מותר הפסח


מותר הפסח: כבש שהוקדש לקרבן פסח ולא הוקרב על גבי המזבח מסיבה כלשהי.

אדם שהפריש כבש או עז לקרבן פסח, ואבד, ולא מצאוהו אלא לאחר הקרבת הפסח, שאלה היא, מה יעשה בו כשנמצא; האם ניתן לפדותו, או להועיד אותו לקרבן אחר? הלכה היא שמביאים אותו כקרבן שלמים.

'מותר הפסח' – מהו? פעמים מתרחשת מציאות, שבהמה שהקדיש אדם להביאה כקרבן פסח - שלא הוקרבה לצורך הפסח, והשאלה היא מה דין הבהמה? אמרו חכמים, שבמקרה זה דינו של כבש זה שלא הוקרב, שיהא כדין קרבן שלמים*[1]. המקור לכך הוא הפסוק האומר: "וזבחת פסח לה' אלהיך - צאן ובקר"[2], ואמרו חכמים: "והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים!" ו"בקר" שנאמר על שום מה? ומסקנת הגמרא: "מכאן ל'מותר הפסח' שיהא מוקרב לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר, ומהו? - שלמים!"[3] עוד אמרו חכמים, שאין אפשרות להקדיש קרבן לכתחילה לשם 'מותר פסח', מפני שלא חל עליו שם פסח מעולם[4].

'מותר פסח' להגדרותיו השונות:

כמה אפשרויות נאמרו במציאות של מותר הפסח שקרב כשלמים:

  1. פסח שאבד והפריש אחר תחתיו, ונמצאת הבהמה קודם שחיטת הפסח, והרי שניהם עומדים - יקריב איזה מהם שירצה לשם פסח, והשני - יקרב שלמים[5].

  2. פסח שאבד והפריש אחר תחתיו, ונמצא לאחר שחיטת הפסח - קרב כשלמים[6].

  3. פסח שאבד והפריש אחר תחתיו, ונמצא לאחר שחיטת הפסח, והמיר[7] בו - בפסח שנמצא - בהמה אחרת, אותה תמורה קרבה שלמים[8].

  4. פסח שמתו בעליו והרי הוא 'מותר' - קרב כשלמים[9].

  5. פסח שהוקדש וגדל בימים אחדים ועבר את גיל שנה[10], מאחר שהלכה היא, שכבש הגדול מבן שנה אינו ראוי לקרב כפסח[11], לפיכך יקרב כשלמים[12].

  6. המפריש שני פסחים ל'אחריות'* - שאם יאבד האחד - יביא את חברו תחתיו - הפסח השני קרב שלמים[13].

  7. הפריש מעות לפסחו, ונותר מהם לאחר הקנייה, הרי הם 'מותר הפסח', ויביא בהם שלמים[14].

  8. הממיר את הפסח לאחר חצות היום של ארבעה עשר בניסן - תמורתו קרבה כשלמים[15].

'מותר הפסח' – דינו באכילה כפסח או כשלמים? 'מותר הפסח' קרב כקרבן שלמים לכל דבר, וטעון – סמיכה, ונסכים, ותנופת חזה ושוק[16]. עם זאת, דין 'מותר הפסח' שונה משאר קרבנות שלמים באכילתו, והלכה היא, שנאכל בזמנו של קרבן פסח, היינו, ביום הקרבתו ובלילה – כדין קרבן פסח, שנאכל רק בלילה לאחר הקרבתו - ולא לשני ימים ולילה כשלמים[17]. שכן, לכך הוקדש מלכתחילה לאוכלו בתוך זמן זה[18]. יש מן התנאים שמחמירים ואומרים, ששלמים אלו דינם כפסח לכל דבר, זאת, לא רק לעניין אכילה בלילה בלבד, אלא גם נאכל צלי כקרבן פסח[19]. ויש מן האחרונים שכתבו, שלהלכה 'מותר הפסח' דינו כשלמים לכל דבר, ואף נאכל לשני ימים ולילה אחד כשלמים[20].


'מותר הפסח' להלכותיו

בציור נראה כבש בודד בשדה, וסביב כבש זה, יש מקום לעורר כמה שאלות הקשורות ל'מותר הפסח', וכגון, שהקדישו כבש זה לקרבן פסח ואבד בשדה, וכשנמצא, היה זה לאחר זמן הקרבת קרבן פסח, וכבר הביאו אחר במקומו - הכבש מוגדר כ'מותר הפסח' ויקרב כשלמים. פרט נוסף בכבש זה, שהיה קרוב לגיל שנה בעת שהקדישו אותו, ועתה כשנמצא הרי הוא מעבר לשנתו ופסול לפסח, אף מסיבה זו יקרב כשלמים.

[1] משנה שקלים ב, ה. וראה פירוש המשנה להרמב"ם שם שכתב: "לפי שכולם קדשים קלים".

[2] דברים טז, ב.

[3] פסחים ע, ב; זבחים ז, ב ועוד.

[4] פסחים פט, א וברש"י.

[5] פסחים צו, ב וברש"י; רמב"ם הלכות קרבן פסח ד, ו וראה בכסף משנה ובר"י קורקוס שם. ראה גם רש"י ורבנו גרשום מנחות פג, ב ד"ה 'לא עברה זמנו ולא שנתו', ומאירי פסחים ע, ב.

[6] פסחים שם וברש"י; פסחים פג, ב ברש"י; זבחים ז, ב ברש"י. רמב"ם שם.

[7] ע"ע תמורה.

[8] פסחים שם; רמב"ם שם.

[9] פסחים צח, א. רבנו גרשום בביאור מנחות פג, ב; רמב"ם שם ד, ה. וראה שם שאם בנו היה מנוי על אותו הפסח יחד עם אביו, יביאנו לשם פסח.

[10] עיין ערך 'כבש'.

[11] הפסח כשר רק בשנתו הראשונה. ראה רמב"ם שם א, א. וע"ע פסח.

[12] תורת כהנים, נדבה פרשה יד פרק יח; פסחים צו, ב; מנחות פג, ב; רמב"ם הלכות קרבן פסח ד, ז.

[13] פסחים צז, ב. וברש"י. וראה ליקוטי הלכות שם עין משפט אות מ שהרמב"ם השמיט דין זה.

[14] כך ביארו רש"י ורבנו חננאל את 'מותר הפסח' בפסחים פג, ב; ראה גם מאירי פסחים ע, ב; רמב"ם שם ד, י. וראה תוספתא פסחים ט, יב - יד כמה פרטי דינים לגבי מפריש מעות ואבדו שמביא בהם שלמים.

[15] פסחים צו, ב. רמב"ם הלכות תמורה ג, א. ועיין שם שאם הפריש קודם חצות, אין התמורה קרבה אלא ימתין עד שייפול בה מום ותפדה ויקנה במעותיה קרבן ויקריבו שלמים.

[16] פסחים צו, ב; תורת כהנים, נדבה פרשה יד פרק יח; רמב"ם הלכות קרבן פסח ד, ז.

[17] פסחים פט, א וברש"י; תורת כהנים שם; ראה גם תוספות פסחים עא, ב ד"ה 'לימד'; ראה גם תוספתא פסחים ט, ח וזבחים ח, י, ובצל"ח פסחים ע, ב.

[18] תורת כהנים פרשתא יד פרק יח, הלכה יד.

[19] דעת בן עזאי בתורת כהנים שם. אך ראה דעתו בתוספתא פסחים וזבחים שם שלעניין אכילה נאכלים ביום ובלילה.

[20] אחרונים בדעת הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות י,ז; הלכות קרבן פסח ד,ז. כגון: צל"ח פסחים ע, ב; קרן אורה זבחים ט, א ועוד.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il