מן המזבח ולפנים


מן המזבח ולפנים: תחום במקדש, מן המזבח והלאה למערב העזרה. למקום זה נאסרה הכניסה לכהנים שאינם ראויים לעבודה.

נאמר בתורה בעניין כהן בעל מום: "אך אל הפרוכת לא יבוא ואל המזבח לא יגש"[1]. ולמדו חכמים, שהמקומות הנזכרים בפסוק - המזבח והפרוכת - אסורים בכניסה לכהנים שאינם ראויים לעבודה מפאת ניוולם, והם: המזבח, ההיכל ומה שביניהם[2]. עוד למדו חכמים, שאפילו נכנס לתחום זה שלא לעבודה עובר בלאו וחייב מלקות[3].

הגדרתו: התחום האסור בכניסה כולל שלשה מקומות: המזבח, 'בין האולם ולמזבח', וההיכל[4]. באשר להגדרת אזור המזבח האסור בכניסה, הדבר שנוי במחלוקת ראשונים ואחרונים. יש הסבורים, שהתחום האסור ראשיתו בקו המזרחי של המזבח, וכך חמישים וארבע אמות מקו זה עד ההיכל[5]. ויש שהוכיחו כדעה זו, מן הפסוק ביחזקאל: "ויין לא ישתו כל כהן בבואם אל החצר הפנימית"[6], שפירושו 'עזרת כהנים מן המזבח ולפנים, כמו שכתוב בתורה'[7]. ויש חולקים, וסבורים שלא נאמר האיסור אלא על המזבח גופו[8].

האסורים בכניסה: התורה מציינת כהנים אחדים שאינם ראויים לעבודה, כגון: בעל מום*, שתוי יין*, קרוע בגדים*, פרוע ראש* וכן, מי שאינו רחוץ ידיים ורגלים[9]. כהנים אלו נאסרו בכניסה למזבח וסביבתו עקב היותם במצב של ניוול[10]. כן נאסרו להיכנס לאולם ולהיכל, וכך באשר לתחום שביניהם – 'בין האולם ולמזבח'[11].


התחום האסור בכניסת בעל מום – מן האולם ולמזבח

בתמונה נראה קו ברור בצד המזרחי של המזבח [מימין למזבח]. החל מקו זה ולשמאל נמצא תחום מקודש, האסור בכניסה לכהן בעל מום, וכן לכניסת פרוע ראש וכד'. תחום זה כולל את מקום המזבח. כמו כן ממנו ושמאלה, היינו 'בין האולם ולמזבח', וכך מן ההיכל ופנימה לכיוון הפרוכת וקודש הקדשים. תחום זה כולו בגדר איסור הכניסה.

האיסור: נחלקו אמוראים וכן ראשונים במהות איסור זה. יש אומרים שאיסור כניסתם של כל אלו מן המזבח ולפנים הוא מן התורה, ואף לוקה על כניסה זו[12]. אך יש חולקים ולדעתם איסור הכניסה למקומות אלו אינו אלא מעלה מדרבנן, ומן התורה אין איסור אלא על עבודה בניוול[13]. ויש שחילקו בין המקומות: במזבח עצמו ובהיכל האיסור מן התורה, אך בין האולם ולמזבח אינה אלא מעלה מדרבנן[14]. ראוי להוסיף עם זאת, באשר לאדם מישראל או כהן, הנכנס בשערי העזרה ולמקומות אלה כשהוא מנוול, הרי הוא עובר על עשה של מורא מקדש[15].

מן המדרש

איסור כניסה לכהן בעל מום – ארבע אמות סביב המזבח

מצינו מקור קדום בדברי חז"ל המגדיר את איסור הכניסה למזבח בהגדרה אחרת, דהיינו: ארבע אמות סביב המזבח. לשיטת חז"ל זו קיימת קדושה מיוחדת למקום זה במקדש. זה לשון המדרש: "מכאן נתנו חכמים מחיצות, ואמרו: עשר קדושות הן: ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות, ומה היא קדושתה? - שמביאין ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם, מה שאין כן בכל הארצות... ובעלי מומין כהנים ופרועי ראש ושתויי יין היו נכנסין מיכן [ולפנים] אבל לא היו נכנסין בין האולם ולמזבח. ולא לאולם ולא להיכל ולא לסביבות המזבח ארבע אמות. ושאר כהנים נכנסין לאולם ולהיכל ולסביבות המזבח ארבע אמות, אבל לא היו נכנסין לבית קדשי הקדשים"[16].

[1] ויקרא כא, כג.

[2] משנה כלים א, ט.

[3] רמב"ם ביאת המקדש א, טו.

[4] ספר המצוות לא תעשה סט, וביאת מקדש א, טו.

[5] הסבר הרמב"ן בדעת הרמב"ם, ספר המצוות שם; מלבי"ם ויקרא כא, כג (וראה להלן הערה 10 בדעת תפארת ישראל).

[6] יחזקאל מד, כא.

[7] רד"ק שם.

[8] רמב"ן בהשגותיו לספר המצוות שם. וראה במלחמות מאת יוסף בן מתתיהו ספר חמישי ה, ז. שם משתמע, שאיסור הכניסה לבעלי מום ושתויי יין היה באשר למזבח גופו ולהיכל.

[9] ראה ערך קידוש ידים ורגלים.

[10] רמב"ם ביאת מקדש א, טו. וראה תפארת ישראל כלים א, ט הסובר שבין האולם למזבח בתחום שמול הכבש לא נכלל במעלה זו כדי אחרת כיצד היה ניתן לכהן להיכנס לשם על מנת לקדש ידיים ורגלים (וראה שם הסבר נוסף).

[11] משנה כלים א, ט.

[12] רמב"ם ספר המצוות שם; ביאת המקדש שם; וראה מהר"י קורקוס וכסף משנה המציינים לדברי ר' אדא ביומא מד,ב: "מעלות דאורייתא".

[13] רמב"ן ספר המצוות שם; תוספות וריטב"א סוכה מד, א; ר"ש כלים א, ט.

[14] ראב"ד, ביאת מקדש שם. וראה מהר"י קורקוס שביאר דבריו במזבח בעבודה דווקא.

[15] ביאת מקדש א, יז.

[16] ספרי זוטא ויקרא. וכן במדבר רבה ז, ח.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש