מעמדות


מעמדות: 'מעמדות ישראל' – ישראלים העומדים על הקרבנות במקדש ומתפללים לקבלתם.

דוד ושמואל חילקו את הכהנים והלויים לעשרים וארבע משמרות כהונה ולוייה, בכך חולקה העבודה במקדש בין משמרות אלו סביב חדשי השנה. בדברי חז"ל מבואר, שבנוסף למשמרות אלו, הוסיפו דוד ושמואל וחילקו את ישראל לעשרים וארבע 'מעמדות', ובלשון התוספתא: "עמדו נביאים שבירושלם וקבעו שם עשרים וארבעה עמודים כנגד עשרים וארבע משמרות כהונה ולויה"[1]. אנשי המעמד היו מצטרפים למשמר הכהונה והלוייה והיו מגיעים למקדש להתפלל שם על הקרבנות שיתקבלו לפני ה'.

מקור תקנת הנביאים: נאמר בתורה: "צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו"[2]. מכאן למדו חכמים, שכיוון שקרבן תמיד הוא קרבן ציבור הבא מתרומת מחצית השקל, והוא קרבנם של כל ישראל, לפיכך צריכים הם לעמוד עליו בשעת הקרבתו, כדרך כל קרבן שבעליו עומד עליו בשעת ההקרבה. וכתבו הראשונים: "שכל בעלי קרבנות צריכין לעמוד על קרבנותיהן. ולפי שלא יתכן לכל ישראל לבוא ממושבותיהם כדי לעמוד על קרבנם פעמיים בכל יום ויום, בעת הקרבת תמיד של שחר ותמיד של בין הערביים, התקינו ישראל להם שלוחים, שידועים בחסידות ובתמימות, שהם מתקבצים מכל ישראל ונכנסין למקדש"[3]. עוד כתבו הראשונים, שלפיכך תיקנו נביאים הראשונים - דוד ושמואל, "שיבררו מישראל כשרים ויראי חטא ויהיו שלוחי כל ישראל לעמוד על הקרבנות והם הנקראים 'אנשי מעמד'[4].

קיום ה'מעמדות' מעכב את העבודה: אמרו חז"ל בעניין עליית המעמדות לירושלים: "הגיע זמן המשמר, כהניו ולוייו עולין לירושלם, וישראל שבאותו משמר שאין יכולין לעלות לירושלם מתכנסין לעריהן, וקורין מעשה בראשית, ובטלין מן המלאכה כל אותה שבת". וכתבו האחרונים שלמעשה, כל ישראל היו צריכים להבטל מן המלאכה, ומה שהותרו הנשארים במלאכה, "כיון דמימי עולם היו אנשי המעמד עומדין על הקרבנות בשביל כל ישראל... נמצאו כל הישראלים מותרים במלאכה על ידי אנשי המעמד, שכן, בכל התורה כולה - 'שלוחו של אדם כמותו'"[5], ולכן השאר פטורים. עוד אמרו חכמים שעליית המעמדות לירושלים היא תנאי לקיום העבודה במקדש: וכלשון התוספתא: "כהנים ולויים, וכלי שיר, והעם, [כלומר, מעמדות ישראל] מעכבין את העבודה"[6] וכתבו הראשונים, שאם אין מעמד מכולן בירושלים, נמצא שהבעלים של הקרבן אינם בעת ההקרבה, ולפיכך העדר המעמדות מעכב את העבודה[7].


אנשי מעמד בתפילתם במקדש

אנשי המעמד נראים במקדש בעת הקרבת קרבן תמיד של שחר, כשהם עומדים על הקרבן בתפילה בשם כל ישראל.

ההכנות בעיר המעמד: הכהנים הלויים העולים לירושלים לשרת בעזרה - וכך גם ישראלים העולים לקיום 'מעמדות' במקדש - היו צריכים לטהר את עצמם מטומאות שונות לקראת כניסתם למקדש. אלה שהיו צריכים לטהר את עצמם מטומאת מת, יכלו להטהר באפר פרה אדומה באיזור מגוריהם הרחק מירושלים. שכן, לפי המובא במשנה חילקו הכהנים את אפר הפרה לאחר שריפתו לערים שונות ברחבי הארץ, כדי שגם אנשים המתגוררים הרחק מירושלים יוכלו להטהר במקומם, ולא יצטרכו להקדים את בואם לירושלים. זה לשון המשנה שם: "חולקין אותו [את אפר הפרה לאחר שריפתו] לשלשה חלקים: אחד ניתן ב'חיל' [בהר הבית] ואחד ניתן בהר המשחה [בהר הזיתים שם הכינו את אפר הפרה] ואחד היה מתחלק לכל המשמרות"[8]. לדעת פרשני המשנה, חלוקת האפר למשמרות עניינה, שאפר הפרה חולק לעשרים וארבע ערים בארץ ישראל, כלומר ל'ערי המעמד', שם היו כהני המשמרת מטהרים את העולים לירושלים. כך נראה גם מלשון התוספתא האומרת: "זה [האפר] שמתחלק לכל המשמרות [בעריהן] היו ישראל מזין ממנו"[9]. לאור האמור, יכלו כהני המשמרת שנטמאו, וכן אנשי המעמד העולים לירושלים להטהר ב'עיר המעמד'* הסמוכה למקום מגוריהם.

מעמדות בירושלים ומעמדות בערי ישראל: כאמור, נחלקו אנשי המעמד; חלק היה עולה לירושלים לעמוד על הקרבנות, וחלק מאנשי המעמד הגרים הרחק מירושלים, לאלה הועידו תפקיד בעירם. אנשי מעמד אלה היו מתכנסים באותו שבוע בבתי הכנסת שבעריהם, ומצטרפים לתפילת חבריהם העומדים על הקרבנות במקדש. בנוסף לתפילה, היו אנשי המעמד צמים וקוראים בתורה. לכל מעמד היה ממונה הנקרא 'ראש מעמד'[10]. גם העיר שבה גר ראש המעמד זכתה לשם זה ונקראה 'עיר של מעמד'. בעיר זו היו מתכנסים מביאי הביכורים[11], כמתואר במשנה: "כיצד מעלין את הביכורים? כל העיירות שבמעמד מתכנסות ל'עיר של מעמד' ולנין ברחובה של עיר... ולמשכים היה ה'ממונה' אומר: 'קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלהינו'"[12]. ה'ממונה' הנזכר במשנה הוא 'ראש המעמד', האחראי על סדר העליה לרגל, אך גם על ההכנות הנעשות במהלך השנה על ידי משמרות הכהנים, הלויים, ומעמדות ישראל.

ימי הצום וקריאת התורה: אנשי המעמד העולים לירושלים והנשארים בעריהם, היו מתענים בשבוע העלייה לירושלים בימי - שני, שלישי, רביעי וחמישי[13]. לא כן בימי שישי, לא היו מתענים מפני כבוד השבת, וכמובן לא התענו בשבת עצמה. אף בימי ראשון לא התענו מחשש לבריאותם, כדי שלא ינזקו ביציאתם מיום של מנוחה ועונג ליום של תענית[14]. אנשי המעמד היו קוראים מדי יום בתורה במעשה בראשית, בכל יום קראו את הפסוקים העוסקים בבריאת העולם וביצירה המיוחדת שהיתה באותו יום, זאת, כדי להודיע לבאי עולם שהעולם עומד על הקרבנות[15].

תפילת אנשי המעמד: במהלך כל יום היו אנשי המעמד מתפללים ארבעה תפילות: שחרית, ולאחריה תפילה שניה המיוחדת למעמד. לאחר מכן תפילת מנחה כנגד קרבן תמיד של בין הערביים ונעילה, ובאשר לנשיאת כפים היו נושאים כפיהם בשחרית, בתפילה השניה ובנעילה. כמו כן היו קוראים בספר תורה שלשה אנשים פעמיים בכל יום; בשחרית ובתפילה השניה המיוחדת שמוסיפים. לעומת זאת במנחה קראו פרשה זו בעל פה[16]. בימי שישי אנשי המעמד לא היו מתקבצים לתפילה מפני ההכנות הרבות לשבת[17]. בשמונת ימי החנוכה לא היה מעמד בשחרית, כמו כן, ביום שיש בו תפילת מוסף אין אנשי המעמד מתכנסים לתפילה לא במוסף ולא במנחה אלא בשחרית ונעילה, שכן צריכים הם להתפלל תפילת מוסף רגילה עם כל ישראל[18].

[1] תוספתא תענית ג, ב.

[2] במדבר כח, ב.

[3] ר' פרחיה שבת כד, א.

[4] משנה תענית ד, ב; רמב"ם כלי מקדש ו, א.

[5] שו"ת אדמת קודש א, אורח חיים י.

[6] תוספתא תענית ג, ג. תענית כז, א.

[7] עיין רש"י תענית כז, א; וכן רמב"ם כלי מקדש ו, א; הרמב"ם לא נקט לשון 'מעכבים' אך נקט לשון "אי אפשר", כלומר לא יתכן קרבן תמיד בלי נוכחות ישראל.

[8] מסכת פרה ג, יא, וראה תוספות יום טוב שם.

[9] תוספתא פרה ג, ח. עם זאת, ראה רמב"ם בפירוש המשנה לפרה ג, יא. שיש לו שם גירסה אחרת בתוספתא ופירוש אחר, ולא כאן המקום להאריך בענין זה.

[10] שם.

[11] משנה ביכורים ג, ב.

[12] ביכורים ג, ב.

[13] משנה תענית ד, ג; רמב"ם שם הלכה ג.

[14] ראה טעם נוסף ברע"ב שם, שהוא יום שלישי ליצירת האדם, ויש חשש לחולשה, ודורש זאת מן הפסוק 'ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים'.

[15] רמב"ם ורע"ב בפירושם למשנה תענית ד, ג.

[16] רמב"ם כלי המקדש ו, ד.

[17] רמב"ם שם הלכה ד.

[18] רמב"ם שם הלכה ח.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il