מנחת מאפה תנור


מנחת מאפה תנור: מנחת נדבה הנאפית בתנור.

נאמר בתורה: "וכי תקריב קרבן מנחה מאפה תנור - סולת חלות מצות בלולות בשמן, ורקיקי מצות משוחים בשמן"[1]. מכאן למדו חז"ל, שאדם המתנדב להביא מנחה הנאפית בתנור, צריך להביא מנחה מן המינים הללו, כלומר, החלות מובאות דווקא בבלילה, והרקיקים דווקא במשיחת שמן עליהם[2].

הנכלל במנחה: הנודר להביא 'מנחת מאפה תנור' חייב להביא דווקא מנחה הנאפית בתנור, ולא מנחה הנאפית באופן אחר, ואף לא בדברים הדומים לתנור, ככופח, או על גבי רעפים או שנאפה ביורות – קערות - של ערביים[3]. יש סוברים, שעליו להביא מחצה חלות ומחצה רקיקין, שכך היא מצות הקרבן, וכך נראה ממשמעו של הפסוק[4]. ויש סוברים, שעליו להביא או חלות או רקיקין ולא את שניהם, משום שהדבר נראה כשני קרבנות[5]. ויש שנראה מדבריהם, שהרשות בידו לעשות כרצונו, משום שהכל הוא קרבן אחד[6]. הדעה המקובלת להלכה היא, שעליו להביא רק אחד מהמינים[7].

מתנות השמן במנחה: בניגוד לכל המנחות אשר נעשות בכלי, וטעונות שלוש מתנות שמן – יציקה ראשונית של שמן בכלי, מתנה נוספת לאחר נתינת הסולת למצות בלילה, ועוד מתנה שלישית למצות יציקה, במנחת מאפה תנור יש רק שתי מתנות שמן, שהרי מנחה זו אינה נעשית בכלי, ועל כן לא שייך לתת בה שמן בתחילה[8].


אפיית לחמים 'מאפה תנור' בלשכת עושי לחם הפנים

בציור נראה כהן [מימין] המכין בלשכת עושי לחם הפנים תבנית, ובה עשר חלות לחם – 'מאפה תנור' בלולים בשמן. מאחוריו נראה כהן המכניס את הלחמים לתנור האפייה.

מספר החלות: לכתחילה צריך לעשות עשר חלות, וכתבו הפרשנים: "מנחת מאפה תנור היתה עשר חלות עבות, מצות... סולת חטים בלא קמח, בלולות בשמן. שלאחר אפייתן יטבלום בשמן או יערבו השמן בבצק קודם האפייה"[9]. באשר לרקיקים, יביא עשר רקיקים עשויים מצה דקה ומשוחים בשמן אחר אפייתן[10]. ולמדו חז"ל מהכתיב "מצת" - חסר ואו, שבדיעבד יוצאים ידי חובה באפיית חלה אחת[11].

בעניין סדר עשייתם ואכילתם, ראה בערך מנחה*.

מעולם המחשבה

'מאפה תנור': בחירת המנחה - לפי היכולת של האדם

"רוב בני אדם לא היו יכולים להקריב בהמה [מפני היוקר, לפיכך] ציוה להקריב קרבן גם כן ממין העוף, מן הנמצא בארץ ישראל יותר, ומן הנאה והקל למוצאו, והם - תורים ובני יונה. ומי שלא תמצא ידו די העוף [שגם הוא יקר עבורו] יקריב לחם עשוי באי זה מין שיהיה, ממעשה הלחם המפורסם בזמנים ההם; אם מאפה תנור, או מאפה מחבת, או מאפה מרחשת. ומי שיכבד עליו הלחם האפוי - יקריב סולת [בלבד], וזה כולו למי שירצה [להתנדב בנדר ובנדבה]". מורה נבוכים ג, מו.

[1] ויקרא ב, ד.

[2] ראה עוד בערך 'רקיקין'.

[3] ספרא ויקרא דיבורא דנדבה. משנה מנחות סג, א; רמב"ם מעשה הקרבנות יז, א. ולא כדעת רבי יהודה, המתיר להביא מאפה כופח, למרות שהזכיר במפורש "תנור".

[4] דעת רבי יוסי ברבי יהודה בתורת כהנים צו ד, י.

[5] דעת תנא קמא במשנה במנחות סג, א ובגמרא שם היא דעת רבי יהודה.

[6] דעת רבי שמעון במנחות שם.

[7] רש"י ויקרא שם; סמ"ג עשין קפו; רמב"ם בהקדמה למנחות וכן נראה מדבריו מעשה הקרבנות יג, ח.

[8] מנחות עד, ב וברש"י שם ד"ה יציקה; רמב"ם מעשה הקרבנות שם. וראה בגמרא שם עה, א - ב שני מיעוטים בדבר, אחד לחלות ואחד לרקיקים.

[9] אברבנאל ויקרא ב, א.

[10] אברבנאל שם.

[11] מנחות עו, ב ורש"י שם. וראה בתוספות שם ד"ה שריבה, כי ממנחת מאפה למדים כן לשאר המנחות.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש