מותר הקטורת


מותר הקטורת: קטורת שנותרה בסוף השנה מתוך כמות הקטורת השנתית שהוכנה במקדש.

מתוך שלש מאות ששים ושמונה המנים של קטורת שהיו מכינים כל שנה במקדש, היתה נשארת כל שנה כמות כלשהי של קטורת שלא הקטירו. קטורת זו נקראת 'מותר הקטורת', ואת יתרת קטורת זו, היה הממונה מצרף לקטורת החדשה שהוכנה מדי חודש ניסן לשנה הבאה.

כיצד נוצרה יתרת הקטורת? הלכה היא, שאת קטורת הסמים מכינים פעם בשנה בכמות המספיקה לכל השנה כולה. הממונים על הכנת הקטורת במקדש היו מכינים כל שנה שלש מאות ששים ושמונה מנים של קטורת, שכן, חישוב ימי השנה נעשה לפי שנת החמה הכוללת שלש מאות ששים וחמישה ימים, זאת, בתוספת שלושת המנים שכהן גדול היה חופן מהם ביום הכיפורים[1]. למעשה, מספר ימי השנה, לפי שנת הלבנה, הם שלש מאות חמישים וארבעה ימים, וניתן, לכאורה, להכין מנים של קטורת לימי השנה כמספר הזה[2], ועוד שלש מנים לקטורת של יוה"כ – סך הכל שלש מאות חמישים ושבעה מנים בשנה, עם זאת, הכינו במקדש את הקטורת לפי מספר ימי שנת החמה[3], כלומר, תוספת של אחד עשר מנים לכל יום. נמצא שמדי שנה מצטבר עודף של קטורת שלא הוקטרה, הן מן התוספת של אחד עשר יום, והן מיתרת הקטורת שהותיר הכהן הגדול לאחר שמילא מלוא חופניו קטורת לעבודת יום הכיפורים.

השימוש במותר הקטורת: את 'מותר הקטורת' – הכמות שנשארה בסוף השנה, היו מצרפים לשלש מאות ששים ושמונה המנים החדשים שנעשו בראש חודש ניסן לשנה החדשה, זאת, לאחר שפדו את הקטורת בכסף. בדרך זו הלכה והצטברה כמות גדולה של קטורת, ולאחר שישים או שבעים שנה הגיעה לכדי חצי מכמות הקטורת השנתית, היינו מאה ושמונים וארבעה מנים. לאור האמור, באותה שנה הכינו בית אבטינס המפטמים את הקטורת רק חצי מכמות הקטורת החדשה, ומשלימים את החצי השני ב'מותר הקטורת' משנים עברו[4].

חילול מותר הקטורת: הצירוף של מותר הקטורת לקטורת החדשה נעשה על ידי חילול קדושתה, וכך מובא בגמרא: "מותר הקטורת מה היו עושין בה? - מפרישין ממנה שכר האומנין, ומחללין אותה על מעות האומנין, ונותנין אותה לאומנין בשכרן, וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה"[5]. כלומר, את מותר הקטורת היו נותנים למשפחת בית אבטינס, הממונים על הכנת הקטורת, אך מאחר והקטורת קודש, היו מחללים אותה על מעות שנלקחו מתרומת הלשכה. לאחר החילול, נהיתה הקטורת חול, אזי היו קונים בחזרה את מותר הקטורת ממשפחת בית אבטינס באמצעות שקלים חדשים שנאספו מתרומת מחצית השקל לשנה החדשה, ומצרפים את המותר אל כמות הקטורת החדשה שהוכנה במקדש לשנה הבאה[6].


כתישת הקטורת לחצאין – "אחת לשבעים שנה"

בציור נראה כהן גדול, בלשכת בית אבטינס, כשהוא לומד את מעשה חפינת הקטורת לקראת כניסתו לקודש הקדשים, והיה נוטל מלוא חופניו מתוך שלשה מנים. משני צידיו נראים כהנים כותשים את הקטורת. מראה נדיר זה נראה בלשכת בית אבטינס אחת לששים או לשבעים שנה. שכן, בדרך כלל היו כותשים את הקטורת כולה יחד, אולם אמרו חכמים, ש"אחת לשישים או לשבעים שנה היתה באה [הקטורת] של שיריים לחצאין" (כריתות ו, ב) כלומר, בחודש ניסן הכינו למקדש חצי מכמות הקטורת מכלל הכמות השנתית (ראה לעיל). לפיכך חלק מן הכהנים עסקו בכתישת הקטורת החדשה. מאידך היו כהנים שהוציאו את יתרת הקטורת שהצטברה משנים עברו, שכן, הלכה היא, שיש להחזיר את הקטורת הישנה למכתשת פעמיים בשנה, כמובא בגמרא (כריתות ו, ב; וכן ברמב"ם כלי המקדש ב, ז) כדי שלא תתעפש, משום כך היו חוזרים וכותשים את הקטורת שנותרה לשמור על איכותה, כך יכלו הכהנים לראות בעיניהם איך נכתשת הקטורת "לחצאין".

[1] כריתות ו, א. תוס' לשבועות י, ב ד"ה מותר.

[2] שכן, כל יום מקטירים על מזבח הזהב מנה אחד.

[3] רש"י שם ד"ה מה היו; רמב"ם פירוש המשנה שקלים ד, ה. יכין אות כו. תוספות יום טוב שם.

[4] כריתות ו, ב.

[5] שבועות שם.

[6] מפרשים שם.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש