מעיל


מעיל: אחד מארבעה בגדי הזהב של הכהן הגדול.

המעיל הוא בגד עליון שהכהן הגדול לובשו מעל הכתונת, ומעליו הוא לובש את האפוד, ולפיכך הוא נקרא בתורה 'מעיל האפוד'[1]. המעיל עשוי מצמר צבוע תכלת[2], וכל חוט ממנו שזור משנים עשר חוטים[3]. בראש המעיל, באמצעיתו, יש פתח שהכהן מכניס בו את ראשו כשהוא לובשו, ולפתח זה נעשתה כמין מכפלה, ככתוב: "והיה פי ראשו בתוכו, שפה יהיה לפיו סביב - מעשה אורג... לא יקרע"[4]. בשולי המעיל היו תלויים שבעים ושנים פעמונים ורימונים[5].

צורתו: יש אומרים שהמעיל הוא בגד סגור, כמין חלוק[6], המכסה את כל גופו של הכהן הגדול עד רגליו[7], ויש בו פתח לצוואר ולראשו של הכהן הגדול, ודומה לכתונת*[8]. ויש אומרים שהמעיל הוא בגד בעל כנפיים משני צדדים, כלומר, בגד הפתוח מלפנים מלמעלה עד למטה, והלובשו יכול לפתוח אותו או לסגור אותו ולכסות בו את כל הגוף, אלא שהוא סגור למעלה, באזור הצוואר, ושם יש לו פתח להכניס בו את ראשו של הכהן הגדול[9]. ויש סוברים לשיטה זו, שהיה המעיל פתוח גם מאחוריו[10]. המעיל היה מגיע עד הרגלים[11]. במעיל לא היו שרוולים - בתי ידים[12], אלא פתחים להוציא בהם את הידיים[13]. ויש אומרים שהיו לו שרוולים[14]. פתח הראש במעיל נעשה בדרך "מעשה אורג", ולא בתפירה במחט[15], שבשעת האריגה משאירים בו פתח[16]. להלכה כתבו הראשונים: "המעיל כולו תכלת, וחוטיו כפולין שנים עשר. ופיו ארוג בתחילת אריגתו. ואין לו בית יד אלא נחלק לשתי כנפיים, מסוף הגרון עד למטה כדרך כל המעילים. ואינו מחובר אלא כנגד כל הגרון בלבד"[17]. נראה מדבריו שהמעיל יש לו כנפיים - אחת לפנים ואחת לאחור[18], וכך נעשה ב'מכון המקדש'.

פעמונים ורימונים: בשולי המעיל היו תלויים פעמונים ורימונים[19].


הפעמונים היו עשויים זהב[20], והיו עשויים מזגים ומענבלים שהיו תלויים בתוכם[21], והענבלים היו מקישים בזגים ומשמיעים קול[22], כמו שנאמר: "ונשמע קולו בבואו אל הקודש"[23]. שבעים ושנים פעמונים היו תלויים במעיל, שלושים וששה בכל צד[24].

מעיל התכלת של כהן גדול

בתמונה נראה המעיל כפי שנעשה ב'מכון המקדש'. האריג עשוי חוטי צמר, כל חוט שזור משנים עשר חוטים. צבע התכלת נעשה מן החילזון המדעי – מארגמון קהה קוצים. בצוואר המעיל קיים אריג כפול, ככתוב - "פי ראשו בתוכו", ובשולי המעיל נקבעו שבעים ושנים פעמונים ורימונים.

הרימונים היו עשויים מחוטי צמר צבועים בתכלת*, ארגמן* ותולעת שני*[25], וכל חוט היה שזור משמונה חוטים מכל מין, סך הכל עשרים וארבעה חוטים[26]. הרימונים נעשו כמין רימונים שלא פיתחו פיהן[27], כלומר כרימונים קטנים שהכתר שבראשם עדיין סגור[28], ויש מפרשים: כרימונים בשלים כל צרכם שקליפתם לא התבקעה, כדרך רימונים שנשארו על העץ לאחר גמר בישולם[29]. מספר הרימונים היה כמספר הפעמונים – שבעים ושנים[30].

הפעמונים והרימונים היו תלויים במעיל לסירוגין – פעמון ורימון, פעמון ורימון, ונמצא שבין כל שני פעמונים היה רימון, ובין כל שני רימונים היה פעמון[31]. ויש אומרים, שהפעמונים היו בתוך הרימונים, כלומר כל רימון היה חלול, והפעמון היה טמון בו ונראה מתוכו[32].

המעיל מכפר: אמרו חכמים שהמעיל מכפר על לשון הרע, שכן, "יבוא דבר המשמיע קול - המעיל שיש בו פעמונים המשמיעים קול - ויכפר על לשון הרע – עבירה הנעשית בהשמעת קול[33].

בעניין איסור קריעת המעיל ושאר בגדי כהונה, עיין ערך 'לא יקרע'.


מעולם ההלכה

מעיל התכלת - האם חייב בציצית?

מעיל התכלת נדון בדברי האחרונים האם הוא חייב בציצית, שכן היו לו ארבע כנפות. הדבר לא נזכר במקורות חז"ל, ולא מצינו שהטילו בו ציצית. יש מן האחרונים שפטר את הבגד מציצית (הרדב"ז הלכות כלי המקדש ט, ג) מאחר שיש למעיל זה צורה מיוחדת, לא כשאר בגדים של ארבע כנפות. בספר מנחת חינוך (מצוה צט) פטר את הבגד מציצית, שכן דרשו חז"ל: "'כנפות כסותך' - ולא של אחרים", וטלית שאולה פטורה. מעתה שמעיל זה של הקדש הוא, ואינו בגד פרטי ממילא פטור הבגד מציצית. מאידך יש מן האחרונים שכתב (הרב מ. כשר) שכיון שהבגד נעשה במיוחד עבור כהן גדול הרי זה "כסותך" וחייב בציצית. לאור האמור נעשה מעיל התכלת שב'מכון המקדש', כשכנפות הבגד מעוגלות, כדי לא להכנס למחלוקת (ראה ציור).

מעיל כהן גדול – וארבע הכנפות

מעיל הכהן הגדול היו בו ארבע כנפות, ונחלקו האחרונים האם חייב בציצית. כדי לא להכנס למחלוקת הכינו ב'מכון המקדש' בגד שהכנפיים שלו מעוגלות (ראה ציור) ובכך לצאת ידי ספק בהלכה.

[1] שמות כח, לא, רש"י ורשב"ם שם.

[2] שמות שם.

[3] יומא עא, ב. רמב"ם הל' כלי המקדש ט, ג.

[4] שמות כח, לב.

[5] שם לג- לד.

[6] רש"י שמות כח, ד. רש"י אינו מסביר מהו 'חלוק', אולם לאור העובדה שהוא משווה אותו לכתונת, וכן מהשגות הרמב"ן על רש"י (שם פסוק לב) נראה, ש'חלוק' הוא בגד סגור מלפנים ומן הצדדים. ונראה שגם הראב"ד סובר כרש"י, שכן הרמב"ם (כלי המקדש ט, ג) כותב, שהמעיל "נחלק לשתי כנפיים מן סוף הגרון עד למטה", והראב"ד שם משיג עליו וכותב: "אלא נחלק – וגם זו מנין לו?" מדברי יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים ג, ז, ד), נראה, שנקט בשיטה זו, שכתב, ש"הכתונת הזו (המעיל) לא היתה משתי חתיכות תפורות בכתפיים ובצד, אלא הייתה גלימה ארוגה אחת גדולה מאד, ופתח הצוואר בה לא היה פתוח לרוחב אלא לאורך, מצד החזה ובגב באמצע".

[7] יוסף בן מתתיהו לעיל.

[8] רש"י שם. יוסף בן מתתיהו שם.

[9] רמב"ן שמות כח, לב. וכן נראה מלשון הרמב"ם כלי המקדש שם, וכך פירשו הכס"מ והמהר"י קורקוס והרדב"ז שם בדעתו, ששיטתו כשיטת הרמב"ן, וכ"כ מרכבת המשנה שם: "ודברי רבנו אות באות כדעת הרמב"ן". ויש שביארו בדעת הרמב"ם שהמעיל אינו פתוח מלפנים, אלא משני צדי הגוף, מימין ומשמאל (תפארת ישראל ב"קופת הרוכלים" שבתחילת פירושו לסדר מועד, "כללי בגדי קדש של כהונה"). וראה עוד בעניין זה בספר "בגדי כהונה" לרבי משה לייב שחור, עמ' פא - פב.

[10] כן כתבו בדעת הרמב"ם הרדב"ז כלי המקדש שם, והמנחת חינוך צט, ד. מדברי הרדב"ז נראה, שלדעתו, אם המעיל אינו פתוח מאחוריו – אין כאן שתי כנפים, אולם מלשון הרמב"ן לעיל, נראה, שהמעיל היה פתוח רק מלפניו (שכתב: "והמעיל כולו מחולק מלפניו עד למטה", ולא הזכיר שהוא מחולק גם מאחריו), ובכל זאת שני צדדי הבגד שמלפניו, מימין ומשמאל, הם שנקראים שתי כנפיים (כמו שכתב שם: "ומלפניו שתי כנפיים, מכסה בו ומגלה כרצונו"). וראה בדברי הרדב"ז שם שתמה באמת, למה היה המעיל צריך להיות פתוח מאחור.

[11] רמב"ן שם, יוסף בן מתתיהו שם.

[12] רמב"ם שם, רבי אברהם בן הרמב"ם שמות כח, לא, רמב"ן שם.

[13] רדב"ז שם. יוסף בן מתתיהו שם.

[14] ראב"ד שם.

[15] שמות כח, לב ורש"י שם.

[16] רשב"ם וחזקוני שם. רמב"ם כלי המקדש ט, ג; וכן נראה מהרמב"ן שמות כח, לא: "וציוה הכתוב שיהא הפתח ארוג עמו". והדבר צריך עיון כיצד אפשר לעשות כן. אבל יוסף בן מתתיהו שם כותב ששפה היתה תפורה לפתח הצוואר כדי להסתיר את הכיעור שבגזירה, ומשמע שהפתח נעשה בגזירה, ולדבריו מעשה אורג נאמר על הבגד כולו ולא על פתח הצוואר.

[17] רמב"ם כלי המקדש ט, ג.

[18] כך פירש בעל 'תפארת ישראל' ב'קופת הרוכלים', וראה להלן שמשום כך דנים האחרונים בשאלה, שמא יש להטיל ציצית במעיל.

[19] שמות כח, לג - לד.

[20] שם.

[21] זבחים פח, ב. רש"י שמות כח, לג. רמב"ם כלי המקדש ט, ד.

[22] רש"י שם. ויש אומרים שהפעמונים היו מקישים זה בזה (רשב"ם שם). וראה אריכות דברים בעניין הפעמונים והרימונים ב'שערי היכל' לזבחים, מערכה ריח.

[23] שמות כח, לה.

[24] זבחים שם, כתנא קמא, אבל רבי דוסא שם סובר שהיו שלושים ושישה פעמונים, שמונה עשרה בכל צד. רמב"ם שם.

[25] שמות כח, לג - לד.

[26] יומא עא,ב ורש"י שם ד"ה משזר, רמב"ם כלי המקדש ט, ד.

[27] זבחים פח, ב.

[28] רבי אברהם בן הרמב"ם שמות כח, לג, וכן נראה מהרמב"ן (שמות כח, לא) שכתב: "כעין רימונים קטנים שלא פתחו פיהם".

[29] רש"י שם.

[30] ויקרא רבה כא, ז. רבי אברהם בן הרמב"ם שמות כח, לג, בשם חז"ל.

[31] רש"י ורשב"ם בשמות כח, לג, ורש"י בזבחים פח, ב ד"ה ענבלים, וכתב שם שמה שנאמר בתורה שהפעמונים היו "בתוך הרימונים" הוא לאו דווקא. רמב"ם הלכות כלי המקדש שם. וראה כס"מ שם שכתב שפשט לשון הברייתא בזבחים כדעה זו. גם יוסף בן מתתיהו בתיאור המעיל שלו (קדמוניות היהודים ג, ז, ד) נוקט בשיטה זו.

[32] רמב"ן שמות כח, לא. והראב"ע בפירושו הארוך שם פסוק לג הביא את שתי הדעות, וכתב שהדעה הראשונה (שהפעמונים היו בין הרימונים) היא דעת חז"ל ("קדמונינו ז"ל"). וב"אגרת אריסטיאס" (מהספרים החיצוניים, מימי בית שני), אות צ"ו, משמע כדעה זו.

[33] זבחים פח, ב ורש"י שם.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש