מעלה עשן


מעלה עשן: עשב מיוחד המסייע לעשן סממני הקטורת להתמר אל תקרת ההיכל.

אחד עשר סממנים ניתנו בקטורת, עם זאת הוסיפו עליהם סממנים אחדים לשיפור, ולהכנת הקטורת לתפקידה. אחד מן הסממנים הנוספים הללו נקרא 'מעלה עשן'[1], ונועד להעלות את עשן הקטורת כלפי מעלה וייתמר כמקל[2]. שלא כשאר הסממנים, שנאמר לגביהם משקל מוגדר, לעשב זה לא נאמר שיעור, ודי בנתינת כלשהוא ממנו[3].

תפקידו: נאמר בתורה: "וכיסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות"[4]. מכאן אמרו חז"ל, שהיה עשן הקטורת "מתמר ועולה כמקל עד שמגיע לשמי קורה. כיון שהגיע לשמי קורה - ממשמש ויורד בכתלים עד שנתמלא הבית עשן". צמח זה העלה עשן לא רק על ידי שרשיו, אלא אף על ידי העלים שלו[5]. זהותו של עשב זה נשמרה בסוד בין בני משפחת בית- אבטינס*, הממונים על עשיית הקטורת במקדש, אשר מנעו את ידיעתו אף מחכמי ישראל[6].

חיוב נתינתו: אם לא נתן את מעלה העשן, חייב מיתה[7]. יש אומרים, כי יוצאים ידי חובה בכל עשב המעלה עשן, אלא שהעשב הנבחר, שבאמצעותו העשן היה מיתמר כמקל הוא זה שהיה ידוע לבני משפחת בית אבטינס[8]. ויש אומרים, שאין זה אלא מצוה מן המובחר, אך אין עשב זה מעכב[9]. ויש מחלקים בין הקטורת הנעשית ביום הכיפורים, שאז מעלה העשן מעכב, וחייבים מיתה אם לא נתנוהו, לבין הקטורת הנעשית בשאר ימות השנה, שאז מעלה העשן אינו מעכב[10].


'מעלה עשן' במחקר

בתמונה נראה הצמח 'לפטנדיה פירוטכניקה', שיש לו תכונה מיוחדת להעלות אש ועשן רב, ומקום גידולו במדבריות בסעודיה.

זיהויו: יש מי שמזהה כיום עשב זה עם צמח הנקרא 'לפטנדיה פירוטכניקה', שהוא שיח הגדל באזור ים המלח[11].

מדברי חז"ל

לאחר החורבן מסרו בית אבטינס לחכמים את סוד סממני הקטורת

"אמר רבי עקיבא: סח לי רבי ישמעאל בן לוגא: פעם אחת יצאתי אני ואחד מבני בניהם [של בית אבטינס] לשדה ללקט עשבים, וראיתי שבכה ושחק. אמרתי לו: מפני מה בכית? אמר לי: כבוד אבותי נזכרתי. ומפני מה שחקת? אמר לי: שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזירה לנו. ומפני מה נזכרת? אמר לי: מעלה עשן כנגדי. - הראהו לי! - אמר לי: שבועה היא בידינו שאין מראין אותו לכל אדם. אמר רבי יוחנן בן נורי: פעם אחת מצאתי זקן אחד ומגילת סממנין בידו, אמרתי לו: מאין אתה? אמר לי: מבית אבטינס אני. ומה בידך? אמר לי: מגילת סממנין. - הראהו לי! - אמר לי: כל זמן שבית אבא היו קיימין - לא היו מוסרין אותו לכל אדם, ועכשיו - הרי הוא לך והזהר בה. וכשבאתי וסחתי דברי לפני רבי עקיבא אמר לי: מעתה אסור לספר בגנותן של אלו".

מעולם המחקר

'מעלה עשן': האם מדובר בצמח ידוע – או כל 'מעלה עשן ראוי לקטורת?

שאלה: לפי המתואר בגמרא, הצמח 'מעלה עשן' נשמר בסוד, שאלה היא, אפוא, האם לצורך קיום מצות הקטרת הקטורת בבית המקדש בכל הדורות, צריך להשתמש דווקא בצמח שהשתמשו בו בני משפחת בית אבטינס?

