מנחת מרחשת


מנחת מרחשת: מנחת נדבה הנעשית בכלי ששמו 'מרחשת'.

נאמר בתורה: "ואם מנחת מרחשת קרבנך - סולת בשמן תעשה"[1]. מנחה זו נעשית ב'מרחשת' שהיא "עמוקה"[2], ולפיכך השמן שבתוכה צבור ורוחש ואינו נשרף[3], והיא נקראת 'מרחשת' משום ש"מעשיה רוחשים"[4], כלומר, הבצק שמטגנים בה רוחש ומתנענע כשנוגעים בו[5]. יש גורסים ש"מעשיה רכים", כלומר שהבצק שאופים עליה הוא רך ודליל[6].

הכנת המנחה: המכין את המנחה נותן תחילה שמן בכלי. לאחר מכן נותן הכהן סולת על גבי השמן שבכלי, ועל הסולת - מתנה נוספת של שמן. בשלב זה בולל הכהן את השמן והסולת ולש הכול בפושרים. כאן בא השלב של אפייה ב'מרחשת' כשהיא בתנור. משנסתיימה האפייה פותת הכהן את המנחה האפויה לפתים, ונותן את פתיתי המנחה בכלי-שרת*. בהיות המנחה בכלי זה, יוצק הכהן על המנחה את שאר השמן* ונותן עליה לבונה*[7].


מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשים

בתמונה נראים 'מחבת' ו'מרחשת'. במשנה מנחות ה, ח; מצינו שני הבדלים בין הכלים הללו: "מה בין מחבת למרחשת? - אלא שה'מרחשת' יש לה כיסוי [ראה בתמונה משמאל] והמחבת אין לה כיסוי [בתמונה מימין]... מרחשת עמוקה [משמאל, והשמן מרובה בתחתית] ומעשיה רוחשים [הלחם רוחש על השמן ונע על גביו] ומחבת צפה [משטח ישר] ומעשיה קשים".

הקרבת מנחת מרחשת ואכילתה: דין הקרבת מנחת מרחשת הוא כדין הקרבת שאר המנחות: הכהן מוליך את המנחה אל המזבח ומגישה לקרן דרומית מערבית שלו, כנגד חודה של הקרן. הכהן מסלק את כל הלבונה שבכלי לצד אחד, קומץ מן המנחה במקום שיש בו הרבה שמן, ומניח את הקומץ בכלי שרת ומקדשו. אחר כך מלקט הכהן את הלבונה שעל המנחה ונותנה על הקומץ שבכלי השרת, מעלה את הקומץ והלבונה אל המזבח, שם עליהם מלח, ומקטיר את הכל על המזבח[8]. לאחר הקטרת הקומץ מותרים שיירי המנחה באכילה לזכרי כהונה[9], ונאכלים בעזרה באותו יום ובלילה שלאחריו עד חצות[10].

מן המדרש

'מרחשת עמוקה - מעשיה רוחשין' – כיצד?

"אמרו חכמים במשנה: 'מרחשת עמוקה - מעשיה רוחשין'... אמר לו הקדוש ברוך הוא [למקריב מרחשת: אין די בהבאת קרבן] בני! מפני מה לא בללת מעשיך בדברי תורה, שאין שמן - אלא תורה! ואין שמן - אלא מעשים טובים! וכן הוא אומר: 'לריח שמניך טובים, שמן תורק שמך'... ואפילו אומות העולם מכירין בחכמה ובבינה ובדיעה ובהשכל [שבאדם חכם, כשהם שומעים את קול ה'שמן' ואת קול החכמה היוצאת מפיו]. והיו אוהבים אותך אהבה גמורה... לכך נאמר 'עלמות אהבוך'... 'מרחשת עמוקה - מעשיה רוחשין' – כיצד? - יש בו באדם תורה [במעמקי ליבו] יהיה נזהר שלא יבא לידי עוון וחטא. אמר לו הקדוש ברוך הוא... ייטמנו [ויעמיקו] דברי תורה בפיך לעולם. אשרי אדם שיש בו דברי תורה ושמורים בידו, ויודע להשיב בהן תשובה שלימה במקומה. עליו הכתוב אומר: 'מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונה ידלנה'" (משלי כ, ה; ויקרא רבה פרשה ג).

[1] ויקרא ב, ז.

[2] משנה מנחות ה, ח.

[3] רש"י ויקרא ב, ז.

[4] משנה במנחות סג, א; בניגוד למחבת שהיא "צפה", כלומר, תבנית ללא דפנות - וכדעת רבי חנינא בן גמליאל שכמותו נפסק להלכה (רמב"ם מעשה הקרבנות יג, ז). אולם לדעת רבי יוסי הגלילי (במשנה שם) הדבר המייחד את המרחשת בהשוואה למחבת הוא, שהמרחשת היא כלי עם מכסה, והמחבת היא כלי בלי מכסה.

[5] רש"י בויקרא שם ובמנחות סג, א.

[6] כמו בצק של לביבות, ראה רמב"ם מעשה הקרבנות יג, ז; ובפה"מ מנחות ה, ח.

[7] כל הסדר על פי הרמב"ם מעשה הקרבנות יג, ו. מקור הדברים הוא בכמה מקומות במשנה במנחות: דין שלוש מתנות השמן מובא במשנה במנחות עד, ב; דין הלישה בפושרים - שם נה, א; ודין הפתיתה - שם עה, א. לפי דעת הרמב"ם שהבאנו למעלה, הלישה נעשית לאחר מתנת השמן השנייה והבלילה, וכך סובר גם רבנו גרשום (מנחות עד, ב); אולם רש"י מכתב יד (מנחות שם, ד"ה קודם לעשייתן) ותוס' (שם סז, ב ד"ה יצק) סוברים שהלישה נעשית לאחר מתנת השמן הראשונה ומתן הסולת, לפני מתנת השמן השנייה והבלילה. ועיין ערך בלילה, וערך יציקה, וערך פתיתה.

[8] ברייתא בסוטה יד, ב; ובגמרא שם מובאים פסוקים שיש ללמוד מהם סדר זה. רמב"ם מעשה הקרבנות יג, יב. ודין קמיצה האמור כאן הוא במנחת ישראל, אבל מנחת כהן אינה נקמצת אלא מקטירים אותה בשלמותה על המזבח.

[9] ברייתא בסוטה שם. רמב"ם שם יב, ט.

[10] משנה בזבחים סג, א. רמב"ם שם י, ג ושם ז - ח.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש