מותר תרומת הלשכה


מותר תרומת הלשכה: כסף שנותר מתרומת הלשכה והשימוש בו בסוף שנת הקרבנות, משהרימו הכהנים תרומה חדשה.

תרומת הלשכה* היא תרומת כספי מחצית השקל, שהרימו הכהנים מ'לשכת השקלים'* לצורך קרבנות התמיד במהלך השנה והפקידו אותה ב'לשכת הקרבן'. כשנותר כסף מתרומה זו ב'לשכת הקרבן', היו גזברי המקדש קונים בכסף שנותר קרבנות ציבור ומנחות ציבור, כגון: העומר*, שתי-הלחם* ולחם-הפנים*, ועוד[1]. משהגיע ראש חודש ניסן, ונשארו כספי מחצית השקל מתרומת הלשכה, עודף זה נקרא - 'מותר תרומת הלשכה', שכן, החל מתאריך זה אין מביאים קרבנות ציבור מן התרומה הישנה, אלא מתרומת מחצית השקל החדשה[2].

השימוש במותר התרומה: נחלקו תנאים מה היו הגזברים עושים בכסף הנותר מתרומת הלשכה: יש מחכמי המשנה האומרים, שבמותר תרומת הלשכה היו משתמשים להכנת כלי-שרת* חדשים[3]. חכמים למדו זאת מן הכתוב בעניין בדק הבית בתקופת יואש* מלך יהודה ויהוידע הכהן: "וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע את שאר הכסף, ויעשהו כלים לבית ה' כלי שרת, והעלות [מלשון עלי ומכתש] וכפות וכלי זהב וכסף"[4]. לדעה זו מכשירי קרבן – כקרבן, ולכן כלי השרת הנעשים לצורך הקרבנות יש לעשותם מכסף התרומה הנגבית לצורך הקרבנות עצמם[5]. יש מן הראשונים שכתבו, שהלכה כדעה זו[6]. עוד יש מי שאומר, שהיו קונים במעות אלו פירות בזול ומוכרים אותם ביוקר, ובכסף היו קונים קרבנות לקיץ המזבח*[7]. יש גם מי שכתב, שבמותר התרומה עושים ציפוי זהב לבית קדשי הקדשים[8], לרצפתו ולכתליו[9]. יש מן הראשונים שכתבו להלכה, שבמותר התרומה קונים קרבנות לקיץ המזבח[10].

קרבנות שנותרו מהתרומה הישנה: אם הגיע ראש חודש ניסן, ונותרו עדיין בהמות לקרבנות הציבור שנקנו מהתרומה הישנה – פודים את הבהמות ויוצאות לחולין, זאת, אפילו שאין בהן מום. הכסף המתקבל מפדיון זה הולך ל'מותר תרומת הלשכה'[11].


מותר תרומת הלשכה – מובא אל אוצר המקדש

בציור נראים גזברי המקדש, כשהם מביאים את 'מותר תרומת הלשכה' לאוצר המקדש, כדי להשתמש בכסף לעשיית כלי שרת, וכן לצורך 'קיץ המזבח' – על פי הדעות הנידונות בהלכה.

[1] ע"ע תרומת הלשכה.

[2] רש"י כתובות קו, ב; ברטנורא ותפארת ישראל שקלים ד, ד. ריבב"ן שקלים ד, ב.

[3] דעת ר' ישמעאל שקלים שם; ר' חנינא סגן הכהנים שם; תנא דבי ר' ישמעאל כתובות קו, ב על פי תוספות שם ד"ה תנא.

[4] דברי הימים ב' כד, יד. כתובות שם.

[5] ריבב"ן שקלים שם.

[6] ראה רש"י שבועות י, ב ד"ה נפדין תמימין שכתב בסתם כדעת תנא קמא, והריטב"א שם דייק שרש"י פירש כך מפני שלדעתו כך היא ההלכה. ועוד כתב הריטב"א שכן הוא בירושלמי, ובירושלמי שלפנינו לא נמצא. גם המאירי בשקלים פרק ד פסק כתנא קמא. וכן הרשב"א בשבועות יא,א מפרש כרש"י.

[7] ברייתא בכתובות שם.

[8] דעת תנא קמא שקלים ד, ד.

[9] ר"ש סירילאו שם; תקלין חדתין שם.

[10] דעת ר' עקיבא שקלים ד, ד; רמב"ם הלכות שקלים ד, ט.

[11] שבועות י ,ב; רמב"ם שקלים ד, יא.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il