מעשה אורג


מעשה אורג: שיטת אריגת בדים, האמורה בתורה ביחס לבגדי כהונה ופרוכות המקדש.

המושג 'מעשה אורג' נזכר בתורה בקשר למעיל שבבגדי כהונה, ככתוב: "והיה פי ראשו [של המעיל] בתוכו, שפה יהיה לפיו סביב - מעשה אורג... לא יקרע"[1]. עוד נאמר בעניין המעיל: "ויעש את מעיל האפוד - מעשה אורג - כליל תכלת"[2]. כך גם באשר לכתונת נאמר: "ויעשו את הכתונת שש - מעשה אורג -לאהרן ולבניו"[3]. בדברי חז"ל מצינו, שכך גם עשו את האפוד והחושן באריגה, וכך גם את הפרוכות: "כשם שהיה אורג הפרוכת - כך היה אורג את האפוד ואת החושן, אלא שבאלו היה נותן חוט אחד יתר של זהב"[4]. בתלמוד מצינו דיון בשאלה, האם 'מעשה מחט' נכלל גם הוא בגדר 'מעשה אורג' לבגדי כהונה. כן נדון בגמרא המושג 'בגדי שרד' שנאמר ביחס לבגדי הכהונה, ומה המשמעות של מושג זה ביחס ל'מעשה אורג' ול'מעשה מחט'.

בגדי כהונה - 'מעשה אורג' ולא 'מעשה מחט': כלל הוא בתלמוד: "בגדי כהונה אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה אורג, שנאמר: 'מעשה אורג'"[5], חכמים למדו זאת מעשיית פי המעיל, שהיה 'מעשה אורג'[6], וכתבו הראשונים: "פתיחת בית הצוואר שלו [של המעיל] כפול בתוכו להיות לו שפה, וכפולתו היה 'מעשה אורג' ולא מעשה מחט [כשאר המעיל] שנאמר... 'שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג'"[7]. לשיטה זו המעיל יכול להיעשות ב'מעשה מחט', למעט 'פי המעיל' שנעשה באריגה. מצינו בדברי חז"ל והראשונים, שהמושג 'מעשה מחט' יש לו שני מובנים: האחד – בד העשוי כולו 'מעשה מחט', כלומר, שהבד נעשה בשיטת הסריגה במחטים. השני: מצינו את המושג 'מעשה מחט', שמובנו מצומצם לעניין תפירה וחיבור של חלקי בגד זה לזה במחט. לאור האמור יש לברר, כשאמרו חז"ל: "בגדי כהונה אין עושין אותן 'מעשה מחט' אלא 'מעשה אורג'", האם הכוונה היא, שהבד עצמו והבגד עצמו לא ייעשו 'מעשה מחט', אבל ניתן להשתמש במחט לתפירת חלקי הבגד זה לזה, או שמא יש איסור כל שהוא בשימוש במחט אף באשר לתפירה? בשאלה זו עסקו כמה מן האחרונים, ולדעתם מה שנאסר בסוגיא בתלמוד, זו יריעה העשויה 'מעשה מחט' לצורך הבגדים, אך תפירה במחט מותרת[8].


הבדל בהלכה - בין בד 'מעשה מחט' לבד באריגה: המציאות של בד הנעשה 'מעשה מחט' מובאת בדברי חז"ל בנושאים שונים בהלכה, וכגון, לעניין טומאה: "כל הכלים הנארגים במחט, כגון, הכיס... וכן הכלים הנארגין על גבי מחט, כגון, גרגותני [סל גדול] ומצודה [רשת לדגים] כיון שעשה בהן בית קיבול מלאכתן – טמאין"[9]. מדובר בהלכה זו, אודות שיטת העשייה של הבדים והכלים הנעשים ב'מעשה מחט' ולא באריגה. הגדרה דומה מצינו לעניין גיטין, ש'מעשה מחט' אינו גט, שכן כתוב: "וכתב לה ספר כריתות", וכתיבת גט באריג שנעשה ב'מעשה מחט' אינה כתיבה. וכתבו הראשונים בעניין זה: "כיפה של צמר ארוגה… וכגון זה שנכתב בריקמה, או ב'מעשה מחט' אינו גט", הווה אומר, לא רק רקמה במחט אינה כתיבה אלא אריגה וסריגה במחט אינן בגדר כתיבה והגט פסול[10]. כך גם נפסק להלכה: "אם רקם או ארג או עשה כ'מעשה מחט' אותיות הגט, יש אומרים דלאו כתב הוא"[11]. העולה מן האמור, שכאשר אמרו חז"ל שיש לעשות את בגדי הכהונה ב'מעשה אורג', ולא ב'מעשה מחט' הכוונה היא לבד שממנו נעשה הבגד, ולא לתפירה. כך גם נראה מדברי הראשונים בהלכה, שכתבו: "בגדי כהונה כולן, אין עושין אותן 'מעשה מחט', אלא 'מעשה אורג'"[12], ולא כתבו 'אין תופרים אותם במחט', כי האיסור הוא בעשיית הבד עצמו, ולא בתפירת הבגד. כך גם כתבו האחרונים, ש"בכל הבגדים [של בגדי כהונה] שהיה להם בית יד - היה גם מעשה מחט'"[13]. כתונת תשבץ בייצור נסיוני

בתמונה נראית כתונת תשבץ, שיצאה ממכונת האריגה ללא תפר, חוץ מאשר ב'בית יד'. אריגתה נמשכה שנים, ויש בה לא מעט פגמים. לאור הלקחים שנלמדו הוכנו בגדי כהונה בשיטה חדשנית.

המושגים: 'מעשה אורג' ו'בגדי שרד': בתורה נזכר המושג 'בגדי שרד' בקשר לבגדי כהונה. ביטוי זה נזכר בתורה ארבע פעמים[14]. בהקשר לכך דנה הגמרא בשאלה, כיצד משתלבים שני המושגים יחד - 'מעשה אורג' עם 'בגדי שרד'. כאמור מן העובדה שהתורה חוזרת על הביטוי 'בגדי שרד' פעמים אחדות יש ללמוד, שהקפידה התורה, שייעשו בגדי הכהונה בשיטה מסוימת. להסברת שני המושגים מביאה הגמרא ברייתא, הקושרת בין האריגה וה'שרידה': "בגדים שגורדין אותן [האורגים] כברייתן מכליהן, ו'משרדין' מהן כלום". כלומר, יש לוודא בעת אריגת הבגדים, שהחייט ישרד בהם חלק. שואלת הגמרא: מהו אותו החלק? ומשיבה: "אלו מעשה מחט", היינו, חובה על החייט להשאיר חלק מן הבגד כשריד לעניין התפירה. שואלת הגמרא: הרי ברייתא מפורשת קובעת: "בגדי כהונה אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה אורג, שנאמר: 'מעשה אורג'"[15], היינו, יש לוודא שפי המעיל יעשה 'מעשה אורג' דווקא, כדי שלא יקרע, ואין לעשותו 'מעשה מחט'? ומשיבה הגמרא, ש'מעשה מחט' שנאמר לעשותו בבגדים, הכוונה היא "לבית יד שלהם [כמובא בברייתא]: 'בית יד של בגדי כהונה נארגת בפני עצמה [באריגה] ונדבקת [בתפירה] עם הבגד'". לאור האמור, על החייט להקפיד בעת שהוא גוזר את הבד, שבכל חלקי הבגד שנגזרו, יש להשאיר בהם 'שריד' לצורך תפירתם וחיבורם זה לזה. כפירוש זה כתבו כמה מן הראשונים: "'בגדי השרד' – בגדים שגורדין אותן מברייתן, ומשרדין מהן כלום. כלומר: מעט [חוטים משרדים בשוליים] שאינו ארוג, והיו מחטטין במחט [לחברם זה לזה]"[16]. עוד פירשו הראשונים, שגזירת הכתוב היא לעשות בבגדי כהונה, גם 'מעשה אורג' וגם 'בגדי שרד'. זה תוכן המילים בסוגיא - "משרדין מהן כלום – אלו מעשה מחט!" היינו, "צריך נמי שיהיה בהן [בבגדים בנוסף למעשה אורג] מעשה מחט![17]" בכך מתקיימת גזירת הכתוב, שהבגדים יהיו "בגדי שרד".

שיטה בראשונים: כל 'מעשה מחט' אסור בבגדי כהונה: יש מן הראשונים שפירשו, שרק בית יד של הכתונת היה נתפר במחט, וכתבו: "היו עושים [את הבגדים] כברייתן - חלולין כדרך לבישתן, ולא כשאר יריעה [בד רחב] שצריך שוב לחתכה למידת הלבוש ולתפור במחט"[18]. עוד כתבו: "'ומשרדין מהם כלום' - ומשיירין מהן מקצת שאינו ארוג עמהן, וזהו לשון – 'שרד'. מאי היא - אותו שיור? אלו מעשה מחט - מקצתו [בית יד] היה נארג בפני עצמו ומחברו במחט!" כלומר, ה'שריד' שנאמר בתורה אינו אמור לחלקי הבגד השונים, אלא ל'בית יד' בלבד[19]. כעין זה כתבו ראשונים אחרים: "בגדי כהונה לא היו נעשין על ידי חייט שיחתוך במספרים ויתפור במחט, אלא לא היתה בהם תפירת מחט כלל, וכל הבגד כתיקונו ובשלמותו היה על ידי אריגה. אלא שבתי הידים של כתונת היו נארגות בפני עצמן, ומחוברות בגוף הכתונת על ידי תפירה במחט, המגעת עד פס ידו"[20]. לדעת ראשונים אלה, 'מעשה מחט' שנאסר בבגדי כהונה, נאמר, הן באשר לבד עצמו, שאין לעשותו 'מעשה מחט', והן באשר לתפירות בבגד - הכל נאסר, ולא הותר לתפור אלא בית יד. כן מתחדש לשיטה זו, שיש איסור לגזור את האריג, וחובה לעשות את הכתונת והמכנסיים באריגה אחת היוצרת אריג עם חללים לגוף ולרגליים[21].


אריגת פרוכת בלשכת הפרוכות

נשים אורגות פרוכת עבור שערי העזרה. האריגה נעשית בלשכת הפרוכות שבמקדש.

שמונה בגדי הכהונה - יש בהם תפירה במחט: שיטת ראשונים זו, שניתן לגזור את האריג לצורך בגדי כהונה ולתפור את החלקים יחד, כנזכר לעיל, מוכחת מן העובדה, שבכל בגד משמונת בגדי הכהונה היו תפירות במחט, וכדלהלן:

הכתונת: כאמור, לדעת הכל ניתן לתפור בכתונת את ה'בית יד', ולחברו בתפירת מחט. יתר על כן, יש מן הראשונים שכתב, שהתפירה בבית יד נמשכת מבית השחי עד כף היד, ובלשונו: "בתי הידים... מחוברות בגוף הכתונת על ידי תפירה במחט המגעת עד פס ידו"[22]. כך גם כתבו הראשונים בעניין שתי הכותנות שלובש הכהן הגדול ביום הכיפורים במקדש: "'בשחר היה לבוש פילוסין… ובין הערביים הנדואין' – 'מיני בגדים הידועים אצלם בזמניהם, והם שונים זה מזה באופן החיתוך בלבד'"[23], ומתברר, ששני בגדים אלו נגזרו ונתפרו בגיזרה שונה זה מזה[24]. עוד מצינו בראשונים בעניין הכתונת: "'כתונת' – שם שנאמר… בפרט על הבגד הקטוע, התפור, שלובשים אותו על הגוף"[25], נראה בפשטות, שכך דרכה של כתונת, שגוזרים ותופרים אותה, וכך באשר לכתונת הכהנים.


ארבעה בגדי כהונה של כהן הדיוט

בתמונה נראה כהן הדיוט לבוש ארבעה בגדי כהונה, כפי שהוא נראה בתערוכת מכון המקדש'. בגדים אלה נעשו 'מעשה אורג' כנדרש בהלכה, ובשיטת אריגה חדשנית. כו נעשו בגדים אלה בגזירה ותפירה, זאת, לאור היסודות ההלכתיים כפי שנקבעו על ידי חז"ל והראשונים.

חיבור הכתפות באפוד - מעשה מחט: בתורה נאמר: "שתי כתפות חוברות יהיה לו אל שני קצותיו וחובר"[26], ומסבירים הפרשנים והפוסקים, שיש לחבר את חלקי האפוד בתפירה במחט: "יחבר אותם במחט למטה בחשב, ולא יארגם עמו, אלא אורגם לבדם ואחר כך מחברם"[27]. עוד כתבו: "הכתיפות מחוברות בחשב אחת לימין ואחת לשמאל מעשה מחט"[28]. כך גם נפסק להלכה: "האפוד רוחבו כרוחב גבו של אדם מכתף לכתף… ותופר עליו שתי כתיפות כדי שיהיו על כתפות הכהן"[29]. ראוי להוסיף, כי באפוד היו משבצות זהב לאבני המילואים, וכן טבעות זהב ושרשראות זהב, ובכולן נעשה החיבור לאריג בתפירת מחט[30].

חשב האפוד: חשב האפוד אף הוא היה מחובר לאפוד בתפירה במחט, וכתבו הראשונים: "'ויחגור אותו בחשב האפוד': למדנו, שהחשב כמו אזור הוא... מחובר באפוד, כמו בגדים שיש בהם אזורים [חגורות] תפורין"[31].

החושן: בחושן נקבעו שתים עשרה משבצות זהב ובהן אבני החושן, וכן טבעות זהב בארבע קרנותיו, וכך שרשרות זהב. מדובר באביזרים יקרים מאד, ודרכו של עולם שהחיבור של אביזרי זהב אלו, שחוברו לאריג בחוט ומחט, שאם לא כן ישמטו ויאבדו, וכך מובא בכתבי יוסף בן מתתיהו[32].

המעיל: כאמור, עיקר החובה בתורה לעשות 'מעשה אורג', נאמרה בעניין 'פי המעיל'. לעומת זאת את המעיל עצמו ניתן לעשות בסריגה או בשיטה אחרת ולאו דווקא מעשה אורג. כך כתבו הראשונים: "המעיל, שהאפוד נתון עליו לחגורה, היה כולו תכלת... ופתיחת בית הצואר שלו כפול בתוכו להיות לו שפה, וכפולתו היה מעשה אורג ולא מעשה מחט"[33] הרי שרק בית הצואר היה מעשה אורג. לשיטה זו, בודאי שניתן לתפור את בית הצואר למעיל במחט, ודבר שאין צריך לאומרו הוא[34]. מכתבי יוסף בן מתתיהו מתברר, שכך נראה מעיל כהן גדול במקדש, והשתמשו בתפירה סביב 'פי המעיל', להסתיר את שרידי הגזירה. כן השתמשו בחוט ומחט כדי לחבר את הפעמונים והרימונים לשולי המעיל[35].

האבנט: האבנט נעשה באריגה, אך המצוה היא לעשותו גם ב'מעשה רוקם', כלומר, מעשה מחט, ככתוב: "ואבנט תעשה מעשה רוקם"[36], וכתבו הראשונים "'מעשה רוקם' - הצורות עשויות בו מעשה מחט"[37].


שמונת בגדי כהן גדול באריגה ותפירה

בתמונה נראה כהן גדול לבוש בגדי כהונה, כפי שהוא נראה בתערוכת מכון המקדש. שמונת הבגדים נעשו באריגה, בגדי הלבן והמעיל ב'מעשה אורג', והאפוד והחושן ב'מעשה חושב'. מן המקורות עולה כי שמונת הבגדים נעשים גם בתפירה כדין 'בגדי שרד', וכך נעשו בגדי הלבן ובגדי הזהב של הכהן הגדול ב'מכון המקדש'.

המכנסיים והשנצים: באשר לצורת המכנסיים מתואר בתלמוד, שהיו למכנסיים של הכהנים 'שנצים', כלומר, רצועות בד לחגירתם על המתניים. וכלשון הגמרא: "מכנסי כהנים למה הן דומין? - כמין פמלניא של פרשים, למעלה - עד מתנים, למטה - עד ירכים, ויש להם שנצים"[38]. המושג 'שנצים' מבואר בראשונים, שהכוונה היא, ל'סרטים' או שרוכים. כמו כן מדובר על לולאות המחוברות למתניים להתקנת החגורה העוברת דרך השנצים הללו[39]. מן התיאור של המכנסיים הגזורים בגיזרה מיוחדת כדוגמת הפרשים, ומחוברים להם 'שנצים' נראה שמדובר בגזירה ובמעשה מחט. כך גם מתברר מכתבי יוסף בן מתיתיהו, שכתב בענין המכנסיים, שהיו "גזורים עד לאמצע הגוף ומעלה". מדובר, אפוא, בגזירה ותפירה. לעניין הלכה כתבו הראשונים: "המכנסיים, בין של כהן גדול בין של כהן הדיוט הם ממתנים עד ירכים, שהוא למעלה מן הטיבור, קרוב מן הלב, עד סוף הירך שהוא הארכובה, ושנצים יש להם"[40].

המצנפת: בענין המצנפת כותב יוסף בן מתיתיהו בקדמוניות היהודים את שיטת עשייתה – "שהיו כורכים ותופרים אותה תכופות". כן כתב, שלהשלמת המצנפת - "הניחו עליה כיסוי נאה להסתרת התפרים"[41].

מסקנה: העולה מכל האמור, שבגד כהונה צריך להיות 'מעשה אורג', כמבואר בפסוקים ובדברי חז"ל. עם זאת, התפירה בבגדי כהונה היא חלק מהותי בהכנת הבגד, מצד גזירת הכתוב – 'בגדי שרד'. רשימת שמונת בגדי הכהונה דלעיל, היא 'מעשה רב', המוכיח שהתפירה בחוט ומחט, היא חלק מהותי של עשיית הבגדים כהלכתם 'לכבוד ולתפארת'[42].

מן המחקר

ייצור בגדי כהונה בשיטה חדשנית בהסתמך על מקורות חז"ל והראשונים

עשיית בגדי כהונה היא תנאי הכרחי לחידוש העבודה במקדש בזמן הזה. לפיכך נעשו נסיונות לאריגת הבגדים כהלכתם באריגה ידנית, כדי שהאריגה תהיה לשמה. ראשון היוזמים לאריגת הבגדים היה הרב דוד אלבום זצ"ל, אשר למד את הצד המעשי של עשיית הבגדים, קנה את המיכשור המתאים, ולאחר עמל שנים הצליח להכין ארבעה בגדי לבן. ככל ניסיון אף כאן נתגלו לא מעט תקלות. מסיבה זו, הופעל בית מלאכה ב'מכון המקדש' אשר שיכלל את שיטת היצור. בשלב נוסף נארגו הבדים בשיטה מתקדמת בשילוב מכונות טויה ואריגה משוכללות. כתוצאה מן הנסיונות והדיונים ההלכתיים, הוכנו בדים בכמות גדולה, להכנת בגדי כהונה לכהנים רבים. כיום יש כבר למעלה מארבעים כהנים שרכשו בגדי כהונה - כל כהן כמידתו. כהנים אלה ממתינים לשעה בה ייקראו לשרת בקודש כשהם לבושים בבגד הנמצא עמם בבית.

שאלות רבות התעוררו תוך כדי עשיית בגדי כהונה לציבור הרחב, וכגון: האם לגזור את היריעה לחלקים ככל חייט, בהתאמה למידתו של כל אחד מן הכהנים, או להכין בגד העשוי כצינור חלול כדעת כמה מן הראשונים? האם להשתמש בחוט ומחט לתפירה? כמו כן עמדה שאלת חוזקו של הבגד, וצורתו החיצונית שאינה כטיב הבגדים הנעשים כיום. כן נבדקו העלויות להפקת מערכת בגדי כהונה לכהן אחד.

מתברר, כי בשיטה הידנית ואריגת בגד ללא גזירה ותפירה, התקבלה תוצאה שאינה משביעת רצון. הבגד נראה מסורבל, וכך גם הכהן שלבש אותו התקשה לנוע ולפעול עם בגד שאינו תפור כמידתו. הבגד נפרם בקלות, והיה רחוק מלהקרא בגד 'לכבוד ולתפארת' כנדרש בתורה (שמות כח, ב). ייצור בגד אחד נמשך בין שנה לשנתיים. כך גם עלות הבגד הגיעה למאות אלפי שקלים לבגד אחד. לאור קשיים אלה ואחרים הסתמך 'מכון המקדש' על האמור בדברי חז"ל והראשונים שהובאו לעיל, הסבורים כי הגזירה והתפירה במחט היא דין תורה. כך החל המכון בייצור בגדי כהונה בעזרת מיכון משוכלל הקיים בדורנו, ובגזירה ותפירה בידי מומחים. בכל שלב באריגה ובתפירה קיימת הקפדה, שהכל יעשה 'לשמה'.

בכך איכשר דרא, לייצור המוני של בגדי כהונה לכל דורש ובעלות סבירה. ומי ששיכן שמו במקדש, הוא יזכה את דורנו לראות במהרה כהנים משרתים בקודש בבגדי כהונה לכבוד ולתפארת.

[1] שמות כח, לב.

[2] שמות לט, כב.

[3] שמות לט, כז.

[4] ברייתא דמלאכת המשכן פרק ד.

[5] יומא עב, ב; זבחים פח, א; על פי שמות כח: "והיה פי ראשו בתוכו, שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג... לא יקרע".

[6] כאמור לעיל הערה 1, 'מעשה אורג' נאמר ב'פי המעיל' בלבד. עם זאת נאמר בשמות לט כז; "ויעשו את הכותנות שש מעשה אורג", למרות שהציווי נאמר בעשיית 'פי המעיל' בלבד. ומכאן מצינו בהלכה שבגדי כהונה ייעשו כולם מעשה אורג; ובכלל זה המכנסיים האבנט והמצנפת.

[7] סמ"ג עשה קעג.

[8] 'שיח יצחק' יומא עב, ב.

[9] תוספתא כלים בבא מציעא ו, ב.

[10] עיין גיטין כ, א; וספר העיטור מאמר שביעי בשם רבנו חננאל.

[11] שולחן ערוך אבן העזר קכה. וראה בית יוסף שם בשם הערוך ורבנו חננאל

[12] רמב"ם כלי מקדש ח, יט.

[13] וראה אור שמח כלי המקדש ט, ג.

[14] שמות לא, י; ושם לה, יט; לט, א; לט, מא.

[15] שמות כח: "והיה פי ראשו בתוכו, שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג... לא יקרע".

[16] ערוך, ערך 'גרד – גרדי'.

[17] רבנו אליקים יומא עב, ב.

[18] רש"י יומא עב, ב; כך גם פירש בזבחים פח, א.

[19] מצינו שרש"י עצמו כותב, שרשת ותחרה נעשים ב'מעשה מחט'. בכך הסביר את דברי חז"ל על הפסוק: "חור כרפס ותכלת", ש'חור' עניינו, כמין רשת עם חורים, ובלשון רש"י: "'מעשה מחט' - מלאכת המצעות היתה עשויה נקבים נקבים", הווה אומר 'מעשה מחט' לשיטתו הוא הבד עצמו, נמצא שכשאמרו חז"ל שאין עושים בגדי כהונה 'מעשה מחט' הכוונה היא, לבד עצמו ולא לתפירה.

[20] מאירי יומא עב, ב.

[21] ויש לעיין בדברי רש"י במסכת שבת (קה, א) שם דנה הגמרא באבות המלאכה של שבת שנלמדו מן המשכן ןמבגדי כהונה, ואחת מהן: 'הקורע - על מנת לתפור שתי תפירות'. שואלת הגמרא: 'היכי משכחת לה?' ומשיבה: 'דעבדה כי כיסתא!' מסביר רש"י שם: 'שאין הבגד שווה, ובולט בבגד כמין כיס. וצריך לקרוע הבגד למטה, ומולל לפניו, והתפירה מתיישבת'. מדובר, אפוא בתפר היורד בבגד הכהונה מלמעלה למטה עד השולים, שם קורע על מנת לתפור, ושם תופר שתי תפירות כדי שיתיישר, וזאת המלאכה האסורה. הרי לנו, שגם לדעת רש"י היתה קריעה ותפירה לאורך הכתונת בבגדי כהונה, וצ"ע.

[22] מאירי יומא עב, ב. ויש לעיין במה שכתב בענין הכתפות יומא עב א: 'ואחר כך תופרין בו שתי חתיכות מאותו אריג בעצמו כשעור הכתפיים', ואם כן יש מעשה מחט בבגדים.

[23] רמב"ם פירוש המשנה יומא ג, ז. ועיין שם בפירוש הרב קאפח.

[24] במורה נבוכים ג, מה; כתב הרמב"ם בענין בגדי כהונה: 'שיהיו כל מעשה הבגדים מחוכמים באריג, ללא גזירה וקריעה, כדי שלא תיפסד צורת האריג", המילה 'קריעה' רומזת ככל הנראה, למה שנאמר בתורה שפי המעיל יהיה 'מעשה אורג לא יקרע', ולא נתבררו דבריו בעניין כלל הבגדים, וכמובא לעיל כתב, שהבגד עצמו לא יהיה מעשה מחט.

[25] רבי אברהם בנו של הרמב"ם שמות כח, ב.

[26] שמות כח, ז.

[27] רש"י שם.

[28] ספר מצוות גדול עשין סימן קעג.

[29] רמב"ם כלי המקדש ט, ט. רבי אברהם בן הרמב"ם כותב שמות כח, ז: 'כל אחת משתי הכתפות נארגת בפני עצמה, ושוב נתפרת עם שפת האפוד... שהן נתפרות עם שני קצותיו בשעת החיבור'. וכך כותב המאירי, וכן האברבנאל כותב: 'הכתפות... תופרין אותן בראשי האפוד'. וכן ב'תפארת ישראל', במבוא לסדר מועד – 'בגדי קודש'".

[30] ראה יוסף בן מתתיהו להלן.

[31] ראה פסיקתא זוטרתא לשמות כט, טו; וכן ויקרא ח, ז.

[32] קדמוניות ספר שלישי ז, ד – ה.

[33] ספר מצוות גדול עשין סימן קעג.

[34] כך גם כותב רבי אברהם בן הרמב"ם שמות כח, לב. כך היא גם דעת הרמב"ן שמות כח, לא; ולשיטתו היו התפרים בחלק הקדמי של המעיל.

[35] קדמוניות ספר שלישי ז, ד – ה.

[36] שמות כח, לט.

[37] רש"י שמות כח, לט.

[38] מסכת נדה יג, ב.

[39] עיין ברש"י נדה יג, ב; וכן בבבא מציעא כו, א; מפרש רש"י: 'שנצים – רצועות, שבהן קושרים כיס'. וראה רש"י במסכת שבת נז, ב; וכן שבת נט, ב.

[40] רמב"ם כלי המקדש ח, יח.

[41] קדמוניות ספר שלישי ז, א.

[42] עיין שערי היכל יומא מערכה קפג. וכן מעלין בקודש, חוברות כד – כה.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש