מחנה לוייה


מחנה לוייה: מחנה שבט לוי אשר שכן סביב חצר המשכן במדבר.

שלוש מחנות היו במדבר: מחנה ישראל, מחנה לוייה ומחנה שכינה. מחנה לוייה הוא מקום מגורי הלויים מסביב למשכן, ככתוב: "וסביב למשכן יחנו"[1]. למחנה זה קדושה מיוחדת, וכן דינים מיוחדים לעניין מצות שילוח טמאים.

מחנה לוייה לדורות: כשם שהיה מחנה לוייה במדבר, כך היה מחנה לוייה לדורות בירושלים, ותחומו: מחומת הר הבית החיצונית – עד חומת העזרה, דהיינו, כל שטח הר הבית מלבד העזרה המקודשת[2]. בכלל מחנה לוייה גם תחום עזרת נשים השייך להר הבית, עם זאת, כאשר הקים המלך יהושפט את 'החצר החדשה' בהר הבית - היא עזרת נשים* - גזרו חכמים שטבול יום* לא יכנס לשם[3]. כמו כן, בכלל מחנה לוייה, חלל הפתח הגובל בין עזרת נשים במערב, לבין העזרה שהיא 'מחנה שכינה', היינו, שער ניקנור, אף חלל זה לא נתקדש בקדושת העזרה ודינו כהר הבית[4].


מחנה לוייה במדבר

בציור נראים שלשת המחנות במדבר: במרכז אהל מועד – 'מחנה שכינה'. מסביבו חונה שבט לוי ב'מחנה לוייה' - משפחות גרשון, קהת ומררי. שני האהלים בקידמת המשכן הם אהלי משה ואהרן. מארבע רוחות העולם שוכנים שנים עשר השבטים בארבעה דגלים – שלשה שבטים בכל דגל.

שילוח טמאים: כל טמא שטומאתו יוצאת מגופו, דהיינו זב, זבה, נידה ויולדת - אסור לו להיכנס למחנה לוייה[5]. בעל קרי אף הוא אסור בכניסה למחנה לויה[6], כל שכן מצורע המשולח מחוץ לחומת ירושלים, שאסור לו להיכנס למחנה לוייה[7]. אם נכנס אחד מטמאים אלו למחנה לויה - עובר בלאו ולוקה[8], שנאמר: "ולא יבוא אל תוך המחנה"[9]. מאידך, טמא מת, ואפילו מת עצמו - מותר להכנס למחנה לוייה[10]. באשר לטבול יום*, דהיינו, אחד מן הטמאים שטבל ולא העריב שמשו – רשאי להיכנס למחנה לוייה, אך אסור לו מדרבנן להיכנס לעזרת נשים*[11].

קליטת רוצח בשגגה: כשהיו ישראל במדבר, היה מחנה לוייה כעיר מקלט, ומי שרצח בשגגה היה גולה למחנה לוייה. שכן, היה למחנה זה דין של עיר לויים בארץ ישראל, וערי הלויים קולטות את הרוצח בשגגה[12].

מן המדרש

קדושת מחנה לוייה – כקדושת מחנה המלאכים

חכמינו ז"ל מדמים את 'מחנה לוייה' במדבר למחנה המלאכים בעולם העליון. זה לשון המדרש (פסיקתא דרב כהנא פיסקא יב - בחדש השלישי כב): "אמר רבי אבדימא איש חיפה: שניתי במשנתי, שירדו עם הקדוש ברוך הוא לסיני עשרים ושנים אלף של מלאכי השרת... כמחנה הלויים. שצפה הקדוש ברוך הוא שאין [ישראל עומדין במיהמנותם בחטא העגל] אלא שבטו של לוי, לפיכך ירדו עשרים ושנים אלף - כמחנה לוייה". כוונת המדרש לדמיון המספרי, שכן בעניין מחנה הלויים נאמר (במדבר ג, לט): "כל פקודי הלויים... מבן חדש ומעלה שנים ועשרים אלף". כך גם באשר למלאכים נאמר (תהלים סח, יח): "רכב אלהים רבותיים אלפי שנאן", כלומר, שתי רבבות ושני אלפים. נמצא, שמחנה הלויים הנאמנים לדבר ה' ניצבים כשומרים המקיפים את משכן ה', והרי הם כמלאכי השרת בעולם העליון המקיפים את בית המקדש של מעלה. מכאן גם הדמיון בין קדושת מחנה לויה לקדושת מחנה המלאכים.

[1] במדבר א, נ.

[2] תוספתא כלים בבא קמא א, י. זבחים קטז, ב; רמב"ם בית הבחירה ז, יא. המושג "מחנות בני לוי" מופיע כבר במקרא, בדברי הימים א' ט, יח, ונראה שאכן הכוונה שם היא להר הבית, בניגוד ל"מחנה ה'" (שם יט), שהוא מחנה שכינה (ראה שערי היכל לזבחים מערכה שב, עמ' א'מו).

[3] פסחים צב, א; ותוספות שם ד"ה טבול יום. ועיין ערך 'החצר החדשה'.

[4] פסחים פה, ב. רמב"ם מחוסרי כפרה ד, ב.

[5] משנה כלים א, ח. רמב"ם הלכות בית הבחירה ז, טו. רמב"ם הלכות ביאת מקדש ג, ג. ועיין ערכי טמאים אלה: זב, זבה, נידה, יולדת.

[6] פסחים סז, ב - סח, א. הרמב"ם בהלכותיו השמיט דין בעל קרי במחנה לוייה, אך הביאו בספר המצוות לא תעשה עח. וע"ע בעל קרי.

[7] שכן מצורע משתלח אפילו ממחנה ישראל (רמב"ם שם הלכה ב).

[8] פסחים סח, א. רמב"ם הלכות ביאת מקדש ג, ח. ומצורע שנכנס להר הבית לוקה שמונים (שם הלכה ט).

[9] דברים כג, יא.

[10] תוספתא כלים בבא קמא א, ז. רמב"ם הלכות בית הבחירה שם והלכות ביאת מקדש ג, ד. ומכל מקום הוא אסור מדרבנן להיכנס לחיל* (משנה כלים א, ח ופה"מ שם; רמב"ם שם הלכה ה). וע"ע טמא מת.

[11] משנה כלים שם, רמב"ם שם הלכות ה - ו.

[12] זבחים קיז, א; מכות יב, ב. וראה עוד בעניין זה בשערי היכל לזבחים מערכה שג.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש