מנורה


מנורה: אחד מכלי הקודש הנמצאים בהיכל, ובה מדליקים את הנרות לפני ה'.

נאמר בתורה: "ועשית מנורת זהב טהור, מקשה תיעשה המנורה; ירכה וקנה, גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו"[1]. על גבי המנורה היו מניחים נרות זהב ומדליקים בהם את הפתילות[2], והלכה היא, שלא ניתן להדליק את הנרות ללא מנורה[3].

צורת המנורה: המנורה עשויה מקנה אחד מרכזי, וששה קנים* יוצאים ממנו, שלושה לכל צד[4]. קנים אלו עולים לגובה אחיד עם הקנה המרכזי[5]. הגובה הכולל של המנורה הוא שמונה עשר טפחים[6]. שבעת קני המנורה מעכבים זה את זה, ואם חסר אחד מן הקנים המנורה פסולה[7]. באשר לצורת הקנים נאמרו בעניין דעות שונות, ויש מי שרצה לומר שצורתם ישרה[8]. ממקורות רבים עולה, כי הקנים היו עולים בצורה מעוגלת[9]. על כל פנים אין צורת הקנים מעכבת להלכה[10].

ירך המנורה והרגליים: צורת הירך אינה מתוארת בתורה באופן מפורט. יש מן התנאים האומר, שירך המנורה היא בסיס בצורת רגליים, כמין חצובה[11]. לעומת האמור, רבים מן הראשונים מסבירים, שהירך עשויה כמין תיבה חלולה[12], ויש אומרים שהיא נראית כחצי כדור[13]. כאמור, היו למנורה שלש רגלים, שהיו קבועות בירך המנורה[14], יש אומרים שהיו רגלים קטנות שנועדו לייצב את המנורה על פני קרקע ההיכל.


מנורת זהב טהור – כפי שנעשתה ב'מכון המקדש'

בתמונה נראית המנורה כפי שנעשתה ב'מכון המקדש', על פי ההלכות הנזכרות בערך זה. תחילה נעשתה מנורת ברונזה, שכן, המנורה כשרה מכל מתכת. בשלב הגמר הצטרף לעשייה תורם נכבד, מר דוד רבינוביץ, אשר תרם סכום של ככר זהב למנורה, וכך נמסרה לאומנים אשר ציפו אותה בשכבה עבה של זהב - כשני מ"מ. הציפוי נעשה בשיטת האלקטרוליזה, ובכך המנורה מברונזה מצופה במעטה עבה של זהב, שהוא למעשה מנורת זהב העוטפת את מנורת הברונזה. מנורה זו כשרה להדלקה במקדש, שהרי היא מנורת מתכת, יתרה מזו יש לפנינו מנורת זהב. עם זאת חותר 'מכון המקדש', ליצור מנורה העשויה כולה זהב טהור, כבימי משה רבינו, וכבימי שלמה בונה המקדש בירושלים.

העיטורים למנורה: במנורה העשויה מזהב, יש לעטר את הקנים בשלושה מיני עיטורים: גביע*, כפתור* ופרח*[15]. באשר לצורתם נאמר: "גביעים למה הן דומין? - לכוסות אלכסנדריים. כפתורים למה הן דומין? - לתפוחים הבירותיים. פרחים למה הן דומין? - לפרחי העמודין, נמצאת אומר, שיש במנורה קושי ושבח כנגד כל הכלים"[16]. סך הכל היו למנורה ארבעים ושנים עיטורים, כדלהלן: עשרים ושנים גביעים, תשעה פרחים, אחד עשר כפתורים. הקישוטים הללו, מעכבים אחד את השני, ואם חסר אחד - המנורה פסולה[17]. במנורה שאינה עשויה מזהב, אין חובה לעשות את הקישוטים הללו[18].

מקומם של עיטורי המנורה: סדר העיטורים המופיעים לאורך הקנה המרכזי ובו שמונה עשר טפחים - מן הירך כלפי מעלה – כדלהלן: פרח אחד נעשה כחלק מירך המנורה*, הירך והפרח הקבוע בה מגיעים עד לגובה שלושה טפחים. לאחר מכן עולה הקנה המרכזי שני טפחים כשהוא חלק ללא קישוטים. בטפח הבא בו קבועים גביע, כפתור ופרח ושלושתם צמודים זה לזה. לאחר מכן עולה הקנה שני טפחים חלקים, ולאחר מכן בא טפח, ובו כפתור. מן הכפתור האמור יוצאים שני קנים לצדדים. לאחר מכן בא טפח חלק, ומיד עוד כפתור בעובי טפח, ממנו יוצאים שני קנים לצדדים. הקנה המרכזי עולה עוד טפח חלק, ובא אחריו טפח שבו כפתור, וממנו יוצאים עוד שני קנים לצדדים. לאחר כפתור זה באים עוד שני טפחים חלקים. בשלושת הטפחים העליונים של הקנה המרכזי יש שלושה גביעים, ואחריהם כפתור ופרח[19].

הנרות: נאמר בתורה, "ועשית את נרותיה שבעה, והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה"[20]. הנרות עשויים זהב, וכל אחד מהם מכיל חצי לוג שמן. הנרות מתפרקים מן הקנים לצורך ניקיון, ככתוב: "ואת המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט", כלומר הנרות הם דבר נפרד מן המנורה[21]. "הנרות מעכבים זה את זה", שאם חסר האחד המנורה פסולה להדלקה[22].


יצירת המנורה במדבר - ביציקה ובהכאה בפטיש

לפי המתואר במדרש (במדבר רבה (טו) התקשה משה ביצירת המנורה, ומבואר, שהיה שילוב של יציקת זהב למנורה, ובנוסף הכאה בפטיש: "'זה מעשה המנורה מקשה זהב'.... שהרבה יגע בה משה, כיון שנתקשה, אמר לו הקב"ה למשה: טול ככר זהב והשליכו לאור... מכה בפטיש ומעצמה נעשית". בציור נראים האומנים במדבר, כשהם עוסקים ביצירת מנורת זהב. משמאל נראה תנור להתכת הזהב, ובאוהל האומנים מקישים בפטיש ובקורנס.

רוחב המנורה: רוחב המנורה מצד לצד, ובכלל זה הקנים והמרווחים ביניהם, נאמרו בו שיעורים שונים, יש אומרים שנים עשר טפחים[23], ויש אומרים תשעה טפחים[24].

ככר זהב טהור: בתורה נאמר: "ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה", וכתבו הראשונים: "שלא יהיה משקלה עם כל כליה אלא ככר, לא פחות ולא יותר!"[25]. מאידך יש דעות בראשונים, שמשקל הככר הוא משקל התחלתי, והציווי הוא שלא לפחות מככר למנורה, אך ניתן להוסיף זהב לפי הצורך[26]. משקל הככר נדון בין ראשונים ואחרונים[27], לדעת האחרונים משקל הככר מגיע לחמישים ואחד קילו זהב[28]. יש מן הראשונים האומר, שגם המלקחיים והמחתות נעשו מן הככר, מאידך יש דעות בראשונים שהמנורה בלבד נעשתה מן הככר[29], וכך נפסק להלכה, שהמלקחים והמחתות וכלי השמן אינן מכלל הככר[30].

החומר ממנו נעשית המנורה: מצוה לכתחילה להכין מנורה עשויה זהב, כאמור בתורה: "ועשית מנורת זהב טהור"[31]. במצב שלא ניתן להכין אותה מזהב, הלכה היא, שניתן להכין אותה ממתכת אחרת ולפי יכולת הדור[32]. אין להכין את המנורה מחומרים אחרים שאינם מתכת, ואם נעשו שלא ממתכת המנורה פסולה. כמו כן, אין להכין את המנורה ממתכות שנשארו משברי כלים, כלומר מגרוטאות[33].

מקום המנורה בהיכל: נאמר בתורה: "ושמת את השולחן מחוץ לפרוכת, ואת המנורה נוכח השולחן על צלע המשכן תימנה"[34], נמצא, שיש לשים אותה בצד הדרומי של ההיכל, משמאלו של הנכנס, קרוב לקודש הקדשים[35]. המרחק נדון בתלמוד, ונקבע שהמנורה מרוחקת מן הפרוכת של קודש הקדשים שתי אמות ומחצה[36]; עם זאת בדיעבד, כל מקום בהיכל כשר לכך[37].

לעיון נוסף: עיין בערכים; ירך המנורה. ככר. קנים. נר מערבי. נרות המנורה. כפתור. גביעים. פרחים. מקשה. הדלקת הנרות, הטבת הנרות, כוז, מחתה, מזלג, ובספר 'מנורת זהב טהור', מאת הרב ישראל אריאל.

מדברי חז"ל

הדיוק במשקל הזהב של המנורה

"היה שלמה נוטל אלף ככרי זהב ומכניסן לכור ומוציאן, עד שהוא מעמידן על [ככר] אחד, לקיים מה שנאמר: 'ככר זהב טהור עשה אותה'... אמר רבי יוסי בי רבי יהודה מעשה במנורת זהב שעשה משה במדבר, והיתה יתירה דינר זהב, והכניסוה לכור שמונים פעם ולא חסרה כלום" (ירושלמי שקלים ו, ג).

מן המדרש

שבעה נרות בהיכל - מביאים להשראת שכינה בישראל

"'בהעלותך את הנרות'... למה הדבר דומה? - למלך שהיה לו אוהב. אמר לו המלך, תדע שאצלך אני סועד... הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט מנורה של הדיוט ושלחן של הדיוט. כיון שבא המלך באו עמו שמשין, סיבבו מיכן ומיכן מנורה של זהב לפניו. כיון שראה אוהבו את כל הכבוד התבייש והטמין את כל מה שהתקין לו שהיה הכל [כלים של] הדיוטות. אמר לו המלך: לא אמרתי לך שאצלך אני סועד?!... אמר לו אוהבו: ראיתי את כל הכבוד הזה שבא עמך ונתביישתי והטמנתי כל מה שהתקנתי לך... אמר לו המלך: חייך שאני פוסל את כל כלי שהבאתי, ובשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך. וכן הקב"ה: כולו אורה... והוא אמר לישראל התקינו לי מנורה ונרות... כיון שעשו באת שכינה!" (במדבר רבה טו, ח).

מעולם המחקר

המנורה ברומא - מקור ללימוד הלכות המנורה

תבליט המנורה בשער טיטוס ברומא, מעסיק את החוקרים העוסקים בכלי המקדש. המנורה הובאה לרומא יחד עם שאר כלי המקדש והוצגה בהיכל מיוחד (יוסף בן מתתיהו). בנוסף לכך, נחקקה על שער טיטוס. חכמי ישראל ביקרו בהיכל בו הוצגו הכלים, כדי ללמוד את הלכות הכלים, וביניהם פרטים במנורה: "מניין שיהיו כל הנרות מוסטרין [פונים הצידה] כנגד נר האמצעי? – תלמוד לומר: 'אל מול פני המנורה [הקנה האמצעי] יאירו שבעת הנרות'... אמר ר' שמעון: כשהלכתי לרומי, וראיתי שם את המנורה, היו כל הנרות מוסטרין כנגד נר האמצעי" (ספרי זוטא פרק ח). (ראה גם ספר 'מנורת זהב טהור פרקים לא - לה).


המנורה בשער טיטוס ברומא, נושא למחקר מדעי הלכתי

מעולם ההלכה

שאלה: האם מותר לעשות מנורת מקדש בזמן הזה?

תשובה: כתב הרמב"ם (בית הבחירה ז, י): "אסור לאדם שיעשה בית - תבנית היכל... שולחן בצורת שולחן, ומנורה בצורת מנורה. אבל עושה הוא מנורה של חמשה קנים או של שמונה קנים". נראה, לכאורה, מדבריו, שאסור לעשות מנורה בזמן הזה. לעומת זאת כתב (בית הבחירה א, ו): "עושין במקדש כלים: מזבח לעולה... ומזבח לקטורת, ומנורה ושולחן". כלומר מצוה מן התורה לעשות מנורה, וכפי שכתב שם בהמשך: (א, יח): "המנורה וכליה והשולחן וכליו... אין עושין אותן אלא מן המתכת בלבד", הווה אומר, מצוה לעשות מנורה בהתאם להלכות שקבע הרמב"ם? ומבוארים הדברים מדברי הפתיחה של הרמב"ם להלכה זו (בית הבחירה ז, א): "מצות עשה ליראה מן המקדש, שנאמר: 'ומקדשי תיראו'... ואי זו היא יראתו? - לא יכנס אדם להר הבית במקלו או במנעל שברגליו... ואין צריך לומר, שאסור לרוק בכל הר הבית". העולה מדבריו, שאיסור עשיית המנורה נובע דווקא משום שיש מצוה לעשות מנורה לעבודת ה' בהיכל. זו הסיבה שנאסר הזלזול במצוה זו, כגון, עשיית מנורת זהב לצורך עצמי, לפאר את ביתו של אדם ומשכנו במנורה העומדת בהיכל ה'. למסקנה: מצות עשה לעשות מנורה למקדש, וממילא חל איסור לעשות מנורה לצורך חולין.


מנורת המקדש בימי שלמה – ומשקלה ככר זהב טהור

בציור נראים האומנים בימי שלמה, כשהם מכניסים את מנורת הזהב לכור, לאחר שמצאו שיש בה עודף של דינר זהב. לאחר שנכנסה המנורה לכור פחתה במשקלה ועמדה באופן מדויק על משקל הככר.

[1] שמות כה, לא.

[2] עיין ערך 'הדלקת הנרות'.

[3] רמב"ן ויקרא כד, ב, וכן משמע מדברי הרמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ג.

[4] שמות כה, לב.

[5] וראה רש"י שם, שכתב שעלו באלכסון, יש שהבינו שכוונתו לקו ישר, אך נראה שכוונתו למושג בשפה היוונית, שעניינו קו עקום, ראה רש"י לבמדבר לד, ד, ח.

[6] ברייתא דמלאכת המשכן פרק י; מנחות כח, ב; רמב"ם בית הבחירה ג, י.

[7] משנה במנחות כח, א; רמב"ם שם ג, ז.

[8] ראה ערך 'קנים' וראה פירוש המשנה לרמב"ם מנחות ג, ז. כן ראה ספר 'מנורת זהב טהור' פרקים ז, י, לט.

[9] ראה בירושלמי חגיגה ג, ח: "גלגל חמה", וכפי שמבאר בפירוש עלי תמר שם, והביא ראיה גם מהציור בשער טיטוס. וכך היא דעת המגן אברהם בפירושו זית רענן על הספרי במדבר פרק ח, שם המנורה מתוארת "כמין עטרה". ובספר המנורה לרב ישראל אריאל מביא ראיות רבות לדבר, מממצאים ארכיאולוגיים מימי הבית.

[10] פתחי תשובה יורה דעה קמא, ח.

[11] ברייתא דמלאכת המשכן פרק י.

[12] רש"י שמות כה לא והרמ"א בתורת העולה.

[13] הרמב"ם בפירוש המשנה למנחות פרק ג, וכן כתב ר' אברהם בן הרמב"ם שמות כה, לא.

[14] רמב"ם בית הבחירה ג, ב.

[15] שמות כה, לא.

[16] ברייתא דמלאכת המשכן פרק י.

[17] מנחות שם; רמב"ם שם ג, ג.

[18] מנחות כח, א; רמב"ם שם ג, ד.

[19] ברייתא דמלאכת המשכן שם; מנחות כח, ב; רמב"ם שם ג, י.

[20] שמות כה, לז.

[21] דברי הימים ב' ד, כ. וראה שם במפרש, שהביא הוכחות שהנרות היו דבר נפרד.

[22] מנחות כח, א.

[23] מעשה חושב מאת ר' עמנואל חי ריקי.

[24] ראה 'מנורת זהב טהור' פרק ו, את הדעות והמקורות.

[25] רש"י שמות כה, לט.

[26] את הדעות השונות, ראה בספר 'מנורת זהב טהור' פרקים כז – ל.

[27] עיין ערך 'ככר'.

[28] הרב חיים בייניש 'מידות ושעורי תורה' עמ' תמד.

[29] מנחות פח, ב. וראה רש"י ורמב"ן שמות כה, לט.

[30] רמב"ם בית הבחירה ג, ו.

[31] שמות כה, לא.

[32] מנחות שם; רמב"ם שם א, יח - יט.

[33] מנחות שם; רמב"ם שם ג, ה.

[34] שמות כו, לה.

[35] רמב"ן בית הבחירה א, ז.

[36] יומא לג, א.

[37] על פי הגמרא בזבחים יד, א לגבי השולחן, וראה בשערי היכל ליומא מערכה ע.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il