תשובה: יש מן האחרונים שכתבו, שמדובר במחלוקת ראשונים: לדעת רש"י והרמב"ן ניתן לקחת סממנים אחרים, ואילו דעת הרמב"ם היא, שהסממנים הם 'הלכה למשה מסיני' (מנחת חינוך מצוה קג דין הקטורת). אולם בגמרא כריתות ו, ב, אומרים חז"ל, כי חכמים יכולים לבחור את סממני הקטורת בעזרת המידות שהתורה נדרשת בהן, כגון, 'כלל ופרט וכלל': "מה הפרט מפורש: דבר שקיטר ועולה וריחו נודף - אף כל דבר שקיטר ועולה וריחו נודף". אכן, מצינו בשיר השירים רבה (א, ג) שם נאמר: "מכאן בדקו חכמים ומצאו, שאין יפה לקטורת אלא אחד עשר סממנים הללו בלבד… שהיתה מיתמרת ועולה עד הקורות ואחר כך פוסה ויורדת - כאשכול הכופר המכפרת עונותיהם של ישראל". הביטוי 'בדקו חכמים ומצאו', משמעו, שהתורה הסמיכה את חכמים לקבוע את הסממנים הרצויים, והסממנים נבחרו על פי תימרות העשן שלהם. לדעת הרמב"ם יש לומר, שאין זו 'הלכה למשה מסיני', אלא 'קבלה למשה מסיני', כפי שהאריך להסביר את עניינה בהקדמה לפירוש המשנה, ובכך ניתן ללמוד אותה מפסוקי המקרא. כך על כל פנים עולה מסוגיית הגמרא בכריתות (ו, ב) שרק מספר הסממנים ומניינם נאמר בסיני, דהיינו, אחד עשר, אך קביעת מהותם המדוייקת מסורה לחכמים. לאור האמור ניתן לבחור כל סממן ריחני לקטורת, "ובלבד שיהא 'קוטר ועולה'". כן נראה, שניתן להשתמש גם בחומרים אחרים להעלות עשן – כגון חומר כימי מעשן - ולאו דווקא מן הצומח, כשם שהשתמשו בקטורת במלח סדומית שאינה מן הצומח.

[1] כריתות ו, א; רמב"ם כלי המקדש ב, ב.

[2] רש"י יומא לח, א ד"ה להעלות עשן. אמנם, ברש"י כריתות (ו, א ד"ה קוטר) משמע שכל סממני הקטורת הם כן, וראה ערוך לנר שם שתמה עליו.

[3] כריתות שם; רמב"ם כלי המקדש ב, ג.

[4] ויקרא טז, יג.

[5] יומא נג, א.

[6] יומא שם; רמב"ם שם ובפירושו למשנה בכריתות א, א.

[7] יומא שם, וכן הוא בתורת כהנים על הפסוק שם; רמב"ם עבודת יום הכיפורים ה, כה; מגן אברהם קלב, ה.

[8] תוספות הרא"ש ותוספות ישנים יומא לח, א; תפארת ישראל יומא ג, יא.

[9] בית יוסף אורח חיים סימן קלג (ונראה שלדעתו הדברים שנויים במחלוקת; ותמה עליו בבאר שבע לכריתות שם). באופן אחר מבאר בהגהות מהר"ץ חיות ליומא לח, א שדווקא כשיש לפנינו מעלה עשן מתחייבים מיתה אם לא נותנים אותו, אך אין להימנע מעשיית הקטורת כאשר אין לפנינו עשב זה כלל.

[10] משנה למלך כלי המקדש שם בדעת הרמב"ם, וכן נראה מכך שהרמב"ם הזכיר שם ב, ח רק כשחיסר מהסממנים שחייב מיתה, ונראה שמעלה העשן אינו נקרא לדעתו "סממן" (וראה ערוך לנר כריתות ו, א על רש"י ד"ה שס"ח).

[11] ספר הקטורת פרופסור זוהר עמר.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il