מזבח הקטורת


מזבח הקטורת: מזבח הזהב העומד בהיכל, ומקטירים עליו את קטורת הסמים.

לקיום מצות הקטרת קטורת הסמים, המתקיימת כחלק מקרבן התמיד פעמיים בכל יום, בתמיד של שחר ובין הערביים, נצטוו ישראל להעמיד מזבח מיוחד בהיכל, ככתוב: "ועשית מזבח מקטר קטורת"[1]. מזבח הקטורת נקרא גם 'מזבח הזהב', שכן הוא עץ מצופה זהב. מזבח זה שימש גם למתן דם חטאות פנימיות* על קרנותיו, כגון ביום הכיפורים[2]. מאידך, הקטרת קטורת זרה או הקרבת קרבנות מהחי – נאסרה על מזבח זה[3].

צורתו ומידותיו: מידותיו של מזבח הקטורת נאמרו בתורה: אמה אורך, אמה רוחב ושתי אמות גובה. בעניין מידת האמה המדויקת במזבח הזהב מצינו שיטות אחדות: האחת: כל מידותיו נמדדות באמה בת חמישה טפחים[4]. השניה: מידת אורכו ורוחבו נמדדים באמה בת שישה טפחים, ואילו גובהו נמדד באמה בת חמישה טפחים[5]. השלישית: מידת אורכו ורוחבו נמדדים באמה בת חמישה טפחים, ואילו גובהו נמדד באמה בת שישה טפחים[6]. בספר מלכים מתואר, ששלמה המלך הגדיל את מידות המזבח, ככתוב: "ויצף מזבח ארז"[7]. יש מן הפרשנים שכתב, ששלמה הכפיל את אורכו ורוחבו של המזבח, וכשם שההיכל הכפיל את מידותיו ביחס למשכן, כך גם מזבח הקטורת במקדש הכפיל את מידותיו ביחס למידתו במשכן. נמצא, שהמידה המתוארת בתורה – אמה - היא מידה התחלתית, וניתן להגדיל את מידת המזבח באופן יחסי[8], ובלבד שישמרו על צורתו המרובעת של המזבח[9].

הקרנות: למזבח ארבע קרנות, וחסרונן פוסל את המזבח[10]. באשר לגודל הקרנות מצינו כמה דעות בעניין זה: האחת: רוחב הקרן הוא שלוש רביעיות אצבע, וגובהה שלוש אצבעות וארבע חלקי תשע האצבע[11]. השניה: גודל כל קרן שלוש אצבעות ושליש על שלוש אצבעות ושליש[12]. השלישית: כל קרן מארבעת הקרנות רוחבה טפח על טפח[13].


מזבח הזהב ומידותיו – ב'מכון המקדש'

בתמונה נראה מזבח הקטורת המוצג בתערוכת 'מכון המקדש', ולידו כהן גדול הלבוש בבגדי זהב. הציפוי על המזבח נעשה לפי שיטה קדומה, שנהגה במצרים לפני כשלשת אלפים שנה, זאת, על פי מימצאים שנמצאו בפירמידות, שיטה שנהגה בעת יציאת ישראל ממצרים. מדובר בציפוי דק העשוי דפים דפים דקים, הנקראים 'עלי זהב', ומודבקים בדבק מיוחד על פני העץ. רוחב המזבח נעשה באמה בת חמישה טפחים, לעומת גובה המזבח שנעשה באמה בת ששה טפחים (כדעת בעל מנחת חינוך). הקרנות נעשו ברוחב טפח על טפח (כדעת רבנו מיוחס). כך גם באשר לזר הזהב, זה נעשה ככתר סביב המזבח ובגובה הנראה לעין.

זר הזהב שעל המזבח: באשר לזר הזהב סביב המזבח לא נאמרה מידתו בתורה, שכן, כתוב: "ועשית מזבח מקטר קטורת... וצפית אתו זהב טהור... ועשית לו זר זהב סביב"[14]. בעניין זה אמרו חכמים בתלמוד[15] שמידתו 'כל שהוא'. נראה עם זאת, שניתן להגדיל את הזר שיהיה נראה לעין, וכדברי חז"ל, שהמשילו את הזר שעל המזבח לכתר[16] ובהכרח ש'כתר' זה, הוא דבר הנראה לעין. לפיכך אם ניתן לעשות זר זהב יותר מכל שהוא, ונראה לעין ככתר, מן הראוי לעשות כן.


