתולים ברש"י, אלא המשך שיטת חז"ל שמקדש ייבנה ביד אדם. עם זאת הציג רש"י אפשרות ניסית שעתיד להגלות מקדש שמימי באחרית הימים. אכן, מצינו בדברי רש"י, שפעמים דרכו בפירושיו, להסביר דבר על דרך הסוד, כחלק מדיון ב'מעשה מרכבה', ובלשונו: "יש דברים... שאתה מצווה לסותמן, כגון, 'מעשה מרכבה'"[39], לכן סתם את דבריו ולא פירש. ובכגון זה אמרו חכמים: "אין לך עסק בנסתרות"[40]. העולה מן האמור, שאף לשיטת רש"י בית שלישי ייבנה בידי אדם כדעת חז"ל בסוגיא בשבועות.

המאמין בשיטה שיירד מקדש משמים – הגדרתו בהלכה: לא מצינו מדרש חז"ל או דיבור ברש"י, האומר, שכיון שיש אפשרות שיירד אי פעם מקדש משמים במעשה ניסים, נאסר מעתה לבנות מקדש ככתוב בתורה. גם לא מצאנו שרש"י קבע להלכה שיטה חדשה, החולקת על הראשונים מוני המצוות, הקובעים כולם כי "ועשו לי מקדש" זו מצות עשה לדורות[41], וכביכול, סובר רש"י, שמאתיים המצוות המתקיימות במקדש בטלו, וחובה, לדעתו, להמתין שיירד מקדש משמים. ברור, שמי שאומר כן בשם רש"י לא רק שמעוות את דבריו, אלא קובע בכך שחל שינוי עצום בתורת משה, כלומר: עד חורבן בית שני היתה מצוה לבנות מקדש בידיים ולהקריב קרבנות - ככתוב, ומאז החורבן התחדשה מצוה, וישראל פטורים מן המצוות הללו, ומאז עבר החיוב לידי הקב"ה. כבר הובא לעיל, שהאומר שחל שינוי קל במצוות התורה יוצא כנגד יסודות האמונה, על אחת כמה וכמה, שאדם מישראל המפיץ דעה, שישראל פטורים ממאתיים מצוות, בין אם הוא עושה זאת לתומו, ובין אם עשה זאת ביודעין, נכנס, חלילה, להגדרה של 'אפיקורס'. זו, על כל פנים, ההגדרה ברמב"ם, הכותב בעניין המפקפק באחד מעיקרי אמונת ישראל: "כאשר יהיו קיימים לאדם כל היסודות הללו [שלש עשרה העיקרים, ובכלל זה, שאין שינוי בתורה] ואמונתו בהם אמתית - הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וחובה לאהבו ולחמול עליו... וכאשר יפקפק אדם ביסוד [אחד] מאלו היסודות, הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר! ונקרא 'מין' ו'אפיקורוס' וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו. ועליו הוא אומר: 'הלא משנאיך ה' אשנא... לאויבים היו לי'"[42].

ראשונים אחרים בעקבות רש"י: כאמור רש"י נזקק למושג 'מקדש משמים' לצורך תירוץ קושיא בסוגיית הגמרא. למרות הבעיה בפירוש זה של רש"י, הולך אחד הראשונים בעקבותיו. כשהוא דן בשאלה: "היאך נבנה [המקדש] ביום טוב סמוך לשקיעת החמה, והלא יום טוב הוא?" ותירץ: "אין לנו לפרש בזה אלא כמו שפירש רש"י, שבנין בית המקדש לעתיד לבוא, ירד בנוי מן השמים, כדכתיב 'מקדש ה' כוננו ידיך'"[43]. כך גם פרשן נוסף כותב: "'מהרה יבנה בית המקדש' – כלומר, לפי שעה יהיה בנוי - כהרף עין! לפי שהקב"ה בעצמו יבנהו, כאשר דרשו חכמים: 'שלם ישלם המבעיר את הבעירה' - אמר הקב"ה: אני הצתי אש בציון, כדכתיב: 'ויצת אש בציון'... ואני עתיד לבנותה באש, דכתיב[44]: 'ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב'"[45]. מדובר, אפוא, בשלשה פרשנים בלבד, שחרגו מן הפירוש של רבי יוחנן בן זכאי למושג "מהרה ייבנה המקדש". כעין זה כתבו בתוספות: "יש לומר, דהיינו בית המקדש דלעתיד שהוא עשוי מאליו בידי שמים... וכן מפרש במדרש תנחומא"[46]. יש להעיר בעניין זה, שבתנחומא כתוב ההיפך: "'אם בחוקותי תלכו... ונתתי משכני בתוככם'... אני מניח את העליונים וארד ואשכון ביניכם... נתאווה הקב"ה, שכשם שיש לו דירה למעלה, יהא לו דירה למטה... אמר להם הקב"ה: לא יצאתם ממצרים אלא על מנת שתעשו לי משכן [דווקא ישראל יעשו] ואשרה שכינתי בתוככם, שנאמר: 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'"[47].

מדרשי אגדה על דרך משל: רש"י עצמו חולק על פירוש המאמר "ואני אהיה לה... חומת אש", וכותב, ש"חומת אש" מובנו אינו כפשוטו. בנבואה זו אין מדובר כלל על המקדש אלא על הגנה על יושבי העיר ירושלים. כמו כן, ההגנה על העיר אינה בחומה של אש, אלא מדובר במשל, כלומר, הגנה של בורא עולם על ירושלים, ובלשונו: "'ואני אהיה לה לירושלים' – למגן! - כאילו 'חומת אש', סביב לה. וגם בתוכה תשכון שכינתי לכבודכם [לכבוד ישראל שבנו את המקדש בירושלים]"[48]. כך גם חז"ל במדרש, מסבירים את הפסוק - "מקדש ה' כוננו ידיך", שאינו אלא על דרך משל, ובדרך 'כביכול': "כשבא [הקב"ה] לבנות בית המקדש, כביכול בשתי ידיו, שנאמר: 'מקדש ה' כוננו ידיך'"[49]. המלה 'כביכול' מעידה בבירור שמדובר במשל, ולפלא שאינה נזכרת בדברי הפרשנים הנ"ל.

מקדש משמים בכתבי הרמח"ל ב'משכני עליון': יש מי שהביא ראיה ל'מקדש משמים' מדברי הרמח"ל בספרו 'משכני עליון'[50]. הרמח"ל מסביר, שעתיד להבנות מקדש על דרך הסוד, זאת, על פי מאמר חז"ל בתלמוד, האומר, שבסוף ששת אלפים שנה של עולם הטבע, יחרב העולם, ובסוף אלף שנה נוספות יחיו המתים ויתחדש עולם אחר, השונה לחלוטין מעולמנו[51]. בעולם חדש זה יהיו 'שמים חדשים' ו'ארץ חדשה', וגם האנשים יהיו אחרים, וכן שאר הבריות. בקשר למאמר זה כותב הרמח"ל, "שהבית העליון [מקדש של מעלה] יתפשט ויגיע למטה... כי לא ייעקר הבית העליון [שבשמים] ממקומו, רק יתפשט ויגיע למטה; ואז יבנה [הקב"ה] סביבותיו בניין חומרי... והנה על פי הסוד הזה כתוב: 'מקדש - ה' כוננו ידיך'". כאמור, מדובר אודות עולם שלאחר תחיית המתים. לא כן באשר לעולמנו, בו חייבים ישראל במצוות והמקדש ייבנה בידי אדם. בעניין זה כתב: "'אין כל חדש תחת השמש!' וכל הדברים המתחדשים בכל יום תמיד בכל ששת האלפים שנה, כבר נגזרו מתחילה, וכן נבראו. כי רק ככלות זה הגבול הראשון [של ששת אלפים שנה] יהי חידוש!... וזה האמת!" מתוכן הדברים נראה, שלמקדש עתידי כעין זה התכוון גם רש"י, ומקדש כזה האמור להיות בעולם אחר, ועל פי הסוד, אינו עומד בסתירה להלכה.

[1] ראה ערך 'מהרה יבנה המקדש'.

[2] עיין בערך האמור – 'מן המחקר'. והאמת צריכה להיאמר, שתיאור דומה מובא בספר 'חזון יוחנן', אודות 'אותו האיש', שם נאמר, כי "העיר הקדושה ירושלים יורדת מן השמים מאת האלהים".

[3] כך גם סוכה ומזוזה, שנאמר בהם: "תעשה", ראה סוכה יב, א; ומנחות מ, ב.

[4] עיין ערך 'מהרה יבנה המקדש' – 'מעולם המחשבה'.

[5] משנה חגיגה ב, א.

[6] רמב"ם יסודי התורה ט, א.

[7] לחיזוק אמונה זו בציבור, מקובל בישראל לפתוח את התפילה במילים: "לא יחליף האל ולא ימיר דתו לעולמים", כלשון הפיוט: 'יגדל אלהים חי', ולסיים את התפילה באמירת שלשה עשר העיקרים שקבע הרמב"ם.

[8] ראה רמב"ם ספר המצוות כ; ורמב"ן בהשגות שם שורש י. סמ"ג מצוה קס"ג; ספר החינוך מצוה צה, ועוד.

[9] ראה ערך 'מהרה יבנה המקדש'.

[10] ספר המצוות מצות עשה כ; והלכות בית הבחירה א, א.

[11] בבא מציעא נט, ב.

[12] כן כתבו הראשונים, שבמלאכת המשכן מצינו רמ"ח עשיות כנגד רמ"ח מצוות עשה, כגון: 'ועשו ארון', 'ועשית מנורה', 'ועשית בגדי קודש' – ראה רבנו בחיי, ובעל תולדות יצחק שמות לט, מג.

[13] רש"י מסכת שבת קח, א; ד"ה "מאי אם יבא אליהו ויאמר".

[14] הקדמה לפירוש המשנה.

[15] הקדמה - בהמשך.

[16] פירוש המשנה לרמב"ם פרק חלק.

[17] מורה נבוכים ג, מו.

[18] הרמב"ם באיגרת תימן.

[19] פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פרק חלק, עיין שם, שהתבטא בחריפות כנגד המפקפק באחד העיקרים.

[20] דברים לג, ב

[21] ספרי דברים וזאת הברכה פיסקא שנב.

[22] ירושלמי פאה ב, ד.

[23] וכך גם בירושלמי שבת פרק טז.

[24] ירושלמי מעשרות ג, ד.

[25] רב האי גאון ספר האשכול.

[26] הלכות מלכים יב, ב.

[27] ראה אגרות הרמב"ם עמ' סט; שם כתב, שפעמים, דרכם של בני אדם לקחת מימרא, שיצאה מפי חכם, והתכוון בה לשרש דעה מוטעית הקיימת בציבור, ובאים שומעי דברו, ומסתמכים על מימרא זו עצמה - כדי ל"הוכיח", הפוך מדעת בעל המימרא, ולדעתם, בעל המאמר סבור כאותה דעה שיגע ועמל כדי לשרש אותה.

[28] בניגוד לפרשנים דלעיל.

[29] סוכה מא, א; ד"ה 'דאיבני בחמיסר' ומפרש רש"י: "[בלילה] סמוך לשקיעת החמה". רש"י התקשה בשאלה איך יתכן מקדש בלילה, ועוד בחמישה עשר בניסן שהוא יום טוב? ומכאן תשובתו דלעיל.

[30] סוכה מא, א.

[31] שבועות טו, ב.

[32] רמב"ם בית הבחירה א, יב.

[33] סוכה מא, א: וכן אותה סוגיא בשינויי לשון בראש השנה ל, א.

[34] סוכה מא, א: ד"ה 'דאיבני אימת'.

[35] עיין ערך 'מקדש בידי אדם' – שיטת רש"י.

[36] שם בסוגיא.

[37] בית הבחירה למאירי ראש השנה ל, א.

[38] שבועות טו, ב.

[39] פירושו של רש"י ל"מאמר פתוח - ומאמר סתום" שבת קד, א.

[40] חגיגה יג, א.

[41] ראה רמב"ם ספר המצוות עשה כ; רמב"ן שם שורש י; סמ"ג עשה קסג; ספר החינוך צה, ועוד.

[42] פירוש המשנה לסנהדרין פרק י.

[43] ראה ריטב"א סוכה מא, א; וכך כתבו בתוספות סוכה מא, א; ד"ה 'אי נמי'.

[44] רש"י זכריה ב, ט.

[45] ראב"ן ראש השנה ל, א; המפרש את דברי אגדה בבבא קמא ס, ב; כפשוטם.

[46] שבועות טו, ב. גם בתוספות סוכה מא, א; ד"ה 'דאשתקד' חלקו עליהם, וכתבו, שמקדש ייבנה בידי אדם, ותחילה יבנו ישראל מזבח, עיין שם.

[47] תנחומא בובר ויקרא כו ג; מדרש אגדה ויקרא פרק כו ג; וכבר תמהו רבים על על דברי תוספות אלו, שלא הביאו מקור לדבריהם, היכן בתנחומא, כי לא מצאנו שם מקור ודאי, אלא שיטה הפוכה – כנ"ל. כן ראה מדרש תנחומא פקודי א; עיין שם. תנחומא פרשת תצוה ב.

[48] רש"י זכריה ב, ט.

[49] מכילתא דרבי ישמעאל – שמות טו, יז. ילקוט שמעוני שם. מדרש שכל טוב שם.

[50] חלק א.

[51] סנהדרין צז, א.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il