הקטרת הקטורת - עבודה 'שבחשאי'

בציור נראים שלשה כהנים בהיכל בעת הכנת הקטורת, האחד (משמאל) מניח גחלים על מזבח הקטורת ויוצא מן ההיכל. השני (מימין) מחזיק את כף הקטורת בעת שהכהן השלישי (במרכז) חופן את הקטורת בידיו להניח אותה על גבי הגחלים שעל מזבח הקטורת. הכהן המקטיר ממתין עד שכל הכהנים מפנים את ההיכל וסביבתו, ומקטיר את הקטורת 'בחשאי' (ראה 'מעולם המחשבה'). ראה רמב"ם תמידין ומוספין ג, ג; הכותב: "בעת שמקטירין הקטורת בהיכל בכל יום, פורשין כל העם מן ההיכל ומ'בין האולם ולמזבח'. לא יהיה שם אדם עד שיצא זה שהקטיר הקטורת... שנאמר: 'וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו'".

הטבעות: למזבח הקטורת במשכן היו מחוברות טבעות זהב, כדי שיוכלו להכניס בהם את הבדים המשמשים לנשיאת המזבח. לעומת זאת במקדש אין צורך בטבעות אלו, שכן המזבח מונח באופן קבוע בהיכל ואינו עובר ממקום למקום, לפיכך במקדש בירושלים אין למזבח טבעות זהב.

החומרים לעשיית המזבח: בתורה נאמר, שהמזבח עשוי עצי שיטים ומצופה זהב. בגמרא מבואר שעץ השיטה - הוא ה'תורניתא' בארמית, המזוהה עם עץ האורן[17]. לעומת זאת מצינו מי שתרגם את המושג 'שיטה' כ'שוניטא'[18]. עוד יש מי שתרגם את המושג 'שיטה' ל'סנט', תרגום דומה למילה 'שוניטא'[19], ולאור תרגום זה, יש חוקרים הסבורים שכוונת רס"ג והמדרש לעץ השיטה שבימינו[20]. כמובא לעיל הגדיל שלמה המלך את מידות המזבח, ומבואר בפסוקים שציפה אותו בארז מארזי הלבנון[21]. נראה שעץ הארז נבחר על ידי שלמה, שכן, ארז הלבנון הוא עץ גדול וחזק לעומת עץ האורן או השיטה, וכבר אמרו חכמים שישנם עשרים וארבעה מיני ארזים[22], ואחד מהם השיטה. ממילא, כל עוד משתמשים באחד ממיני הארז למזבח הרי הוא כשר.


מזבח הקטורת בהיכל בימי שלמה

בציור נראה מזבח הקטורת כפי שנראה בימי שלמה - במרכז ההיכל. מימינו אחד עשר שולחנות, ומשמאלו אחת עשרה מנורות. במקדש שלמה הגדילו את המזבח, ורוחבו הגיע לשתי אמות על שתי אמות, כשהתוספת היתה מעץ ארז, ועליה ציפוי זהב.

ציפוי הזהב של המזבח: באשר לעובי הציפוי של הזהב, בגמרא נאמר, שציפוי הזהב על גג המזבח היה בעובי דינר זהב[23]. הדינר בתקופת חז"ל היה עשוי מזהב דק, לאור האמור כתבו הראשונים, שזהב מזבח הקטורת עמד באש המזבח שנים רבות בדרך נס[24]. לפיכך נראה לעניין עשיית המזבח, שלכתחילה מן הראוי לעשות את ציפוי הזהב שעל גג המזבח כשהוא עבה יותר, כדי שיעמוד בחום הגחלים של הקטורת, שכן כלל הוא אף במקדש, ש'אין סומכין על הנס'[25]. באשר לעובי הציפוי המוצמד לעץ שעל דפנות המזבח -לא נקבע שיעור, לפיכך נראה שיעשו האומנים לפי כוח הציבור[26], כלומר, כאשר אין ביכולת הציבור לתרום זהב הרבה - יעשו ציפוי דק, וכשיש ביכולת הציבור - יעשו ציפוי עבה.

מיקומו: מזבח הזהב - הנקרא גם 'מזבח הפנימי'[27], נמצא בתוך ההיכל, ככתוב: "ונתת אותו לפני הפרוכת אשר על ארון העדות, לפני הכפורת אשר על העדות"[28]. כלומר, המזבח מונח במרכז ההיכל בין צפון לדרום - מול ארון הברית. באשר למקומו בין מערב למזרח נחלקו הדעות, וכמה דעות נאמרו בעניין זה: האחת: המזבח קרוב מאד לפרוכת[29]. השניה: המזבח מונח בחצי המערבי של ההיכל[30]. השלישית: המזבח מונח בשליש המערבי של ההיכל[31], וכדעה האחרונה מובא להלכה.

מן המחקר

האם ניתן לעשות את מזבח הקטורת מזהב בלי עץ בתוכו

שאלה: האם ראוי לעשות מזבח קטורת שכולו זהב ללא עצי שיטים בתוכו כלל?

תשובה: ככלל, נפסק להלכה, שכלי שרת חייבים להיעשות דווקא ממתכת, ואם עשאם מעץ -פסולים, כך גם אם עשאם מאבן, זכוכית או עצם - פסולים[32]. הלכה זו מעוררת שאלה, שכן, נאמר בתורה שמזבח הקטורת וכן שולחן לחם הפנים עשויים מעצי שיטים, ורק הציפוי שלהם עשוי זהב. מעתה, אם כלי שרת צריך להיות ממתכת, היה צריך לעשות את שני הכלים הללו מזהב ללא עץ? יש מן האחרונים שתירצו שאלה זו בכך, שכיוון שכלים אלו מצופים זהב, והשימוש בכלי נעשה על גבי ציפוי הזהב – לפיכך הציפוי הוא העיקר, ולכן מוגדר הכלי ככלי מתכת ולא ככלי עץ. עם זאת, לאור האמור בגמרא[33], שכלי השרת צריכים להיות עשויים לכתחילה ממתכת, נמצא, שאם מצאו האומנים לנכון לעשות את דפנות מזבח הקטורת מזהב בלבד בלא עץ, המזבח כשר[34].

מן המדרש

זר המזבח - וכתר כהונה

חז"ל המשילו את הזרים השונים שעל גבי כלי המקדש לכתרים, ואמרו (יומא עב, ב): "שלשה זרים הן: של מזבח, ושל ארון, ושל שלחן. של מזבח - זכה אהרן ונטלו, של שלחן - זכה דוד ונטלו, של ארון - עדיין מונח הוא, כל הרוצה ליקח - יבא ויקח". כעין זה אמרו במסכת אבות ד, יג: "שלשה כתרים הם: כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן". עוד אמרו חכמים: "כל מי שזוכה לתורה - כאילו זכה לשלשתן, וכל שלא זכה לתורה - כאלו לא זכה לאחת מהן" (קהלת רבה פרשה ז). ללמדך, כי כלי המקדש השונים, באו ללמד את האדם, שאם יטילו עליו לשאת כתר מלכות, או שיטילו עליו להיות כהן גדול המעוטר בציץ לראשו, עם זאת, אם לא עמל בתורה, ולא זכה לכתר השלישי שהוא כתר תורה - כאילו אין לו כתר כלל.

מעולם המחשבה

עצי שיטים למזבח הזהב לתיקון 'מעשה שיטים'

עשיית מזבח הקטורת מעצי שיטים נדונה בדברי חז"ל, ומבואר במדרש, שהדבר בא לתקן את מעשה ישראל בשיטים שחטאו בענייני עריות. שכן, הקטורת שהכהן מקטיר אותה בהיכל בחשאי - שלא בפני כל אדם - מכפרת על חטאים שבחשאי, כגון לשון הרע (ראה זבחים פח, ב). כך גם ענייני עריות הם עבירה הנעשית בחשאי, לפיכך נעשה המזבח מעצי שיטים, לכפר על 'מעשה שיטים', היינו עבירות בענייני עריות. כך היא לשון חז"ל במדרש: "עשרים וארבעה מיני ארזים היו, ומכולם לא [נבחרו] אלא שבעה, שנאמר: 'אתן במדבר ארז, שיטה והדס ועץ שמן, אשים בערבה ברוש, תדהר ותאשור יחדיו' (ישעיה מא, יט)... ומכולם [מן השבעה הנבחרים] לא נבחר [למשכן] אלא השיטה בלבד, שנאמר: 'עצי שטים'. ולמה קרא אותו 'שטים'? - אלא כדי לרפאות מה שעשו ישראל בשטים... אמר הקב"ה: לעולם הבא אני מרפא את השטים, שנאמר: 'והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס... ומעין מבית ה' יצא והשקה [בקדושתו ויטהר] את נחל השטים'" (תנחומא תרומה ט).

[1] שמות ל, א - ג.

[2] ויקרא ב, א - יב. זבחים ה, ב. רמב"ם מעשה קרבנות ה, יג.

[3] שמות ל, א. תמיד ו, ג. רמב"ם תמידין ומוספין ג, ח - ט.

[4] שלטי גיבורים פרק ל"ג; מלבי"ם לשמות ל, ב.

[5] ר"מ קאזיס למידות פרק ג' ד"ה תנן בפרק י"ז.

[6] מעשה חושב פרק ז אות א; מנחת חינוך מצוה קג.

[7] מלכים א' ו, כ.

[8] וכבר כתב הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה, שניתן להגדיל את המקדש וכליו באופן יחסי לגודלם המקורי.

[9] כמו שמצינו במזבח העולה, שלמרות שהמידות שנכתבו בתורה הם 5*5 אמה, שלמה בנה מזבח בגודל 28*28 אמה, ועולי בבל הגדילו עוד יותר את מידותיו ל-32*32 אמה.

[10] זבחים סב, א.

[11] שלטי גיבורים פרק ל"ג.

[12] ספר מעשה חושב.

[13] רבנו מיוחס.

[14] שמות ל, א – ג.

[15] יומא עב, ב; ירושלמי שבת א, א; סוכה א, א.

[16] ראה 'מן המדרש'.

[17] ראש השנה כג, א; ורש"י שם. וראה בספר 'צמחי המקרא' מאת זהר עמר.

[18] מדרש הגדול לתרומה כה, י.

[19] רס"ג.

[20] להרחבה וביאור ראה ספר 'צמחי המקרא' לפרופ' זהר עמר, ערך שיטה, עמ' 151.

[21] מלכים א' ו, כ.

[22] ראה 'מעולם המחשבה'.

[23] חגיגה כז, א.

[24] רש"י חגיגה שם.

[25] ראה ירושלמי שקלים ו, ג; שעשו שלחנות של שיש ללחם הפנים ולא של כסף, מפני שהכסף 'מרתיח' ויתקלקל הלחם שעליו, 'שאין מזכירין מעשה נסים' גם במקדש, כלומר: אין סומכין על הנס. ועי' רש"י שבת קכד א ד"ה משום איעפושי, שעשו קנים בין מערכות לחם הפנים שלא יתעפש, שאין סומכין על הנס.

[26] רמב"ם בית הבחירה א, יא.

[27] כגון יומא יד, ב.

[28] שמות ל, ו.

[29] ריטב"א ור' אליקים ליומא לג, ב.

[30] מנחות צח, ב; ברייתא דמלאכת המשכן פרק ד.

[31] רמב"ם בית הבחירה א, ז.

[32] מנחות כח, ב. רמב"ם בית הבחירה א, יח.

[33] מנחות כח, ב.

[34] אבן האזל, ויריעות שלמה שם. לעומת זאת בעל מנחת חינוך, מצוה צז, סובר, שחסרון עץ כשר רק בדיעבד, ולכתחילה ראוי שיהיה במזבח גם עץ ככתוב בתורה.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש